בכל צ’אקרה קיימים מרכיבים מייצגים, המשתנים בהתאם לאופי הצ’אקרה ולייחודה, ובכולן ניתן להבחין בקיומו של עיקרון מבני משותף. בכל ייצוגי הצ’אקרות מתוארים עלי לוטוס, מנטרות (הברות המבטאות צליל פנימי), יסודות, צבעים, ינטרות (צורות גאומטרית), חיות סמליות, וזוג דמויות - גברית ונשית. מרכיבי הסמלים בצ’אקרות משמשים כמעבירי אנרגיה מהלא מודע למודע. לכל אדם קיימת נטיה ייחודית אל אחד או יותר ממרכיבים אלו, המאפשרת לו להתרכז בקלות רבה יותר במרכיב זה או אחר בהתאם לנטייתו הטבעית. תוך כדי התרכזות יש הרואים צבעים בקלות רבה יותר, יש הרואים בקלות צורות גאומטריות, וכך הלאה (בלאס, 1997).
חיבור זה ישפוך אור על הסמלים המרכיבים את הצ’אקרות, על משמעותם, ומה הם מייצגים.
א. עלי הלוטוס פרח הלוטוס נחשב לקדוש בתרבות המזרח. פסלים במזרח מתארים אלים כשהם ישובים על פרח לוטוס שעליו מופנים כלפי מעלה - עובדה המשקפת את קדושתם. עלי הלוטוס מבטאים את אופי הקרינה ואת התדר של הצ’אקרה, כאשר התדר עולה מצ’קרה לצ’קרה. לכל עלה יש קרינה ייחודית משלו המאופיינת באותיות סנסקריט הכתובות על גבי העלים. האותיות נמצאות על העלים בצורה נסתרת, וניתן להרגיש את תנודתן תוך הריכוז. כל צ’אקרה מאופיינת במספר שונה של עלי כותרת ומספרן הכולל הוא 50 כמספר אותיות הא’-ב’ בסנסקריט. מספר העלים בכל צ’אקרה נקבע בהתאם למספר הנאדים ולמיקומם סביבה (Sivananda, 1994).
לעלי הלוטוס מיוחסים צבעים ייחודיים בכל אחת מהצ’אקרות, אך הם נתונים לשינוי בהתאם לדרגת הריכוז (Goswami, 1980).
ב. היסודות על פי הרפואה היוגית המכונה איורוודה (מדע החיים), כל דבר בבריאה החומרית מורכב מחמישה אלמנטים: שמים, רוח, אש, מים ואדמה. חמשת האלמנטים מבטאים את עיקרון היצירה. כאשר מדברים על היסודות אין הכוונה ליסוד כפי שאנו תופשים אותו בעזרת החושים אלא למהותו של היסוד - אותו כוח היוצר את היסודות בצורתם המוכרת לנו (גרסון, 1995).
אדמה - הכוח היוצר את החומר המוצק.
מים - ההיבטים המלכדים את המציאות, המגבשים דברים ביחד ומשתקפים בצורה מושלמת במולקולת המים H20.
אש - הכוח המייצר במהותו את החום ומקרין את האור.
רוח - הכוח הקינטי האחראי על התנועה בבריאה.
שמים - הכוח היוצר את החלל, המרחב, שבתוכו פועלים ארבעת היסודות האחרים.
כל אחת מחמש הצ’אקרות התחתונות מייצגת יסוד מסויים. הצ’אקרה מורכבת מחמשת האלמנטים, כאשר היסוד העיקרי שלה מהווה חצי מתכולתה, וכל אחד מארבעת היסודות האחרים מהווה שמינית. לדוגמא, הצ’אקרה הראשונה מורכבת מחצי אדמה, שמינית מים, שמינית אש, שמינית רוח ושמינית חלל.
ג. מנטרה המנטרה היא צליל פנימי. המילה מנטרה מורכבת משתי הברות - "MAN" פירושו "לחשוב" ו"TRA" פירושו ’להגן’ או ’להשתחרר’ מהאשליה של עולם החושים (Sivananda, 1992), וכך להגיע לאמת פנימית ועמוקה יותר. המנטרות של הצ’אקרות מבטאות את מהותה של הצ’אקרה בצורה של צליל. היכולת להתרכז בצליל הפנימי מסמלת את היכולת להתרכז ולשלוט במודעות ובחושים (בלאס,1997).
