שְרִי בְּרָהמָה גוֹפָּאל בְּהָאדוּרִי הוא מורו האהוב והנערץ על שיבוג'י והאדם המשמעותי ביותר בחייו. מתחילת המפגשים שלנו עם שיבוג'י היה גורוג'י נוכח דרך סיפוריו ושיעוריו של שיבוג'י, אשר התייחס אליו כאל אב וכאל מאסטר. 

כבר בגיל צעיר, נודע שְרִי בְּרָהמָה גוֹפָּאל בְּהָאדוּרִי בחוכמתו הרבה וכונה "שְרוּטִי-דְהָאר", שפירושו: זה היכול להכיל ידע ולזכור אותו לאחר ששמע אותו פעם אחת בלבד. עוד בהיותו ילד, היה גורוג'י ידוע בבקיאותו הרבה בתורת היוגה. יוגים ואנשים רוחניים נהגו להגיע אליו כדי להתייעץ עמו בסוגיות פילוסופיות הנוגעות במהות החיים, וביניהם גוֹפִּינָאט קָאוִוירָאג' מָהָאשָאיָה,חכם טנטרי ופילוסוף ידוע, אשר נהג להתייעץ עם גורוג'י, שהיה אז בגיל 13 בלבד.

גופינאט קאוויראג' מהאשאיה (1887-1976) היה תלמידו הבכיר של פָּארָאמְהָאנְסָה סְוָואמִי וִישוּדְהָאנָנְדָה סָארָאסְוָואטִי, המורה שעזר לסר ג'והן ווּדְרוּף לתרגם מקורות חשובים של תורת הטנטרה. סר ג'והן ווּדְרוּף היה שופט בריטי שכיהן בבית המשפט העליון בכלכתא והתוודע ליוגה בהודו. הוא למד סנסקריט, והיה מהמתרגמים החשובים של כתבי הטנטרה מסנסקריט לאנגלית.

נועה בלאס, שעסקה בידע הצ'קרות ולימדה אותו, הסתמכה, כאשר החלה ללמד את הפן הפילוסופי של הצ'קרות, על הידע המופיע בספרו של סר ג'והן וודרוף ""The Serpent Power, בו מתוארות הצ'קרות על-פי הכתוב במקורות העתיקים של תורת הטנטרה.

מעבר להיותו יוגי עצום, שְרִי בְּרָהמָה גוֹפָּאל בְּהָאדוּרִי הוא בעל השכלה רחבה ביותר. הוא נושא שלושה תארי דוקטור בסיטאר, בפילוסופיה ובאיורוודה, וכן, ארבעה-עשר תארים אקדמיים בתחומים נוספים. 

שיבוג'י מעולם לא ייחס את הידע והצלחה שלו לעצמו. הוא נהג לומר לנו תמיד: "הכול הוא בזכות ברכתו של המורה שלי". היחס המסור שגילה שיבוג'י כלפי גורוג'י, לימד אותנו באופן ישיר על מערכת היחסים המיוחדת המתקיימת בין מורה לתלמיד במסורת היוגה, שהיא לב ליבו של לימוד היוגה המסורתי.

"ייעודה של כל נשמה הוא להגיע לשלמות, וכל ישות תשיג זאת בסופו של דבר. כל מה שהננו עכשיו הוא תוצאת פעולותינו ומחשבותינו בעבר, וכל מה שנהיה בעתיד הוא תוצאת פעולותינו ומחשבותינו בהווה. ברם, עיצוב זה של גורלנו אינו מוציא מכלל אפשרות קבלת עזרה חיצונית, אדרבה, ברוב המקרים עזרה כזו הנה נחוצה בתכלית. כאשר היא מגיעה, הכוחות הנעלים ויכולות הנשמה מואצים, חיים רוחניים מתעוררים, צמיחה קמה לתחייה, ולבסוף הופך האדם קדוש ומושלם.

"לא ניתן להפיק דחף מזורז שכזה מקריאה בספרים. ביכולתה של הנשמה לקבל דחפים אך ורק מתוך נשמה אחרת. נוכל ללמוד מספרים במשך כל ימי חיינו, נוכל להפוך משכילים עד מאד אולם לבסוף נגלה כי מבחינה רוחנית לא התפתחנו כלל וכלל."....

"האדם אשר מנשמתו מגיע הדחף הזה נקרא הגורו, המורה, והאדם שאל נשמתו מועבר הדחף נקרא השִישְיָה, התלמיד. על מנת להעביר דחף כזה לכל נשמה שהיא, צריכה הנשמה המעבירה להיות בעלת הכוח לשדר אותו לאחר, ועל הנשמה אליה מועבר הכוח – להיות נכונה לקלוט אותו. על הזרע להיות חי ועל השדה להיות חרוש ומוכן לזריעה, וכאשר שני תנאים אלו מתמלאים, צמיחה מופלאה של דת אמיתית מתרחשת." ("בהקטי יוגה" מאת סוואמי ויווקאננדה)  

מסורת היוגה הועברה במשך אלפי שנים ממורה לתלמיד. מערכת היחסים הייחודית המתקיימת בין המורה לתלמיד נקראת בשפה היוגית 'גוּרוּ-שִישְיָה'. המורה הוא שותף הכרחי בהתקדמותו ובהתפתחותו של התלמיד, ונוכחותו מאפשרת לתלמיד לקלוט את הידע ברבדיו העמוקים.

