סיכום סדנה וראנאסי - אוקטובר 2015

שיבוג’י - שרי שיוו שנקאר טריפאטי   על האושר - מתוך הסדנה בוורנאסי, פברואר 2016   סיכום סדנה וראנאסי - אוקטובר 2015   הנחיות לרגל יום היוגה הבינלאומי 2015   16 הנחיות משיבוג’י   ברכת שבת-שלום שבועית משיבוג’י  

מתוך ההרצאות שנערכו בסדנה ותועדו ע"י גבריאלה סטריהאן

ש: איך אנחנו מעוררים את הלב? איך מכניסים את הלב בעשייה ביום-יום, באימון, בסדהנה. כשהלב שלי בתוך הדברים אני עושה אותם טוב יותר. לפעמים אני עושה דברים כי מצפים ממני, אבל הלב שלי לא בתוכם.

האם אנחנו שמים לב שאנחנו נושמים? לא, זה מתרחש באופן אוטומטי. האם אנחנו שמים לב לדופק? לא, גם זה קורה אוטומטית.

הרגש מתעורר כשאנחנו מכוונים את הלב והחושים להתרכז בדבר.

דבר ראשון תרכזי את תשומת הלב בזמן שאת מתרגלת. כשאנחנו הולכים לאיבוד במחשבות אנחנו מאבדים את האנרגיות של החושים. ברגע שאתן לחושים שלי הוראה לשים לב לעשייה שלי זה יתמוך בי. אבל אם אני לא אוהב את העשייה אני לא אצליח לשים את הלב שלי בפנים. אם אנחנו לא אוהבים משהו (like) לא נפתח אליו אהבה (love).

צריך גם להגדיל את הקיבולת. יש לנו אנרגיה אינסופית, כדי להגדיל את הקיבולת שלנו עלינו למקד את תשומת הלב שלנו במה שאנחנו רואים. הידע שלנו בא מתוך מה שלמדנו, אבל ב'אני הפנימי' ישנו ידע אינסופי. האינטלקט והצ'יטה עוזרים לנו להגיע לידע הפנימי. בידע הזה קיימים שלבים שאפשר להתקדם בהם.

הקיבולת של הידע הפנימי גדלה כשמשלבים בין המיינד (ההכרה), הצ'יטה והאינטלקט. הזרע הקטן מתגלם בתור גזע ענק. היכולת האמיתית היא להתחבר לידע האינסופי באני הפנימי, והוא צריך עזרה של המנאס, צ'יטה ובודהי. האנרגיה של החושים – של השמיעה, הראיה, הטעם – היא אינסופית. אנחנו לא ערים לעולם החיצוני כי אנחנו כלואים בפקעת של מחשבות.

כיוון ההתפתחות הוא: attention > like > love

בשלב הראשון יש לעורר את תשומת הלב, ובשני יש לשנות את הגישה.

כשאנחנו מכריחים את עצמנו לעשות משהו, בלי משיכה, החזרה וההתמדה מעוררות מבפנים את ההתכוונות הכנה (sincerity) וכשאנחנו מתמידים אנחנו נהיים כנים בדבר (honest).

regularity > sincerity > honesty

כשאני מחליט לעשות משהו מתוך קבלה, גם עבודות שאני לא אוהב, אני יכול להכניס לתוכן את הלב. במקום שזה יהיה משהו כבד/רע/מכוער אנחנו עושים את זה בקלילות. לעיתים יש לנו הנחות מסוימות לגבי דברים, ואנחנו מועסקים עם כל מיני תפיסות. אנחנו לא יודעים למה אנחנו לא אוהבים את הדבר זה. אם עושים את הדברים מתוך קבלה אנחנו יכולים להתחיל לדבר בשפת האהבה.

כל תא יכול לדבר בשפת האהבה. היקום הזה הוא מופלא. כל דבר מדבר – השיער, הציפורן. אם נהיה שרויים בתוך הרגש של האהבה הכל ידבר. צריך לעשות את המוטל עלינו עם אהבה, כמו שאמא עושה.

ש: האם צריך להכניס את הלב לכל עשיה ורגש? גם לרגשות השליליים?

נולדתי עם 6 האויבים. הגוף החיצוני שלנו מתלכלך. כל יום מחליפים בגדים כי הם מתלכלכים. כך גם את הדברים השליליים שבתוכנו צריך לנקות. צריך להביא אותם תחת שליטה. אם אני נבער אני יכול להרגיש חופשי להשתמש באויבים ללא בושה. אבל ברגע שמתפתח בי תום-לב אני פתאום מתחיל להרגיש לא בנוח עם זה. תחילת ההתעוררות קורית כשאני משתמש באויבים ומתחיל לפתח חוסר אהבה כלפי עצמי ומרגיש רצון לשנות את זה. התום מלמד איך להימנע וממה להימנע.

אנחנו נולדים עם האויבים. למה כולנו אוהבים אנשים קדושים? כי הם כל מה שאנחנו לא. זה מסביר הכל. הם נקיים מהרבדים המלוכלכים, לכן אנחנו מכבדים אותם.

אם אין לנו את הכבוד העצמי לעולם לא נמצא את היכולת לאהוב את עצמנו באופן אמיתי. זאת הדרך שדוחפת אותנו להתרחק מקנאה, מכעס, מחמדנות.

כשאדם כועס הוא מענה את עצמו, הגוף שלו לוהט. הסיפוק שאנחנו מקבלים מהנקמה גובה מאיתנו מחיר מאוד כבד בסופו של דבר.

כשמסתכלים על הדברים מהכיוון התמים, רואים את הפשטות בכל דבר, והפשטות מנחה אותנו לנהוג בדרך יותר טובה. ואז לא נצטרך לאלץ את עצמנו להיות טובים או נדיבים. אני לא בודהה, ואגן על עצמי אם מישהו יבוא לפגוע בי. כשמישהו מדבר דיבורים לא טובים צריך לבקש עבורו מהלב רחמים, רחמים, רחמים.  

את הכוח של הקנאה שנובע מבורות לא צריך להדחיק ולדכא, צריך להימנע ממנו. פיתוח התמימות מאפשר לנו להימנע מהכוחות האלה של הקנאה, הכעס וכו', לא להשתמש בהם.

מה שדיברנו עד עכשיו הוא איך לתקן את העצמי. כשאנחנו רוצים לתקן את עצמנו, ההתגלמות הפנימית שלנו מנחה אותנו. לא צריך ספרים שינחו אותנו. הספר הזה נמצא בלב של כל אחד, אבל אנחנו מחפשים לקרוא בחוץ.

ש: אתמול אודי דיבר על מתן תשומת לב לכל פעולה. הבחנתי שכשאני עושה את זה אני פוחדת להתמקד בדבר אחד כי אז אני יכולה לאבד שליטה. למשל, אם אני מתרכזת בפתיחת דלת מישהו יכול לבוא מאחורי ולהבהיל אותי.

הפחד הזה הוא הנחה מוקדמת שלא קיימת באמת במציאות. ההכרה לא רוצה שנהפוך להיות תמימים אז היא שותלת בנו מחשבות קדומות. זו דוגמה לדרך שבה ההכרה בולמת את ההתקדמות שלנו. אף אחד לא יכול להילחם בהכרה. אם אני יודע שמישהו הוא אויב בלתי מנוצח, אני צריך להתיידד איתו. הבעיה היא הכעס. אם את לא כועסת את לא האוייבת שלי. אנחנו צריכים להפוך את המיינד לחבר. עם העזרה של ההכרה אפשר לגבור על כל דבר. אם יודעים שההכרה עושה תעלולים אין לנו בעיה איתה. ההכרה יוצרת מחשבות ופחדים. אם אנחנו יודעים את זה ובכל זאת מגייסים את ההכרה להתרכז, אנחנו נתרכז. בלי להתחבר עם ההכרה ובלי העזרה שלה, אי אפשר לעשות שום דבר בעולם הזה, שום דבר רוחני ושום דבר פיסי.

איך הופכים את ההכרה לחברה? אי אפשר לתת את התרופה בכפית אחת. תזכרי מה למדת וזה ינחה אותך. כשאת עולה במדרגות את לא מפקפקת בכך שהרגליים שלך דורכות על מדרגה נכון? זה הודות לשנים של תרגול עליה במדרגות. באותו האופן, עם תרגול ההתיידדות עם ההכרה תמצאי את ההנחיה כיצד להתרכז ולהתמקד.

ש: כשאני בא למקום חדש איך אני יכול לדעת אם אני נוהג בתמימות או מושפע מדברים או מנסה להרשים?

כשאני נמצא בלחץ אני הופך לאדם אחר, וכשאני במצב רוח טוב אני רענן ונמרץ. כשאדם אחר מרגיז אותי אני מתרגז. אלה תחושות שונות שעולות בן רגע. אם אתה רוצה לדעת איך להיות בכל רגע, תהיה כמו אגוז הקוקוס – מבפנים רך ומבחוץ אפשר להיות קשה. בזמן שאתה פועל באופן מעשי, אל תמית את האינסטינקטים שלך. תגיב. אל תחשוב יותר מדי. העולם לא מורכב מאנשים קדושים. אתה צריך להיות חכם. הרוחניות לא מלמדת להפסיק להיות חכמים, כי אז מאבדים את הכבוד. אל תיפול לבור הזה בו לא תמצא את הכבוד העצמי שלך.

ש: איך לשנות מחשבות שליליות על אנשים?

אנחנו רוצים להרשים אחרים. בעולם המתורבת שבו אנחנו חיים, הנטייה שלנו היא לרצות להרשים אחרים. זו לא בעיה אישית שלנו אלא נטייה טבעית שאיתה אנחנו נולדים. כשאנחנו רוצים להרשים אחרים אנחנו ממוקדים באימוץ דרכים כאלו ואחרות. ואז כשמישהו מגיב בצורה שלא עולה בקנה אחד עם הרצון שלנו להרשים אותו, אנחנו לא אוהבים את זה. לפעמים אנחנו לא שמים לב שגם הצד השני מנסה להרשים אותנו, וגם אנחנו לא מגיבים באופן שלו הוא מצפה.

[רונן: אנחנו נולדים עם נטיה להרשים אחרים ומתנהגים בצורות מסוימות. כשאנחנו לא מקבלים את הפידבק שאנחנו מצפים לו אנחנו לא אוהבים את זה, ולא שמים לב שגם האנשים מולנו לא מקבלים את הפידבק לו הם מצפים.]

מחשבות שליליות הן מחשבות קדומות. הן קיימות בתוכנו כל הזמן וצריך לשחרר אותן. כשמשחררים את השלילי אנחנו נשארים עם החיובי. ביום שנצליח לשחרר את השלילי נהיה נקיים. כל מה שהוא מכוער מבפנים, צריך פשוט לשחרר. לא צריך אף מורה. הלב הוא המורה שלנו. מה שהלב אומר לנו שלא טוב, צריך פשוט לשחרר. צריך להיות גמישים. להמשיך לנסות לשחרר את המחשבות שליליות.

[אודי: גם אם מתוך 10 פעמים מצליחים לשחרר פעם אחת זה משאיר זיכרון טוב ונותן ללב מפתח.]

תחברו את עצמכם למחשבות טובות. לא חייבים להתחבר לדת, אבל הדת היא מלאי דחוס של מחשבות טובות. באלוהים - הטוב הוא מרוכז.

צריך להימנע מגישה שלילית ולהשתמש בגישה חיובית, ואז הכל מתנקה מעצמו. ככל שניקשר יותר למחשבות טובות, השלילי ישתחרר מעצמו, לא צריך לנקות.

האהבה צריכה להתגלם מעצמה. הדיבור, הבעות הפנים הם הביטוי. הדבר הפשוט הוא שיש לנו את הכל בפנים. אלוהים אפשר לנו גישה להכל. במקום לשים לב לפסולת שקיימת תשימו לב לטוב שישנו בפנים. ביום שבו ארשים את עצמי אני אפסיק לנסות להרשים אחרים. ואז הדיבורים והמעשים שלי הם אלו שירשימו אחרים. האנשים החכמים מפחיתים בדיבור. כשעולים על הדרך הזאת אין עוד חושך, והיעד מאוד ברור. תרשימו את עצמכם, ותהיו 'משוגעים' מרוב אהבה.

המפתח הוא האמונה בדבר. אבל האמונה היא דבר קשה.

ש: אני פוחדת מהטוב. החיים שלי מלאים בטוב מדי - מדוע זה מגיע לי?

תחשבי כמה טוב עוד יכול להיות לך. כשאנחנו קונים אדמה אנחנו מגדרים אותה מסביב. אבל בטוב אין גבולות. כשתראי שבטוב אין גבולות לא יהיה בך פחד. הטוב מגיע לך כי נולדת עם זה. תני לזה לצאת לחופשי. אל תנצרי את זה בפנים. (שאלה) אני מבינה מה אתה אומר אבל קשה לעשות את זה (תשובה) מי עוצר אותך? את עוצרת את עצמך. ביום שאגיע לרמה הזאת אני ארוץ מרוב שמחה. תראי כמה את נהדרת. את תהיי כמו גולם שיצליח להכיל בתוכו את הכל. ישנו משפט סוּפִי שהוא ביטוי של אהבת הטוב – המשורר כותב "אני רוצה לשכוח אותך". אבל אז הוא כותב שאיך הוא יכול לשכוח ככה? את צריכה להזין את הרומנטיות שלך.

ישנו שיר בהינדי שאומר: קיבלתי רשות לגור על האדמה 4 ימים. יומיים בזבזתי במחשבה על אינסוף תשוקות ורצונות, ועוד יומיים בזבזתי בציפייה שהתשוקות והרצונות יתגשמו. ואלה החיים. אנחנו מחכים שהתשוקות שלנו יתגשמו. וכשהן לא מתגשמות אנחנו מתאכזבים.

העניין הוא שאנחנו צריכים לדעת למה להשתוקק ולהגשים את התשוקות ההגיוניות. במקום להשתוקק ליותר מדי דברים חסרי טעם, עלינו להשתוקק לדברים הגיוניים שעושים לנו טוב.

ש: לפעמים אני מרגישה שאנשים קרובים אלי נפגעים מאד כשאני מציבה גבולות. איך אני יודעת מתי נכון להתחשב באחרים ומתי להקשיב למה נכון לי?

אל תתרכזי באחרים. תחפשי תמיד מה נכון לך, ותצדיקי בפני עצמך למה זה נכון לך. אל תחשבי יותר מדי על מה אחרים חושבים עליך. תחשבי מה את חושבת על עצמך.

ש: אני חוששת שאני רגישה מדי לאנשים שסביבי. אני מזדהה איתם עד למצב שבו אני שוכחת מעצמי.

בילדות ההורים שלנו לימדו אותנו – אל תדברו על החולשות שלכם. יום אחד שאלתי את הדודה שלי: למה אתם מייעצים לי לא לדבר על החולשות שלי? היא אמרה: זה פשוט. אם תדבר על החולשות שלך אני אזדהה איתך, ומה תקבל מזה? אמרתי שאני שמח שהיא מזדהה איתי. היא אמרה שאני טיפש, כי לא את ההזדהות אני צריך.

תנסי להיות בחברת אנשים שלא זקוקים לסימפטיה והזדהות. הטוב שלך לא ילך אז לאיבוד. אל תחפשי אנשים שזקוקים לסימפטיה שלך ויהיה לך חופש. סימפטיה היא טובה כשבאמת צריך אותה. אחרת לא צריך. תעזרי למי שמבקש ממך עזרה, לא לכל אחד. מי שמבקש עזרה, תעזרי לו, ואם צריך סימפטיה תתני גם סימפטיה. תתעלי את התחושה של הסימפטיה למקום אחר.

(שאלה) לפעמים התשובות שלך פשוטות מדי. (תשובה) אני יכול ללמד רק דברים פשוטים, ואיך להיות פשוטים. אם אתם מסובכים, אני לא יכול להסתבך. פשטות. אנחנו מוזנים ומחונכים כך שאנחנו נהנים כשהדברים מסובכים. אבל זה טיפשי לדבר על מה שאתם לא יודעים. הלב מבין רק דברים פשוטים. דברים שהוא יכול להזדהות איתם. זה מה שאבא שלי לימד אותי. הוא נתן לי את הנוסחה. הידע האמיתי הוא פשוט. זאת האמת. אנחנו יכולים לסבך את הדברים. הייתי אז פסימי, פרנואיד. לא אימצתי שום דבר בלי הוכחה. גם רוחניות עשיתי בדבקות כי רציתי לראות תוצאות, כי בלי תוצאות למה שאבזבז את זמני?

בלי דבקות והתמדה אי אפשר לעשות שום דבר. ככל שנעשה וניישם דברים נראה עד כמה הדברים הם פשוטים.

איפה היוגה מתחילה? כולנו רוצים לחזור חזרה הביתה. ובסנסקריט יוגה זה לחבר. הגענו מהעצמי העליון ולשם אנחנו רוצים לחזור. אז איפה בעצם היוגה? עליכם לדעת להסביר לעצמכם. כשמישהו מצליח אומרים שיש לו ראג' יוג. וכך גם כשמישהו נהנה – אומרים שהוא מחובר למלכות.

אז השאלה- מה עלינו לחבר, היא השאלה הראשונה. אנחנו נולדנו עם טוב ורע. אבל זנחנו את הטוב והתחברנו לרע, לבורות. צריך להסיר את מסך החושך כדי לחזור חזרה למקור, לדברים הטובים. זה המסר האמיתי של היוגה.

איך זה מתחיל? בבניית ריכוז. איך לבנות את הריכוז? צריך להתחיל לשים לב לנשימה. זה המפתח העיקרי שאלוהים נתן לבני האדם. יש רק מפתח אחד. אנחנו נולדים עם הנשימה. אם נתחיל לשים לב לנשימה, אוטומטית הכל ינחה אותנו להתרכז, להגיע לכוח המדיטציה ומעבר לזה – ללכת לאיבוד במדיטציה. ואז העולם הקסום ירקוד לפנינו. זה החלל הריק האולטימטיבי. מעבר לזה יש שלב נוסף - Nirvikalp Samadhi.

[רונן: השאיפה של כל אדם זה לחזור למקור, אל היוצר. אחת הדרכים היא לפתח ריכוז. דרך התבוננות על הנשימה אנחנו בונים את הריכוז. משם - מדיטציה עמוקה. (דהרנה, דיהאן, סמאדהי).]

המפתח הראשון שאלוהים נתן – התבוננות בנשימה. כשמתבוננים בנשימה המיינד מחובר לפראנה, כוח החיים. בעת הבריאה, ה"אני" הבלתי נראה והבלתי מנוצח רוצה להתגשם. אז נוצרת תשומת הלב. הפראנה לוקחת את האחריות ליצור (חווה אמנו היא המאיה, יש לה אחריות לברוא את הכל), יש לה את הכוח ליצור. לקחה את 5 האלמנטים ויצרה את האני הפנימי, האני החיצוני והאני העמוק. קודם כל הפראנה יצרה את המיינד והאינטלקט. המיינד קיבל את האגו והאינטלקט קיבל את החומר של ההכרה (הצ'יטה). החלק החיצוני שזה הגוף מקבל את 5 האלמנטים. לגוף החיצוני יש 25 איכויות. איכויות אוניברסאליות שיש לכולנו. לגוף הפיסי יש את איברי החושים. אבל כדי לתפקד הגוף צריך אנרגיה. הנשמה נותנת את הכוח להכל. יש גוף חיצוני פיסי שאותו רואים, וגוף פנימי שאותו לא רואים. לפראנה יש 5 תפקידים. היא שכפלה את עצמה על פני כל הגוף ונתנה כוח ל"מכונה". בעמוד השדרה יש את קו החשמל הראשי שמספק את החשמל למכונה ואז כל המתגים פועלים.

הנשימה היא מפתח, יש בה הכל. עכשיו לנו יש את המשימה הקשה להגיע לזה.

ש: מה קורה כשמתים?

זו שאלה מסוכנת. לפחות עבורי. זה רומן. זה היעד הסופי. זה להיפגש עם ה'ארוסה'. תלוי איך בונים את היכולת להתבונן במוות. לימדו אותנו לראות במוות משהו מפחיד, אבל עבורי מדובר במפגש עם הארוסה. אם תפתחו אהבה לחיים תבינו את מהות המוות. אם תתכונני מעכשיו, כולם יחכו לך שם עם זרועות פתוחות, תרחפי לשם.

שייקספיר הבין את עומק המוות. "המוות אינו אלא הדלת הבאה לחיים". זה החוק האוניברסאלי – כל מי שנולד, יום אחד יצטרך למות. בין אם זה אוקיינוס, עץ, פרח או בני אדם.

(שאלה) כשאנחנו מתים, האם אנחנו מפסיקים להיות "אני", "עצמי"? (תשובה) את מדברת מתוך דמיון וגם אני מדבר מתוך דמיון. בדרך הזו. בדמיון את חושבת מה יהיה. אם תעבדי את זה בעזרת רוחניות ותהיי נקיה אז תביני איך הארוס יחכה לך.

עם אבא (גורוג'י) ראיתי משהו מאוד יוצא דופן. אלפי אנשים באים לראות אותו. הוא מעולם לא ראה את הרע במישהו. אם הוא ראה בהם משהו הוא ראה רק את הטוב. אני מנסה לעשות את זה ורואה בהכל ובכולם את מה שטוב. אני אוהב את כל מה שמתוק.

[רונן: הוא אמר לי שהוא עדיין מורה, אם משהו קורה הוא עוזר לתקן, עדיין לא הגיע לרמה של אבא שלו שפשוט נותן לטבע לעבוד ומאחורי הקלעים בלי התערבות ישירה עוזר.]

האם אנחנו אוהבים להזדקן? לא. לא אוהבים את השינויים הפיסיים. עלינו לקבל את מה שאנחנו. גם כשאנחנו זקנים אנחנו יכולים למצוא את הדרך לאהוב את עצמנו. זו אהבה שמעבר לאדם.

שאלה: קראתי הרבה סיפורים שכשאנשים מתים הם רואים קרובי משפחה שלהם. תשובה: אני לא קראתי סיפורים כאלה. אני יכול להמליץ לך על ספר בודהיסטי – "ספר החיים והמתים". צריך ללכת לקראת המוות עם שמחה, פאר, תשוקה. אני לא משורר אבל כתבתי שתי שורות על המוות: קרא לי בכל שעה ללא הודעה מוקדמת, כי אני ממתין בציפייה נלהבת לקריאתך. זה יבוא עם שמחה (Joy). תחשבו על החיים. אין לי מה למכור על המוות. על החיים יש הכל. תשאלו אותי איך לחיות.

כשהייתי זבוב תמיד הייתי מוכן להיות בתוך הדבש, לטעום את זה. מאז אני מנסה לצאת מהדבש אבל לא יכול, אני דבוק. זה הסיפור שלי. כשהדרכים קשות אפשר לחצות אותן עם נעליים טובות. אבל כשהדרך יפהפייה ויש לך נעלים מצוינות, אבל יש לך קוץ ברגל, אתה לא יכול לראות את היופי.

הפרספקטיבה תלויה בכם. גם אם הדרך יפה אבל יש לכם קוץ בתוך הנעל, אתם לא תיהנו מהדרך.

יש ספר מתורגם של המשורר רבינדרנאת תאגור (קיבל פרס נובל) "גיטנג'לי". יש שם שיר על המוות.

כל הדתות הן דרכים שונות להגיע לאותה נקודה. יש משהו סודי בעולם. הסוד הוא להפוך לאדם טהור. ביום בו תהפוך לאדם טהור תהיה נקי לחלוטין. לא הטוב יקפוץ ולא הרע. 

ש: איך אפשר לתרגל קארמה יוגה בלי להרגיש שעושים יותר מדי ושזה לא הוגן?

הבעיה הגדולה ביותר בישראל היא שמילדות עדים לחילוקי דעות בין ההורים. יש חלוקת עבודה ויש הבנה שלכל אחד יש חלק בעבודה ויותר מזה הוא לא יעשה. ואז מרגישים שעושים יותר מדי ושמנוצלים. בהודו מלמדים אותנו שככל שאתה עובד יותר אתה נהיה בריא יותר, המיינד שלך עסוק. כשאתה לא עסוק המיינד ריק ומתחילים להתעסק עם כל מיני מחשבות. צריך לנסות ליהנות ממה שעושים ולא לחשב את מה שעושים.

האם אפשר להשוות בין הילדים? לא. ההשוואות הן הבעיות הגדולות ביותר. בבית של אבא (גורוג'י) אנחנו משרתים את הגורו. אנחנו לא נותנים כסף אלא את השירות שלנו. אני חיפשתי לתת דברים גשמיים. זה הדבר היחיד שידעתי לתת. שאלתי את מאטאג'י מה אפשר לתת. למדתי לקח שאני צריך למצוא מה לעשות, איזושהי עבודה, ולא לשאול. עשיתי הכל שם בבית, אפילו ניקיתי את השירותים. זה היה שיעור טוב לראות את שלבי האגו. זה עזר לי. הדבר הפשוט הוא שאלה החיים שלי. לא תמיד יהיה מישהו שינחה אותי, אני צריך להנחות את עצמי. תפסיקו להשוות. זה קשה, אבל צריך לעשות את זה.

ש: אתמול ענית על אחת השאלות ואמרת "Drop it", לשחרר את המחשבות השליליות. בהאתא יוגה ברגעים הכי קשים פיסית צריך לשחרר. זה כלל בחיים. כשדברים נהיים קשים ואי אפשר להתמודד איתם צריך ללמוד לשחרר אותם.

את צודקת, זה נכון. תחשבי על התגובות הפיסיות. כמה עצבים נלחצים בישיבה שלנו? האסאנות מביאות להסדרת המרידיאנים וזה משחרר את המתח. אם המרידיאנים משוחררים, השרירים משוחררים. הכל מגיע מאנרגיית המניפור (הצ'קרה השלישית). כל מה שאנחנו מכניסים פנימה נשרף. האוכל שנוצר מהדלק הזה צריך להיספג ולהיטמע, הוא מופץ למקומות שונים בגוף ונאגר. אחד הדברים החשובים ביותר ביוגה זה אוכל והרגלי אכילה. אני יכול לעשות תרגילים מאוד יפים כדי להרשים אחרים אבל לא לעשות כלום בפנים. פטנג'לי דיבר על הרגלי אכילה – מה צריך לאכול ומתי. ברגע שאני אוכל לפי ההוראות, אני לא מעמיס אנרגיה מיותרת שנחוצה כדי להיפטר מהרעלים שאני צובר כשאני עושה את זה בצורה לא נכונה. גם אם תשמרו את האוכל (עדשים, אורז וכו') בכלי סגור עם ואקום, אחרי כמה חודשים תראו שהחרקים יוצאים ממנו. מוסר ההשכל הוא שבכל חלקיק אוכל אלוהים שם גם חיים, אז אם אני לא אוכל, החרקים יהיו מוזנים מהאוכל, ימחזרו אותו. אם לא אוכלים טוב זה ישפיע לרעה קודם כל על מערכת הלב והדם, ואח"כ על מערכת העצבים, חוסר איזון כימי במוח. כשאוכלים בצורה לא טובה זה מייצר תחלואים בגוף. השחרור צריך להיות פנימי. צריך לשחרר את השרירים הפנימיים. ללא לחץ בשום מפרק, בשום עצב. זאת האסאנה.

