פרק זה יסביר את מאפייני האוכלוסיות שבהן עוסק חיבור זה. הוא יתחיל באפיון האוכלוסיות של אנשים בעלי מוגבלות שכלית התפתחותית ואנשים אוטיסטים. הוא יפרט מהם סוגי הפעילות הגופנית הנעשים כיום בקרב אוכלוסיות אלו, ויסיים בחידושים שמציעה השיטה בחיבור זה.
 
מוגבלות שכלית התפתחותית - הגדרה ומאפיינים
מקורה של מוגבלות שכלית התפתחותית (מש"ה) ראשונית הוא בפגיעה במוח (שרמן, 1995) הנובעת מן הסיבות הבאות:
ליקוי גנטי הקיים מלפני ההריון (מחלת טאי זקס, ליקוי במספר כרומוזומים); גורמים המשפיעים על האם במהלך ההריון ועלולים לפגוע במערכת העצבים המרכזית של העובר (תזונה, מצב נפשי, מחלות זיהומיות); ליקויים הנגרמים כתוצאה מפגיעה במהלך הלידה (חוסר חמצן, לחץ על הראש).
על פי American Association on Mental Retardation, למש"ה יש שלושה קריטריונים (AMMR, 2000):
* מנת משכל הנמוכה מ- 75-70.
* הגבלות משמעותיות הקיימות בשתיים או יותר מיומנויות של הסתגלות.
* מצב קיים מילדות, מתחת לגיל 18.
ההשפעה של מוגבלות שכלית התפתחותית (מש"ה) ניכרת מאוד בקרב האוכלוסייה, בדיוק כמו טווח היכולות המשתנה בקרב אלו שאינם עם מש"ה. 87% מאוכלוסיית האנשים בעלי מש"ה הינם בעלי מוגבלות קלה בלבד ויהיו מעט יותר איטיים מהממוצע בלמידת מיומנויות חדשות וברכישת ידע חדש. מש"ה לא תאובחן אצל ילדים עד הגיעם לגיל בית הספר (שם), וכאנשים מבוגרים, רבים מהם ינהלו חיים עצמאי, ישתלבו בקהילה, ולא ייחשבו בקרב האוכלוסייה לאנשים עם מש"ה.
ל- 13% הנותרים, אלו שלהם מנת משכל הנמוכה מ- IQ 50, יהיו מגבלות משמעותיות בתפקוד. בעזרת התערבות מוקדמת, חינוך פונקציונלי, ותמיכה מתאימה בתור מבוגרים, הם יוכלו לחיות חיים מלאי סיפוק, (שם).

על פי המבחנים של סטנפורד דינה (שרמן, 1995), מחלקים את רמות התפקוד לשלוש דרגות:
דרגה א’ – מש"ה קל: מנת משכל 75-50. בקטגוריה זו ניתן לחנך את האדם המצוי בה.
דרגה ב’ – מש"ה בינוני: מנת משכל 49-30. בדרגה זו מסוגל האדם ללמוד מקצוע.
דרגה ג’ – מש"ה עמוק: מנת משכל 29-0. בדרגה זו אין יכולת למידה והילד זקוק לטיפול תמידי.

פעילות גופנית המקובלת בקרב אנשים עם מש"ה
ד"ר עטרה שרמן מציינת בספרה "חינוך גופני וספורט לאוכלוסיות בעלי צרכים מיוחדים" את ההדגשים בפעילות גופנית אצל הלוקים במש"ה (הפרק מסתמך על 30 מקורות עזר העוסקים בעבודה עם אנשים עם מש"ה). ההדגשים הם כדלהלן:
פעילות גופנית יכולה לתרום רבות לשיקומו של האדם הלוקה במש"ה. הלמידה היא מוחשית ולא מופשטת, עובדה המקלה על הלמידה.
תוכנית העבודה לאנשים עם מש"ה צריכה להיות דומה לזו של האדם התקין, אך מותאמת לצרכי הפרט.
על מנת להצליח וללמד אוכלוסייה זו, יש לבנות תכנית לימודים מתאימה המועברת בקבוצות קטנות, תוך טיפול אישי לכל אחד מהמשתתפים.
כיום אין חולקים על חשיבות הפעילות הגופנית לאנשים עם מש"ה, אך הקושי הוא למצוא את הדרך המתאימה ללמד אוכלוסייה זו.
ילד עם מש"ה, המשתתף בשיעורים המותאמים לצרכיו המיוחדים, יכול לשפר את הישגיו העיוניים בעזרת מיומנויות מוטוריות.

הפעילות המומלצת לעבודה עם אנשים עם מש"ה (שם)
* מיומנויות יסוד: ריצה, קפיצה, דילוג, תפיסה, טיפוס (שם).
* תרגילי קואורדינציה, שיווי משקל, התמצאות במרחב, וכן פיתוח הכרת הגוף.
* שילוב מיומנויות מוטוריות עם מיומנויות עיוניות: משחקי תנועה במגרש המשלבים זיהוי צורות וצבעים.
* פעילות מומלצת לשעות הפנאי: הליכה, שחייה, רכיבה על אופניים, טיולים.

אוטיזם - הגדרה ומאפיינים
האוטיזם מוגדר על פי האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית (APA,1994) כהפרעה התפתחותית מקיפה הקיימת מהלידה, ומאובחנת, בדרך כלל, בשלוש השנים הראשונות. ההפרעה מאופיינת בתפקוד חריג בתחום הקשרים החברתיים, התקשורת, והתנהגות מוגבלת וסטריאוטיפית. שכיחות התופעה גדולה פי 4 בקרב בנים מאשר שכיחותה בקרב בנות (ICD, 1995).
אוטיזם מוגדר כהפרעה המאופיינת בליקויים איכותיים בשלושה תחומים (DSM, 1994):

א. פגיעה איכותית באינטראקציה חברתית הדדית. בתחום זה כלולים:
* העדר הדדיות ביחסים חברתיים.
* אי יכולת לפתח יחסים עם בני אותו הגיל.
* פגיעה בהתנהגות לא ורבלית (שפת הגוף) המתבטאת לפחות בשניים מבין המאפיינים הבאים:
 - פגיעה ניכרת בהתנהגויות כגון קשר עין, הבעות פנים ותנוחות גוף, המשמשות ליצירת אינטראקציה חברתית.
 - אי פיתוח יחסים עם בני אותו הגיל.
 - היעדר חיפוש ספונטני אחרי שיתוף בהנאה או עניין עם אנשים אחרים.
 - היעדר הדדיות חברתית או רגשית.

ב. לקות איכותית בתקשורת המילולית והלא מילולית, ופעולה דמיונית. הפעולה באה לידי ביטוי באחד מתוך ארבעת המאפיינים:
* עיכוב או היעדר התפתחות השפה.
* פגיעה ניכרת ביכולת ליזום או לקיים שיחה אצל אלו שמדברים.
* חזרות נשנות על מילים ומשפטים.
* ליקוי בהתפתחות משחקי הדמיה או חיקוי.

ג. דבקות למנהגים קבועים ולטקסים לא פונקציונלים. הפגיעה באה לידי ביטוי לפחות באחד מתוך ארבעת המאפיינים האלה:
* התעסקות כוללת בדפוס עניין סטריאוטיפי ומוגבל, אחד או יותר, בעל עוצמה והתמקדות באופן אבנורמלי.
* דבקות עקשנית במנהגים קבועים ולא פונקציונליים.
* דפוסי תנועה החוזרים על עצמם כגון, נפנוף ידיים, סיבוב אצבעות, הליכה במעגלים,
* התעסקות אובססיבית בחפצים.

מאפיינים נוספים שאינם כלולים בשלוש הקטגוריות מתייחסים לתחומים החושיים וההתנהגותיים
התחום החושי – ליקוי באיזון החושי והתחושתי הנגרם כתוצאה משיבוש בקליטת האינפורמציה בדרך מאוזנת על ידי החושים ופענוח לקוי על ידי המוח. ליקוי זה מתבטא בתגובה לא אופיינית לגירויים חושיים, כגון רגישות יתר (היפר-סנסטיביות) המתבטאת בחוסר יכולת לשאת רעש או מגע, או לחילופין רגישות פחותה למגע, ורעש, (רעות, 99). (היפו- סנסטיביות), המתבטאת בצורך במגע חזק עד כדי פציעה עצמית או הפקת קולות בלתי פוסקת.
התחום ההתנהגותי – שכיחות בהתנהגויות לא רגילות באכילה, שתייה ושינה, מצבי רוח משתנים, צחוק ובכי ללא סיבה נראית לעין והתנהגות אגרסיבית כלפי הסביבה והאדם עצמו.
70% מהילדים האוטיסטים מאופיינים גם במוגבלות שכלית התפתחותית (מש"ה) ורק 30% מהם מצויים בטווח האינטליגנציה התקינה (Deymer,1979).
 
