מורים בעידן החדש
פארמאהאנסה יוגאננדה
"שנים באשרם של המאסטר שלי"
פארמאהאמסה יוגננדה - מאמר I
פארמאהאמסה יוגננדה - מאמר II
"המאמין המאושר וסיפור האהבה הקוסמי שלו"
פארמאהאמסה יוגננדה - מאמר I
פארמאהאמסה יוגננדה - מאמר II
"המאמין המאושר וסיפור האהבה הקוסמי שלו"
מוהאנדס מהאטמה גאנדי
קרישנהמורטי יידו
סוואמי שיהאם
גיאורג איבאנוביץ’ גורדייף
גורומאי צ’יטוילאסאננדה
שרי פָּאטָאבּהִי ג’ויס
סוגיאל רינפוצ’ה
שרי בהגוואן ניתיאננדה
הדלאי לאמה
בראהמה באבא
שרי סוואמי שיבננדה
ונקטה דסיקאצ’אר
מאדאם הלנה בלאוואצקי
סוואמי קובליאננדה
סוואמי ראמדאס
מוהאנדס מהאטמה גאנדי
מהאטמה גנדי, מנהיג פוליטי ורוחני אשר בנה את הזהות הלאומית ההודית והצעיד את המוני העם ההודי אל שלטון עצמי ועצמאות ואשר התאמץ להחיל בחייו אחדות מוסרית. מוכר כמהטמה גנדי שפירושו בסנסקריט - "הנפש הגדולה". גנדי נחשב לסמל ההתנגדות הלא אלימה, בזכות הגייתה ויישומה של הסאטיאגרהא - פילוסופיה הממוקדת בחיפוש אחר האמת באמצעות התנגדות פעילה אך לא אלימה וכן בזכות הדבקות באהימסא- פילוסופיית אי האלימות. במהלך חייו הוא סחף אחריו מיליוני אנשים מכל העולם. הוא הצליח לאחד סביבו עם שלם במאבק פעיל להשגת עצמאות. עבור אזרחי הודו הוא נתפס כמושיע גדול ומקורביו נהגו לכנותו "באפו" (אבא בסנסקריט). המהומות הלא אלימות שיזם הובילו להענקת עצמאות להודו ופגמו בתדמיתה של בריטניה. תורתו ומעשיו של גנדי השפיעו והיוו השראה למנהיגים ולאנשי רוח שונים בעולם, דוגמת מרטין לותר קינג, אלברט אינשטיין, הדאלי לאמה ה-14 של טיבט ועוד. גנדי לא שימש כראש ממשלתה של הודו העצמאית ולא כיהן במשרה פוליטית, אולם חותמו הפוליטי ניכר בבירור.
גנדי נולד ב-2 באוקטובר 1869 בפורבנדאר, עיר נמל במדינת גוג’ראט, למשפחה הודית מכובדת שהשתייכה לקסטת הבאניה (מעמד הסוחרים). הוא למד בבית הספר היסודי בעיר המחוז רג’קוט, אליה עברה משפחתו. כשהיה בן 7, התארס גנדי עם קסטורבאי ובשנת 1883 נישאו השניים. בשנת 1885 נפטר אביו של גנדי בו טיפל גנדי במסירות כשהיה חולה. באוטוביוגרפיה מספר גנדי כיצד אביו גסס ואילו הוא נכנע לתאוותו והלך לתנות אהבים עם אשתו בחדר הסמוך. המשרת נקש על דלתו ובישר לו שאביו נפטר. גנדי חש רגשות אשמה במהלך כל חייו על אשר לא היה עם אביו ברגעי חייו האחרונים משום שנכנע ליצריו. "הרגשתי שלולא סימאה את עיני תאווה חייתית הייתה חוסך מאבי, ברגעיו האחרונים, את העינוי שבפרידה". (סיפור ניסויי עם האמת, עמ’ 53).בנו הבכור של גנדי, הרילאל, נולד בשנת 1888 ובאותה השנה נסע גנדי ללונדון על מנת ללמוד לימודי משפטים. בלונדון החל להיפגש עם חוגים של צמחונים, נוצרים ואנשי רוח שונים. באותן שנים הוא קרא לראשונה את הבהגווד-גיטא, (שירת האל בסנסקריט - פואמה אפית מתוך האפוס ההינדי העתיק "מאהבאראטה") ממנה שאב חיזוק לאמונתו הדתית, לאדיקותו הסגפנית ולאחיזתו בסאטיאגרהא ובאי אלימות. עם סיום לימודי המשפטים שב להודו, והתיישב בעיר המחוז רג’קוט. לאחר כשנתיים קיבל הצעה מאיש עסקים מוסלמי, לנסוע לאפריקה על מנת לסייע לו בתביעה כנגד אחד מבני משפחתו. גנדי נסע לדרום אפריקה כשהוא מותיר בהודו את אשתו ושני בניו. הוא נסע לטפל בעניין המשפטי לשמו בא, אך נשאר שם למשך עשרים שנה בין השנים 1914-1894, והיה מגיע לתקופות קצרות להודו. בדרום אפריקה הושלך גנדי מהמחלקה הראשונה ברכבת בשל מוצאו הצבעוני, ודבר זה הותיר עליו רושם עז ביותר. בדרום אפריקה לחם בחוקי האפליה נגד ההודים, אירגן את ההתנגדות הבלתי אלימה באמצעות שביתות והפגנות שקטות, ואת אי הציות לחוקי האפליה.