בספרות המדעית מתוארים מספר ניסויים שבדקו את הקשר הקיים בין צליל וצורה. הניסויים הראו שצלילים המופקים על ידי כלים מסוימים ומושלכים על מיטת חול יוצרים צורות גיאומטריות. בניסיונות הודגם שויברציות המושמעות בצורה ריתמית יוצרות צורות גיאומטריות. ניסיונות בתחום זה נעשו על ידי גברת וואטס הוגהס, מחברת הכתב "צורות קול" (Sivananda, 1992). לאחר שנים של מחקר ערכה הגברת הוגהס הרצאה מלווה בהדגמות בסטודיו של הלורד ליגהטון. היא שרה לתוך כלי שנקרא ’אידופון’ המורכב משפופרת, מקלט וממברנה גמישה. היא מיקמה על הממברנה הגמישה זרעים זעירים או אבק והצליחה על ידי הצלילים שהשמיעה ’להרקיד’ אותם לצורות גיאומטריות (Sivananda 1992), כאשר כל צליל יצר צורה גיאומטרית שונה.
לכל צ’אקרה ישנן שתי מנטרות בסיס, כאשר האחת מייצגת את האנרגיה הנשית של הצ’אקרה ואת השפעתה פסיבית והשנייה מייצגת את האנרגיה הגברית ואת השפעתה המעוררת. סיומת המנטרה הנשית היא "HAM", וסיומת המנטרה המייצגת את האנרגיה הגברית היא
"HANG". בתרגולים מסויימים מומלץ להתרכז במנטרה המייצגת את האנרגיה הגברית כדי לעורר מהר יותר את הצ’אקרה (שיבוג’י, 1996).
ד. ינטרה הינטרות הן צורות גיאומטריות המשמשות כנושאים לריכוז. הן מסמלות בצ’אקרות את הקשר שבין הרגש להיגיון (בלאס, 1997). "יאן" פירושו לחשוב, ו"טרה" פירושו "להשתחרר" לפי היוגי סטיאננדה (Motoyama, 1981). כאשר מתרכזים בצורות גיאומטריות מסוימות נוצר איחוד בין היוגי ובין הצורה. כאשר האיחוד מושלם, משיגה ההכרה שחרור מהחשיבה הרגילה ועוברת לרמות חשיבה עמוקות יותר. הגוף הפיסי מורכב ממרכזי עצבים שונים, מחמצן, מהמוגלובין וכד’. הגוף העדין (האסטראלי) מורכב מממדים שונים, וביניהם צורות גיאומטריות וויברציות של צליל. במדיטציה עמוקה נכנסים לממד של צלילים או של צורות גיאומטריות.
הירושי מוטויאמה מספר על אימו שהייתה אישה פשוטה ללא כל ידע בסנסקריט:
"היא תארה לעתים קרובות בצ’אקרת הלב שלה מפרש הנמצא בתוך מגן דוד. תהינו מה הייתה כוונתה. שנים לאחר מכן כשלמדתי סנסקריט גיליתי שהיא ראתה את הינטרה של הצ’אקרה הרביעית" (Motoyama, 1981, 239).
קארל יונג מציין בקורות חייו שבחלום הראשון הזכור לו ראה בין היתר בור מרובע באדמה (יונג, 1994) - הריבוע הינו הינטרה של האדמה. במקרים מסויימים מופיעות הינטרות באופן אינטואיטיבי ללא כל ידע נלמד.
ה. הצבעים הצבעים בצ’אקרות מייצגים את הרגש (בלאס,1997). ישנן מספר גישות ביוגה המתארות את צבעי הצ’אקרות. הגישה המערבית מייחסת את צבעי הצ’אקרות לצבעי הקשת. הרעיון העומד מאחורי גישה זו הוא שלכל צ’אקרה ישנה ויברציה מסוימת, כאשר הצ’אקרה הראשונה מאופיינת על ידי הוויברציה הנמוכה ביותר המתבטאת בצבע האדום שהינו בתדר הנמוך ביותר הנראה לעיני האדם, והצ’אקרה השישית מאופיינת על ידי הצבע הסגול שהוא בעל התדר הגבוה ביותר מבין הצבעים הנראים. לפי גישה זו צבעי הצ’אקרות מופיעים בסדר עולה והם: אדום, כתום, צהוב, ירוק, כחול וסגול.
