נועה בלאס - הצליל המרפא

לימודים עם נועה בלאס – ריכוז בצ’קרות ונגינה בגונגים   נועה בלאס, האשה הגדולה מן החלומות   נועה בלאס - הצליל המרפא   נועה בלאס - גונג וגמרנו  

החלומות והחזיונות של נועה בלאס ז"ל, מוסיקולוגית, מחנכת ומרפאה, הניבו מעיין מתגבר של יצירות מוסיקליות, שיטות לימוד, גילויים וכלים לתרגול אישי, לאיזון פנימי ולריפוי

כמלחינה כתבה בלאס יצירות מוסיקליות שונות, ואף ביצעה חלק מהן בקונצרטים בארץ ובחו"ל ובהקלטות אולפן. למוסיקה שלה אפשר להאזין כיצירות מוסיקליות לכל דבר, אך להרבה מהן ניתן להאזין כאמצעי לריכוז מדיטטיבי. למוסיקה יש תפקיד מרכזי בשיטות החינוך ובתרגילי היוגה והמדיטציה שהיא פיתחה, וחלק מההקלטות מלוות גם את הספרים שכתבה. בלאס כתבה יצירות לכלי הקשה, כמו גונגים, פעמונים, קערות טיבטיות וויבראפון וכן יצירות לכלי מיתר, לפסנתר ויצירות להרכבים קאמריים. מה שמייחד את היצירות לגונגים ולכלי הקשה אחרים הוא הקשר בין הצליל המוגדר והצליל הבלתי מוגדר. הצליל של הגונג אינו מוגדר מטבעו וגם צלילי הקערות הטיבטיות אינם מוגדרים חד משמעית, לעומת צלילי הוויבראפון והפעמונים המוגדרים. הדיאלוג שנוצר בין הצלילים מזכיר את הדיאלוג בין המודע ללא מודע וההפריה ההדדית שביניהם.  
"בשנת 1974 ראיתי לפתע בהזיה פעמון בגודל קומת אדם (מטר ושמונים) שצלילו היה סי במול", כתבה בלאס בזיכרונותיה. "הפעמון הזה נשמע לי כצליל שאותו אני מחפשת כל חיי. ההזיה נמשכה אולי עשר שניות. התחלתי לחפש בספרות פעמון מעין זה". החיפוש אחרי הפעמון עם הצליל המיוחד הזה הוביל את בלאס למחוזות רחוקים. חבר מפריז צלצל ואמר שהוא חושב שתמצא את מבוקשה אצל מוסיקאי בגרמניה. היא נסעה לגרמניה וגילתה לראשונה את קסם צליל הגונגים לאחר ששמעה אותם בקונצרט. 
עשר שנים לאחר אותו חלום שמעה על רופא המרפא בדרך ייחודית, המתגורר ליד העיר פו בצרפת. הוא העביר סדנאות בגונגים ובפעמונים והזמין אותה לבוא אליו. לאחר כשבע שנות היכרות הוא הציע לה להזמין סדרת פעמונים שתשלים את סדרת הגונגים. והנה, במקום פעמון אחד בעל צליל של סי במול, היו ברשותה 16 גונגים, שמונה פעמוני כנסייה ועוד כלי נגינה נוספים. יום אחד, בעת ששרה לגונגים השונים, החזיר אליה לפתע גונג אחד המכונה בשם "איזון", בת קול בגובה של סי במול... כך נפתרה החידה. הסי במול היה מוגדר בבירור בתוך סדרת הצלילים העיליים של אותו גונג. באותה תקופה היא החלה לטפל באמצעות צלילי הגונג בחולים ובאוכלוסייה הסובלת מפיגור שכלי.  
"ערב אחד מצאתי את עצמי ממשיכה לכתוב... הפעם הכתיבה הייתה מלאה בסמלים שלא הבנתי את משמעותם", מספרת בלאס באוטוביוגרפיה שלה. "המשכתי לכתוב כאילו אני בנסיעה פנימית שאיני יודעת את יעדה. גיליתי שיש צלילה לעומק בכל סמל. הסמלים היו: רקדנית, מדריך רוחני בשם שופגצור, לווייתן וספינקס. בחיפושי אחר משמעות הסמלים, הגעתי לכתביו של קרל יונג, שם מצאתי את ההבנות המשמעותיות ביותר לסמלים. הרקדנית היא כוח היצירה; בן זוגה הרוחני הוא האנימוס, ששמו מייצג אוויר וסלע, כלומר שמים וארץ; הלוויתן הוא סמל העל מודע, והספינקס הוא חידת הנפש האינסופית. בשנת 1974 הגיע לידיי הספר: ’הגוף המעודן’ (בהוצאת הדסון). בספר זה ראיתי לראשונה את סמלי הצ’קרות".   