מגישים: שרון קלייטמן, פיני גלעד, צביקה זילברמינץ, טל גליקס, איילת חלפון, עפר פסטרנק, אסתי אמזל, ענת רפופורט, ליאת בן יהודה. מנחה: גאולה ענבר

התפתחות מערכת העצבים
מערכת העצבים, הינה מערכת מסובכת הפרושה על פני כל הגוף האנושי, ומחולקת לשני חלקים עיקריים: מערכת העצבים המרכזית, שמורכבת מהמוח ומעמוד השדרה, ומערכת העצבים הפריפריאלית, שמורכבת מכל תאי העצב שבשאר חלקי הגוף. התפתחות מערכת העצבים מתחילה עוד בעובר האנושי, ונמשכת בצורה מסיבית במהלך הילדות עד לסביבות גיל 6. למעשה מערכת העצבים הינה מערכת פלסטית המשתנה ללא הרף במהלך כל חיי האדם אך החל מסביבות גיל 6 בצורה מתונה בהרבה, אם ביצירת קשרי עצבים חדשים, או לחילופין במוות ודעיכה של תאים.
 התפתחות מערכת העצבים מושפעת מאוד מאינטראקציה עם העולם החיצון, באמצעות תחושה. תחושה היא למעשה קבלת גירויים באמצעות החושים ואברי הגוף הפנימיים. בחודשים הראשונים לחיי התינוק כל תנועותיו רפלקסיביות, ומהחודש השני הופכות תנועותיו ללא רצוניות. ככל שהתינוק גדל קיימת יותר הפרדה בין תנועותיו.  בעקבות הגירויים התחושתיים לומדת מערכת העצבים לפרש את אותם הגירויים ולתאם ביניהם לבין תופעות חיצוניות, ולבין תנועות הנדרשות כדי להגיב לסביבה בצורה מתאימה. לימוד זה נעשה בעיקרו בשנים הראשונות של הילדות. הילד לומד לתכנן ולבצע רצף תנועות, תוך כדי השקעת המאמץ המתאים לביצוע תנועות אלו. מערכת העצבים שולטת על פני כל מערכות הגוף, ולכן ניתן להבחין בהתפתחותה באספקטים שונים, כגון, ההתפתחות המוטורית, התפתחות מערכת המגע, מערכת שיווי המשקל, מערכת התנועה, והתפתחות התפיסה. בגיל הגן עדיין ניתן להבחין בשלבי ההתפתחות שעדיין לא הגיעה לסיומה. בפסקאות הבאות נסקור את המצב ההתפתחותי הנצפה בילדים אלו באספקטים השונים:
 

התפתחות תחושתית מוטורית הפרדה בין תנועות ורוטציה, המאפשרים ניידות ותיאום הין העין ליד, אמורים לסיים את התפתחותם כבר עד גיל שנתיים.

התפתחות מערכת המגע המערכת כוללת את המערכת ההגנתית (הבנת סיכונים באמצעות תחושה, למשל הזהירות מחום) ואת המערכת ההבחנתית, שחוקרת את העולם. בגיל הגן (3-5) מתחילה החקירה הגסה, חפצים נתפסים בעזרת כף היד ומרכז האצבעות. בצורה הדרגתית מתווסף גם החיפוש אחר אפיונים לחפצים, ובגילאים 5-6 מתחיל שימוש שיטי בשתי הידיים, תוך ניתוח עמוק של אפיוני החפץ.
התפתחות מערכת שיווי המשקל מרכז מערכת שיווי המשקל נמצא באוזן הפנימית. תנועת הראש ומידע עצבי שמגיע למרכז זה מאפשרים ידיעת מיקום הגוף ותנועתו בחלל. תפקידי המערכת לשמור על שיווי משקל, מתח בשרירי הגוף, תפקוד יעיל של הגוף בזמן תנועה וקליטת מידע לגבי כוח המשיכה (כמו למשל בקפיצה לגובה ובקפיצה למרחק). התפתחות המערכת באה לידי ביטוי במתח שרירים תקין ויציבות, המונעים נפילות ומאפשרים לילד להקדיש אנרגיה לתחומי למידה אחרים, מבלי הפעלת מאמץ רב לייצוב הראש והגוף. המערכת מתפתחת במקביל למערכת השמיעה והראייה.
התפתחות מערכת התנועה המערכת התחושתית מעניקה את תחושת התנועה ועוזרת ללמוד על תנוחות חלקי הגוף השונים באמצעות היזון חוזר פנימי. ההיזון החוזר הפנימי עוזר למוח לפרש את הגירויים התחושתיים הנובעים מתנועה, ומאפשר הפעלה יעילה יותר של הגוף. בנוסף קיימים גם מעגלי היזון חוזר חיצונים: המוח מעביר הוראות לפעילות השרירים, שגורמות להפעלת הגוף. כתוצאה מתנועה זו נקלטים גירויים תחושתיים שחוזרים אל המוח. מערכת זו נמצאת בהתפתחותה במהלך הילדות, למשל: בניית מגדל מקוביות, הילד רואה את הקובייה, שומע את צליל נפילתה, מרגיש בעזרת האצבעות כיצד היא מונחת על קובייה אחרת, וכך מקבל מידע לגבי יציבותה של הקובייה במגדל ולומד איך לבצע את המטלה בצורה טובה יותר. במהלך ההתפתחות נוצרת סכימת גוף, המשתנה ומתעדכנת במהלך התנועות. סכימת הגוף היא המודעות לחלקי הגוף השונים ותחושתם, ומאשפרת תכנון תנועה ואמידת מרחקים, כלומר, שליחת פקודות לשרירים בתזמון ובעוצמה המתאימים. תכנון התנועה מורכב משלושה שלבים: הרעיון – הבנה מה צריך לעשות. התכנון המוטורי – כיצד לעשות. והביצוע. אצל ילדים יתכן שקיימת התפיסה מה צריך לעשות, אך חסרה ההבנה כיצד. יכולת זו אמורה להירכש עם הזמן, תוך כדי ביצוע אינטגרציה בין חושית. המחשה לכך עשויה להיות הנטייה של צעצועי ילדים להישבר, בעקבות מאמץ לא מתואם של השרירים בזמן תפעול הצעצוע. אספקט נוסף של מערכת התנועה הוא התיאום הדו צדדי, התיאום בין איברי הגוף מצדדים שונים של קו האמצע התיאורטי מתחיל להתפתח רק בגיל 4, כאשר  לפני גיל זה כמעט שאין שיתוף פעולה בין איברים מצדדים שונים. החל מגיל 6 ההישגים משתפרים, חציית קו האמצע נעשית באופן ספונטאני, ומאפשרת פעולות כמו זריקת כדור, נעילת נעליים וציור על פני דף מבלי להזיז. עידוד התפתחות התיאום הדו צדדי ניתן להתבצע בעזרת פעילות גופנית, פעילות בליווי מוסיקה והקפדה על קצב ונגינה בכלי נגינה בנוסף לפעולות היומיומיות הרגילות שתורמות גם הן להתפתחות זו.
 
התפתחות קוגניטיבית
ההתפתחות הקוגניטיבית באה יותר לידי ביטוי במגבלות הקיימות אצל ילדים בגיל הגן, ושלרוב ההתגברות עליהן נלמדת בתקופה זו. בעבר היה נהוג לחשוב שסוגים מסוימים של יכולות קוגניטיביות אינו קיים בגיל צעיר, אולם כיום ישנן עדויות שגם יכולות אלו קיימות אך באופן שונה.
מרכוז הנטייה להתמקד רק בפיסת מידע אחת בכל פעם. דוגמה: כששואלים ילד איזו מבין 2 מכוניות נוסעת מהר יותר, סביר שיצביע על זו שנמצאת לפני האחרת, גם אם הפער מצטמצם במהירות.
מראית עין אל מול המציאות  הנטייה לזהות מראית עין כמציאות האמיתית. דוגמה: כשמראים לילדים חפץ לבן, ואז את אותו החפץ מבעד למסננים, הילדים חושבים שהחפץ באמת משנה את צבעו.
קושי בביצוע מטלות הדורשות שימוש באסטרטגיות סיוע לזיכרון  דוגמה: מציאת הבדלים בין שתי תמונות דומות, בגיל מבוגר יותר מפתחים אסטרטגיות לסריקת התמונה, כמו כיוון, התמקדות בפריט מסוים בכל פעם וכו’, ואילו בגיל צעיר הסריקה אינה מסודרת ולכן ארוכה יותר, ולעיתים לא אפקטיבית. עם ההתפתחות נלמדים כלים חדשים כמו פריסת קשב ,זיכרון חזותי והימנעות משימת לב למידע לא רלבנטי.
חשיבה אגוצנטרית  אי יכולת להבחין בקיום נקודת מבט אחרת. דוגמה: בני ארבע המסתכלים על רכס הר ובוחנים אותו מנקודת ראותם יתקשו לזהות את אותו רכס מנקודת מבטו של זה היושב בצד הנגדי.מאידך במידה מסוימת הם יכולים לאמץ את נקודת מבטו של האחר ,אם נראה  קוביה ,בעלת פיאה אחת לבנה ופיאה שניה אדומה ,עם צבעה האדום מופנה אל הילדים הם יוכלו לזהות ,לעיתים קרובות את הצד הנגדי ,הלבן.
פיתוח כלים כמותיים אי יכולת להבין שימור נפח ונוזל. דוגמה: בהעברת אותה כמות נוזל בין כלים בעלי נפחים שונים, יחשב הילד שהשתנתה הכמות. אי יכולת לשמר מספר: דוגמה: ארגון מחדש של אותו מספר פריטים יראה לילד כאילו יש מספר אחר של פריטים. שימור מסה: דוגמה: הפיכת גוש פלסטלינה לנחש דקיק, יראה לילד כאילו שיש יותר חומר. שימור אורך: כיפוף של אובייקט יראה לילד כאילו קוצר אורכו. הבנת המושגים מופיעה במהלך הילדות עד לגיל 7 בערך, ואינה אחידה בהתקדמותה בין ילדים שונים. ניתן לחלק את ההתפתחות ל-3 שלבים בהתאם לניסוי הכוסות (כוס צרה וארוכה עם מפלס גובה המים יותר גבוה מכוס רחבה ושטוחה):
שלב 1  גיל 3-4, בו לא קיים שימור והכמות נמדדת לפי מראית העין (על פי הכלל "יותר גבוה יותר הרבה").
שלב 2 גיל 5-6, הכמות נמדדת לפי מאפיינים רבים יותר, מגבלת המרכוז אינה מגבילה אותם ,הם ישקלו ממדים נוספים ויציגו יכולת לבחינת השערות לגבי הכמות.
שלב 3 גיל 7, הבנת מושג הכמות בצורה כמעט מוחלטת. (יש הטוענים ששימור נפח נוזל מובן בד"כ מגיל 7 ואילך ומציין את תקופת המעבר לגיל הילדות).
 
פריסת הקשב והזיכרון של ילדים – התפתחות הזיכרון החזותי במחקר מפורסם הוסרטו תנועות עיניהם של ילדים שנתבקשו להפריד ולמיין בין שני ציורים המורכבים ממספר בתים כל אחד שמחציתם היו זהים ומחציתם שונים במראה החלונות, חלקם בזוג חלונות אחד וחלקם בשתים ,שלוש ,ארבע או יותר.ילדי הגן העריכו הערכות נכונות ,אך עם שגיאות רבות בהשוואה לילדים גדולים יותר.אלו האחרונים נקטו גישות מאורגנות ושיטתיות יותר לסריקה ,בעוד שילדי הגן נהגו להחמיץ מידע ,כמו כמה חלונות.
במחקר אחר שנערך נראה היה שילדים קטנים סורקים יותר מידע מן הנחוץ ,לעומת ילדים מבוגרים יותר שפיתחו מיומנויות של התמקדות סלקטיבית.
 
