מורה - תלמיד
גורו שישיה - מורה תלמיד
מורה ותלמיד במסורת היוגה
מאסטר ותלמיד
אורו של הגורו - הגורופורנימה
גורו טאטווה
הצורך בגורו
איך למצוא גורו
איך לזהות גורו
המשמעות של גורו
סוגים של גורואים
מתוך ’אוטוביוגרפיה של יוגי’ מאת פרמהאמסה יוגאננדה
הצורך בגורו - סוואמי ויווקאננדה
מתוך הספר "בהקטי-יוגה"
ייעודה של כל נשמה הוא להגיע לשלמות, וכל ישות תשיג זאת בסופו של דבר. כל מה שהננו עכשיו הוא תוצאת פעולותינו ומחשבותינו בעבר, וכל מה שנהיה בעתיד הוא תוצאת פעולותינו ומחשבותינו בהווה. ברם, עיצוב זה של גורלנו אינו מוציא מכלל אפשרות קבלת עזרה חיצונית, אדרבה, ברוב המקרים עזרה כזו הנה נחוצה בתכלית. כאשר היא מגיעה, הכוחות הנעלים ויכולות הנשמה מואצים, חיים רוחניים מתעוררים, צמיחה קמה לתחייה, ולבסוף הופך האדם קדוש ומושלם.
לא ניתן להפיק דחף מזורז שכזה מקריאה בספרים. ביכולתה של הנשמה לקבל דחפים אך ורק מתוך נשמה אחרת. נוכל ללמוד מספרים במשך כל ימי חיינו, נוכל להפוך משכילים עד מאד אולם לבסוף נגלה כי מבחינה רוחנית לא התפתחנו כלל וכלל. אין אמת בדבר כי התפתחות אינטלקטואלית מפתחת גם את הצד הרוחני שבאדם. בדרך הלימוד מתוך ספרים אנו שוגים לעתים במחשבה כי בכך ניוושע רוחנית. אולם אם נבחן את השפעת הספרים שמהם למדנו, על עצמנו, נגלה כי במקרה הטוב האינטלקט לבדו הוא זה אשר הפיק תועלת מסוג למידה זה ולא רוחנו הפנימית. חוסר יכולתם של הספרים להאיץ בנו התפתחות רוחנית, הוא הסיבה לכך כי על אף יכולתנו להתבטא באופן נפלא בנושאים רוחניים, כאשר מגיעים ליישום בחיי רוח אמיתיים, אנו מוצאים עצמנו לוקים בחסר עד מאד. על מנת להאיץ את הרוח, חייב הדחף להגיע מתוך נשמה אחרת.
האדם אשר מנשמתו מגיע הדחף הזה נקרא הגורו, המורה, והאדם שאל נשמתו מועבר הדחף נקרא השִישְיָה, התלמיד. על מנת להעביר דחף כזה לכל נשמה שהיא, צריכה הנשמה המעבירה להיות בעלת הכוח לשדר אותו לאחר, ועל הנשמה אליה מועבר הכוח – להיות נכונה לקלוט אותו. על הזרע להיות חי ועל השדה להיות חרוש ומוכן לזריעה, וכאשר שני תנאים אלו מתמלאים, צמיחה מופלאה של דת אמיתית מתרחשת.
"על מטיף דת אמיתי להיות בעל יכולות מופלאות, וחכמים יהיו שומעיו" וכאשר אלו הם נפלאים ויוצאים מגדר הרגיל, יישא פִּריים התעוררות רוחנית מזהרת, וזו הדרך ואין בִּלתהּ. אלו ורק אלו הם המורים האמיתיים, אלו ורק אלו הם התלמידים האמיתיים, השואפים הרוחניים האמיתיים, וכל השאר אך משתעשעים ברוחניות. יש בתוכם סקרנות מועטה שהתעוררה, שאיפה אינטלקטואלית קלה שניצתה בליבם, אולם הם עדיין ניצבים רק בשולי האופק של הדת. גם בזה יש ללא ספק מידה מסויימת של ערך, מאחר ותיתכן במרוצת הזמן התעוררות של צמא אמיתי לדת בקרבם; חוק טבע מסתורי הוא, כי ברגע שבו השדה מוכן, הזרע חייב להגיע – והוא אכן מגיע; ברגע בו הנשמה משתוקקת בכנות לקבל עליה דת, אותו מַשדר של הכוח הדתי חייב להופיע, והוא אכן מתייצב לעזרת אותה נשמה. כאשר הכוח המושך את אור הדת בנשמה הקולטת הוא מלא וחזק, הכוח המשיב למשיכה זו והשולח לתוכה אור, מגיע באופן טבעי ומובן מאליו.