לפי הבריגהו יוגה (אחת משיטות היוגה העתיקות) מייחסים לצ’אקרות את צבעי היסודות. הצ’אקרה הראשונה צבעה ירוק, השנייה לבן עשן, השלישית אדום, הרביעית צהוב רווי, החמישית צהוב בהיר ולשישית צבע שקוף. לפי גישה זו שלושת הצבעים של הצ’אקרות התחתונות - האדום, הכחול והירוק, הם שלושת צבעי היסוד (זיו, 1993) מהם מורכבים כל שאר הצבעים, זאת על סמך התיאוריה של יונג הלמהולץ שנוסחה בשנת 1852 וטוענת שברשתית העין ישנם שלושה סוגי קנים שכל אחד מהם רגיש לאחד מצבעי היסוד, וצרופים ברשתית יוצרים את כל שאר הצבעים. ג’ורג’ ולד שזכה בפרס נובל בשנת 1964 עבור עבודותיו בתחום ראיית הצבעים מצא סימוכין בניסוייו לתיאוריה זו.
ו. החיה הסמלית כל צ’אקרה מאופיינת על ידי חיה מסוימת המייצגת את אחד האינסטינקטים. החיות מאפשרות להתחבר ללא מודע ולקבל ממנו תמונות המתארות היבטים אישיים בתוכנו. על ידי ריכוז בחיה רואה המתרגל מראות מהלא מודע המשקפים את מצבו או סיטואציות אישיות הקשורות לחייו.
במאמר שפורסם בכתב העת (Transpersonal Psychology (Galleos, 1983 מסופר על תרפיה פסיכולוגית המשלבת טכניקות ריפוי מערביות הקשורות בהדמיה עם היבטים מסוימים של הצ’אקרות. הטיפול נעשה על ידי אבחון פסיכותראפי וטיפול באנשים מערביים במסגרת מערבית. טכניקת הטיפול נעשתה על ידי הצגת מטאפורה הקשורה לכל צ’אקרה לאחר שהובנה בבירור על ידי המטפל והמטופל. מצוין שכלי טיפולי זה יכול לשמש הן ככלי לאבחון והן כאמצעי המשפיע על התרפיה והצמיחה האישית. המטופל מתבקש לרכז את תחושותיו, והרגשותיו בכל צ’אקרה ולאפשר לאזור זה ולרגשות הנוכחות בו להפוך עצמם לחיה מסוימת בדמיון. התרפיסט עובד עם המטופל על פיתוח כל אחת מהחיות שצריכה תמיכה וכן להשגת תמיכת כל אחת מהחיות עבור השאר. המקרה המתואר במאמר מדגים את השימוש בתרפיה עם אישה בת 34 בעלת נטיות התאבדות הסובלת מדיכאון.
ז. ההיבט הזכרי והנקבי בכל אחת מתמונות הצ’אקרות השונות מופיעות שתי דמויות של גבר ואישה. דמויות אלו הנן היבטים שונים של שיווה (האל המייצג את האנרגיה של הבריאה וההרס ביקום) ושקטי (אשתו של שיווה). שיווה מייצג את המהות הזכרית - הכוח הסטטי, ושקטי מייצגת את המהות הנקבית - הכוח הדינאמי. תפקידם הוא לשלב את המהות הזכרית עם המהות הנקבית בכל אחת מהצ’אקרות. הדמויות הללו משתנות מצ’אקרה לצ’אקרה אך בכל צ’אקרה מייצגת הדמות הזכרית את כוחות היצירה והדמות הנשית אחראית על הוצאתן לפועל (בלאס,1997). הן נמצאות בתוכנו ככוחות פוטנציאליים גדולים המלווים אותנו בתהליך ההתפתחות הרוחנית.
לפי העמדה הבסיסית של ההינדואיזם כל האלים הללו זהים והם כולם אות התגלות של אותה ישות אלוהית ומשקפים אספקטים שונים של האלוהים האינסופי המצוי בכול.
מקורות
1. בלאס, נ. (1997). דרך הצלילים. תל אביב: מודן.
2. גרסון, ס.(1993). רפואה הודית. תל אביב: עופרים.
3. שיושנקאר טריפאטי. (1996). רישומים מהרצאות. ישראל.
4. Galleos, E, S. (1983). Transpersonal Psychology, Vol 15 pp 125 - 136.
Goswami, S, S. (1980). Laya Yoga: An advanced method of concentration. London, Boston: Routledge & Kegan Paul. .5
Motoyama, H. (1981). Theories of the Chakras: Bridge to higher consciousness. USA. The theosophical publishing house. .6
Sivananda, S. (1992).Japa Yoga. Tehry-Garhwal: The divine life society .7