שיבוג'י סיפר לנו מעט על חוויותיו בתחילת דרכו כתלמידו של גורוג'י, השופכות אור על קשר הגורו- שִישְיָה שנרקם ביניהם:

"...הגעתי לביתו של גורוג'י שישן שנת ישרים. לאחר שהמתנתי זמן מה, הוא התעורר, ונראה היה כאילו קרא את מחשבותיי. גורוג'י פנה אליי ואמר: 'היום אדבר עמך'.  

דמיינתי לעצמי שנלך למקום שקט ומבודד, אך גורוג'י בחר לקחת אותי לשתות צ'אי בכיכר גודוליה הסואנת. הוא ביקש שאספר לו את כל קורותיי. חשתי שהוא רואה אותי מבפנים ומבחוץ. לסיום הוא שאל אותי מה אני מחפש, ואמר: "אם אבקש ממך לעשות משהו, האם תעשה זאת?", "אנסה", השבתי. הוא נתן לי תרגול מסוים וביקש ממני לא לחזור לביתו עד שאסיים חצי שנה של תרגול יומיומי. השכם בבוקרו הראשון של סיום חצי שנת התרגול שלי, הלכתי לביתו של גורוג'י, אשר חיכה לי מחוץ לדלת כאילו ידע שאגיע. גורוג'י תמיד דיבר אליי כאל אח, אב או חבר, ומעולם לא דיבר אלי כגורו. הוא נימק זאת בכך שביחסי גורו ותלמיד קיימים מרחק ויחסים רשמיים שאינם קיימים ביחסים בין אחים או בין בן לאב." (שיבוג'י, וראנאסי 2004) 

בתחילת שנות התשעים הרגיש גורוג'י שהגיע הזמן להפיץ את הבריגהו יוגה במערב ולהביאה לידיעת הרבים. לשם כך, הוא ביקש מתלמידו המסור שיבוג'י להתחיל ליצור קשר עם אנשים מערביים. שיבוג'י התמקם ליד חנות המוסיקה של אחיו, גוּדוּ טִיוָוארִיגִ'י, שאליה הגיעו מטיילים רבים שהתעניינו בכלי נגינה הודיים מסורתיים. החנות שכנה על גדת נהר הגנגס בווראנאנסי, במַאנְמַאנְדִיר גְהַאת. שיבוג'י ישב מחוץ לחנות והחל לשוחח עם מבקרים. 

רצה הגורל, והראשונים עימם נוצר הקשר היו ישראלים. שיבוג'י הקסים אותם בלבביותו ובחכמתו הרבה, וכך החלו הקשרים הראשונים להירקם.

בין הראשונים שפגשו את שיבוג'י היה תלמידהּ של נועה בלאס שהתרשם ממנו מאוד מהרגע הראשון. הוא סיפר לשיבוג'י על עבודתה של נועה במדיטציה על הצ'קרות, ושיבוג'י, שהתרשם מן הדברים, שלח לנועה מכתב ידידותי וחם. כאשר קיבלה נועה את המכתב והקריאה לי אותו, הוא נשמע כאילו נכתב על ידי מכר ותיק. נועה ושיבוג'י החלו להתכתב ביניהם, ובהמשך גם הגיע שיבוג'י לארץ לבקשתו של גורג'י, שהנחה אותו על סוג הידע שעליו ללמד. בשנת 1995 הוא הורה לשיבוג'י להתחיל ללמד אותנו את הפן המעשי של הבריגהו יוגה.  

בביקורו הראשון בארץ בשנת 1994, העביר שיבוג'י הרצאות על ניאנה יוגה שהתמקדו בנושא "מי אני?". נועה סיפרה לנו, שבאחד הימים נשכב שיבוג'י על ספה בביתה ושקע למצב מדיטטיבי מסויים שנדמה כתרדמה עמוקה, וכאשר התעורר, הוא סיפר לה כי גורוג'י ביקר בביתה במימד אסטראלי.

בעקבות ביקורו של שיבוג'י, נסעה נועה בלאס לפגוש את גורוג'י, שהביע בפניה את הערכתו על עבודתה עם הצ'קרות. 

באחת הפעמים בהן ביקרנו בווראנאסי, פגשנו את המורה לסנסקריט של גורוג'י מהאוניברסיטה, אשר ראה עצמו כתלמידוDisciple) ) של גורוג'י בדרך הרוחנית. המורה לסנסקריט סיפר לנו, כי גורג'י מעולם לא למד או התכונן למבחנים אך תמיד השיג ציונים גבוהים. מספרים שבכל פעם שגורוג'י עמד בפני מבחן במהלך הלימודים, היו כולם מפצירים בו שיתכונן, אולם גורוג'י סרב. הוא נהג לקחת את החומר שעליו היה אמור להיבחן, ולהניח אותו לפני השינה מתחת לכרית, וכך עבר את המבחן בהצלחה. באותה תקופה היה הבית הומה באנשים, והשמחה שרתה על המבקרים במקום. בזמן שהיינו מתרגלים, תלמידים רבים היו יושבים בחצר הפנימית של הבית בחברת גורוג'י ומקשיבים לו, כאשר מידי פעם נשמעו רעמי צחוקם למשמע דבריו. לקולו של גורוג'י היה צליל מיוחד שנשמע כמנגינה מיוחדת במינה. 