בשנת 1899 התחוללה מלחמת הבורים בין המתיישבים הבריטים וההולנדים בדרום אפריקה, וגנדי הוצב בראש יחידה לטיפול בפצועים מטעם הצבא הבריטי. בשנת 1901 נסע להודו, ולפני שנסע החזיר את המתנות שקיבל מבני הקהילה ההודית בדרום אפריקה, משום שסבר שעובד ציבור אינו צריך לקבל מתנות. כשנה לאחר מכן שב גנדי לדרום אפריקה ופתח משרד ביוהנסבורג. בשנת 1904 הקים גנדי את חוות פניקס ליד העיר דרבן, ובה הראשון מבין האשרמים שיקים גנדי במהלך ימי חייו. בחוות פניקס ראה גנדי את ראשית מימוש חלומו ליצור אדם הודי חדש על פי עולמו הרוחני דתי. כמו כן ייסד עיתון בשם אינדיאן אופיניון ("ההשקפה ההודית"), בו פירסם במשך למעלה מעשר שנים מאמרים.
בסוף שנת 1906 גמלה בליבו של גנדי ההחלטה לממש את נדר הברהמהצ’אריה - פרישות מינית לכל החיים, ועד יום מותו לא הפר גדנהי את נדרו. באוטוביוגרפיה שלו הוא מספר: "בהביטי אחורה על עשרים שנות הנדר אני מתמלא עונג ופליאה. האימון המוצלח, פחות או יותר, בשליטה עצמית, התנהל מאז שנת 1901. אך לפני שנת 1906 לא חוויתי את החירות והשמחה שזכיתי בהן לאחר שנדרתי את הנדר. לפני הנדר הייתי פתוח לאפשרות שבכל רגע יכריע אותי הפיתוי. עכשיו היה הנדר שריון בטוח בפני פיתוי. כוחה הגנוז של הברהמהצ’אריה התגלה לי יום-יום". (סיפור ניסויי, עמ’ 215)
גנדי התנזר גם ממאכלי בשר וחלב מתוך אמונה כי דיאטה המכילה פירות וירקות היא המזינה ביותר עבור האדם, והאמין כי מאכלים מסויימים, דוגמת חלב, עשויים להגביר את החשק המיני. באוטוביוגרפיה מציין גנדי כי הגיע לידי מסקנה שמזונו של הברהמהצ’רי צריך להיות מוגבל, פשוט, ללא תבלינים, ואם אפשר אף לא מבושל והמזון המשובח ביותר הוא לטעמו פירות טריים ואגוזים (עמ’ 216). גנדי הגדיר את הברהמצ’ריה כ-"שליטה על החושים במחשבה, בדיבור ובמעשה". (עמ’ 218).
באסיפה הגדולה שהתקיימה באותה השנה ביוהנסבורג נולדה תפיסת העולם האסטרטגית שלו "האחיזה באמת" (סטיאגרהא). על פיה ניהל בשנת 1907 את המערכה הראשונה של אי האלימות "אהימסא" כנגד מה שכונה "האקט השחור". (צו שקבע שעל הצבעונים בדרום אפריקה לשאת תעודות זיהוי ולמסור טביעות אצבעות}. בגין יוזמת הסטיאגרהא נאסר גנדי בשנת 1908 למשך חודשיים. בכלא עיין גנדי ב"גיטא", קרא את הקוראן, וכן את כתבי רסקין, טולסטוי ועוד. ב-12 בדצמבר 1908 שוחרר. אך עם שובו ליוהנסבורג בפברואר 1909, נעצר באשמת אי נשיאת תעודת רישום והוכנס שוב לכלא. בשנת 1914 עזב גנדי לתמיד את דרום אפריקה. הוא הגיע ללונדון עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה והחל לארגן יחידת אמבולנסים הודים לשירות הצבא הבריטי, אולם בשל מחלה נאלץ לשוב להודו.בשובו, ערך מסעות ברכבת במחלקה השלישית שם התוודע לעם ההודי ולעוניו. ליד אחמדבאד ייסד את האשרם שלו שנקרא "סטיאגרהה אשרם", וצירף אליו משפחה של "טמאים" האסורים במגע, כחלק מהמאבק שלו כנגד שיטת הקסטות. קבלתם של משפחת הטמאים עוררה מהומה בקרב החברים שסייעו לאשרם. בשנת 1918 הנהיג גנדי מאבק עיקש למען תיקון שכר העבודה של פועלי הטקסטיל. הוא פתח בצום עד שהפועלים יקבלו העלאה בשכרם, והצליח במאבקו.
בשנת 1919 האריכו הבריטים את תוקף מצב החירום שהוכרז עקב המלחמה, תוך הגבלת חופש הדיבור והמחאה של התושבים. גנדי הנהיג מערכת סטיאגרהא כלל ארצית שהייתה למעשה שביתה כללית למשך יום אחד. באותה שנה הורה הגנרל ביריט לירות על הקהל. 379 אנשים נהרגו ו-1400 נפצעו. אירוע זה היווה נקודת מפנה ביחסו של גנדי לאנגלים ולאימפריה הבריטית. יותר ויותר שוכנע כי על הבריטים לעזוב את הודו וכי האנגלים אינם רוצים בטובתה של הודו.
בשנת 1922, בעת שהתקיימה הפגנת התנגדות בלתי אלימה ביוזמתו של גנדי ושל מפלגת הקונגרס ההודית (התנועה הלאומית ההודית), הייתה התפרצות אלימה בצ’אורי צ’ארה. בהתפרצות זו נרצחו שוטרים ובלשים בשירות הבריטי. בשל מעשי אלימות אלה הפסיק גנדי את המערכה. גנדי נשפט ונאשם בהמרדה נגד הממשל הבריטי, הוא נאסר והושם בכלא בפונה למשך שנתיים. בכלא התפלל ועסק במדיטציה, וכך כתב: "אני חופשי כציפור, עסוק בתפילה, בשתיקה ובמדיטציה, דברים שיש בהם כוח רב הרבה יותר מכל התעסקות פעילה בעולם החיצוני". בבית הסוהר החל גנדי לחבר את האוטוביוגרפיה שלו "ניסויי עם האמת". בשנת 1924 שוחרר מהכלא וכשנה לאחר מכן הוא קיבל על עצמו את הנהגת מפלגת הקונגרס, אולם, כשנה לאחר מכן עזב את ראשות המפלגה ושב לאשרם. בשנים אלה היה עוסק באריגה בנול וטוית חוטים בפלך וראה באקט זה ריפוי לאומה ההודית כולה. ב-31 בדצמבר 1929, לקול תרועת אלפי צירים של מיפלגת הקונגרס וצופים נלהבים, שנאספו על גדות הנער הראבי, הונף דגל שלושת הצבעים הלאומי של הודו העצמאית.