הסמלים והצלילים חברו יחד לשיטת "יוגה דרך הצלילים" שפיתחה בלאס במשך 20 שנה. מדובר בשיטה ייחודית הכוללת תרגילי נשימה וריכוז מדיטטיבי עם צלילי גונגים ופעמונים הגורמים לתחושות פיזיות בגוף. הצלילים מתקשרים לחושים השונים ומשפיעים באופן מיידי על האדם המקשיב להם או למי שנוקש עליהם. תרגילי הנשימה מתרחשים בדרך ספונטנית שבה כל אדם מוצא את אורך הנשימה (שאיפה ונשיפה) המתאים לו, תוך כדי נגינה איטית וחרישית באחד הגונגים. במקביל לתשומת לב הניתנת לנשימה, הנגינה גורמת לאדם להיות ער לדרך נשימתו, וצליל הגונג משפיע על יכולתו להאריך את משך הנשימה ולקבוע את העצירות הספונטניות של מחזור הנשימה.  בתהליכי הלימוד של היוגה דרך הצלילים, נעזרים בריכוז ביסודות, במרכזי האנרגיה (הצ’קרות), במרכיבים סימבוליים הידועים בתורת היוגה, כמו צבעים, צורות גיאומטריות, דמויות של סמלי חיות ומנטרות. לשיטתה, שיטת היוגה דרך הצלילים, גורמת לקשר טוב יותר בין הביטוי הפיזי, הרגשי והרוחני של האדם. היא חקרה ומצאה שצלילי הגונגים והפעמונים, בליווי מבוקר של תרגילי נשימה, יוצרים תהליך של שיפור ועידון במערכת הפסיכו-פיזית. לטענתה, באמצעות צלילים וסמלים שונים נוצר גשר בין הלא מודע למודע. מימוש זה מעלה מהכוח לפועל יכולות יצירתיות המצויות בנפש האדם.  
הצליל והנפש, לגרסתה של בלאס, משולים לקלידוסקופ גדול מלא צבעים, צורות גיאומטריות וצלילים. בכל פעם שמטלטלים את הקלידוסקופ מתקבלת צורה חדשה. הצורות משקפות לאדם תכנים מפנימיותו, והלא מודע הוא השושבין הראשי בתהליכים. כאשר הלא מודע מונע על ידי תכנים שונים שאינם ורבליים - כמו צבע, צורה וצליל, הוא מביע את עצמו. כלומר, האדם לומד על מקורות הכוח הפנימי האנרגטי הגלום בו. כוח זה יוצא מן הכוח לפועל בנגינה, בציור ובדימויים חזותיים. כאשר כוח זה מביע את עצמו, תפקיד האדם להבין מה הכוח אומר לו, מה פירוש הצלילים שניגן, מה הם מבטאים ואיזו הרמוניה, סימטריה או אסימטריה קיימות בהם.  במשך שנים סירבה בלאס להיקרא מורה רוחנית או מטפלת רוחנית, משום שראתה בתלמידים השונים שלה שותפים למחקר ולגילוי הרוחני. הלימוד אצלה נעשה בקבוצות קטנות ולעתים באופן פרטני. היעדר התואר הרשמי וההימנעות מכל סממן ה"גורו", לא עצרו בעד מאות אנשים מהארץ ומחו"ל ,מלומדים וחסרי השכלה, גאונים, אמנים ואנשי החינוך המיוחד, לשחר לפתחה כדי ללמוד את הגישה והידע שלה. בתחילה תרגלו עם עצמם ואחר כך השתמשו בידע בכל תחום שבו נגעו: יצירה אמנותית, הדרכה וטיפול בבני אדם אחרים מכל סוגי האוכלוסיות והיכולות.   ימים ספורים לפני מותה התעוררה בלאס משנתה וסיפרה חלום. את החלום הזה היא ביקשה לפרסם מתוך תחושה שיש בו חשיבות רבה לעם ישראל. לבקשתה, מי שמתחבר לחלום, יתרגל אותו כמדיטציה כיחיד או בקבוצה. ככל שהקבוצה תהיה גדולה יותר, כך תהא עוצמת המדיטציה גדולה יותר. את התהליך הזה יעשה מי שמוכן ומעוניין לשפר את המצב. בצוואתה ביקשה שעל המצבה יהיה כתוב: "כאן נטמנה נעה בלאס, אישה שמחה בחייה ושמחה בעלייתה השמיימה". נדמה לי שזה מה שהייתה רוצה שיידעו עליה.

מקור: "מגזין חיים אחרים"