שְרִי בְּרָהמָה גוֹפָּאל בְּהָאדוּרִי נחשב לאדם חכם וליוגי השולט ברזי הטנטרה, האיורוודה והג'יוטיש [אסטרולוגיה וודית], וזכה להכרה כ"קָאוּלאָצָ'אר טָנְטְרִי" [חכם הבקי ברזי תורת הטנטרה]. חייו של גורוג'י מוקדשים לעזרה לנזקקים, והוא נוהג לטפל בבעיותיהם של אנשים מכל השכבות, הדתות והכתות.

שיבוג'י סיפר לנו שגורוג'י ידוע ביכולותיו העל חושיות. באחת הנסיעות של גורוג'י עם תלמידיו ברחבי הודו, הגיעה הקבוצה לכפר נידח, ולאחר שהתמקמו והתארגנו לשנת הלילה, החל גורוג'י להקיף את הבית ולבצע קְרִיוֹת טנטריות [פעולות יוגיות מכוונות מטרה מוגדרת] כנגד השפעות בלתי רצויות שהיו קיימות, לתחושתו, במקום. אחד התלמידים שלא הבין מה גורוג'י עושה, הסתקרן ושאל אותו אם הוא יכול להראות לו מה הוא רואה שם. גורוג'י השיב לו, "עדיף שלא תראה ולא תדע". אך התלמיד התעקש והפציר בו, שיראה לו לפחות משהו מן המתרחש. גורוג'י נענה לבקשתו, הגיש לו בקבוק והורה לו לפתוח אותו. אותו תלמיד פתח את הבקבוק ומיד קפא על מקומו מרוב פחד ממה שנגלה לעיניו. אחד השיעורים שניסה גורוג'י ללמד אותו בכך הוא "אל תחקור במה שלמעלה ממך". 

חמש שנים לאחר ביקורו הראשון של שיבוג'י בארץ, הוא קיבץ אותנו, והודיע לנו בחגיגיות כי הגיע הזמן שניסע לפגוש את גורוג'י בביתו שבוורנאסי. בערב שבת האחרון לפני שעזב את הארץ,  נתן לנו שיבוג'י שיעור מיוחד ומרגש על מערכת היחסים המיוחדת והקסומה המתקיימת בין המורה לתלמיד במסורת היוגה. 

בתחילת ינואר 1999 טסנו נרגשים לוורנאסי, וכך התחילה תקופה חדשה של מסעות רבים, שתכליתם לימודים מהמורים בעלי שיעור הקומה, במולדתה של היוגה - הודו. אבי היקר, עמרם, הצטרף אף הוא לנסיעה זו.  

עם נחיתתנו בדלהי, התקשרנו לגורוג'י והודענו לו שאנו בדרכנו לווראנאסי, אולם, להפתעתנו, הוא ענה שיפגוש אותנו רק למחרת, ללא כל הסבר נוסף. לאחר זמן מה, גילינו כי כל הטיסות לוורנאסי בוטלו עקב תנאי מזג אוויר קשים, וכך, במקום לטוס, נסענו ברכבת לילה, והגענו לוורנאסי, כפי שניבא גורוג'י מראש, רק למחרת.  

להלן תיאור שכתבתי על חוויית ההגעה לביתו של גורוג'י:

"הגענו לפנות בוקר לתחנת הרכבת בווראנאסי לאחר נסיעת לילה. עלינו על הריקשות בדרכנו לסונאר פורה. הנהג שלנו נוהג באופן שבמערב היה מזכה אותו בוודאי בכמה נקודות חובה. חוקי התנועה בהודו אינם תואמים למערב, וכל הנעשה בכביש, נתון ליד המקרה ותלוי במי שמגיב ראשון. מידי פעם חוצות פרות את הכביש לאיטן. אנו מגיעים לסונאר פורה, מתארגנים בגסט האוס ששיבוג'י ארגן לנו, הוא מחייך בשמחה לקראתנו ומספר שגורוג'י כבר מחכה לנו. אנו מתארגנים במהירות בשיירת ריקשות מפוארת לכיוון רָאמָאפּוּרָה לביתו של גורוג'י. הרחוב סואן מאוד. דוכני מכירה, פרות, ריקשות, אנשים, קטנועים ואוטובוסים. ערבוביה מושלמת הזורמת באופן מופתי. קול הצופרים והאנשים מתערבב בפעמוני הריקשות, הנשמעים כמנגינת צרצרים. ליד שלט מוכר, שעד לפני שנתיים גם האיר בכחול, אנו פונים לסמטה המובילה לביתו של גורוג'י. ילדים קטנים רצים אחרינו ומברכים אותנו לשלום. הריקשה עוצרת. אנו משלמים לנהג כמה רופיות ונכנסים לבית. אנו עוצרים לרגע לפני המקדש שמקדם את פנינו בפתח הבית. מעין מזוזה ענקית תלויה שם ומזכירה לנו שמטרתנו בעולם היא אלוהים. עם היכנסי לבית אני מרגיש שעברתי ממד, משהו ראשוני, אמיתי, עתיק יומין."  