בשנת 1930 הנהיג גנדי את "מצעד המלח", כתגובה על החלטת המנדט הבריטי, ששלט אז בהודו, להטיל את "מס המלח", שמנע מההודים לייצר את המשאב הנדיר הזה בעצמם. כך, בעצם, נגזל מהאוכלוסייה הענייה אחד המוצרים הבסיסיים ביותר שלה. ייצור המלח אשר שימש בהודו לשימור מזון, ולדישון האדמה, היה במשך שנים בבעלות בלעדית של הממשל הבריטי, וההודים נאלצו לרכוש את המלח מהבריטים. צעדת המלח נועדה למחות על הטלת המס, ולהשיב לעם את הזכות לייצר מלח. גנדי ראה במיסוי ביטוי לקולוניאליזם הבריטי, שהתעלם מכך שלמיליונים הודים עניים זהו התבלין היחיד. במכתב ללורד אירווין הודיע על כוונתו להתחיל במאבק הסרבנות האזרחית. במכתבו הצהיר על כך שלעולם לא יפגע ביצור חי עלי אדמות, ובה בעת הצהיר על כך שהשלטון הבריטי הוא בעיניו קללה, מאחר ורושש מיליוני הודים, ניצל אותם, והפך אותם לעבדים. הוא הודיע במכתבו שהוא מתכונן לצעוד מהאשרם שלו עם תומכיו במטרה להפר את חוקי המלח. גנדי יצא עם עוד 79 מתומכיו למצעד המלח, מסע בן 350 קילומטרים אל חוף הים בדאנדי. בכל כפר בו עבר המצעד המתינו לו רבים, שהריעו והניפו את דגל שלושת הצבעים של הודו העצמאית. המצעד נחל הצלחה אדירה. גנדי הפך לסמל למאבק באימפריה הבריטית ונשקו העיקרי היה כוחו למשוך אחריו אנשים. בעקבות גנדי הופרו בכל רחבי הודו חוקי המלח והיו פלישות למצבורי מלח שבחסות הבריטים. ימים ספורים אחרי מצעד המלח התפשטה אש הסרבנות ברחבי הודו, המונים נהרו לחוף הים ועסקו בייצור מלח לא חוקי, בערים נערכו הפגנות ענק נגד הממשל. בעקבות מצעד המלח נאסרו גנדי ואלפי הודים נוספים, והיחסים בין הודו לבריטניה הגיעו למבוי סתום. תשעה חודשים ישב גנדי בכלא יראבדה עד לשחרורו בינואר 1931. מרבית ההיסטוריונים מדגישים את השחרור האנגרטי המהפכני שהתחולל בהודו בעקבות מצעד המלח. (גרינשפון, עמ’ 170)
ב-1931 השתתף גנדי, כנציג הקונגרס ההודי ב"ועידת השולחן העגול" באנגליה. בשנת 1932 נאסרו גנדי וראש הממשלה נהרו. בכלא פתח גנדי בצום "עד המוות", נגד ההקצאה של מקומות שמורים ל"אסורים במגע", בפרלמנט ההודי שהיה אמור לקום. הוא סבר שבהקצאה כזאת ישנה גושפנקה להפרדה בין ה"אסורים במגע" לבין כולם, וביקש שהמנהיגות הפוליטית ההינדית תחלוק מרצונה מקומות לאסורים במגע. בעקבות צום זה, שזכה לסיקור תקשורתי נרחב התקבלו החלטות בנוגע ל"אסורים במגע", כך למשל הותר להם להשתמש בבארות. בשנת 1934 החליט גנדי להתרחק מהפוליטיקה ופנה לעבודה בכפרים. בשנת 1937 התקיימו בחירות למועצות המחוקקות בהודו ומפלגת הקונגרס בראשות נהרו זכתה ברוב מכריע.ב-23 ביולי 1939 ראה גנדי כי מלחמת עולם בפתח וכתב מכתב מנומס להיטלר בו קרא לאי אלימות. בתחילת המלחמה תמך במתן "סיוע מוסרי לא אלים" למאמץ הבריטי, אך לאחר מחשבה ממושכת על הנושא הכריז כי הודו לא תוכל להיות חלק ממלחמה שנערכת כביכול למען החופש הדמוקרטי, בעוד שחופש כזה נמנע מהודו עצמה.
בשנת 1942 הוחלט בקונגרס על מערכת סטיאגרהא כלל ארצית, וגנדי ואשתו נאסרו. בשנת 1944 קסטורבאי מתה במעצר, וגנדי שוחרר עקב מצבו הגופני הירוד. גנדי התנגד מאוד להחלטת הקונגרס בדבר אישור חלוקת הודו וייסוד פאקיסטן, וצם במשך חמישה ימים למען אחדות לאומית. בשנת 1947 זכתה הודו בעצמאותה וגנדי זכה לראות בהתגשמות חלומו. את התנגדותו להקמת מדינה מוסלמית המיר למאמץ לעצירת המאבק ההינדו-מוסלמי בבנגל .בקיץ 1934 נעשו 3 ניסיונות כושלים להתנקש בחייו. ב-20 בינואר 1948 ניצל גנדי מניסיון ההתנקשות בו, אך ב-30 בינואר נרצח על ידי קנאי הינדי בגלל הסכמתו לשלם פיצויים גדולים, לפאקיסטן, על פי המלצת הבריטים. הקנאים הקיצונים ראו בגידה בהסכמה לחלוקת הודו ובנוסף לכך, לדעתם, ההסכמה לפיצויים גם תחליש את ההינדואים. גופתו של גנדי נשרפה, בהתאם למנהג ההודי. על פי בקשתו פוזר רוב האפר בין הנהרות הגדולים בעולם. שארית האפר נשלחה אל יוגנאנדה פארמהאנסה, במטרה להקים אתר הנצחה לשלום על שם גנדי בלוס אנג’לס.
