סוואמי שיאם
מאמרים
סוואמי שיאם
ביקור באשרם של סוואמי שיאם
ביקור באשרם של סוואמי שיאם
באשראם של סוואמי שיאם, הודו, קולו, ספטמבר 1989
מאת: ד"ר אודי בילו
סוואמי שִיָאם נולד בשנת 1924 בעיירה שיאמאצ’אראן שבהודו. הוא החל לתרגל מדיטציה בגיל שבע. הגורו המשפחתי העניק לו את שמו, ואמר לו שאם יתרגל מדיטציה, בני אדם יאהבו אותו, הוא יעמוד במבחנים שנכונו לו ויהיה בריא תמיד. סוואמי שִיאָם התחתן בגיל 18 והמשיך בחיפוש רוחני עד שהבין את מה שהוא מתאר כיום במושג "Shyam Space", שהוא מצב של תודעה טהורה והזדהות עם ה’עצמי’ הטהור. במהלך עבודתו כפקיד במשרה ממשלתית הוא התמחה בקצרנות, ובתקופה זו החל לחלוק את חזונו הרוחני עם אחרים.
בתחילת שנות השבעים התגלה סוואמי שִיאָם למערב בזכות שני תיירים קנדיים שפגשו אותו בעיירה רישיקש. הם הזמינו אותו ללמד מדיטציה בטורונטו, שם התעתד להישאר מספר חודשים, אלא שיום לפני עזיבתו נגנבו ממנו דרכונו וכרטיס הטיסה שלו. הוא שהה בטורונטו למעלה משנה, וכשחזר להודו ליוותה אותו קבוצה קטנה של תלמידים שהעניקה לו באופן לא רשמי את התואר סוואמי, המוענק על פי המסורת ההודית רק למי שפרשו מחיי המשפחה. סוואמי שִיאָם אימץ תואר זה על אף היותו נשוי ואב לחמישה ילדים.
משנתו של סוואמי שִיאָם מבוססת על האָדְוָייטָה וֶדָנְטָה, שעיקרה הוא שהנשמה הפרטית - אָטְמַן, זהה לבְּרָהמַן - הנשמה האוניברסאלית, התודעה האינסופית. המדיטציה שסוואמי שִיאָם מלמד נקראת Shyam Dhyaam ונעשית על ידי ריכוז בחלל הכחול שבין גבות העיניים, וחזרה על המנטרה Amaram Ham Madhuram Ham שמשמעותה – "כולנו נצחיים, כולנו מבורכים".
לאחר נישואינו בשנת 1989, נסענו אלה ואני לטיול במזרח שהתחיל בהודו. קיבלנו את כתובתו של סוואמי שִיאָם עם המלצה חמה לבקר באשראם שלו, ובתחילת ספטמבר נחתנו בדלהי ושמנו פעמינו למקום שבתו - עמק קולו שבהרי ההימליה.
לאחר שלושה ימים של נסיעות ברכבת הרים ציורית ובאוטובוסים מקרטעים, הגענו לעיירה קולו השוכנת למרגלות ההימלאיה. השעה הייתה שעת בוקר. שמנו את חפצינו במלון ויצאנו לחפש את האשרם של סוואמי שִיאָם. הודי לבבי עזר לנו למצוא את הכתובת. הגענו לאשרם ונכנסנו פנימה. האשראם היה שקט ושומם, מה שהתברר בדיעבד מפי התלמידים כרגע נדיר באשרם שהיה בדרך כלל שוקק והומה אדם. טיפסנו במדרגות עד למפלס הגבוה ביותר ונקשנו על אחת הדלתות. איש מבוגר עם חיוך שובה לב פתח לנו את הדלת. הייתה לנו תחושה שזהו סוואמי שִיאָם עצמו, אך מתוך נימוס סיפרנו לו שאנו מחפשים את סוואמי שִיאָם. הוא חייך ואמר לנו שהרי זה הוא. סוואמי שִיאָם הזמין אותנו להיכנס פנימה, קרא לאחד התלמידים לכבד אותנו בארוחה קלה, והזמין אותנו להשתתף בסאצאנגים הנערכים באשראם. התקבלנו בהכנסת אורחים מופתית ואפילו ארגנו לנו מגורים בדירה קטנה בעמק קולו עם נוף מהמם להימלאיה, בשכירות סמלית של 3 דולר ליום.
כך יכולנו במשך החודש שבו גרנו בעמק קולו, להיות קרובים לאשראם ולהשתתף בסאצנגים של סוואמי שִיאָם. התלמידים סיפרו לנו שסוואמי שִיאָם התרשם מאיתנו מאוד, ותאר בפניהם כי פגש "אנשים שאפילו שערי גן עדן היו נפתחים לפניהם". לאחר שהמורה דיבר עלינו כך, זכינו להכנסת אורחים מכל הלב. עדיין לא הבנתי אז לעומק את אופי מערכת היחסים של מורה תלמיד, ובדיעבד אני מבין כיום שהברכה שלו היא שגרמה לתלמידיו לקבל אותנו בזרועות פתוחות. זכינו להיות מוזמנים על ידו באופן אישי מספר פעמים לארוחות ערב, שבהן הוא איפשר לנו לשאול אותו שאלות באופן חופשי.