מטרות בלימוד יוגה לילדים

המטרות בלימוד יוגה לילדים אינן זהות למטרות שבלימוד יוגה למבוגרים. עם זאת רכישת האיכויות השונות שמתקיימת מלימוד יוגה בגיל מבוגר יותר עשויה לבוא לידי ביטוי, גם אם בצורה שונה, בתרגול בגילאים צעירים. השאיפה צריכה להיות פיתוח מודעות והכרות עם תחום היוגה, שתעודד את הילד לתרגל יוגה בגילאים מאוחרים יותר, ולפתח דרך חיים בריאה יותר בצורה טבעית יותר. יוגה לילדים, כאשר היא נלמדת בצורה המותאמת לילדים, עם דגשים מסוימים על אספקטים שחשובים יותר לתחום הגילאים הספציפי, עשויה לתרום בכמה מובנים: 

1. רגיעה מפעילות היום יום המאומצת – הילדים מטבעם נתונים בפעילות מתמדת, באינטראקציה עם ילדים אחרים ומבוגרים. חלקים משיעור היוגה מאפשרים זמן של רגיעה, גם נפשית וגם פיסית. הדבר נכון במיוחד לילדים היפראקטיביים, שבצורה הדרגתית ועם התאמה נכונה של התרגול יצליחו להירגע, לפרקי זמן ארוכים יותר. ילדים כאלו משוועים בדרך כלל לגירויים פיסיים, שיסופקו על ידי התנוחות השונות.

2. פיתוח מודעות גופנית וגמישות – באמצעות התרגול יכירו הילדים טווחי תנועה חדשים ויפתחו תנועה נכונה ובריאה יותר. פיתוח המודעות מגיל צעיר מונע השתרשות תנועות לא נכונות והתנוונות של תנועות שאינן בשימוש יומיומי. השפעה זו תבוא לידי ביטוי בגילאים מאוחרים יותר בצורת היציבה ובבריאות השלד והשרירים.
 3. חיזוק הקואורדינציה – כמו בענפי ספורט אחרים, היוגה גורמת לפיתוח הקואורדינציה, בעיקר בילדים בגיל צעיר, שמתחילים לפתח את היכולות המוטוריות שלהם. פיתוח הקואורדינציה תורם לחיזוק הקשר בין הילד לסביבתו, ומגביר את הביטחון העצמי.
4. העלאת השליטה בריכוז – הילדים בדרך כלל נוטים לעבור במהירות מהתעסקות בדבר אחד לאחר, אך כמו כן כשהם מרוכזים בדבר מה, רמת הריכוז שלהם גבוהה מאוד. שעור היוגה תורם לשימור רמת הריכוז הגבוה, ומפתח שליטה בו.
5. פיתוח שליטה עצמית – היכולת לעקוב אחר הוראות המורה, בצורה חווייתית, המשלבת פעילות גופנית עשויה לחזק את השליטה העצמית. כמו כן הטמעת המסרים החברתיים (יאם ניאם), שמועברים בצורה ישירה או עקיפה, יגרמו לשליטה עצמית גבוהה יותר.
6. חיזוק המערכת החיסונית – הילדים בדרך כלל רגישים לשינויים, כמו מעברי עונות ומקומות, וסובלים מהצטננויות ומחלות נשימה. אלו בדרך כלל נגרמים בשל מערכת חיסונית שאיננה מפותחת מספיק או חזקה מספיק. שיעור היוגה עשוי לשפר את מצבה של המערכת החיסונית.

ביבליוגרפיה

אהרוני, רות. (2003)  יוגה לי ולך ולגיל הרך, הוצאת "נאורה". 

דיוננדה, ו. (2003)  ספר היוגה השלם, הוצאת "מודן".   

יסודיאן, ס. (1994)  יוגה ובריאות, הוצאת אילן הורביץ.     
סרוף, א. ,קופר, ר. ודהארט, ג. (1998)  התפתחות הילד טבעה ומהלכה בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה, ת"א.
רוזמן, מ., פרנקל, ר., זלצמן, נ . (1997)  כישורי חיים, הוצאת רמות- אונ’ ת"א.

גרסה להדפסה

  

שלח לחבר

תגיות: