מאטסינדרה היה אחד משמונים וארבעה מאהא סידהאס - תלמידים מסורים ורבי עוצמה ומאסטרים טאנטריים. התקופה בה חי אינה ידועה בוודאות, ונעה בגרסאות השונות בין המאה הראשונה למאה העשירית ואפילו עד למאה החמש עשרה לספירה.

למאטסיינדרה היו שנים עשר תלמידים, כאשר הידוע מביניהם הוא גוראקשה שאתו ייסד את בית הספר להאתה יוגה. מאטסיינדרהנאת נחשב למחבר ה"קאולה ג'נאנה נירנאיה" ("דיונים על הידע במסורת הקאולה"), אחד מכתבי ההאתה יוגה המוקדמים בסנסקריט. הוא נחשב גם למייסד ה'נאת' (מסורת חילונית של סידהאס החותרים לשחרור ממעגל החיים והמוות). על פי פרשנים מסויימים מאטסיאנדרה וגוראקאשה מתארים גם רמות שונות בשלבי החניכה הרוחנית.

יש הטוענים כי מאטסיינדרה היה דייג בן העם הטיבטי מן המאה הראשונה לספירה, ויש הטוענים כי נולד בבנגל במאה העשירית לספירה. הבודהיסטים בנפאל מאמינים כי הוא גלגול של הבודהיסאטווה, הבודהה של החמלה,  Avalokiteshvara.

מאטסיינדרנאת וגוראקשאנאת נחשבים כמייסדי שושלת ההאתה יוגה. אגדות רבות נקשרו סביבם, וכמו ברבים מהמיתוסים ההודיים, קיימות גרסאות רבות לסיפור ההתמרה שעבר מאטסיינדרה עד הגיעו להגשמה עצמית, וכולם ממחישים את התמורה הקיצונית שהיוגה מאפשרת. להלן כמה מן הגרסאות הרווחות:

ביום מן הימים נולד בהודו תינוק, ולאחר שהאסטרולוג הוודי של הוריו קבע כי הוא נולד במצג כוכבים מבשר רעות, הם השליכוהו למימי האוקיינוס. בה בעת עבר שם דג גדול שבלע את התינוק שמאז חי בבטנו.

ובאותו זמן, בשמיים, ביקשה האלה פארוואטי מהאל שיווה שילמד אותה את סודות היוגה שמעולם לא גילה לאף אחד לפני כן. על מנת שאף אחד לא ישמע את הדברים, הוביל שיווה את פארוואטי למערה הסודית שלהם בקרקעית האוקיינוס והחל להעביר לה את לימודו. האלה שקעה מיד בשינה עמוקה [או מצב של יוגה נידרה], ולמרות זאת לא עצר שיווה את לימודו והמשיך לדבר אל יפתו הנמה. 

וכך שהו שניהם, שיווה ופרוואטי, בתחתית האוקיינוס, כאשר האלה ישנה בחיקו של שיווה. שיווה המשיך והפליג בלימוד היוגה בפרטיות מלאה, כאשר דג אחד התקרב אליו בשחייה כשבבטנו ילד קטן. הילד ששמע את דבריו של שיווה קיבל העברה של הלימוד, ובכך הפך להיות תלמיד יוגה.

שיווה ברך אותו והעניק לו את הכינוי מאטסיינדראנאתה, 'זה אשר האל שלו הוא אל הדגים' (מאטסיה = דג). בשתים עשרה השנים הבאות חי מאטסיינדרה בבטן הדג ותרגל יוגה, ולבסוף הגיח החוצה כשהוא מאסטר מואר.

יום אחד הגיע מאטסיינדרה לכפר בו התגוררה אישה עקרה אשר התפללה ארוכות לשיווה שיעניק לה תינוק. מאטסיינדרה שהופיע כנווד, נתן לה מעט אפר, הורה לה לאכול אותו והבטיח לה שייוולד לה ילד. אבל האשה, שלא האמינה במסר מהנווד, זרקה את האפר לערמת זבל הפרות של הכפר. שתים עשרה שנה לאחר מכן חזר מאטסיינדרה לכפר ושאל את האישה לקורות אותה מאז. האישה התוודתה בפניו כי זרקה את האפר שנתן לה לערימת זבל הפרות. יחד הם הלכו אל המקום בו זרקה האישה את האפר והביטו בערמה. מאטסיינדרה הסיר את זבל הפרות שהצטבר במשך השנים, וראה ילד בן שתים עשרה כשהוא יוגי מושלם שתרגל סאדהאנה מהיום בו נולד. מאטסיינדרה זרה עליו אפר והעניק לו את השם 'גוראקשה' = אפר פרה.

בהרפתקה אחרת, הוחזק מאטסיינדרה, בעל הגוף הבנוי לתלפיות מאימוני היוגה הרבים, כעבד, בידי שבט יוגיניות שלא יכלו לעמוד בפני קסמו. הן לא היו מוכנות לשחרר אותו, וכך היה שרוי כליל תחת השפעת כישופן.

גוראקשה שמע על כך וגמר בלבו להציל את המאסטר שלו מידיהן. הוא הופיע במקום תחת הסוואה כשהוא לבוש כרקדנית, וכך חדר לממלכת היוגיניות בתחפושת. תוך כדי ריקודו מול מאטסיינדרה, הוא היכה בתוף שהשמיע את המסר: "התעורר, מאטסיינדרה!". וכך אכן קרה, והשניים חמקו מהמקום. לאחר מכן עזר גוראקשה למאטסיינדרה לרענן את הידע שלו בהאתה יוגה כדי לעזור לו לחזור לעצמו בשלמות.

שני החברים הגדולים הללו, שהיו גם תלמידים האחד של השני, המשיכו ללמד תלמידים אחרים וייסדו את שושלת ה"נאת יוגים". אחד מתלמידיו של גוראקשה, סוואטמאראמה, הוא המחבר של ספר המופת "ההאתה יוגה פראדיפיקה" שבו הונחו יסודות הלימוד בנושאי פרנאיאמה, צ'אקרות, אסאנות, קונדאליני, הבנדות, הנאדים והמודרות. הספר מתוארך במאה הארבע עשרה.
על פי גרסה אחרת, מסופר במיתולוגיה ההינדית, כי לפני שנים רבות לימד לורד שיווה את רעייתו פארוואטי את יסודות תרגילי היוגה על שפת נהר. מטרת הלימוד הייתה להסיר מהיוגה את מעטה הסודיות שאפף אותה ולהפיצה ברחבי העולם. באותו זמן שהה בנהר דג גדול שהקשיב לשיעורים בריכוז רב. פארוואטי שהבחינה בדג, הסבה את תשומת לבו של שיווה, שהמיר מיד את הדג לדמות אדם, אשר היה לא אחר מאשר היוגי מאטסיינדראנאת. בזכות הידע אותו רכש משמיעת שיעוריו של שיווה, נחשב מאטסיינדראנאת מאותו רגע ואילך למחולל האנושי של היוגה. אומרים כי כל ידע היוגה הקיים היום בעולם מקורו במאטסיינדראנאת והועבר דרך תלמידיו השונים ובראשם גוראקנאת. ("יוגה וקרייה" מאת סוואמי סאטיאננדה סאראסוואטי)

תלמידו הבכיר של מאטסיינדרה, גוראקשה, הגיע ממעמד נמוך, אך מגיל צעיר הקדיש את חייו לפרישות וללימוד. סיפור חייו משקף את ענוותנותו ומסביר את מקור מסירותו למורו. על פי גרסה נוספת של האגדה, אמו האיכרה של גוראקשה התפללה לשיווה לבן, והאל העניק לה אפר קסמים שהיה עליה לאכול ושהיה מאפשר לה להרות, אולם היא לא עמדה על פשר המתנה וזרקה את האפר לערמת זבל פרות. שתים עשרה שנים לאחר מכן, מאטסיינדרה שמע על הבן המובטח וסר לבקר את האישה. לאחר שהתוודתה כי זרקה את האפר, התעקש מאטסיינדרה שתלך למקום ערימת זבל הפרות, וכך עשתה. ושם התגלה גוראקשה הילד בן השתים עשרה.

גוראקשה הפך להיות יוגי הידוע כעושה מעשי כשף, שהשתמש בכוחותיו להושיע את הגורו שלו. במקרה אחד הוא הופיע בהתגלמות אישה ונכנס להרמון בחצר מלך והציל את מאטסיינדרה שהתאהב במלכה והוסח מדרך הרוחניות.  

למרות שמצטייר כי מאטסיינדרה כשל כשנפל בקסמן של הנשים, ישנם מקורות האומרים כי רוחו היתה משוחררת זה מכבר מכבלי הגוף, וה'טעויות' לכאורה שעשה, באו כדי להיטיב עם העולם ועם תלמידו הגדול, גוראקשה, כאשר זה קיבל הזדמנות לעמוד במבחן, לא ליפול ברשת הפיתוי וגם לבוא לעזרת הגורו שלו ולחלצו מהמצב.   

מאטסיינדרה וגוראקשה נחשבים למופת ביחסי מורה-תלמיד ורבים הלכו בעקבותיהם במהלך ההיסטוריה. 

תנוחת הפיתול נקראה על שמו של מאטסיינדראנאת, שאומרים כי נהג לתרגל מדיטציות כאשר הוא ישוב בתנוחה קשה לביצוע זו. מן הראוי כי תנוחת פיתול עמוד השידרה נקראה על שמו, שכן, "תנוחות פיתול מסמלות את הטיית הגוף הקדמי או כל מה שמודע, אל החלק האחורי של הגוף, תת המודע. הן מביאות אור אל החושך וחושך אל האור, דבר שהוא תהליך הכרחי ביוגה" (ראמה ג'יוטי ורנון, אמריקן יוגה קולג'). טבעי הדבר לדמיין את ההאתה יוגים הראשונים הללו מגלים צורות פיזיות אלו, וזאת משום שחיפשו להתנסות בטיהור הגוף לשם שחרור ההכרה.  

מאטסיינדרה אסאנה מתוארת בהאתה יוגה פראדיפיקה, כתב היוגה שנכתב במאה ה-14, ותנוחת פיתול עמוד השדרה מוכרת כיום לרוב מתרגלי היוגה במערב. לעומתה, מעטים הם המסוגלים לתרגל את הגוראקשה אסאנה, תנוחת שיווי משקל קשה לביצוע שבה המתרגל עומד על ברכיו בתנוחת הלוטוס. 

בהודו, אורה של התודעה נחשב למגולם בפרות, ושמו של גוראקשה שפירושו הוא "מגן הפרות", נחשב לתואר המכבד את הישגיו הרוחניים. סיפור חייו מסמל את היכולת הטמונה באדם להתעורר רוחנית למרות כל המכשולים, וללמד אותנו כי על אף הנטייה שלנו לזרוק הצידה מה שלא נראה לנו כפי שאנו רוצים שייראה - מתוך אותו דבר, שלכאורה אין חפץ בו, יכולה להסתתר הברכה הגדולה ביותר" (ראמה ג'יוטי ורנון, אמריקן יוגה קולג').

מקורות