הפלא הגדול ביותר עלי אדמות הוא האדם.
גופו המכיל עצמות, בשר ודם, מסתיר סודות אותם הוא מבקש לחשוף זה אלפי שנים, בבקשו פתרון לתעלומה ולמסתורין המופלא של הספינקס הגדול. רבים ניסו לפתור את מסתורין האדם, אך מעטים בלבד הצליחו לדובב את הספינקס לגלותו. רק מחפשים נדירים ביותר, אשר ללא לאות חדרו עמוק יותר ויותר אל תוך ה'עצמי', הצליחו להבין לבסוף את הסוד הגדול מכולם - הם עצמם.

בהודו למדו אנשים את סודות נשמת האדם עוד בימי קדם, רבים אף הקדישו את חייהם למטרה זו, בבקשם תשובות לשאלות: "מהו האדם?" ו"מהו ייעודו עלי אדמות?", הם התרחקו מהמולת העולם וריכזו את כל מחשבותיהם ומאווייהם בפתרון שאלה אחת: "מי אני?". חתירתם הבלתי נלאית, כוח הסיבולת שגילו והכמיהה שליוותה את חיפושם אחר האמת נשאו פרי, והנה! רוחם הוארה וסוד ההוויה נפרש לפניהם. הם הבינו את החיים. הם היו מסוגלים לראות את הסיבות העמוקות והכמוסות ביותר. הדרך המובילה מן הסבל ועולה מעלה אל השחרור, השמחה והאושר הנצחי, נפתחה בפניהם. הם, שהיו כבר מוארים, ידעו כי זהו מצב הניתן להשגה על ידי כל בן אנוש, ומכיוון שחשו חמלה ורחמים כלפי האנושות הסובלת, החלו להורות לה את הדרך לגאולה ולשחרור.

דרכים שונות מובילות אל הפסגה. רבים ייבחרו בדרכים הנוחות, המתפתלות במתינות במעלה ההר, היות וכושרם הגופני אינו מותאם לטיפוס תלול. אחרים יעדיפו לקצר את מסעם ויבחרו בדרכים תלולות יותר. לבסוף יהיו אלה, שעל מנת להגיע למטרתם במהרה, יבחרו בדרך הקצרה ביותר ויטפסו על קירות הסלע. כך, באותו אופן, יכול האדם לכבוש את מטרתו הפנימית המופלאה בדרכים שונות, בהתאם ליכולותיו הפיזיות והרוחניות.

המורים הדגולים פיתחו מספר שיטות על מנת להפוך את המטרה אותה הציבו לעצמם נגישה לכל. שיטות אלו מקצרות את הדרך ואלה המאמצים אותן מגיעים מהר יותר וביתר קלות אל ייעודה. השם הכולל לשיטות אלו הוא "יוגה". המורים הדגולים והמאסטרים, שהשיגו את מטרתם בהולכם בשביליה השונים של היוגה, נקראים "יוגים". שיטות היוגה השונות נבדלות זו מזו אך ורק בנקודת המוצא, המהות והמטרה הן תמיד זהות: ידע עצמי מושלם. עם זאת, מטרה זו ניתנת להשגה אך ורק על ידי משמעת עצמית בלתי מתפשרת. על כן מלמדות שיטות היוגה השונות, בראש ובראשונה, שליטה עצמית. ישנן שיטות המתחילות בשליטה על המאנאס, ישנן שיטות המתחילות בשליטה על הרגשות ויש כאלה המתייחסות לגוף כאל נקודת המוצא - הכל בהתאם לנטיותיו הטבעיות וליכולותיו של התלמיד. כשם שהשיטות נבדלות זו מזו כך גם שמותיהן שונים, אך מוטב להתחיל בדרך הפותחת בשליטה על הגוף - זוהי דרך של בריאות מושלמת ושמה הוא: 'האתה יוגה'.

השם האתה יוגה, משיב אותנו אל האמיתות העומדות בבסיסה של שיטה זו. גופנו מתעורר לחיים על ידי זרמים חיוביים ושליליים. כאשר זרמים אלה נמצאים בשיווי משקל מוחלט, אנו נהנים מבריאות מושלמת. סמלו של הזרם החיובי בשפת המזרח העתיקה הוא "הא", המקביל במשמעותו ל"שמש", ואילו סמלו של הזרם השלילי הוא "תא", שמשמעותו "ירח". למלה 'יוגה' משמעות כפולה. מובנה האחד הוא "איחוד" ואילו השני הוא "עול" או "מרות". השם "האתה יוגה", אם כך, מבטא ראשית, את הידע המושלם באשר לשתי האנרגיות: האנרגיה החיובית - השמש; והאנרגיה השלילית - הירח; שנית, את האיזון המוחלט וההרמוניה המושלמת בעת האיחוד בין השתיים, ולבסוף את היכולת להביאן תחת שליטה אבסולוטית, על ידי הכפפתן למרותו של ה'עצמי'.

שיטה זו ייחודית בעולם כולו, שכן היא מביאה את הגוף למצב מושלם באופן מודע, מפצה על כל ליקוי של הגוף וממלאת אותו בכוח חיים זוהר. האתה יוגה משיבה אותנו בחזרה אל הטבע ומפגישה אותנו עם הכוחות המרפאים הטמונים בעשבים, בעצים ובשורשים. היא מלמדת אותנו על גופנו, ועל הכוחות הפועלים בתוכו ומובילה אותנו אל הרמוניה מהודקת של גוף ונשמה. הגוף מגיב לתנועה הקטנה ביותר של המאנאס ומצבו של המאנאס מושפע אף הוא בחוזקה ממצבו של הגוף. האתה יוגה מפיקה תועלת מיחסים הדדיים אלה והמאנאס והגוף כאחד נעשים בריאים. הדרך בה עלינו לפסוע היא זו המביאה את גופנו ואת כל פעולותיו לרמה מודעת. כך, תחת השגחתו של כוח הרצון, ניתן לשלוט אפילו במערכת העצבים הסימפתטית ובכל אותם האיברים, אשר על פי רוב פעולתם אינה תלויה ברצוננו. היתרון הבל ישוער של שיטה זו, הוא שניתן למנוע כל ליקוי תפקודי של הגוף ובכך להימנע ממחלות הנובעות מהפרעות תפקודיות. למשל, ביכולתי לשלוט על פעילות ליבי ולמנוע אותו מהפרעות קצב הנובעות מגירויים חיצוניים כגון פחד, חדשות רעות או שמחה פתאומית. כך אוכל להגן על ליבי מהתרחבות, מניוון שריר הלב או ממחלות אחרות; או למשל, אם אשלוט בתפקודה של מערכת הבלוטות שלי, אוכל לפקד על פעולתם של אברי גופי ובכך לשלוט על מצבי הפיזי.

האתה יוגי שהגיע לדרגת היכולת הגבוהה ביותר, השלים והביא את יכולת השליטה על גופו למצב מוחלט, יכול, באמצעות כוח רצונו, להסדיר את פעולות ליבו, את פעילותם של אברי העיכול שלו ואת תפקודו של כל איבר אחר בגופו. אינספור מטיילים מן המערב, אשר הצליחו, על אף הקושי שבדבר, לפגוש יוגי אמיתי  במהלך שהותם בהודו, אישרו כי יוגים בני 80 ובני 90, עשו רושם, על פי סטנדרטים מערביים, של אנשים בני 30 ו-40. יוגים אלה הגיעו לגילם המופלג בשל יכולתם להטעין את גופם באנרגיית חיים מחודשת באמצעות כוח רצונם בלבד.

עם זאת, הארכת חיים כשלעצמה, אינה מטרתם של היוגים. האתה יוגה אינה המטרה הסופית, אלא הכנה ליוגה גבוהה ורוחנית יותר. בגוף חולה, יקשה הדבר מאוד לפתח את המודעות ולהאיץ את המאנאס לפעילות בדרגות הגבוהות. מסיבה זו עלינו להכיר ראשית את גופנו ואת הכוחות הפועלים בתוכו, כך נוכל להשתמש בהם ולפקח עליהם כראוי מאוחר יותר, וגופנו לא יהווה עוד מכשול במהלך עלייתנו מעלה אל המישורים הרוחניים הגבוהים.
ישנם אנשים הנלהבים מן הרעיון של השגת כוחות על-טבעיים, בעזרתם יוכלו לבצע את מה שבאופן רגיל ייחשב למעשי נסים. אנשים אלה תקועים בחצי הדרך אל המטרה ואינם יכולים להתקדם מעבר לכך. המטרה אליה עלינו לחתור יכולה להיות רק זו: שחרור מכבליו של עולם החומר. הבה, אם כך, לא נבלבל את המטרה הסופית עם האמצעי. הידע על גופנו ועל כוחותיו הסודיים, חשוב ככול שיהיה, הוא עדיין אמצעי בלבד הנועד להביא אותנו אל המטרה. לפיכך האתה יוגי אמיתי לא יציג לעולם לראווה את חכמתו ואת יכולותיו רק בכדי לספק סקרנות סתמית. מי שנוהג כך, הוא אינו האתה יוגי אמיתי. היוגי האמיתי משתמש בכוחותיו רק כאשר הוא יכול לסייע באמצעותם לנזקקים.

המאסטר שלי, למשל, מעולם לא חשף בפנינו, התלמידים, את הכוחות הנמצאים תחת שליטתו. פעם ישב בבקתתו הקטנה שבמעמקי היער. אנו, תלמידיו, היינו שקועים בשיחה בקרחת היער שלפני הבקתה. לפתע הגיחה נמייה ממעבה היער. החיה האומללה גררה את עצמה, גוססת למחצה ומובלת על ידי האינסטינקטים שלה, אל בקתתו של מורנו. כאשר התקרבה נוכחנו כי הוכשה על ידי נחש וכשהגיעה לפתח הבקתה, נעצרה תוך שהיא מתפתלת מכאבים ונאבקת על חייה. המאסטר הניח את ידו הימנית על הנמייה ונכנס לטראנס. הוא נשאר כך זמן מה. לפתע עבר רעד בגופה של הנמייה, היא התנערה וברחה, רעננה ובריאה. עתה נוכחנו בכוחותיו של המאסטר.
לאחרונה הפנה מדע הרפואה המערבי את תשומת לבו להאתה-יוגה. היוגים, היודעים את סודותיה של זו, מציעים מידע רב ערך למטרותיו וליעדיו של המדע הרפואי.

הדרגה הנמוכה יותר של ההאתה יוגה, היא כה מעניינת ומועילה עד שראוי להכיר אותה ולהקדיש לה תשומת לב. אפילו המאסטרים הדגולים נאלצו להתחיל את לימודם בשלב זה, שכן ללא האלף-בית, לימוד הקריאה אינו אפשרי. השלב הראשון של ההאתה יוגה מלמד אותנו את אומנות השמירה על הבריאות. ראשית ולפני כל, עלינו להכיר את גופנו, אך לא בתיאוריה, כפי שמלמדת האנטומיה. האנטומיה מלמדת מהם אברי הגוף האנושי והיכן מיקומם, אך משמעותה האמיתית של "ידיעת גופי" שונה לחלוטין. בהנחה כי אני יודע, למשל, היכן ממוקם ליבי, משמעות ידיעת גופי תהיה, כי אוכל לרדת עם תודעתי אל הלב, לחוש את צורתו של הלב, את הפרוזדורים, את חדרי הלב ואת השסתומים באופן כה בהיר ווודאי, עד שהדרך הטובה ביותר לבטא מצב זה תהיה - "אני הוא ליבי". לא זו בלבד, עלי להצליח לעשות זאת גם עם קיבתי, מעיי, הכבד, הכליות וכל סיב בגופי. מי שמעולם לא תרגל יוגה, יכול לכל היותר להכיר בהיקף שכזה את החך שלו ואת אבריו הפנימיים של פיו, אך על מי שרוצה להפוך להאתה יוגי, יש להתאמן עד שיצליח להביא את תודעתו לחלקיו הקטנים ביותר של גופו. כאשר יגיע לנקודה זו, השלב הבא יהיה לכוון את תודעתו, כשהיא מאוחדת עם כוח רצונו, לסיבים הקטנים ביותר של גופו.

אם נחזור לדוגמה הקודמת, בשלב זה לא אסתפק בחדירה לליבי עם תודעתי, יהיה עליי להביאו תחת מרותי. ליבי יהיה חייב להכניע עצמו לרצוני, כך שיוכל לפמפם את הדם לאט יותר או מהר יותר, על פי הנחייתי. אין זה בלתי אפשרי! ממש כפי שכל אחד יכול ללמוד להניע את לשונו, אצבעותיו, או חלקים רבים של גופו בעזרת כוח רצונו, כך יכול כל אחד גם ללמוד, באמצעות תרגול שיטתי, לשלוט בכל חלק של גופו. אפילו בקרב האנשים הרגילים, ניתן לראות הבדלים גדולים במידת המודעות של גופם. ישנם הבדלים הנובעים גם מעיסוקם. אצבעותיו של פסנתרן למשל, עצמאיות ומודעות הרבה יותר מאצבעותיו של אדם שמעולם לא ניגן בפסנתר. מדוע? מכיוון שהפסנתרן הפך את אצבעותיו למודעות יותר בעזרת תרגול קבוע. תלמיד ההאתה יוגה גם הוא מתאמן באופן קבוע, יום אחר יום, שנה אחר שנה, בסבלנות ובהתמדה. אך הוא מתרגל כיצד להניע את תודעתו לתוך כל איבר של גופו. האם זה שווה את המאמץ? כן! מכיוון שהתוצאות מעוררות הערצה. הוא מגלה בתוכו כוחות סודיים בהם הוא לומד אט אט לשלוט. הוא לומד כי ישנם שני זרמי חיים פעילים בגופו וכי הבאת שני כוחות אלה לידי שיווי משקל מוחלט, משמעותה בריאות מושלמת. בו בזמן עם התרחבותה של תודעתו, מגיע התלמיד להבנה, שכל דבר החי בזמן ובחלל, חי מאחר והוא נושא בתוכו קוטביות וריתמוס. הוא מתחיל לראות את סודות הבריאה. ברגע זה, בו עקרון היצירתיות עוזב את המוחלט ומתפצל לשניים - קוטב שלילי וקוטב חיובי, נולדת הקוטביות. בין השניים נולד קשר של פעימה - ריתמוס נולד. זוהי תחילתה של התגלמות החיים.

הקטבים החיוביים והשליליים מתקיימים אפילו בקריסטלים ואנו מוצאים אותם בכל רמות ביטוי החיים. קוטביות וריתמוס נותנים חיים ליקום כולו. תנועתם של גופים עצומי ממדים בחלל האינסופי, עם הפלנטות והלוויינים שלהם, כתמי השמש, דפיקות ליבם של יצורים חיים, נשימתנו וקיומנו שלנו - כל אלה מתרחשים במקצב הנובע מקוטביות. זרמים חיוביים ושליליים מתחלפים בקצב קבוע ויוצרים מצבים חיוביים ושליליים באיזון מושלם.

במיתולוגיה ההינדית, סמל הפעימה או הריתמוס הפעיל ברחבי היקום, הוא דמותו המרקדת של האל שיווה. הריקוד הוא התגלותו של הריתמוס. כדור הארץ שלנו גם הוא בעל שני קטבים, ואנו בני האנוש, הנולדים מעפר ושבים אליו, נושאים אותה קוטביות בתוכנו, בצורת קוטב חיובי וקוטב שלילי. הקוטב החיובי הוא בקדקוד, במקום בו השיער צומח במעין מעגל. נקודה זו ניתנת לאיתור על נקלה בראשו של ילד פעוט. הקוטב השלילי הוא בעצם הזנב, החוליה התחתונה. בין שני קטבים אלה נע זרם בעל תדירות גבוהה ביותר ובעל אורך גל קצר. מתח זה הוא החיים! מוליך החיים הוא עמוד השדרה.

החיים רצו להתגלם ועל כן הרחיבו את החוליה העליונה ביותר של עמוד השדרה ופיתחו אותה לכדי גולגולת. הם עיצבו את החומר העדין שבתוכה, הפכוהו למוליך זרמים ונתנו לו את היכולת לבטא אינטליגנציה ורגש. כך נוצר המוח. באמצעות חומר זה רצו החיים לראות, לשמוע, להריח ולהרגיש.
כך נוצרו אברי החושים: עיניים, אזנים, אף, פה ועצבי המישוש. על מנת לנוע בחלל ולהיות מסוגלים לפעולה, יצרו החיים את הרגליים ואת הידיים. על מנת שיצור זה יוכל להמשיך ולהתקיים ועל מנת לספק תחליף במקרה של התנוונות, יצרו את אברי ההפריה וההולדה. תפקידה של מערכת העצבים הוא להעביר את זרם החיים. לבסוף, אותה מרכבת חיים המתנועעת לכאן ולכאן על שתי רגליים, זכתה לשם "אדם". החיים בתוך האדם הפכו לבעלי מודעות לעצמם ולפיכך דיברו ואמרו: "אני".

החיים בתוכנו הם מה שהאדם מתייחס אליו כאל ה'אני' שבתוכו. החיים הם ה'אני', אותו 'עצמי' החי לנצח, האלמותי, שמעולם לא נולד ואף פעם לא ימות, שכן העצמי הוא החיים, והחיים אינם נתונים בידיו של המוות. הגוף לבדו הוא זה הנולד ומת. אך הגוף הוא רק כסות, הלבוש החיצוני של העצמי, כלי באמצעותו הוא מתגלה במישור החומרי. כאשר החיים הופכים לבעלי מודעות לעצמם וכאשר הם מפנים מודעות זו, כלומר את האינטליגנציה שלהם, אל עבר העצמי, אנו מכנים מצב זה "מודעות עצמית". העצמי עוטה עליו את הגוף, ובאמצעות מערכת העצבים מקרין את עצמו, כלומר את החיים, לכל סיב וסיב, וממלא אותו בהרמוניה ובשיווי משקל מושלם. כך תפקודו של הגוף מוסדר וזוהי בריאות.

האדם נושא בתוכו איכות קורנת חיובית ובאותה עת איכות קבלה שלילית, מתנגדת, של הווייתו. בתוך אישיותו של האדם, הארוגה ניגודים, עליו לשמור על איזון מוחלט, לחבר בין הניגודים המשלימים זה את זה וליישב ביניהם. אז ורק אז הוא מושלם. אז ורק אז הוא שלם ובריא ומסוגל למלא את ייעודו בעולם. ממש כפי שצבעים משלימים, משלימים זה את זה לאורה של השמש: אדום וירוק, סגול וצהוב, כחול וכתום. צבעים אלה הם היפוכים ישירים ואף על פי כן, דווקא בשל סיבה זו, הם שייכים זה לזה. תוצאת האיחוד ביניהם היא שלמות. בחוקי הרוח והגוף מתקיים אותו היפוך ישיר. חוק הרוח הוא חוסר אנוכיות, בעוד שחוק הגוף הוא אנוכיות. יחד עם זאת, על האדם ללמוד לחבר את שניהם להרמוניה שלמה ולגלם אותם בתוכו. אמת זו נלמדה על ידי כל הקדושים ועל ידי המורים הדגולים בכל הזמנים, מאחר וידעו את סוד ההוויה: המתח בין הקצוות החיוביים והשליליים. מסיבה זו, השתמשו כולם באותו הסמל, על מנת לייצג את המפקד המוחלט על הכוחות המנוגדים - איש האלוהים אשר הגיע לשלמות. בכל הדתות הסמל היה זהה - כוכב בעל שישה קדקודים הנוצר על ידי שילובם של שני משולשים. כוכב זה מסמל את סוד הכוחות המשמרים את היקום ובה בעת את ההוויה המושלמת, שהינה המאסטר של החיים ומגלמת רוח וחומר באותו אופן. האיש אשר הביא את הבריאה לידי שלמות בתוכו, זהו איש האלוהים.

איש האלוהים אינו משתמש בגוף כמטרה בפני עצמה, אלא ככלי לביטויה של הרוח: אהבה בלתי אנוכית. הוא ממלא את גופו בצורה אחידה באנרגיות הגבוהות ביותר. גופו, אם כך, מלא בחיות וחדור תודעה. תודעתו של האדם הרגיל היא עדיין ברמת התפתחות נמוכה מאוד. מסיבה זו הקרנת זרם החיים בגופו היא בדרגת מודעות נמוכה מאוד, לרוב ללא מודעות כלל ובאופן אוטומטי. גופו של אדם הנמצא בדרגה כה נמוכה של התפתחות, הוא בעל חיות פחותה בהרבה מגופו של אדם הנמצא במישור מתקדם יותר. לאדם המפותח ישנן הסתעפויות רבות יותר במוחו. מערכת העצבים שלו ארוגה בצפיפות גבוהה יותר, כלומר היא מודעת וחיה יותר וכתוצאה מכך גופו הופך לכלי גמיש ובעל רצון חזק יותר ל'עצמי'.

תנועות גופו של אדם מודע בעל גוף מלא בחיות, שונות מאלה של אדם בדרגת התפתחות נמוכה יותר. את תנועותיו של האדם בעל המודעות הגבוהה נאפיין כמלאות חן, גמישות ויפהפיות. בעוד שאת תנועותיו של אדם שביטוי כוח החיים בגופו נמצא בדרגה נמוכה יותר, נתאר כגמלוניות או כמגושמות. אנו חשים לגבי משהו כי הוא יפה או מושך, כאשר כוח החיים מתבטא בו באופן מפותח יותר. כלומר, אנו מגלים ומזהים בו את ה'עצמי' האוניברסלי, את ההוויה העצמית שלנו אנו.

האושר היחיד הקיים הוא למצוא את עצמך! זה הדבר אחריו אנו מחפשים בכל סוג של הנאה, בכל רגש של שמחה. אם העצמי שלנו במצב זה, אם הוא נח בתוך עצמו, מתקיים שיווי משקל מושלם בכוחות החיים אותם אנו מקרינים. במקרה זה, ההכרה והגוף שניהם בריאים. 

אצל אנשים בדרגה נמוכה יותר, שיווי המשקל יכול להתערער בקלות בשל בורות או כתוצאה ממודעות בלתי מספקת. אנשים כאלה נופלים אל מחוץ לעצמי שלהם, שכן החלקים הבלתי מודעים של אישיותם נרחבים יותר מהחלקים בעלי התודעה. הפרעה זו בשיווי המשקל שלהם מתבטאת גם בצורת חשיבתם ובחייהם הרוחניים. התוצאה היא שהאיזון בין הזרמים החיוביים והשליליים מופרע. כאשר אין איזון מושלם בין הקרינה של שני הזרמים, מתפתח מצב אותו אנו מכנים 'מחלה'. תנאי מוקדם ומרכזי לבריאות הוא, אם כך, הרחבה הדרגתית של המודעות שלנו והובלתה לכל חלק של גופנו. בדרך זו אנו יכולים למנוע את הפרעת הסדר, ובכך למנוע מחלה. במקרה שמחלה כבר קיימת, אנו מחזירים באמצעות המודעות והכוונה את הסדר על כנו.
זה מה שנלמד על ידי המדע ועל ידי האמנות המוכרת כ"האתה יוגה".