גנדי מסכם את האוטוביוגרפיה באומרו "ניסיוני הראה לי דרך קבע שאין שום אל מלבד האמת... המבטים החטופים והקטנים באמת, שזכיתי בהם, יכולים אך בקושי לתת מושג על זוהרה הבלתי ניתן לתיאור. והרי הוא עז פי מיליון מבוהק השמש שאנו רואים במו עינינו מדי יום יום... אני יכול לומר בביטחון כדבר הזה, שחיזיון מושלם של האמת יכול להופיע רק לאחר הכרה מלאה של אהימסה. כדי לראות פנים אל פנים את רוחה הנוכחת בכל של האמת על האדם לאהוב את הברייה המרושעת מכל כמו אותו עצמו... הזדהות עם כל דבר חי אינה אפשרית ללא טיהור עצמי... כדי להגיע לטוהר שלם יש להשתחרר לגמרי מכל תאווה במחשבה, בדיבור, ובמעשה, להתעלות מעל לזרמים המנוגדים של אהבה ושנאה, היצמדות וסלידה... כיבוש התאוות המעודנות נראה בעיני הרבה יותר קשה מהכיבוש הפיזי של העולם בכוח הזרוע ". (גנדי-אוטוביוגרפיה, עמ’ 455). 
מתוך דבריו:"לדעתי, אהימסא איננה רק המצב הפאסיבי של אי-פגיעה, אלא המצב החיובי האקטיבי של אהבה ושל עשיית טוב, אפילו כלפי עושי-הרע...אי שיתוף פעולה איננו מצב סביל; זהו מצב פעיל אינטנסיבי אקטיבי יותר מהתנגדות פיזית או אלימות". (מהטמה גנדי הרהורים-גרינשפון, עמ’ 192)"המילה סטיא [אמת] נגזרת מן המילה "סאט" שפירושה קיום. דבר אינו נמצא או קיים במציאות פרט לאמת. זו הסיבה מדוע סאט הוא כנראה השם החשוב ביותר של אלוהים. למעשה, נכון יותר לומר שהאמת היא האלוהים, מאשר לומר שהאלוהים הוא האמת...במקום שקיימת אמת קיים גם ידע אמיתי". (מהטמה גנדי- הרהורים גרינשפון עמ’ 239).
כתבי גנדי מונים כמאה כרכים בהם נכללים ספריו, נאומיו, שיחותיו, מאמריו בעיתונות, מכתביו לחברי הקונגרס, למשנה למלך, לבני משפחתו ולחבריו. לגנדי שני ספרים אוטוביוגרפיים. הראשון הוא אוטוביוגרפיה על חייו מראשית ילדותו ועוד לשיבתו הסופית להודו מאנגליה. הוא פורסם לראשונה בשנת 1927, ספר זה מכסה את התקופה של חמישים שנותיו הראשונות. ספרו האוטוביוגרפי השני מרחיב את ספרו הראשון ועוסק בפרוטרוט במאבקו בדרום אפריקה. הוא פורסם לראשונה בשנת 1928 (ולא תורגם לעברית).
לצפיה ברצף הסרטים:
מקורות
1. GANDHI, M.K Satiagraha in South Africa, Ahmedabad, 1928, 1950, 1978על גנדי נכתבו מספר רב ביותר של ביוגרפיות וביניהן
2. Andrews, C. Mahatma Gandhi- His Life and Ideas, Vermont: Skylight, 2003.
3. Chandra, B. India`s Struggle For Independence, Penguin, New Delhi: 1988, 2001.
4. גנדהי, מוהנדס קרצ’מנד. אוטוביוגרפיה או סיפור ניסויי עם האמת, תום: ינץ לוי. הוצ’ אסיה 2005.
5. יוחנן גרינשפון, על כוח ואי-אלימות - חייו ומשנתו של מהטמה גנדהי, תרגום : נעמה שלום. סדרת "אוניברסיטה משודרת", הוצאת משרד הביטחון .
6. ליפשיץ, משה. מהאטמה גנדהי: ביוגרפיה, הוצ’ אסטרולוג 2007.
7. ליסוד, א (עורך) מהטמה גנדהי: חייו ובשורתו לעולם, הוצ’ ידידים 1971.
8. מוהנדס קרמצ’נד גנדי – ויקיפדיה
9. האתר פרטים נוספים על הביוגרפיה של גנדי
10. האתר "סנונית" מהאטמה גנדי
גלריית תמונות
MAHATMA GANDHI PHOTO GALLERY