ואולם, סכנות גדולות קיימות בדרך. למשל, הסכנה העומדת בפני הנשמה הקולטת לטעות בין תחושות בנות חלוף לבין כמיהה דתית אמיתית. נוכל להיווכח בכך בעצמנו. פעמים רבות במהלך חיינו נפטר אדם שאהבנו מאד. אנו מקבלים מכה; אנו חשים כי העולם נשמט מבין אצבעותינו, וכי אנו מתאווים לדבר שהוא בטוח יותר וגבוה יותר, וכי עלינו להפוך דתיים. לאחר מספר ימים, כאשר גל זה של תחושות חולף, אנו נותרים על עומדנו, נטושים, בדיוק במקום בו היינו קודם לכן. כולנו טועים לעתים קרובות לחשוב כי דחפים אלו מבטאים צמא אמיתי לדת; אולם ככל שנחווה רגשות רגעיים כאלו יותר ויותר, כך השתוקקות אמיתית של הנשמה אל הדת לא תתפתח, ולא נמצא את המַשדר האמיתי לרוחניות. על-כן, בכל פעם שנתפתה להתלונן כי החיפוש אחר האמת אליה אנו שואפים כל כך הנו לריק – מחובתנו הראשונית יהיה להתבונן בנבכי נשמתנו ולהכריע באם התשוקה שבליבנו היא אמיתית. ואז ברוב המקרים נמצא כי לא היינו מוכנים לקבל עלינו את האמת, וכי לא היה זה צמא אמיתי לרוחניות.
ועדיין קיימות סכנות גדולות יותר הנוגעות לאותו משַדר כוח, הגורו. ישנם רבים אשר כה שקועים בבורות ועדיין מתוך גאוות ליבם מדמים כי הם יודעי-כל, ולא רק שאינם עוצרים במקום זה, אלא אף מציעים לשאת אחרים על כתפיהם; וכך, כאשר עיוור מוליך עיוור, מועדים השניים בשולי הדרך. "שוטים שוכנים באפלה, חכמים ביהירותם, מלאים בידע חסר ערך, סובבים סחור סחור, מתנודדים אנה ואנה, כעיוור המונחה בידי עיוור" (Mundaka Upnishad I. ii. 8.) . העולם מלא בהם. כל אחד רוצה להיות מורה; כל פושט-יד חפץ לחלק מתנה בת מליון דולר! וכפי שפושטי-יד שכאלו מגוחכים הם, כך גם אותו סוג מורים.
לא ניתן להפיק דחף מזורז שכזה מקריאה בספרים. ביכולתה של הנשמה לקבל דחפים אך ורק מתוך נשמה אחרת. נוכל ללמוד מספרים במשך כל ימי חיינו, נוכל להפוך משכילים עד מאד אולם לבסוף נגלה כי מבחינה רוחנית לא התפתחנו כלל וכלל. אין אמת בדבר כי התפתחות אינטלקטואלית מפתחת גם את הצד הרוחני שבאדם. בדרך הלימוד מתוך ספרים אנו שוגים לעתים במחשבה כי בכך ניוושע רוחנית. אולם אם נבחן את השפעת הספרים שמהם למדנו, על עצמנו, נגלה כי במקרה הטוב האינטלקט לבדו הוא זה אשר הפיק תועלת מסוג למידה זה ולא רוחנו הפנימית. חוסר יכולתם של הספרים להאיץ בנו התפתחות רוחנית, הוא הסיבה לכך כי על אף יכולתנו להתבטא באופן נפלא בנושאים רוחניים, כאשר מגיעים ליישום בחיי רוח אמיתיים, אנו מוצאים עצמנו לוקים בחסר עד מאד. על מנת להאיץ את הרוח, חייב הדחף להגיע מתוך נשמה אחרת.
האדם אשר מנשמתו מגיע הדחף הזה נקרא הגורו, המורה, והאדם שאל נשמתו מועבר הדחף נקרא השִישְיָה, התלמיד. על מנת להעביר דחף כזה לכל נשמה שהיא, צריכה הנשמה המעבירה להיות בעלת הכוח לשדר אותו לאחר, ועל הנשמה אליה מועבר הכוח – להיות נכונה לקלוט אותו. על הזרע להיות חי ועל השדה להיות חרוש ומוכן לזריעה, וכאשר שני תנאים אלו מתמלאים, צמיחה מופלאה של דת אמיתית מתרחשת.
"על מטיף דת אמיתי להיות בעל יכולות מופלאות, וחכמים יהיו שומעיו" וכאשר אלו הם נפלאים ויוצאים מגדר הרגיל, יישא פִּריים התעוררות רוחנית מזהרת, וזו הדרך ואין בִּלתהּ. אלו ורק אלו הם המורים האמיתיים, אלו ורק אלו הם התלמידים האמיתיים, השואפים הרוחניים האמיתיים, וכל השאר אך משתעשעים ברוחניות. יש בתוכם סקרנות מועטה שהתעוררה, שאיפה אינטלקטואלית קלה שניצתה בליבם, אולם הם עדיין ניצבים רק בשולי האופק של הדת. גם בזה יש ללא ספק מידה מסויימת של ערך, מאחר ותיתכן במרוצת הזמן התעוררות של צמא אמיתי לדת בקרבם; חוק טבע מסתורי הוא, כי ברגע שבו השדה מוכן, הזרע חייב להגיע – והוא אכן מגיע; ברגע בו הנשמה משתוקקת בכנות לקבל עליה דת, אותו מַשדר של הכוח הדתי חייב להופיע, והוא אכן מתייצב לעזרת אותה נשמה. כאשר הכוח המושך את אור הדת בנשמה הקולטת הוא מלא וחזק, הכוח המשיב למשיכה זו והשולח לתוכה אור, מגיע באופן טבעי ומובן מאליו.
ואולם, סכנות גדולות קיימות בדרך. למשל, הסכנה העומדת בפני הנשמה הקולטת לטעות בין תחושות בנות חלוף לבין כמיהה דתית אמיתית. נוכל להיווכח בכך בעצמנו. פעמים רבות במהלך חיינו נפטר אדם שאהבנו מאד. אנו מקבלים מכה; אנו חשים כי העולם נשמט מבין אצבעותינו, וכי אנו מתאווים לדבר שהוא בטוח יותר וגבוה יותר, וכי עלינו להפוך דתיים. לאחר מספר ימים, כאשר גל זה של תחושות חולף, אנו נותרים על עומדנו, נטושים, בדיוק במקום בו היינו קודם לכן. כולנו טועים לעתים קרובות לחשוב כי דחפים אלו מבטאים צמא אמיתי לדת; אולם ככל שנחווה רגשות רגעיים כאלו יותר ויותר, כך השתוקקות אמיתית של הנשמה אל הדת לא תתפתח, ולא נמצא את המַשדר האמיתי לרוחניות. על-כן, בכל פעם שנתפתה להתלונן כי החיפוש אחר האמת אליה אנו שואפים כל כך הנו לריק – מחובתנו הראשונית יהיה להתבונן בנבכי נשמתנו ולהכריע באם התשוקה שבליבנו היא אמיתית. ואז ברוב המקרים נמצא כי לא היינו מוכנים לקבל עלינו את האמת, וכי לא היה זה צמא אמיתי לרוחניות.
ועדיין קיימות סכנות גדולות יותר הנוגעות לאותו משַדר כוח, הגורו. ישנם רבים אשר כה שקועים בבורות ועדיין מתוך גאוות ליבם מדמים כי הם יודעי-כל, ולא רק שאינם עוצרים במקום זה, אלא אף מציעים לשאת אחרים על כתפיהם; וכך, כאשר עיוור מוליך עיוור, מועדים השניים בשולי הדרך. "שוטים שוכנים באפלה, חכמים ביהירותם, מלאים בידע חסר ערך, סובבים סחור סחור, מתנודדים אנה ואנה, כעיוור המונחה בידי עיוור" (Mundaka Upnishad I. ii. 8.) . העולם מלא בהם. כל אחד רוצה להיות מורה; כל פושט-יד חפץ לחלק מתנה בת מליון דולר! וכפי שפושטי-יד שכאלו מגוחכים הם, כך גם אותו סוג מורים.