פעילות מקובלת הנעשית עם אנשים אוטיסטים
ד"ר עטרה שרמן ממליצה בספרה "חינוך גופני וספורט לאוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים עם אוטיזם על הפעילות הגופנית הבאה:
"המורה לחינוך גופני עשוי ליצור קשר עם הילד האוטיסט דרך משחק, או טוב יותר דרך שיעורי השחייה. רצוי לשלב ליווי מוסיקלי בשיעורים. מומלץ לפעול עם האוטיסט בעבודה אישית. המורה ינסה להתחיל בתנועה לא משמעותית של האוטיסט וימשיך ויתקדם עם הילד לתנועות משמעותיות, שדרכו יוכל הילד להכיר את עצמו. המורה והילד יפתחו בכוחות משותפים את הכישורים הגלומים בילד ויוציאום מהכוח אל הפועל." (שרמן,1995, עמ’ 58)
 
במחקר, מהמקיפים ביותר מסוגו, בחנו דה-מיאר ושותפיה (1973) את הכישורים המילוליים, המוטוריים והתפיסתיים של ששים וששה ילדים אוטיסטיים. המחקר של דה-מיאר ושותפיה מצביע על העובדה, שאין להתייחס לאוטיסטים כאל קבוצה הומוגנית. בנוסף לכך, יש להביא בחשבון את חוסר המוטיבציה שלהם לשתף פעולה, ואת חוסר ניסיונם הקודם בביצוע מיומנויות מוטוריות, כגון: משחקי כדור.

ממחקרים שנערכו, הסתבר כי האוטיסטים אוהבים את הפעולות הבאות (מיכאלי,1982):
להיות במים – שחייה, טיולים בטבע, רכיבה על אופניים, איסוף חפצים, כגון: אבנים, מקלות, חוטים, בדים. פרוק חפצים והרכבתם, קפיצה על טרמפולינה, מוסיקה, חפירת בורות.
מיכאלי (1982) ממליץ לעבוד בחינוך הגופני דרך אותן הפעולות המצוינות שהאדם האוטיסט אוהב לעשותן.

מסקנות
* חשוב להתאים לכל תלמיד את הפעילות המתאימה לו.
* האוטיסטים אוהבים פעילויות עם מכשירים שבהם תבנית הפעולה נהירה להם.
* בפעילויות המסבות להם, פועלים האוטיסטים באופן עצמאי ללא צורך בתמריץ חיצוני.
* ניתן להשתמש בפעילות גופנית ככלי ליצירת קשר עם האדם האוטיסט וככלי ליצירת קשר בין האוטיסטים לבין עצמם.

שני הפרקים הראשונים תיארו את מאפייני אוכלוסיית האנשים עם מש"ה ואוכלוסיית האוטיסטים, וכן את הפעילויות המתבצעות בתחום הגופני. לסיכום, שיטות העבודה המקובלות בעבודה עם אוכלוסיות אלו הן:

* מומלץ לעבוד עם אנשים עם מש"ה בקבוצות קטנות או בעבודה פרטנית.
* עם אנשים אוטיסטים מומלץ לעבוד באופן אישי.
* לא מצוינת התייחסות באשר למשך זמן הפעילות המומלץ לקבוצה, אך בדרך כלל פרקי הזמן הם קצרים מאורך שיעור רגיל.
* מומלץ להפעיל את קבוצות האוטיסטים באמצעות סוגי פעילות אקטיביים המקובלים בחינוך הגופני.
* רק במקום אחד הומלץ לשלב בין פעילויות שונות. בדרך כלל הפעילויות המומלצות עומדות כל אחת בפני עצמה.
* הפעילויות האהודות על אוכלוסיות אלו והמומלצות לשעות הפנאי קשורות בגורם מתווך, כגון: מים, אופניים, טיולים, כדורים.
 
מקורות
1. ביטאון ביה"ס "רעות" למתבגרים אוטיסטים.
2. מיכאלי, א. (1982). ילדי הפיות. ירושלים: מרכוס.
3. שרמן, ע. (1995). חינוך גופני וספורט לאוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים. מכון וינגייט.
4. AAMR, "Deffinition of Mental Retardation”. (Internet).
5. APA, 1994
6. ICD, 1995

גרסה להדפסה

  

שלח לחבר

תגיות: