הקדמה מאת גלה חפץ

עבודתי עם עמרם בילו החלה לפני כארבע שנים. אודי, החליט על כתיבת אנציקלופדיה של יוגה ולשם כך הקים צוותיי עבודה. לשמחתי הרבה שובצתי בצוות של עמרם וכך נוצר הקשר הראשוני ביננו.

כבר בהתכתבויות הראשונות עלתה איזו תחושת קירבה ביננו. מהר מאד נוכחנו כי אנו מדברים, כותבים וחושבים באופן דומה מאוד ושאלות שעלו מתוך המאמרים הפליגו אל שיחות ארוכות, וויכוחים, סיפורים והתבדחויות סביב כל נושא אפשרי. תחושה של חברות חזקה החלה להתפתח ביננו. די מהר הסכמנו שנינו, שדווקא חברותנו הפכה להיות הבסיס ממנו צמחה העבודה המשותפת ולא להיפך. על כן, תיאור עבודתי עם עמרם הוא ראשית כל תיאור חברות עמוקה ומשונה, בין איש בן קרוב לשמונים ואשה בשנות הארבעים המוקדמות לחייה. על אף גילו המבוגר של עמרם, מחשבתו ושכלו היו חדים וצלולים באופן מפתיע ולעתים אפילו מעורר תהייה. הייתה לו יכולת לקחת נושא ובעת ובעונה אחת לעסוק בו מהיבטים רבים ושונים, תוך שהוא אוסף מידע שונה ולעתים אף ממש סותר מאינספור מקורות. מתוך מה שהיה נראה כבלאגן מוחלט, אשר לאיש אין אפשרות להתמצא בו, הייתה נשלפת לה לפתע תובנה מסודרת ויפה, המצליחה להכיל בתוכה את המידע הרלוונטי ובאופן מופלא, בשל נאמנותו הבלתי מתפשרת של עמרם לאמת, גם את סתירתה. הכל הוגש עם ביסוס ועם מקורות ולי לא נותר אלא להיוותר עם פה פעור בשל היכולת הבלתי נתפסת הזו, ליצור כל כך הרבה בלאגן ובהינף יד להכניס בו כזה סדר ובהירות מופתית.

על אף שעמרם לא תפס את עצמו ככזה, היו בו שילוב יוצא דופן של חשיבה פילוסופית ומופשטת מאד, עם קפדנות מוחלטת על כל פרט ופרט של עבודתו, שתי אלה היוו מעין כנפיים לסקרנותו ולחקרנותו שאינה יודעת שובע ובכל אלה נשבה רוח של חכמה והומור חסר מעצורים לגבי עצמו ולגבי הסביבה.

חדוות החברות והעבודה ביחד הביאה את שנינו לתחושה כי אנו רוצים להרחיב אותה אל מעבר למאמרים. אני ביקשתי את עזרתו בתרגום המחודש של הביוגרפיה והתורה של טאילאנג סוואמי, והוא בתמורה ביקש כי אסייע לו לתקן ולהביא לידי סיום את תרגומו לספר "מסע היוגה" של שיבוג'י.

בשלב זה, לא העליתי על דעתי עד כמה עמוק איאלץ לצלול על מנת להצליח להדביק את צעדיו של עמרם. להלן ציטוט אחד מתוך רבים, היכול להבהיר מעט את גישתו לעבודה:

"במשך יומיים שלמים נאלצתי לחשוב איך לנסח לשביעות רצונך פיסקה אחת, המתארת את המאנאס, פעם כטאטווה ופעם כאיבר. שאלה זו חייבה אותי להתעמק במהויות של הטאטוות ושל האיברים ובהקשר של מהותם למהות של המאנאס ומניין יכולה הייתה להיווצר סתירה זו (אם אכן קיימת סתירה)."

לא פעם, על מנת לשכנע אותי בטיעון כלשהו באשר לאחד המושגים, היה עמרם שולח לי סריקות של הגדרות שמצא בספריו הרבים, ואני שברגע הראשון הייתי נתקפת בבהלה הייתי מוצאת עצמי שוקעת, מרותקת ומאושרת אל כל אותן פיסות מידע מופלאות שחדרו כך לפתע אל חיי ואל הכרתי. הרגשתי מבורכת. המופלא מכל היה, שעל אף שעמרם היה מצטנע תמיד, ומתאר עצמו כ"בעל התפתחות רוחנית מוגבלת", כל דבר שהיה נוגע בו, היה מתרומם מייד לרמה המופשטת והגבוהה ביותר. העיסוק בחומרים אותם אסף, היה ממלא בהשראה ומעורר, בין אם נגע ברעיון פילוסופי מורכב ובין אם היה הגדרה פשוטה לאחד המונחים ביוגה.

