ישנם שישה אויבים המעכבים את האדם בתהליך התפתחותו הרוחנית ומונעים ממנו אושר והגשמה עצמית.
 
1. מין/תשוקות - Kam/Kamana
מין הנעשה שלא על-פי אמות המוסר המקובלות, ותשוקות בלתי מרוסנות.
קיום יחסי מין צריך להיעשות בין בני זוג בהתאם לכללי המוסר המקובלים. תשוקות האדם צריכות להיות מותאמות לצרכי קיומו וליכולת הנתינה שלו.
הדמות הסמלית של "גנש" (סמל הפיל) מתוארת כרוכבת על עכבר. העכבר מסמל ביוגה את ההכרה. הוא מתרבה במהירות, ולכן מסמל גם את יצר המין. האינסטינקט שלנו, המשוטט ללא הרף דרך העיניים במצב הערות מניע את ההכרה ישירות אל המיניות. יש לשלוט בכוח זה באופן מלא, שליטה הדורשת משמעת עצמית רבה. אכילת יתר נמצאת גם היא תחת כותרת זו, וההתמודדות עמה נעשית גם דרך שליטה עצמית. כל זאת מושג אך ורק בעזרת תרגול. כל זמן שהמילים נמצאות בכתובים בלבד הן חסרות משמעות. ביום בו נתחיל ליישם זאת במציאות באמצעות תרגול, נתקדם במשהו.
 
2. כעס - Krod
ארג’ונה שואל את קרישנה בבהגוואדגיטה: "מה מניע את האדם לבצע חטאים?" האל המבורך משיב לו: "זוהי התשוקה, זהו הזעם הנולד מהתשוקה. דע כי זהו אויבך, מפלצת החמדנות והחטא".
אנו חושבים על אובייקט מסוים, מפתחים אליו צמידות, ומהצמידות נולדת התשוקה. תשוקה זו יוצרת מצב רג’אסי (אקטיבי) ודוחפת את האדם לפעול כדי להשיג ולאחוז באובייקט של אותה תשוקה.
מקור הכעס הוא בבורות ובאנוכיות. הכעס נוצר כאשר אנו נעלבים, מושפלים, נתונים תחת ביקורת וכאשר מצביעים על חסרונותינו. הכעס נולד כאשר מישהו עומד בדרכנו לסיפוק תשוקותינו.
על הכעס: "האש שהצתת עבור אויבך שורפת אותך מבפנים" (ס. שיווננדה).
 
3. חמדנות - Lobh
הקנאה והתשוקה הן חלק ממטבעו של האדם. אל לנו לחוש רגשי עליונות או רגשי נחיתות איש כלפי רעהו. הנני מה שאני ואין אני צריך להשוות ביני לבין האחרים. אסור לי להרגיש שאני חייב לרכוש את מה שיש לך רק מפני שלך יש ולי אין. הקנאה וכוחה "ממיתים" אותנו לחלוטין, הם מפתים אותנו תמיד להשתוקק לקניינו של הזולת, ועל ידי כך דוחפים אותנו לכיוון ההפוך והרחוק מן האמת. אחד מיסודות ההליכה בדרך רוחנית הוא האמונה החזקה שהאדם מפתח כי הוא יקבל מהטבע בדיוק את מה שהוא זקוק לו.
בעשרת הדברות נאמר: "לא תחמוד אשת רעך". אפשר למצוא בחיינו דוגמאות רבות לכך. לדוגמה, יש לי רק אישה אחת, אך אני חולם על נשים רבות. יש לנקות את התאווה המנטלית הזו (שהיא אינה פיזית) הקיימת בתוכנו. אם אנו מנטרלים אותה ברגע בו אנו מזהים אותה, אנו הולכים באמת בדרך של אי-חמדנות. החמדנות היא מטבענו וטבועה בנו מרגע לידתנו. עלינו לנסות בכל דרך לעדן ולתקן טבע זה (שיבוג’י, 1996).
כאשר היוגי משתחרר מחמדנות, מגיע אליו הידע של גלגולים קודמים והוא מהרהר: מי הייתי? מה הוא זה? מה אהיה? כיצד אהיה? הוא משיג את הידע וההתנסויות של העבר, ההווה והעתיד. הכל נהיה ברור עבורו והכרתו מיטהרת.
"איזהו העשיר, השמח בחלקו" (פרקי אבות).
 
4. היצמדות - Moh
האשליה שכל הדברים שסביבנו הם שלנו. המכונית שלי, הבית שלי, הרכוש שלי, הילדים שלי.
עלינו להחדיר לתודעה כי הקשר בינינו לבין הסובב אותנו הוא זמני בלבד. או שאנחנו נפרד מהם או שהם ייפרדו מאיתנו, אחד מהשניים.
האשליה של עולם החלום היא מתוקה וההתפכחות למציאות היא מרה מנשוא.
הדברים שבהם אנו נאחזים, הם הצמידויות שלנו. הפחד מפני המוות גם הוא צמידות שלנו. אנו נאחזים בדברים רבים; כולנו מכירים את המחשבות העולות במוחנו, כגון: "אני רוצה את זה וגם את זה, ואת כל מה שרק ניתן לרצות". ידוע לנו שבאנו לעולם בידיים ריקות וכך גם נעזוב אותו, ואף אל פי כן אנו ממשיכים לצבור דברים. צבירה זו היא מסוכנת עד מאוד. היא יוצרת צמידויות לנשמה שלנו, שיכבלו אותנו לרמות הוויה נמוכות וימנעו מאתנו מלהתרומם לרמות גבוהות יותר.
אם כן, המשמעת העצמית דורשת להגביל את רצונותינו ולהתאים אותם לצרכינו. כיצד אנו יכולים לצמצם את צרכינו ולהגביל את התרחבותם? באמצעות שליטה נכונה על תאוות והשתוקקויות. השליטה מתבטאת בכל תחום, מהרצון במישור החומרי ועד לרצונות בהיבטים אחרים. לפעמים, במחשבתנו, אנו חושקים בדברים שנהיר לנו כי אינם יכולים להתגשם במציאות, ולמרות זאת אנו ממשיכים לחשוק בהם. אנו יכולים להשתחרר מכל אלה כאשר נרגיל את עצמנו לחשוב, "לא, אני לא חייב את זה, אין לי צורך בזה ולכן איני מעוניין לצבור את זה, אני לא רוצה להיאחז בדברים נוספים".
"אל תהיה עבד לתאוותך. אל תהיה עבד לרצונות הדוחפים אותך לצבור דברים מיותרים". זכרו כי כל רכושנו לאחר המוות יהיה חלל ששטחו אינו עולה על שני מטרים רבועים. אלכסנדר הגדול עזב את העולם כשכפות ידיו נראו פשוטות מבעד לתכריכים, ללמדנו שאפילו שליט רב עצמה כמוהו מת כשידיו ריקות.
קיימים ששה מצבים שהם מעל לכוחו של האדם - חיים, מוות, צבירת רכוש, איבוד רכוש, הצלחה ונפילה. אין אף בן אנוש שביכולתו לשלוט בששת אלו. דרוש שלב מתקדם מאוד כדי לזהות מהן הדרישות הנחוצות לקיומנו - צרכינו, צרכי קרובינו, צרכי החברה שלנו, צרכי המדינה שלנו - ולחיות לפיהן. כאשר מגיעים לשלב זה נעלם כל פחד מפני עזיבה או אובדן (שיבוג’י, 1996).
 
5. גאווה - Mad
לגאווה נלווים גם יהירות, בורות, רגש עליונות ונחיתות ותסבוכות הנובעות מהם.
הגאווה היא שורש המידות הרעות (רמח"ל).
הגאווה נמשכת מיסוד האש ונקראת "גסות רוח". בגלל הגאווה האדם כועס כאשר לא מקיימים את רצונו. לכן הגאווה והכעס כרוכים זה בזה ומכאן נולדים בלב האדם הקפדנות, רדיפת הכבוד, רדיפת השלטון, והשנאה לזולת על היותו גדול ממנו.
הגאווה היא אחת המידות הרעות ביותר. סכנה גדולה מאוד אורבת לאדם הגאוותן השוכח את יוצרו, וחושב כי הוא המקור לכל ההתרחשויות הפוקדות אותו.
 
6. האגו + תשוקה - Matsurya
אותה בורות גורמת לי לתפוס את עצמי כנפרד מכל דבר אחר. חוויה הזו של נפרדות נקראת אגו. בסנסקריט: אהאמקר (אם אתם חווים כרגע את האגו משמע שאתם נפרדים מכל דבר אחר). האגו מתבטא באנוכיות, כי אז אני חש שהכל נועד עבורי. האנוכיות מחזקת את תפיסת האגו. התפיסה כי כל דבר נפרד מכל דבר אחר היא שגויה.
האגו קיים בתוכנו כל הזמן ואי אפשר להשמידו, אי אפשר להיפטר ממנו כמו שנפטרים מיצר המין ומהכעס. הרגע היחידי שבו אנו משתחררים מהאגו הוא בזמן השהייה בטראנס, וגם אז, רק בשלבים הגבוהים שלו (סמדהי).
לכן, אנו מנסים להשתמש באגו ולרתום אותו לכיוונים חיוביים, ובתוך כך גם להתפתחותנו הרוחנית. לפי ההשקפה היוגית אין לנסות לדכא או למגר את האגו בשום פנים ואופן. האגו יתמוסס מאליו בשלב הסמדהי.

גרסה להדפסה

  

שלח לחבר

תגיות: