הסוטרות של פטאנג’לי- פרק 3- הכוחות | מאמרים

מאמרים > חשיפת היוגה למערב > סוואמי ויווקאננדה > הסוטרות של פטאנג’לי- פרק 3- הכוחות

חשיפת היוגה למערב

תאוס ברנארד

תאוס ברנארד
תאוס ברנארד - מאמר II

הסוטרות של פטאנג’לי- פרק 3- הכוחות

מתוך הספר "רג'ה יוגה"

שיתוף ב: Whatsapp שיתוף ב: SMS

מאת: סוואמי ויווקאננדה

תרגום: ד"ר אודי בילו, רחל תורן, אבי בויארסקי

כעת, הגענו לפרק שבו יתוארו כוחות היוגה.

דהרנה היא החזקת המיינד על אובייקט מסוים.

כשהמיינד מוחזק על אובייקט כל שהוא, בגוף או מחוצה לו, ומחזיק את עצמו במצב זה, הוא משיג דהרנה, ריכוז.

זרימה רצופה של ידע על האובייקט הזה היא דאיינה.

כשהמיינד מנסה לחשוב על אובייקט אחד, להחזיק את עצמו בנקודה מסוימת כמו הקודקוד, או הלב, ומצליח לקבל תחושות רק דרך חלק זה של הגוף, ולא דרך אף חלק אחר, הוא השיג דהרנה. וכשהמיינד הצליח להחזיק את עצמו במצב זה לפרק זמן, זוהי דהיאנה, מדיטציה.

וכשזה (דאיינה) זונח את כל הצורות ומגלה רק את המשמעות, זה סמהדי.

זה מגיע כשבמדיטציה מוותרים על הצורה או החלק החיצוני. נניח שאני מודט על ספר, והצלחתי בהדרגה לרכז עליו את המיינד, וכשתופשים רק את התחושה הפנימית, המשמעות, שאינה מבוטאת בשום צורה, מצב זה של דהיאנה נקרא סמהדי.

שלושת [אלה], [כאשר מתורגלים] בנוגע לאובייקט אחד, מרכיבים את הסמיאמה.

כשאדם יכול לכוון את המיינד שלו לכל לאובייקט מסוים שיבחר, ולקבע אותו עליו, ואז להחזיק אותו שם לפרק זמן ארוך, כאשר הוא מפריד אותו מהחלק הפנימי, זוהי סמיאמה. בתרגול הסמיאמה, דהרנה, דהיאנה וסמהדי מופיעים זה אחר זה, ושלושתם מכוונים לאובייקט אחד. צורתו של הדבר נעלמת ורק המשמעות שלו נשארת במיינד.

דרך השגת זה (הסמיאמה) מגיע אורו של הידע.

כשאדם מצליח בתרגול הסמיאמה, כל הכוחות נמצאים תחת שליטתו. זהו הכלי הגדול של היוגי. נושאי הידע הם אין סופיים, והם מחולקים לגסים, גסים יותר, והכי גסים, ולמעודנים, מעודנים יותר, ולמעודנים ביותר, וכך הלאה. את הסמיאמה יש ליישם קודם על דברים גסים, וכשאדם מתחיל לקבל ידע על הדברים הגסים, לאט ובשלבים, הוא יכול ליישם אותה על דברים מעודנים.

את זה (הסמיאמה) צריך לתרגל בשלבים.

זוהי הערת אזהרה, לא לנסות ללכת מהר מדי.

שלושת השיטות האלו הן פנימיות יותר מאלו שקדמו להן.

תארנו קודם את הפראטיהארה, פרנאיהמה, אסנה, יאמה, וניאמה, שהם חלקים חיצוניים יותר מהדהרנה, דהיאנה וסמהדי. כשהשיג אדם את שלושת אלה האחרונים, הוא עשוי להשיג כוחות כמו להיות כל יודע וכל יכול, אבל זו אינה גאולה. שלושת אלה לא הופכים את המינד לנירוויקאלפה, משוחרר משינויים, אלא משאירים את הזרעים של התגלמויות עתידיות. רק כשהזרעים "מטוגנים", כפי שאומר היוגי, רק אז הם מאבדים את האפשרויות להמשיך לייצר זרעים בעתיד. כוחות אלה אינם יכולים לטגן את הזרעים.

אבל אפילו הם (דהרנה, דהיאנה ,וסמהדי) חיצוניים ל[סמהדי] חסר הזרע.

בהשוואה לסמהדי חסר הזרע הזה, גם אלו נחשבים חיצוניים. עדיין לא הגענו לסמהדי האמיתי, הגבוה ביותר. אנחנו בשלב נמוך יותר, שבו היקום עדיין קיים כפי שאנו רואים אותו, ושבו נמצאים כל הכוחות שמתוארים בפרק הנוכחי.

על ידי דיכוי הרשמים המפריעים של המיינד, ועל ידי העלאת רשמים של שליטה, נאמר על המיינד שמתמיד במצב זה של שליטה, שהשיג את השינויים השולטים.

זאת יש לומר, שבמצב הראשון של הסמהדי, השינויים של המיינד נמצאים תחת שליטה, אך לא בצורה מושלמת. כי אם היו תחת שליטה מושלמת, הם לא היו ממשיכים להתקיים. אם יש שינוים שגורמים למיינד לגעוש החוצה דרך החושים, והיוגי מנסה לשלוט בהם, השליטה הזו עצמה תהיה שינוי נוסף. גל אחד יהיה מבוקר על ידי גל אחר, לכן לא יהיה זה סמהדי אמיתי, שבו כל הגלים שוככים, מכיוון שהשליטה עצמה תישאר כגל. אך עדיין הסמהדי הנמוך הזה קרוב לסמהדי הגבוה, הרבה יותר מהמצב בו המיינד מבעבע.

זרימתו הופכת יציבה על ידי הֶרְגֵּל.

הזרימה הזו של השליטה המתמשכת על המיינד הופכת יציבה, כשהאימון מתבצע יום יום, והמיינד רוכש את היכולת לריכוז קבוע.

קליטה של אובייקטים שונים וריכוז על אובייקט אחד, אלו הם שני שינויים של המיינד. כשהראשון מביניהם מדוכא והשני מתגלם, הצ'יטה משיגה את השינוי הנקרא סמהדי.

המיינד תופש אובייקטים שונים ונתקל בכל מיני דברים. זהו מצב נמוך. קיים מצב גבוה יותר של המיינד, כשהוא תופש אובייקט אחד, ועוצר את האחרים. התוצאה של זה היא סמהדי.

השינוי שנקרא המיקוד של הצ'יטה מושג כשהרשמים שחלפו ואלו הנוכחים, דומים.

איך אנחנו יכולים לדעת שהמיינד מרוכז? מושג הזמן יעלם. ככל שהזמן שעובר מבלי שנרגיש הוא ארוך יותר, כך הריכוז שאנו נמצאים בו עמוק יותר. בחיי היומיום אנו רואים שכשאנחנו קוראים ספר מעניין איננו שמים בכלל לב לזמן, וכשאנחנו עוזבים את הספר, אנחנו מופתעים לעיתים לגלות כמה רב הזמן שעבר. לכל הזמנים תהיה הנטייה להתאחד להווה. לכן ניתנת ההגדרה: כשהעבר וההווה הופכים לאחד, נאמר על המיינד שהוא מרוכז. ההבדל בין שלושת סוגי הריכוז שהוזכרו בסוטרות 12,11,9 הוא זה: בראשון, הרשמים המפריעים רק מושעים, אך לא מוכחדים לגמרי על ידי הרשמים של השליטה, שרק עכשיו נכנסו. בשני, הרשמים הראשונים מדוכאים לגמרי על ידי אלו השניים, בזמן שבשלישי, שהוא הגבוה ביותר, אין שאלה של דיכוי, אלא רק רשמים זהים הבאים ברצף אחד אחר השני.

בדרך זו (על ידי שלושת השינויים שהוזכרו קודם), מוסברים השינויים בשלושת הרבדים - צורה, זמן ומקום בחומר ובאיברים.

בסוטרות 12-11-9 הוסבר שינוי שלושת רבדי הצורה בחומר של המיינד, או הצ'יטה. באופן דומה מוסבר השינוי בחומר ובאברים. נניח שיש גוש אדמה. כשהוא משנה את צורתו לקדרה, הוא מוותר על צורת הגוש ומקבל את צורת הקדרה. זה נקרא "שינוי לצורה". בהתייחס ל"שינוי לזמן", ישנם שלושה היבטים של זמן: עבר, הווה, ועתיד. אדם יכול לצפות בקדרה בכל אחד משלושת ההיבטים האלה. לבסוף אפשר לחשוב על הקדרה כעל: חדשה, ישנה או כפי שהיא עומדת להיות. זה נקרא "שינוי למצב". כעת בהתייחס לסוטרות 12-11-9, חומר המיינד משתנה לווריטים (גלי מחשבה). זהו "שינוי לצורה". כשזה עובר דרך רגעים של עבר, הווה ועתיד זהו "שינוי לזמן". ולבסוף כשהרשמים המפריעים של חומר המיינד הופכים חזקים, והרשמים השולטים חלשים (ראה סוטרה 9) ולהפך, זהו "שינוי למקום". מכיוון שהמיינד הוא איבר, מוסבר השינוי של האיברים ביחס לצורה, זמן ומקום, כפי שתואר בטקסט. שינוי דומה של חומר הוסבר למעלה. תרגילי הריכוז שיילמדו בסוטרות הבאות, באים לתת ליוגי שליטה מרצון על השינויים של הצ'יטה שלו, שהם לבדם יאפשרו לו לתרגל סמיאמה כפי שתואר בסוטרות 4-3. יצוין גם שכל הישויות פרט לפורושה, העצמי, כפופות לשינויים המשולשים המוזכרים בטקסט.

זה שהופעל על ידי שינויים של עבר, הווה, או אלו שעדיין מחכים להתגלם, הוא החומר המתאים.

יש לציין ש"החומר המתאים" הוא החומר שמופעל על ידי זמן ועל ידי הסמסקארות, ונמצא בשינוי מתמיד והתגלמות.

רציפות השינויים היא הגורם להתפתחות רב צדדית.

על ידי תרגול הסמיאמה על שלושת סוגי השינויים, מגיע הידע על עבר ועתיד.

אל לנו להסיר את עינינו מההגדרה של הסמיאמה. כשהמיינד הגיע למצב הזה שבו הוא מזדהה עם הרשמים הפנימיים של הנושא ועוזב את הרשמים החיצוניים, וכאשר על ידי תרגול ממושך רושם זה נשמר במיינד, והמיינד יכול להיכנס למצב זה ברגע, זוהי סמיאמה. אם אדם הנמצא במצב זה רוצה לדעת את העבר והעתיד, עליו לתרגל סמיאמה על השינויים בסמסקארות (13III.). חלק עושות את עבודתן בהווה, חלק כבר מיצו את עבודתן בעבר, וחלק מחכות למיצוי: כך על ידי תרגול סמיאמה על זה, הוא יודע את העבר והעתיד.

דרך סמיאמה על מילה, משמעות וידע, שבדרך כלל מעורבבים, מגיע הידע של כל צלילי החיות.

"מילה" מתייחסת לנושא החיצוני המגרה מצב מנטלי. "משמעות" מייצגת את התחושה הפנימית העושה את הדרך אל המוח דרך התעלות של האינדריות ומעבירה את התנודות החיצוניות אל המיינד. ו"ידע" מייצג את תגובת המיינד, שאיתה מגיעה התפישה. שלושת אלה מעורבבים, ויוצרים את אברי החושים שלנו. נניח שאני שומע מילה. קודם ישנו התדר החיצוני, אחר כך תחושה פנימית המובלת אל המיינד על ידי אבר השמיעה, ואז המיינד מגיב ואני יודע את המילה. המילה שאני יודע היא מיזוג של שלושת אלה: תנודה, תחושה ותגובה. בדרך כלל הן בלתי נפרדות, אך על ידי תרגול יכול היוגי להפריד אותן אחת מהשניה. כשאדם מגיע לזה, ואם הוא מתרגל סמיאמה על כל צליל שהוא, הוא מבין את המשמעות שאותו צליל התכוון לבטא, בין אם הוא נעשה על ידי אדם או כל חיה אחרת.

דרך הבנת הרשמים ]מגיע[ הידע מהחיים קודמים.

כל חוויה שיש לנו, מגיעה בצורת גל בצ'יטה. גל זה נרגע והופך מעודן יותר ויותר, אך לעולם אינו אובד. הוא נשאר שם בצורה מעודנת, ואם נוכל להעלות אותו שוב, הוא יהפוך לזיכרון. ולכן אם היוגי יוכל לתרגל סמיאמה על רשמי העבר האלה שנמצאים במיינד, הוא יתחיל להיזכר בכל מחזורי חייו הקודמים.

דרך תרגול סמיאמה על הסימנים שעל גופו של אדם אחר, מגיע הידע על המיינד שלו.

לכל אדם יש סימנים מסוימים על גופו שמבדילים אותו מאחרים. כשהיוגי מתרגל סמיאמה על הסימנים המיוחדים של אדם מסוים, הוא יודע את טבעו של המיינד של אותו אדם.

אך לא את תוכנו, זה לא הנושא של הסמיאמה.

על ידי תרגול סמיאמה על הגוף הוא לא ידע את תוכנו של המיינד. דבר זה ידרוש סמיאמה כפולה: קודם על סימני הגוף ואחר כך על המיינד עצמו. אז ידע היוגי כל דבר המתרחש באותו מיינד.

דרך תרגול סמיאמה על צורת הגוף, נחסם הכוח לתפוס צורות, והכוח להתגלמות בעין מופרד [מהצורה], גופו של היוגי הופך בלתי נראה.

יוגי העומד במרכז החדר הזה יכול לכאורה להעלם. הוא לא נעלם באמת, אך הוא לא יראה על ידי אף אחד. הצורה והגוף, כמו שנאמר, מופרדים. עליך לזכור שזה יכול להיעשות רק כשהיוגי השיג את כוח הריכוז, כשהצורה והדבר שנוצר הופרדו. אז הוא מבצע סמיאמה על הצורה הזו, והכוח לתפיסת צורות נחסם, כי הכוח לתפיסת צורות מגיע מהקשר של הצורה והדבר שנוצר.

באופן זה מוסברים גם העלמות או הסתרה של מילים שנאמרו, ודברים אחרים כגון אלו, גם הם מוסברים.

קרמה היא משני סוגים: זו שתתממש בזמן הקרוב וזו שתתממש מאוחר יותר. על ידי תרגול סמיאמה על אלה או על ידי סימנים הנקראים אָרישְטָה, סימן לבאות, היוגים יודעים את הזמן המדויק של היפרדותם מהגוף.

כשהיוגי מתרגל סמיאמה על הקרמה של עצמו, על הרשמים שפועלים כרגע במיינד שלו, ועל אלו שממתינים לפעול בעתיד, הוא יודע במדוייק, על ידי אלו הממתינים לפעול, מתי יחדל גופו להתקיים. הוא יודע מתי ימות, באיזו שעה, ואפילו באיזו דקה. ההינדים מחשיבים מאד את הידע הזה, או המוּדעות למוות המתקרב, כי בגיטה נלמד שברגע עזיבת הגוף יש למחשבות השפעה גדולה בקביעת החיים הבאים.

על ידי תרגול סמיאמה על חברות, רחמים וכיוצא בזה (33I.), היוגי מצטיין באיכויות האלה.

דרך סמיאמה על כוחו של פיל ויצורים אחרים, הכוח המאפיין אותם מגיע אל היוגי.

כשהיוגי הגיע לסמיאמה ורוצה כוח, הוא מתרגל סמיאמה על כוחו של פיל ומקבל אותו. אנרגיה אינסופית עומדת לרשותו של כל אחד אם רק ידע איך להשיג אותה. היוגי גילה את המדע להשגתה.

דרך סמיאמה על האור הזוהר (36I.) מגיע הידע על המעודן, הנסתר והמרוחק.

כשהיוגי מתרגל סמיאמה על האור הזוהר בלב, הוא רואה דברים מרוחקים מאד, למשל דברים המתרחשים במקומות מרוחקים וחסומים על ידי הרים, וגם דברים מעודנים מאד.

דרך סמיאמה על השמש [מגיע] הידע על העולם.

סמיאמה על הירח תניב את הידע על קבוצות הכוכבים.

על הקוטב הצפוני, ידע על תנועת הכוכבים.

[דרך סמיאמה] על הטבור, [מגיע] הידע על הרכב הגוף.

על חלל הגרון, הפסקה מוחלטת של הרעב.

כשאדם מאד רעב, אם הוא יכול לתרגל סמיאמה על חלל הגרון, הרעב ייפסק.

על העצב הנקרא קוּרְמָה, יציבות של הגוף.

כשהוא מתרגל שיטה זו, הגוף אינו מוטרד.

על האור הנובע מהקודקוד, ראיית הסידהה.

הסידהה הם ישויות בדרגה מעט מעל הרוחות. כשהיוגי מרכז את המיינד שלו על הקודקוד, הוא רואה אותם. המילה "סידהה" אינה מתייחסת כאן לאותם אנשים שהפכו חופשיים, משמעות שבדרך כלל משתמשים בה.

או על ידי הכוח של פְּרָאטיבְּהה, [מגיע] הידע הכולל.

כל זה יכול להגיע ללא הסמיאמה, לאדם הניחן בכוח של הפראטיבהה, הארה מיידית דרך טוהר. כשאדם התעלה לרמה גבוהה של פראטיבהה, יש לו את האור הגדול הזה. כל הדברים גלויים בפניו. הכל מגיע אליו בטבעיות מבלי לתרגל סמיאמה.

[דרך סמיאמה] על הלב , [מגיע] הידע על המיינד.

הנאה מגיעה דרך אי הבדלה בין הנשמה והסטווה (בודי), השונים לחלוטין אחד מהשני. הנאה זו היא למען הנשמה. ישנו מצב נוסף של הסטווה הנקרא סְוָוארְטָה (מצבו הטהור). תרגול סמיאמה על מצב זה נותן את הידע של הפורושה.

הפורושה והסטווה, או הבודי שהוא שינוי של פרקירטי, שונים לגמרי אחד מהשני. אך הפורושה משתקפת בבודי ומזדהה עם המצבים השונים שלו, כמו שמחה או סבל, ולכן מחשיבה את עצמה כשמחה או עצובה. חוויות אלו של הבודי, אינן קורות למען עצמו, אלא למען אחר, שנקרא הנשמה. אבל ישנו מצב נוסף של הבודי שמשרת את מטרתו שלו. במצב זה הוא חופשי מהתחושה של "אני ושלי". נטול דברים בלתי טהורים, המיינד הופך מואר באורה של הפורושה ומשקף את הפורושה לבדה. כשהוא הופך להסתכלות פנימית, הוא מתייחס אך ורק לפורושה, והופך עצמאי ומשוחרר מכל קשרים אחרים. כשהאדם מתרכז על היבט זה של הבודי, הוא משיג את הידע על הפורושה. הסיבה לתרגול סמיאמה על הבודי המטוהר היא, שהפורושה עצמה לעולם לא יכולה להיות האובייקט של הידע, מכיוון שהיא היודעת.

מתוך זה עולה הידע [העל טבעי] של השמיעה, נגיעה, ראיה, טעימה והרחה, ידע השייך לפראטיבהה.

אלה הם מכשולים לסמהדי, אך הם כוחות במצב הארצי.

עבור היוגי ידע של תענוגות העולם מגיע על ידי החיבור של הפורושה והמיינד. אם הוא רוצה לתרגל סמיאמה על הידיעה שהם שני דברים נפרדים, טבע ועצמי, הוא מקבל ידע מהפורושה. מזה מתעוררת ההבחנה. כשהוא משיג את ההבחנה הזו, הוא משיג את הפרטיבהה, אורו של ידע נשגב. מכל מקום, הכוחות שהיוגי רוכש הם מכשולים להשגת היעד העליון, הידע של העצמי הטהור, שהוא החופש. את הכוחות האלה הוא יפגוש בדרך, ואם הוא דוחה אותם, הוא משיג את הגבוה ביותר. אך אם הוא מתפתה לרכוש אותם, התקדמותו נחסמת.

כשהגורם לשעבוד התרופף, היוגי, על ידי הידע שלו על תעלות הפעילות של הצ'יטה (העצבים), נכנס לגוף אחר.

היוגי יכול להיכנס לגוף מת ולגרום לו לקום ולנוע, אפילו בזמן שהוא עצמו עובד בגופו שלו. או שהוא יכול להיכנס לגוף חי, ולהחזיק את האברים והמיינד של אותו אדם תחת פיקוחו, ולפעול לפרק זמן דרך גופו של האדם הזה. את זה עושה היוגי על ידי הפרדה בין הפורושה והטבע. אם הוא רוצה להיכנס לגוף אחר, הוא מתרגל סמיאמה על הגוף הזה וחודר אליו, כי לא רק העצמי שלו נוכח בכל, אלא גם המיינד שלו, כפי שהיוגה מלמדת. זהו חלק קטנטן מהמיינד האוניברסלי. בהתחלה זה יכול לעבוד רק דרך הזרמים העצביים בגופו שלו, אבל כשהיוגי שיחרר את עצמו מהזרמים האלה, המיינד שלו יכול לעבוד דרך גופות של אחרים.

כשהוא כובש את הזרם הנקרא האוּדָאנָה, היוגי אינו שוקע במים או בביצות, הוא יכול ללכת על קוצים וכך הלאה, ויכול למות לפי רצונו.

האודנה היא תעלת העצבים השולטת על הריאות וכל החלקים העליונים של הגוף, וכשהיוגי שולט בזה הוא הופך קל משקל. הוא אינו שוקע במים,הוא יכול ללכת על קוצים ועל להב של חרב, לעמוד בתוך אש ולפרוש מהחיים האלה בכל רגע שירצה.

באמצעות כיבוש הזרם הנקרא סמאנה הוא מוקף באור זוהר.

אור יבזיק מגופו בכל רגע שיחפוץ.

דרך סמיאמה על היחס בין האוזן לאקשה, מגיעה שמיעה שמימית.

ישנו האָקַשָה - אֶתֶּר, וישנו גם הכלי - האוזן. על ידי תרגול סמיאמה עליהם היוגי משיג שמיעת על. הוא שומע כל דבר שירצה, הוא יכול לשמוע קולות הנלחשים מקילומטרים.

על ידי תרגול סמיאמה על היחס בין האקשה והגוף, והתייחסות לעצמו כאל קל כנוצה וכך הלאה, היוגי יכול לעבור דרך השמים.

אָקַשָה היא החומר של הגוף הזה. הגוף הוא בסך הכול אקשה בצורה מסוימת. אם היוגי מתרגל סמיאמה על החומרים האלה של גופו, הוא רוכש את הקלילות של האקשה, ויכול ללכת לכל מקום דרך האוויר.

דרך סמיאמה על השינויים האמיתיים של המיינד, המתרחשים מחוץ לגוף ונקראים ההתנתקות הגדולה מהגוף, מגיעה היעלמות מַעֲטֵי האור.

המיינד בטיפשותו חושב שהוא עובד בגוף אחד. אם המיינד נוכח בכל, מדוע שאהיה מוגבל על ידי מערכת עצבים אחת ואגביל את האגו רק לגוף אחד? אין סיבה שאעשה כך. היוגי רוצה להרגיש את האגו היכן שיחפוץ. הגלים המנטליים העולים בגוף בהיעדר אנוכיות נקראים "מודיפיקציות אמיתיות" או "ההתנתקות הגדולה מהגוף". כשהצליח לתרגל סמיאמה על שינויים אלה, כל מַעֲטֵי האור נושרים, וכל החשכה והבורות נמוגים. כל דבר נראה לפניו מלא במודעות.

דרך סמיאמה על הצורות הגסות והמעודנות של היסודות, תכונותיהן המהותיות, טביעת הגונות בהן ותרומתן לחוויות הנשמה, מגיעה השליטה על היסודות.

היוגי מתרגל סמיאמה על היסודות, קודם על הגסים ואחר כך על המעודנים. הסמיאמה הזו מתורגלת בעיקר על ידי זרמים בבודהיזם. הם לוקחים גוש חומר ומתרגלים עליו סמיאמה, ובהדרגה מתחילים לראות את החומרים העדינים מהם הוא מורכב. וכשהם יודעים את כל החומרים העדינים שבו, הם רוכשים את הכוח על יסודות אלו. וכך עם כל היסודות. היוגי יכול לכבוש את כולם.

מזה מגיעים התקטנות ושאר הכוחות, תפארת הגוף ועמידות נצחית של האיכויות הגופניות.

הכוונה היא שכשהיוגי רכש את שמונת הכוחות העל טבעיים. הוא יכול להפוך את עצמו זעיר כאטום או ענק כהר, כבד כאדמה או קל כאוויר. הוא יכול להשיג כל דבר שירצה, הוא יכול לשלוט בכל דבר שירצה, הוא יכול לכבוש כל דבר שירצה, וכך הלאה. אריה ישב לרגליו תמים כטלה, וכל תשוקותיו מוגשמים לפי רצונו.

הכוונה ב"תפארת הגוף" היא ליופי, גוון הפנים, חוזק, קשיחות ומוצקות.

הגוף הופך בלתי ניתן להשמדה. דבר לא יכול לפגוע בו. שום דבר לא יכול להשמיד אותו עד שהיוגי חפץ בכך. "מנותק מעולו של הזמן, הוא חי ביקום הזה בתוך גופו". בוודות כתוב שלאדם כזה אין יותר מחלות, מוות או כאב.

דרך סמיאמה על התפישה, על ידי האברים של האובייקטים החיצונים, הידע שבא בעקבות זה והמודעות העצמית שמלווה את הידע הזה, המצאותן הטבעית של הגונות בכל זה ותרומתן לחוויות הנשמה, דרך כל זה מגיע כיבוש האברים.

בתפישה של אובייקטים חיצוניים, האברים עוזבים את מקומם במיינד ונעים לכיוון האובייקט. לאחר תהליך זה מגיע ידע. גם האגו נוכח בפעולה. כשהיוגי מתרגל סמיאמה על זה ועל השניים האחרים, הוא כובש בהדרגה את האברים. קח כל דבר שאתה רואה או מרגיש, ספר למשל. בהתחלה התרכז בו, אחר כך על הידע שמופיע בצורת הספר, ואז על האגו שרואה את הספר, וכך הלאה. על ידי תרגול זה, ייכבשו כל האברים.

מזה מגיע לגוף הכוח של תנועה מהירה כמהירות המיינד, כוח לאברים שאינו תלוי בגוף, וכיבוש הטבע.

בדיוק כפי שעל ידי כיבוש האברים מגיעה תפארת הגוף, כך על ידי כיבוש האברים מגיעים הכוחות שהוזכרו למעלה.

דרך סמיאמה על ההבדלה בין הסטווה והפורושה, מגיע אל היוגי הכושר להיות יודע כל וכל יכול.

כשהוכנע הטבע והובן השוני בין הפורושה והטבע - ההבנה שהפורושה טהורה, מושלמת ובלתי ניתנת להכחדה, והטבע - היפוכה, מכאן מגיע אל היוגי הכושר להיות יודע כל וכל יכול.

דרך ויתור אפילו על הכוחות האלה, מגיעה השמדת עצם מהותו של זרע הרוע, וזה מוביל לקָאִיוָואלְיָה (בידוד).

היוגי משיג בדידות והופך חופשי. כשאדם מוותר אפילו על הרעיון של להיות יודע כל וכל יכול, אז מגיעה דחייה מושלמת של הנאה, של פיתוי המגיע מברואים שמימיים. כשהיוגי ראה את כל הכוחות הנפלאים האלה ודחה אותם, הוא מגיע אל המטרה. מהם כל הכוחות האלה? פשוט התגלמויות. הם אינם טובים יותר מחלום. אפילו היכולת האינסופית היא חלום. היא תלויה במיינד. כל זמן שיש מיינד הוא יכול להיות כל יכול, אבל המטרה היא אפילו מעבר למיינד.

היוגי לא צריך להרגיש מפותה או מוחנף על ידי דבריהם של ברואים שמימיים, מחשש לשובו של הרע.

ישנן גם סכנות אחרות: אלים וברואים אחרים באים לפתות את היוגי. הם לא רוצים שאף אחד יהיה חופשי לחלוטין. הם מקנאים בדיוק כמונו, ולפעמים אפילו גרועים מאתנו. הם מפחדים מאד לאבד את מעמדם. היוגים שאינם מגיעים לשלמות, הופכים לאלים לאחר המוות. בעוזבם את הדרך הישירה, הם הולכים לאחד הרחובות הצדדיים ומקבלים את הכוחות האלה. אז יאלצו להיוולד מחדש. אבל זה שהוא חזק מספיק כדי לעמוד בפני הפיתויים והולך ישר אל המטרה, הופך חופשי.

דרך סמיאמה על חלקיק של זמן, ועל זה שקודם לו וזה שבא אחריו, מגיעה ההבדלה.

איך עלינו להימנע מכל אלה - כל הדיוות (אלים), השחקים והכוחות? על ידי הבדלה, על ידי ידיעה מה טוב ומה רע. לכן מומלצת הסמיאמה, שעל ידה מחוזק כוחה של ההבדלה. זה נעשה על ידי סמיאמה על חלקיק של זמן, והזמן שקודם לו, וזה שבא אחריו.

הדברים שאי אפשר להבדיל ביניהם על ידי מין, סימן או מקום - אפילו הם יובדלו על ידי הסמיאמה שהוזכרה במשפט הקודם.

האומללות שאנו סובלים היא תוצאה של בורות, של אי הבדלה בין האמיתי והבלתי אמיתי. כולנו מתייחסים לרע כטוב, אל החלום כמציאות. העצמי הוא המציאות היחידה, ואת זה שכחנו. הגוף הוא חלום לא אמיתי, וכולנו חושבים שאנחנו גופים. אי ההבדלה הזו היא הגורם לאומללות. היא נגרמת על ידי בורות. כשמגיעה ההבדלה היא מביאה אתה חוזק. רק אז אנחנו יכולים להימנע מכל הרעיונות השונים על גוף, רקיע ואלים. אנו מבדילים בין אובייקטים באמצעות מינים, סימן ומקום. קח למשל פרה. הפרה מובדלת מהכלב על ידי מין. ואפילו כשמדובר על פרות בלבד, איך נוכל להבדיל בין פרה אחת לאחרת? על ידי סימנים. אם שני עצמים זהים לחלוטין, אפשר יהיה להבדיל ביניהם אם הם יהיו במקומות שונים. וכשהאובייקטים כל כך מעורבבים עד כדי כך שאפילו הבחנה זו לא תעזור לנו, כוח ההפרדה הנרכש על ידי התרגול שהוזכר מקודם, ייתן לנו את היכולת לאפיין אותם. הפילוסופיה הגבוהה יותר של היוגי מבוססת על עובדה זו: שהפורושה טהורה ומושלמת, ושהיא התוכן הפשוט היחידי הקיים ביקום הזה. הגוף והמיינד משולבים, ועדיין אנחנו לעולם מזהים את עצמנו אתם. זוהי טעות גדולה - שההבדלה אבדה. כשהושג הכוח להפרדה, האדם רואה שהכל בעולם הזה, מנטלי או פיזי, הוא תרכובת, וככזה אינו יכול להיות הפורושה.

הידע הגואל הוא הידע הזה של ההבדלה, שבו זמנית מכסה את כל האובייקטים בכל צורותיהם השונות.

ידע זה נקרא "גואל" בגלל שהוא לוקח את היוגי מעבר לאוקיינוס הלידה והמוות. הפרקריטי בשלמותה על כל מצביה, מעודנים וגסים, נמצאת בתוך תחום תפיסתו של ידע זה. אין רציפות בתפישה של הידע הזה, הוא קולט את כל הדברים בו זמנית, ובהינף יד.

על ידי הדמיון בטוהר בין הסטווה והפורושה מגיעה קָאִיוָואלְיָה.

כשהפורושה תופשת שהיא אינה תלויה בדבר ביקום, מהאלים ועד האטום הירוד ביותר, היא משיגה את מצב הקאיוואליה, או שלמות. קאיוואליה היא היעד. כשהעצמי מגיע למצב זה, הוא תופש שכל הזמן היה לבד ו"מבודד", ושהוא אינו זקוק לשום דבר שיעשה אותו מאושר. ככל שאנחנו רוצים מישהו או משהו אחר בשביל האושר שלנו, כך אנחנו עבדים. כשהפורושה יודעת שחופש הוא עצם טבעה ושהיא אינה זקוקה לדבר כדי להשיג שלמות, כשהיא יודעת שהטבע חולף ולמעשה באמת חסר משמעות, באותו רגע היא מגיעה לשחרור והופכת "מבודדת" מהטבע. מצב זה מושג כשהתערובת של טוהר וזוהמה הנקראת סטווה, כלומר האינטלקט, הופכת טהורה כפורושה עצמה, אז הסטווה משקפת רק את המהות המוחלטת של הטוהר, שהיא הפורושה.

תגיות:

סוואמי ויווקאננדה

פרמאהאמסה יוגאננדה

ד"ר פול ברונטון

אליזבת הייך וסלברג’אן יסודיאן

תאוס ברנארד