בהגיענו לביתו של גורוג'י נכנסנו לחדר וכובדנו בצ'אי טעים שהוגש לנו בפּוּרָוָוה [כלי חרס מסורתי המשמש לשתיית צ'אי]. גורוג'י ישב בכורסתו האדומה, ברך אותנו לשלום, ומייד החל בלימוד. גורוג'י ביקש מרונן כץ להדגים את תרגיל השָקְטִי שֶנְצָ'אר בפני כולנו. רונן, שתרגל בהתמדה ובדבקות את התרגיל מהיום שקיבל אותו מגורוג'י בביקור מוקדם שערך, בשנת 96', ביצע אותו כשהוא משקיע בו את כל כולו. הייתי מרותק מהאופן בו ביצע רונן את התרגיל, ומהאופן שבו ליווה אותו גורוג'י במבט ובמגע. 

מילות פתיחה אלה של גורוג'י, בהתייחסו לשקטי שאנצ'ר, חדרו לליבי:

"באתם לכאן ממרחקים. אין שום הבדל בינינו, ואני רואה את עצמי בכולכם. ראשית, עליכם להבטיח שתשתמשו בכוח של התרגיל הזה לטובת המסכנים והנזקקים. תרגיל זה כרוך בעבודה קשה ונעשה באיטיות רבה, ואף על-פי-כן איני מסיט את מבטי. ייתכן שבהתחלה יעלו קשיים, אולם עליכם לנסות ולבצע אותו שוב ושוב. כל אחד יכול לתרגל אותו, ללא שוני בין גבר לאישה." 

גורוג'י ביקש שנבוא ללמוד בביתו פעמיים ביום, בבוקר ובערב, וכך היה. בנסיעה זו הוא לימד אותנו תרגילי בריגהו יוגה רבים, שכללו את תרגילי הבסיס, וכן תרגילים מתקדמים שעסקו בשאט צ'קרה (שש הצ'קרות התחתונות) ובצ'קרות הגבוהות הממוקמות מעל האגיה צ'קרה. כמו כן, נלמדו תרגילי ריפוי, ותרגילי המשך לתרגילים שלימד אותנו שיבוג'י בארץ. גורוג'י ושיבוג'י היו מתואמים ביניהם באופן מושלם. גורוג'י היה מדבר על נושא מסויים, ושיבוג'י היה ממשיך לדבר על אותו נושא, בפגישות שנערכו אחרי כן בביתו שלו ושל ראטנאג'י רעייתו. גורוג'י לימד אותנו תרגולים שנראו לנו כמו קוּאַנים של זן [אמירות שניתן להבינן רק באינטואיציה ולא באופן רציונאלי], ושיבוג'י שפך אור על הדברים ופֵרֵש עבורנו את כוונותיו של גורוג'י.  

בתחילה, לא יכולנו להבין את לימודו של גורוג'י בלעדי הסבריו של שיבוג'י, אולם עם הזמן למדנו להבין את דרך הלימוד שלו יותר ויותר. התאהבנו באופן שבו היה מדבר, ולגמנו בשקיקה כל מילה שיצאה מפיו. לעיתים נדמה היה שגורוג'י והופעתו המלכותית לקוחים מאי שם בהיסטוריה של ממלכות עתיקות. 

שיבוג'י היה מאושר מהאופן שבו גורוג'י לימד אותנו, וסיפר לנו שגורוג'י מאוד אוהב אותנו, וכי זו הפעם הראשונה שבה הם רואים את גורוג'י מלמד קבוצת אנשים, ומרצה באופן זה. גורוג'י אמר לנו, בין השאר, כי הסיבה שהגענו לסוג העבודה היוגית הזו היא משום שעסקנו בה בחיינו הקודמים.

אחד הרגעים המרגשים מכל הסדנאות היו מילות הפתיחה של גורוג'י כאשר פגשנו אותו ביום הגעתנו אליו. מילים אלו רוממו תמיד את רוחנו, העצימו אותנו, ועוררו בקרבנו הרגשה של חיבור ואחדות.

"אם ארגיש, או אנו נרגיש, שאנו שונים בינינו בגלל הדת, המקום, האווירה והשפה, לא תשרור בינינו אחווה כלל. בואו ננסה להרגיש שכולנו אותו דבר, וזאת משום שאותו כוח עליון ברא אותנו, וכולנו למעשה חלק ממנו. בין שאנו מכנים אותו אלוהים ובין שאנו מכנים אותו בשם אחר, עדיין כולנו אותו דבר. העניין המרכזי הוא, שהסיבה לכך שאדם מסויים נקרא כביכול עליון או בכיר, היא, שהתעוררו בו הידע והנשמה. לכן, מהיום, על כולנו לנהוג כאדם אחד, ואנו נדבר, ננוע ונרגיש שאיננו שונים זה מזה, ובדרך זו תתפתח האחווה.

התכלית העיקרית של עבודה זו היא, שלאחר קבלת הידע, עלינו להשתמש בו בשביל לעזור לאחרים, ללמד אחרים, ולעשות משהו הומאני למען האנושות. זו הדרך שבה מתבטאת האחווה. המשמעות של המילה יוגה היא "לחבר", וכאשר רוחניות וגשמיות מתחברים ביניהם, זאת יוגה." (ואראנאסי, ספטמבר 1999) 

באחד השיעורים, פנה גורוג'י אל שיבוג'י ושאל אותו מדוע שלא אבוא עם קבוצת תלמידים שלי לווראנאסי. הייתי מופתע מאוד וחשבתי לעצמי שהדבר אינו אפשרי, ובליבי דחיתי את הרעיון על הסף. במסורות היוגיות ידוע שהמורה מוביל את התלמיד, ומראה לו שמה שנדמה כבלתי אפשרי הוא אפשרי...  

אחד הדברים ששבה את ליבנו, היה האופן שבו הסביר לנו גורוג'י על הסָמָדְהִי [מצב תודעה אחדותי המושג בשלב הסופי של היוגה]. הוא דיבר על כך באופן טבעי והפך אותו בהרגשה לבר השגה עבור כל אחד מהנוכחים. גורוג'י נטע בנו את האמונה, שעל פיה כל אדם יכול להגיע אל פסגת החוויה שעליה מדברת היוגה. כאשר תאר את חוויית הסָמָדְהִי, הוא נראה שרוי במצב מנטאלי מאוד מיוחד, ותאר את השלבים ואת חוויית הסָמָדְהִי באופן לא הותיר ספקות לגבי אמיתותו.

המפגש עם גורוג'י בנסיעתי הראשונה, היה מאוד משמעותי עבורי מבחינת החיבור שלי והאמונה שלי ביוגה. הידיעה שהיוגה היא אמת התחזקה בי מאוד. באותה נסיעה קיבלנו מגורוג'י סָדְהָאנָה [תרגול שיטתי המוביל למיצוי הפוטנציאל בכל הרבדים - הפיסי, הנפשי והרוחני] של כמה שעות ביום, עם בקשה מפורשת שהתרגול לא יתבצע על חשבון אנשים אחרים. בשלב מסוים, שאל גורוג'י כל אחד מהחברים כמה זמן הוא מוכן להקדיש לתרגול בארץ, ובדיוק לפי משך הזמן שנקב כל אחד, כך הוא גם המשיך לתרגל בארץ. אחת ההשפעות העיקריות של הסדנאות הייתה שאנשים שהגיעו בלי יכולת גבוהה לתרגל, חזרו עם יכולת תרגול גדולה בהרבה, ומעבר לכך, הם גם הצליחו להתמיד בתרגול לאורך זמן. בסיום הסדנה, הרגשתי רוממות רוח עצומה מהלימוד ומהתרגול, ושאלתי את גורוג'י מה עוד אוכל לתרגל בנוסף. בתשובה, הצביע גורוג'י על אֵלָה ואמר, "תן יותר תשומת לב לאשתך", ובהמשך חזר על כך כמו על מנטרה, כל כמה דקות. כזו הייתה דרכו להטמיע בתלמידים מסר שראה כחשוב.

גורוג'י כבש אותנו בצניעותו ובפשטותו, עד שלרגעים היה נדמה כילד. הוא תמיד תמך ועודד, ונטע בנו את  האמונה בכך שהרמות הגבוהות של הסמדהי הן נגישות ובנות השגה. יום אחד אמר לנו, שכשיוגי מגיע לרמות השגה גבוהות, הוא כבר עובד רק עם כוח הרצון שלו כדי לעזור לאחרים, ואינו נזקק יותר לאמצעים נוספים כגון קְרִיוֹת של יוגה.

במהלך כל הלימוד הדגיש גורוג'י שוב ושוב, שמטרת הלימוד העיקרית היא לפתח את היכולות היוגיות כדי לעזור למסכנים ולנזקקים. באחד הימים הגענו אל גורוג'י מוקדם בבוקר והוא אמר לנו "היום אני לא שמח". הופתענו מאוד, ואז המשיך ואמר "יש כל כך הרבה סבל בעולם ואני נמצא בכל מקום..".

כאשר רצה ללמד משהו, היה אומר: "Some Yogis say"או ""Somebody says. שיבוג'י הסביר לנו שזוהי דרכו שלא לנָכֵס לעצמו דבר.

לאחר שחזרנו מהנסיעה הראשונה לווארנאסי בסוף ינואר 1999, קראתי בהתרגשות את הפרק 'כתוב בכוכבים' מתוך הספר "מסעות בהודו המסתורית" מאת ד"ר פול ברונטון. הפרק מספר על המפגש של ד"ר פול ברונטון עם אביו של גורוג'י, שְרִי סוּדֱהִיר רָאנְגָ'אן בְּהָאדוּרִי, וכיצד הוא לימד אותו את ידע הבְּרָהמָה צִ'ינְטָה, אותו ידע שגם אנו לומדים מגורוג'י. מקריאת הפרק מצאתי דמיון רב בין גורוג'י לבין אביו. באחת הפסקאות נאמר:

"אף לא פעם אחת קרה שסיגל גישה של עליונות רוחנית או של מורה אנוכי. הוא התגלמות הענווה. לאורך כל השהות המבורכת עימו התרשמתי עמוקות מהדרך הבלתי שגרתית בה בחר להעביר את הידע. בהוראתו הצנועה בחר תמיד לפתוח במשפט: 'בידע הברהמה צ’ינטה נאמר...'" ('כתוב בכוכבים' מתוך "מסעות בהודו המסתורית") 

כשבועיים לאחר חזרתנו ארצה מאותו ביקור, התקשרתי לשיבוג'י כדי לשאול אותו מספר שאלות. במקום להשיב על שאלותיי, הפתיע אותי שיבוג'י ושאל מדוע שלא אבוא לווראנאסי שוב בחודש מרץ הקרוב... השבתי לו, שזה נראה לי על גבול הבלתי אפשרי, ובכלל, מי יסכים לבוא איתי? שיבוג'י השיב לי "כתוב בכוכבים שקבוצה תגיע לווראנאסי במרץ. אני זרקתי לך את המטבע, ואתה יכול לבחור אם לנסות ולהרים אותה". הופתעתי לשמע מילותיו של שיבוג'י שהיו זהות לשם הפרק אותו קראתי בדיוק אז..

לעיתים משתמשים יוגים בדרך זו כדי לעורר את תשומת לבם של תלמידיהם לעבר כיוון מסויים. דוגמאות רבות לכך מובאות בספר "אוטוביוגרפיה של יוגי" מאת פָּארָאמְהָאנְסָה יוֹגָאנָנְדָה בתיאוריו על היוגי הדגול  שְרִי שְיָאמָה צָ'ארָאן לָהִירִי מָהָאסָיָה (המאסטר שאביו של גורוג'י נמנה עם תלמידיו):

"בערב הבא עלינו הוריך ואנוכי על הרכבת לבנארס. בהגיענו לשם ביום הבא שכרנו עגלה עם סוס שלקחה אותנו עד מרחק מסוים, ומשם הלכנו דרך סמטאות צרות עד לביתו המבודד של הגורו שלי. כשנכנסנו לחדר המגורים הקטן שלו כרענו בפני המאסטר, שישב בתנוחת הלוטוס הרגילה שלו. הוא מצמץ בעיניו החודרות והישיר מבט אל אביך. 'בהאגבטי, אתה קשוח מדי כלפי העובד שלך!' המלים היו אותן מלים עצמן בהן השתמש יומיים קודם לכן בשדה העשב. הוא הוסיף, 'אני שמח שהרשית לאָבִּינָש לבקר אותי ושאתה ואשתך הצטרפתם אליו.' ('הוריי ושנות חיי הראשונות' מתוך הספר "אוטוביוגרפיה של יוגי") 

הפתעתי לשמע  מילותיו של שיבוג'י כתוב בכוכבים החדירה בי אומץ לפנות עם הצעת הנסיעה, לתלמידי קורס המורים שהעברתי באותו זמן. הודעתי להם שאני טס לווארנאסי במרץ הקרוב ושאלתי מי מצטרף אלי. להפתעתי כמעט כולם הרימו את ידיהם בחיוב. באמצע מרץ 1999 מצאתי את עצמי שוב בדרכי לווארנאסי, והפעם עם קבוצת תלמידים. באחד הימים בזמן שהייתנו בווארנאסי, חיבק שיבוג'י את כתפי ואמר לי, "זו רק ההתחלה. אתה עוד תבוא לכאן עם תלמידים פעמים רבות בעתיד."

כשהגעתי עם הקבוצה אל גורוג'י, נשאלתי על ידו האם התלמידים מכירים ויודעים לבצע את התרגולים שלימד אותנו בינואר. השבתי לו שעדיין לא לימדתי אותם, ושלעת עתה אני מתרגל אותם רק בעצמי כפי שהתבקשתי על ידו בינואר. גורוג'י אמר לי שאם הם לא מכירים את מה שכבר לימד, כיצד יוכל להמשיך? הופתעתי מאוד. לתומי חשבתי כי גורוג'י יתחשב בכך שמדובר בתלמידים מתחילים וילמד אותם הכול מהתחלה, אך גורוג'י ראה את הדברים אחרת. במסורות היוגה, כך למדנו, יכול המורה להפוך בכל רגע את המציאות על פיה, ואילו התלמיד, לומד דרך כך לראות את המציאות מזוויות רבות, ולפתח גמישות בהכרה.

גורוג'י הורה לי ללמד את תלמידיי, עד למחרת, את כל התרגילים שלימד אותנו בינואר, וציין כי יבחן אותם, ומשם ימשיך בלימודו. כמובן שמבחינתי בקשתו זו הייתה על גבול הבלתי אפשרי. ניסיתי ללמד את התרגילים כמיטב יכולתי, ולמחרת בדק גורוג'י כיצד הם מתרגלים, הראה לי מה עליי לתקן היכן שמצא לנכון, והמשיך את לימודו מהמקום בו סיים בינואר. באותה סדנה הוא נתן לנו הרצאות מקיפות על נושא הצ'קרות, והמשיך ללמד אותנו שלבים נוספים בתרגילי הבריגהו יוגה.

הנסיעה השלישית לווראנאסי התקיימה באוקטובר 1999, וכך התחלנו לטוס לווראנאסי ארבע פעמים בשנה עד לשנת 2003 - בחורף, באביב, בקיץ לגוּרוּפּוּרְנִימָה ובסתיו. הלימוד העיקרי עם גורוג'י במתכונת זו נמשך עד 2003 ומאז עברנו לשתי נסיעות בשנה - בחורף ובקיץ לגורופורנימה.

באחד הימים בעת שהותנו בוורנאסי, ביקש ממני גורוג'י להתלוות אליו כדי לעזור לו לטפל באדם חולה מאוד. חשתי נבוך נוכח ההצעה הנדיבה, אך ידעתי שאם המורה מבקש, יש להיענות לו ללא היסוס. נסענו ביחד, והגענו לבית גדול בשכונה שבפאתי וראנאסי, שם שכב בחצר אדם מכובד מאוד שגורוג'י נהג לטפל בו. הוא הציג אותי בפני אותו אדם כמְרָפֵּא, והודיע לו שאני אטפל בו. גורוג'י הורה לי לבצע תרגיל ריפוי שלימד אותי קודם לכן, ועמד תוך כדי כך למראשותיו של החולה כשהוא מתרכז ומתפלל. הרגשתי שהוא עושה הכול כדי שהקרדיט על עבודת הריפוי שהוא עשה בפועל, יעבור אלי.

כבר לפני שנים, ביקש גורוג'י מרונן כץ וממני לכתוב ספר על הבריגהו יוגה. הוא הדגיש שחשוב ששמותינו יופיעו על גבי הספר, ושנצטלם ונופיע בו כשאנו מבצעים את התרגילים. הוא תמיד דאג להעביר את הקרדיט שלו לאחרים ולקדם את תלמידיו.

סבלנות והתמדה הן תכונות הנדרשות מהתלמיד. באחד הימים, ביקש מאתנו גורוג'י להגיע אליו למחרת בשתיים-עשרה בצהריים, כדי לקבל חומר מיוחד המצוי באחד מכתבי היד עתיקים השמורים בספרייתו. איזו זכות נפלה בחלקנו, חשבנו, ואיזו ציפייה הייתה לנו לקראת יום המחרת!

למחרת הגענו בדיוק בזמן שנקבע, והמתנו לו מחוץ לחדרו. חמש דקות לפני השעה שתים-עשרה, הוא יצא והודיע לנו שעליו לסור בבהילות לבית המשפט וכי יחזור בשעה שלוש. השעה שלוש הייתה לשש, השעה שש עודכנה לבוקר המחרת, והבוקר היה ללילה. ואכן, בלילה פגשנו לבסוף את גורוג'י ולמדנו מפיו חומר מעמיק, שככל הנראה יעברו עוד שנים עד שנוכל להבין את משמעותו. כדאי ללמוד מכך לפתח סבלנות, שהרי זו משתלמת בסופו של דבר. 

באחת הנסיעות הראשונות הצטרף אלינו חברי הצלם חיים בסן,  שרצה מאוד לצלם את גורוג'י וביקש שנארגן זאת, אלא שלקבוע עם גורוג'י זו היתה משימה מורכבת מאוד. התייעצנו עם שיבוג'י, והמלצתו היתה לעשות זאת באופן ספונטאני, וכך עשינו. באחד הבקרים הלכנו אל ביתו של גורוג'י, שם ראינו אותו יושב בחצר שנצבעה בתכלת, ונראה היה כאילו הוא מחכה לנו כדי להצטלם. הוא שיתף פעולה באופן מלא, ואיפשר לצלֵם אותו מכל זווית שבסן מצא לנכון. באותו יום צילם חיים בסן את סדרת התמונות הטובה ביותר של גורוג'י שצולמה אי פעם. 

הייתה תקופה בה גורוג'י נהג לבדוק במפתיע אם תרגלנו את מה שלימד אותנו, כאשר לעיתים התרגילים שלימד היו מורכבים, ונדרש זמן כדי ללמוד אותם. כאשר קיבלנו ממנו תרגיל, נהגנו לתרגל אותו מיד עם הגיענו לחדרינו. באחת הנסיעות, לימד אותנו גורוג'י תרגיל מסוים יום לפני שחזרנו לארץ, ולפני שהלכנו להיפרד ממנו, נזכרנו שלא הספקנו לתרגל. וכך רצנו חזרה לחדר לתרגל אותו, וכאשר הגענו אליו להיפרד בדרכנו לשדה התעופה, הוא ביקש מאיתנו להראות לו כיצד אנו מבצעים את התרגיל. 

בנסיעה הראשונה, בספטמבר 1999, היה השָקְטִי שֶנְצָ'אר אחד מהתרגילים החדשים שנלמדו בשיעורי היוגה בארץ, וכשהגענו לגורוג'י הוא ביקש לראות מה משך הזמן אותו מתָרגלים התלמידים. הממוצע עמד אז על 5 דקות תרגול, וגורוג'י שאל מדוע משך התרגול הוא כה קצר. במהלך הביקור, ביקש גורוג'י בכל יום מהאנשים לנסות ולהאריך את משך התרגול ככל יכולתם, ותוך שבוע של תרגולים בנוכחותו, עלו זמני התרגול והגיעו עד ל- 45 דקות.

הוא הראה לנו, התלמידים, שיכולותינו גדולות לאין ערוך מכפי שאנו מעריכים. ואנו, מצידנו, הבנו, שלתרגיל הזה ישנם צדדים נוספים ומשמעותיים, ושלתרגול בנוכחות המורה יש השפעה עצומה על יכולתו של התלמיד. 

בתחילת שנת 2000 התקשרתי לגורוג'י לקראת הנסיעה המתקרבת, במהלכה שאל אותי כיצד מתקדמת עבודת הדוקטורט שלי, ואני סיפרתי לו בהתלהבות שהעבודה נמצאת בשלב האחרון של הכתיבה. גורוג'י ביקש ממני לסיים את הכתיבה ולהגיש אותה, והוסיף ואמר שלא אגיע אליו עד שאסיים את כל חובותיי. הייתה זו הנסיעה היחידה בה לא לקחתי חלק, ובזמן שהתפנה לי, סיימתי את כתיבת עבודת הדוקטורט, ובחודש מאי באותה שנה נסעתי לקנדה להגיש אותה. מאוחר יותר סייע לי התואר רבות בעבודתי בסמינר הקיבוצים תל אביב.

באחת מנסיעותיו הראשונות של רונן כץ לגורוג'י, בשנת 1996, הוא הגיע באופן לא מתוכנן לחגיגות הגוּרוּפּורְנִימָה [היום המוקדש למורה במסורת ההודית, בירח מלא של חודש תמוז]. החל משנת 2000 התחלנו גם אנו להגיע כקבוצה ליום מיוחד זה. מהר מאוד הפכו הנסיעות לגורופורנימה לאירוע מרכזי. הרגשנו שנפלה בחלקנו זכות גדולה לשהות במחיצתו של המורה ביום החשוב ביותר במסורת היוגה.

את הגוּרוּפּורְנִימָה, חוגגים בחודש תמוז ביום בו הירח מלא. זהו יום שכולו הודיה למורה. הגוּרוּפּורְנִימָה נחגג בכל רחבי הודו. ביום זה, שופעות ברכותיו של הגורו על תלמידיו באופן מיוחד.

הסָדְהָאק [שואף רוחני המתרגל סדהאנה כדי להגיע להגשמה עצמית], המתמסר כולו לחוויית היום הזה, חש את חסדו של הגורו במשמעותו העמוקה ביותר. חגיגות הגוּרוּפּורְנִימָה לוו תמיד בהתרגשות גדולה ובתחושת התעלות מיוחדת במינה. ביום זה התבקשנו שלא לתרגל בכלל ולהתרכז רק בדמותו של המורה.

בבוקרו של הגוּרוּפּורְנִימָה היו חברים שטבלו בנהר הגנגס. יום אחד כשסיפרנו לשיבוג'י בהתלהבות שטבלנו בגנגס, הוא השיב לנו שהגנגס שלו הוא גורוג'י... זוהי דוגמה הממחישה כיצד התלמיד מאמץ לעיתים נוהגים, והמורה משחרר אותו מהם. 

בבוקרו של הגוּרוּפּורְנִימָה נהגנו לרכוש ממתקים ולארגן מָאלוֹת (שרשראות) של פרחים. כל אחד בתורו ניגש לגורוג'י כדי לקבל  ממנו ברכה, הניח את המאלה על צווארו והגיש לו קמצוץ מן הממתקים שהביא עמו. במסורות היוגיות, מאכל שניתן בטקס מקודש או בסָאטְסָאנְג [מפגש של מחפשי אמת המעצים את המשתתפים בדרכם להגשמה עצמית], נחשב למבורך ונקרא פּרָאשָאד, וטעימה ממנו נחשבת לברכה. בסיום הטקסים חולקו הממתקים שנשארו לכל הנוכחים.

גורוג'י התייחס לגוּרוּפּורְנִימָה בפשטות רבה ובטבעיות. בחלקו הראשון של היום התקיים הטקס עצמו, ובחלקו השני הוזמָנו לארוחה בביתו של המורה. ביום זה קיים נוהג שבו הגורו מבקר את המורה הראשון שלימד אותו קרוא וכתוב, ומודה לו בפראנאם. ואנו נוהגים ביום זה להודות לכל מי שלימד אותנו משהו במהלך חיינו, החל מהורינו שהיו מורינו הראשונים, דרך המורים שלימדו אותנו ושעזרו לנו להבין וגם לחוות, ועד למאסטר, הגורו שבדרכו אנו הולכים. היום הזה ממחיש את שנאמר בפרקי אבות: "הַלוֹמֵד מֵחֲבֵרוֹ פֶּרֶק אֶחָד אוֹ הֲלָכָה אֶחָת אוֹ פָּסוּק אֶחָד אוֹ דִבּוּר אֶחָד אוֹ אֲפִילוּ אוֹת אֶחָת, צָרִיךָ לִנְהָג בּוֹ כָּבוֹד".

במהלך השנים הבטיח גורוג'י לבקר בישראל לפחות פעם אחת, ולשתות צ'אי בבתיהם של התלמידים. בהומור האופייני לו אמר שהוא לא מגיע כי לא מצליחים לארגן לו דרכון. בשנת 2010 קיים גורוג'י את הבטחתו והגיע לישראל, ואילו אנו זכינו לארח אותו ואת משפחתו בהתרגשות גדולה ובאהבה רבה.