סו
ואמי שִיאָם היה מעורה בכל רבדי החיים. הוא התעניין בנעשה בארץ והעריך מאוד את שירותי הצבאי. באחת הארוחות שאלה אותו אֶלה על הסמדהי - מהי המשמעות של הימצאות אדם בסמדהי, וכיצד מגיב אדם השרוי בסמדהי כאשר באים להרע לו. סוואמי שִיאָם השיב שכאשר באים להרע לאדם השרוי במצב של סמדהי, הוא רואה זאת מבעוד מועד, בניגוד לאדם רגיל, ויכול כרצונו למנוע זאת.סוואמי שִיאָם היה יוגי ששנינו ראינו בו דוגמא לשילוב של משמעת עצמית וזרימה עם החיים. הוא אהב במיוחד את אלה והעניק לה יחס מאוד מיוחד.
מדי פעם נוכחנו גם ביכולותיו הטלפתיות. ערב אחד כשישבנו בחדרנו, אמרנו לעצמנו שאם סוואמי שִיאָם יבקש מאיתנו לשיר בפני התלמידים, נשיר את "מי האיש החפץ חיים", וכשהגענו לסאצאנג באותו ערב, התבקשנו על ידי סוואמי שִיאָם לשיר בפני התלמידים. לקראת סוף שהותנו באשרם התחיל החורף, ובאיזור קולו הקור החל להתפשט. באחד הערבים האחרונים הגענו לסאצנג. האולם היה מלא מפה לפה והיו בו למעלה ממאה איש. החדר היה חשוך פרט לאזור שבו ישב סוואמי שִיאָם. אנחנו ישבנו בחלקו האחורי ביותר של האולם, וכאשר מזגו לו תה לחשה לי אלה בעברית "כמה אני רוצה לשתות מהתה של סוואמי שִיאָם". לא עבר רגע וסוואמי שִיאָם קרא לאחת התלמידות, שאל "איפה אלה?", ולאחר שאיתרו אותה בקצה השני של האולם, ביקש למזוג לה תה. היינו מופתעים לחלוטין.
הסאצנגים עם סוואמי שִיאָם התקיימו פעמיים ביום בשעות בלתי מתוכננות, לפעמים מוקדם בבוקר ולפעמים מאוחר בלילה. היה זה באחריות התלמידים לבדוק מתי הוא מגיע לסאצאנג. לא היה זמן מוגדר לתחילתו של הסאטצאנג או לסיומו. הסאצאנג היה מורכב משיחות של סוואמי שִיאָם בכיוונים שהזכירו את משנתו של ראמאנה מהארישי, דהיינו בחיפוש מי הוא העצמי האמיתי. כמו כן הרבה סוואמי שִיאָם לחבר שירים ולהלחין להם מנגינות. סוואמיג’י נהג להעלות בהפתעה תלמידים לדבר בפני הקהל שהשתתף בסאצאנג. גם אנחנו זכינו לכך מספר פעמים, ואלו היו הפעמים הראשונות שדיברתי בפני קהל ועוד בשפה האנגלית. ככל שהאדם דיבר יותר מהלב ודקלם פחות, כך זכה להערכה רבה יותר על דבריו. באחד הסאצאנגים קרא לנו סוואמי שִיאָם וערך לנו חניכה במנטרה. הטקס היה פשוט. הוא קרא לנו ללא כל התראה מוקדמת, ולחש לנו את המנטרה באוזנינו בליווי טפיחה על הגב.
במהלך השהיה באשראם למדתי פראנאיאמה קלאסית בשיעורים פרטיים מאחד התלמידים הקרובים של סוואמי שִיאָם, ראבי שמו. הלימוד היה מאלף, ומרתק היה לחוות כיצד ההודים הם הרבה פחות נוקשים בהוראה מהמערביים. היינו עדים גם למפגשים שנערכו בין סוואמי שִיאָם למורים או לאנשי דת אחרים.בערב האחרון לפני פרידתנו ביקש סוואמי שִיאָם מכל היהודים לבוא ולהצטלם איתנו, ואז הסתבר לנו שרובם הגדול של תלמידיו היו יהודים קנדיים.
סוואמי שִיאָם השפיע רבות על תחילת חיי נישואינו, ונחרט בזיכרוננו כיוגי שהתאפיין בשמחת חיים יוצאת דופן, ובספונטאניות המשלבת ידע, חוכמה ויצירתיות.