דבר נוסף שבלט בעבודתי עם עמרם היה צניעותו הרבה. על אף הפרש הגילאים ביננו, ועל אף שהיה מלומד ממני בהרבה, תמיד הקשיב לדעתי ולא פעם קיבל אותה בהערכה גדולה. אי ההסכמות ביננו, שהיו רבות גם כן, הפכו בכל פעם להיות מערכה של שליפת חידודים והתבדחויות. בתחילה הייתי חוששת שאולי אני מגזימה, אך מהר מאד נוכחתי שחוש ההומור של עמרם פרוע וחסר מעצורים הרבה יותר משלי וכי הוא נטול אגו באופן מוחלט, מה שאפשר לנו לצחוק בחופשיות האחד על השני וכך גם הוויכוחים הסוערים ביותר הפכו לחגיגה גדולה.

כמעט ארבע שנים של התכתבות יום-יומית חלפו להן, עבודתנו הייתה בשיאה, הספר "מסע היוגה" יצא לאור, העבודה על "תורתו והביוגרפיה של טאילאנג סוואמי" כמעט והגיעה לקו הסיום, חלקו הראשון של "מילון המונחים של היוגה" היה בשלבים אחרונים לפני העלאתו לאתר ובידיי הייתה הבטחתו של עמרם לסייע לי בעריכתו מחדש של ספר הבריגהו יוגה.

לאורך כל התקופה התמודד עמרם עם מחלה, אך נדיר היה לשמוע ממנו תלונה כלשהי. הוא דיבר באופן חופשי על המוות, והיה מפוכח לחלוטין בנוגע למצבו. יחד עם זאת, עד כחודשיים לפני שהלך לעולמו, איש לא העלה על דעתו כי בזאת הסתיימו משימותיו של עמרם בגלגול זה.

גם כאשר היה בבית החולים, המשכנו לתכנן את עבודתנו העתידית. ליבי אמנם ניבא לי רעות, אך ההתלהבות של עמרם בכל פעם בה שוחחנו חיזקה אותי ושכנעה אותי להאמין כי אולי בכל זאת יצליח להתגבר על המחלה. בשלב מסוים חלה החמרה ועמרם שב לבית החולים. בשתי השיחות האחרונות שלנו, היה עמרם נחוש להעביר לי מספר מסרים.

בשיחה הראשונה, סיפר על חוויה מיוחדת מאוד בה ראה שלושה עיגולים של אור המרחפים סביב פרח לוטוס מאיר. הוא דיבר על כך שבין שלושת עיגולי האור ישנה עזרה הדדית מושלמת כל זמן שאף אחד מהם אינו מאמין כי הוא עולה על האחרים. הוא אמר כי ברגע בו יאמין אחד מהם כי הוא מעל האחרים, יאבד מיד את אותה עזרה הדדית השוררת בין שלושתם.

הדבר השני אותו העביר לי עמרם היה חוויה ברורה כי אין גוף. הוא תיאר את הגוף כמערכת של צינורות בלבד. הוא טען כי חווה זאת מספר פעמים, אך מכיוון שרמתו הרוחנית אינה גבוהה מספיק, בכל פעם צנח בחזרה אל התפיסה המוגבלת הרגילה.

בשיחה האחרונה שלנו, ימים ספורים לפני שעזב את גופו, אמר כי עליו לשוחח איתי על נושא ה"קיימות" וכי יש לו כל כך הרבה דברים להגיד לי. קבענו כי ברגע בו יוכל לקבל מבקרים אבוא אליו ונשוחח על כל הדברים ואף נעלה אותם על הכתב. לצערי הרב, שלושה ימים לאחר מכן, קיבלתי הודעה מאודי כי מצבו של עמרם התדרדר באופן פתאומי וכי הרופאים נותנים לו ימים ספורים בלבד. בוקר למחרת הייתי בדרכי לנסוע לבית החולים על מנת להיפרד ממנו, ולצערי הרב, בדרכי לצאת לדרך, קיבלתי את ההודעה הקשה כי עמרם עזב את גופו לעולמים. חלל עמוק נפער בחיי ובליבי.

במדיטציה שהייתה לי, כשלושה שבועות לאחר לכתו, ראיתי אותו לפתע מולי. פניו היו מחויכות ומאירות, ואותו זיק של הומור הבהיק בעיניו. באיזו ידיעה פנימית הבנתי כי הוא בא על מנת לסיים את המסר שהיה לו להגיד לי בנושא הקיימות.

ואלה היו המשפטים אותם ראיתי אותו אומר בעיני רוחי:

"כבר אמרתי לך שאין גוף.

ובאשר לקיימות:
את זה חשוב להבין -
אין קיום.
אין זמן.
אין דרך.
ואין מקום.
וכל זה (העולם) אינו אלא סיפור מעשיות אחד גדול."

גם עכשיו, כאשר אני כותבת מלים אלו, אני רואה את פניו המחייכות והמאירות של עמרם מולי. ואין לשנינו ספק, כי יבוא יום וניפגש שוב, ב"מעטפת שונה ובמנאסים משופרים" כפי שנהג לומר, אך עם אותה תחושת חברות עמוקה שנזרעה אי שם בעבר הרחוק ותימשך הלוואי אל כל רבדיה האשלייתיים של אותה "אי-הקיימות."

בחברות ובאהבה ובהערכה שאין לה קצה

גלה 
כליל, יולי 2015 

 ***

מאמרים ועבודות של עמרם שפורסמו באתר*:  

"מסע היוגה" מאת שרי שיוושנקאר טריפאטי (שיבוג'י). מתוך הספר בתרגומו:

מילון היוגה. מתוך המילון:

מאיה (Maya) – אשליה. הסיבה העיקרית ליחסיות ולדואליות. כתוצאה מ'בורות' האדם רואה או קולט את עצמו, את עולמו ואת היקום המתגלה לו, באופן זמני ומוגבל בהתאם למגבלות תפיסתו וחושיו. תודעתו כוללת ידע אשר קיבל רק מרגע לידתו ומתחילת ההיסטוריה אשר נלמדה על ידו. בפועל הבורות מסתירה ממנו את העולם האמיתי שהינו מוחלט ואינסופי.

המיסטיקה ההינדית מגדירה את המאיה ככוח העירפול או ההסתרה של אלוהים, הגורם להופעתם של דברים לא אמיתיים כאמיתיים, ולהיפך. בעולם המתגלה לבּוּר, מוסתר כל אשר קיים בעולם האלוהי, והמוחלט אשר הינו חסר תכונות נראה כבעל תכונות. שיוואנאנדה קורא לו הכוח המַשְלֶה של בראהאמן, הכוח המסתיר והמקרין של היקום. לעומת זאת, בתקופה מוקדמת בבהאגאווד גיטה, אומר קרישנה כי המאיה היא הכוח הדינמי של בראהאמן (7.14, 18.61), ומרחיב: כוח דינמי אשר כונן את המימד הפיזי שלו אשר בו הוא מתגלה ביקום (4.6) (תרגום גיאורג פויירשטיין).

האדוויאטה וודנטה מציגה שש עובדות לגבי המאיה: 1. היא קיימת ללא נקודת התחלה (אנאדי). 2. היא מוכחדת על ידי הידע הנכון (ג'נאנה נירוואנה). 3. היא מסתירה ומקרינה (אראוואנה ו-וויקשפה). 4. אינה ניתנת להגדרה (אנירווה קאטיה). 5. היא שכנוע בפן הפיזי, בצורה הקיימת (בּהאווה רוּפּה). 6. היא קיימת הן ביחיד (ז'יווה) והן במוחלט (בראהאמן).

המאיה הינה הניגוד למציאות המוחלטת, ועל מנת להגיע לשחרור ולהארה יש להתגבר עליה, היות וכובלת אליה את האדם ובכך מסתירה ממנו את העולם האמיתי.

'דרכי ביוגה'. מתוך חיבורו:

קורות חייו של הדלאי לאמה. מתוך המאמר:

הדלאי לאמה מעיד על עצמו שאורח חייו הוא על פי אידיאל הבודהיסטהאווה, כלומר, הוא מקדיש את עצמו למתן סיוע לכל הברואים לשחרר עצמם מהסבל, וזאת על ידי מיזוג של חמלה וחכמה אין סופיות. אי לכך הוא בחר להיות נזיר בודהיסטי המקיים את 253 החוקים המחייבים את הנזיר, וכנזיר הוא שומר על פרישות מוחלטת. בצניעות האופיינית לו הוא מגדיר את עצמו: "בשבילי דלאי לאמה הוא תואר שמסמל את המשרה בה אני מחזיק. אני עצמי פשוט בן אדם, במקרה טיבטי, שבחר להיות נזיר בודהיסטי" ('חרות בגלות' - הקדמה). 

חייו של קרישנמורטי יידו. מתוך המאמר:

"בגיל 27, בהיותו באוג’י, קליפורניה, יחד עם אחיו ניטיה, חווה קרישנמורטי התעוררות רוחנית מלאה. וכך מתאר קרישנמורטי את חוויתו: "עשיתי מדיטציה בקביעות בכל בוקר. כך, ב-17 באוגוסט חשתי כאב חד במפרקת הצואר וכמעט התעלפתי. זה נמשך זמן מה עד שיצאתי וישבתי מתחת לעץ הפלפל הנמצא בסמוך לבית. חשתי את עצמי יוצא מגופי. ראיתי את עצמי עם העלים העדינים והרכים מעלי. לפני היה גופי, ומעל ראשי כוכב נוצץ ובהיר. עדיין יכולתי לראות את גופי, וריחפתי לידו. היה רוגע עמוק, באויר וגם בתוכי. רוגע של אגם עמוק שאין חקר לו. דבר לא יכול היה להפריע את  הרוגע בנפשי. נוכחותן של ישויות רבות עוצמה הייתה עמי לזמן מה, ואז הן נעלמו".

קונדליני. מתוך המאמר:

’יוגה’ הינה ’אחדות’. אחדות הפרט עם היקום, וביטול הדואליות המונעת את הקשר בין בן האנוש לבין נשמתו. בכל אדם טמון פוטנציאל אשר אם ימומש יביא אותו לאותה אחדות. פוטנציאל זה הינו הקונדליני. במצבה הבסיסי מבטאת קונדליני את הדואליות: היא מבטאת את היסוד הנשי, ואת מקום משכנה מסמל יסוד האדמה. יעדה הוא להתאחד עם היסוד הגברי אשר ב’על חושי’ ומקום משכנו בקדקוד. איחוד זה הינו ה’אחדות’- היוגה. 
היוגה, אשר זיהתה את הקונדליני ה’אל חושי’, מציגה גם את הכלים המעוררים ומעלים אותה ל’אחדות’: חלקם עם מוכוונות ישירה לקונדליני, כגון הטנטרה, הליה והקונדליני יוגה, ואחרים על ידי ריכוז והתבוננות בשיטות כגון: רג’ה, ניאנה, בהאקתי, קרמה יוגה ועוד. המשותף לכל אלה הוא מוכוונות לרוחניות ולנשמה. כך, וזהו ’לב הדבר’, כי כאשר מגיע האדם ל’אחדות’, היא מתקיימת בו ברמת הרוחניות והנשמה, והאדם המואר שרוי בשלווה המלווה בשמחה ואושר. 

טרי יוגה (נכתב במסגרת האנציקלופדיה של היוגה). מתוך המאמר:

שיטת התרגול נוצרה ופותחה על ידי קאלי (Kaliji) ריי, ואפשר לראותה כפיתוח חדש וכענף של ההאתא יוגה. בהתאם למסורת ההאתא יוגה העתיקה מונחית הטריוגה על ידי Kriyavati siddhi - אנרגיה בהשראת קונדליני (כח המרוכז בבסיס עמוד השדרה ומועלה כלפי מעלה לאורך עמוד השידרה באמצעות תרגול מתאים, הממריץ ומווסת את מרכזי האנרגיה בגוף).
האנרגיה יוצרת זרימה ספונטנית של אסאנה (תנוחה), פראניאמה (נשימה) ודהארנה (התמקדות בנקודה אחת) על מודרות.

*עמרם היה ממקימי ומעורכי פרוייקט המאמרים על האישים, הזרמים והמושגים ביוגה, המפורסמים באתר זה.