ההגדרה של אסאנה היא שאני יושב בצורה נוחה ויציבה. סוקהאם = מצב של היעדר כאב. שמחה. כשאין כאב, אפשר להישאר בתנוחה. צריכה להיות יציבות מנטאלית ופיסית בתנועה. אם יש כיווצים או התרחבויות זה מתבטא בחוסר יציבות. השרירים צריכים להיות במצב הניטראלי שלהם. רק אז הם משוחררים.

המודעות (Awareness) גדלה כתוצאה מהשחרור. אני צריך ללמוד איך לשחרר. 

בפסיכולוגיה (ד"ר אריק ברן) יש תחום של סייבר פסיכולוגיה, שאומר שיש משהו יותר פנימי באדם מלבד הפסיכה  (הנפש). גשטלט. ההכרה כמשהו שלם.

מעמוד השדרה יוצאים 32 עצבים שיש להם קורלציה למרכזים אנרגטיים. יש 8 מתגים ספציפיים שדואגים ל-32 העצבים. 5 קשורים לכל אלמנט (כולל האלמנט החמישי שהוא חלל, שמים), יש שמיים יותר כבדים ושמיים יותר קלים. יש חיכוך כי כל דבר שנמצא שם יוצר חיכוך. אז האלמנט ה-6 הוא אלמנט מעודן. שם ניתן הכוח למהירות גדולה יותר ממהירות האור ללא החיכוך שיש בשמיים בד"כ. זה נמצא בסהסררה (צ'קרת הכתר). מכסים אותו עם כיפה. משם נותנים פקודות בצורה מודעת או לא מודעת לכל המיקרוקוסמוס. המרכז האנרגטי הראשון מתחיל באזור חיץ הנקבים (מולדהאר), והעליון נמצא בקודקוד (סהסררה). לאזורים המעודנים יותר מגיעים בעזרת נחישות, וזה מתאפשר רק כשמשחררים הכל. פיסית, מנטאלית, חושית.

בספרי היוגה מצויינות הרבה אסאנות (84). לכל אסאנה יש תתי אסאנה. האסאנה הכי קשה היא שוואסאנה. זו האסאנה שמלמדת אותנו לשחרר הכל. בתהליך השחרור אני לא צריך להירדם. החדות והערנות (Alertness and Awareness) צריכות להישמר. זאת ערנות שמגיעה מהנשמה.לא מהחושים ולא מהגוף. אלא מהנשמה. זו האנרגיה של הנשמה. לכן הנשמה צריכה להתבונן. השינה היא המלכודת. כשנהיים מודעים לשחרור אז החיבור לגוף, לחושים, למחשבות משתחרר. זהו מצב של שלוות נפש Peace of mind. יש מורה פנימי שמדבר בקול חד ואנחנו כל כך מרוכזים שלא מפספסים ולו מילה אחת, פסיק או נקודה.

למדתי שכולם יכולים לעשות את זה. רק צריך לעקוב מבפנים עם חדות וערנות. אם אנחנו עושים את העבודה הפנימית עם חדות פנימית נקבל את הפירות, הרבה יותר מאשר מעבודה חיצונית.

וישנו הוא זה ששומר עלינו ומזין אותנו. יש במיתולוגיה סיפור על המזל. היה ברהמין מאוד עני. הוא נהג להסתובב בכפר ואף אחד לא נתן לו אוכל. הוא הלך לג'ונגל במטרה להתאבד פגש שם אדם שאסף עצים וסיפר לו שהוא בא לשם מכיוון שהוא ממילא גווע ברעב. האיש יעץ לו לפנות לוישנו ולבקש שידאג לו כי תפקידו הוא להזין. הוא קרא לוישנו. וישנו הופיע ואמר שלפי הקארמה יש לו הקצבה מוגבלת של מזון לכל ימי חייו. הוא שאל אם הוא רוצה לקבל הכל בפעם אחת או במנות קטנות כדי שיוכל לשרוד. הברהמין אמר שהוא רוצה לקבל עכשיו את כל מה שמוקצב לו ולא מנות קטנות. אז הוא קיבל את כל ההקצבה. למחרת ביקש מהאדם שפגש ביער שיעזור לו לקחת את כל האוכל לכפר כדי לעשות סעודה. הם בישלו וכל הכפר אכל. הברהמין ישן. למחרת חיכו לו 2 שקי אוכל ליד הבית והוא שוב עשה סעודה לכולם. וכך המשיך לעשות כל יום. מוסר ההשכל הוא כשאתה באמת משחרר (Let go) אתה מקבל מוישנו פי עשר.

כשמתבוננים פנימה בחדות ובמודעות אפשר לשחרר, ובפנים מקבלים פי עשר. אם צוללים פנימה מקבלים פי עשר יותר פירות.

ש: אני מאוד מחובר לניאנה יוגה, חקירה עצמית. אבל אחרי שקראתי הרבה ספרים זה מאוד מתסכל. אני לא מצליח להגיע לזה. המיינד כל הזמן עושה לי טריקים. זאת מלחמה שאני לא יכול לנצח בה.

אני מבין את מה שאתה אומר. יש דרך אחת, והיא: לא לקבל את הטריקים. המיינד עושה  סאנקלפה, ויקלפה. המיינד כל הזמן מייצר אפשרויות. אם מנסים לחשוב בכיוון חיובי כדי למצוא את האמת המיינד מייצר אפשרות, ואח"כ מייצר אפשרות נוספת. למיינד קוראים גם מאיה, היד העיקרית של המאיה זה ההכרה. יש סיפור מיתולוגי על זה. על שד מיסטי שכאשר נלחמים איתו הוא לוקח לך 50% מהכוח. זה המיינד.

אל תלחם בהכרה. תהיה חבר שלה. צריך לזכות באמון של המיינד. צריך לעשות תרגילים, להרגיע את המיינד שמייצר את ההפרעות האלה. זוהי האיכות של ההכרה, היא מטפחת את כל התשוקות החושיות. כל התרגול של הרג'ה יוגה מכייל את ההכרה והחושים, שהם אלה שגורמים ליצירת התשוקות. החמדנות עוזרת לתשוקות לפנות לכיוון הנגדי. היא גורמת לי להיות בצמידות לדברים שצברתי. ההבחנה הזו היא הניאנה – ההבדל בין קריה  יוגה לראג'ה יוגה הוא שראג'ה יוגה עובדת עם המיינד. קריה יוגה עובדת עם הפראנה. מי יצר את המאיה? הפראנה. שתי אלו הן שני צדדים של אותו מטבע. כשמחברים את הלאיה יוגה עם הראג'ה נוצרת הבריגהו יוגה. לאיה פירושה להתמוסס. 

כשמחפשים אחר האמת - כשהמסע מסתיים אין יותר אפשרויות, אין שם ספק. ההגעה לשם היא המטרה הסופית של הניאנה. הכל מסתיים בנשמה (Atman). הרבנים, הסופים, היוגים הם הוכחה שכולנו יכולים לעשות את זה. זה אמנם קשה ומצריך נחישות אבל כל אחד יכול להגיע למטרה. צריך לאמץ גישה של "לעשות או למות".

ראמה קרישנה התבקש ע"י תלמידו לראות את אלוהים. הזמן עבר והוא לא ראה אותו. קרישנה אמר: תקרא לאלוהים ותראה אותו. התלמיד רצה לדעת איך לקרוא לאלוהים וקרישנה התחמק ממנו. התלמיד ביקש מקרישנה ללמוד איך לקרוא לאלוהים. קרישנה לקח את התלמיד לשוט בסירה על הגנגס, זרק אותו לתוך הנהר והחזיק את הראש שלו מתחת למים. התלמיד נחנק ולא הצליח לנשום. רגע לפני שמת העלה קרישנה את ראשו מעל למים. קרישנה אמר לתלמיד: תקרא לאלוהים כמו שקראת לו כשהיית עם הראש מתחת למים ואז הוא יבוא. זה המפתח. זה לא פשוט אבל זה המפתח.

כל מי שהגיע לשיאים בספרי הגינס השתמש בקריות יוגיות, גם אם לא היה מודע לכך.

You have made me what I am and I am yours– אם נוכל לומר את זה, נצליח. הענף הכי קשה ביוגה זה הבהקטי. הדבקות.

ש: אתה יכול להסביר על קריה יוגה?

מה שהסברתי על ניאנה יוגה תקף גם לגבי קריה יוגה. המפתח הוא הנשימה. מה שעושים עם תהליך החשיבה זה ניאנה וראג'ה. פראנה ומיינד ביחד זה בריגהו יוגה. למשל כשעושים נבידיאן משלבים body, speech & mind. בשביל לעשות כל פעולה צריך לשלב בין שלושתם. צריך לשלב בין הדיבור, הגוף וההכרה. ואז אתה נמצא לגמרי בתוך העשייה. כדי לשלב את שלושתם משתמשים בנשימה. בתרגיל הנבידיהאן כששמים את השמן על היד ומחדירים לטבור, זה חלק מהלאיה יוגה. כשמחדירים את השמן לטבור עושים אודיאנה וג'לנדרה בנדה, וזה חלק מההאתא יוגה. הנטיה של העין היא להתייבש, אבל מתאמנים לעשות טרטאק. הטרטאק משפיע על ההכרה והיא מפסיקה להיות קופצנית. בנוסף, חוזרים על הביג' מנטרה. כל ידע הוא סוג של הנחיה ממורה. השאיפה של המורה היא לראות את ההצלחה של התלמיד. זה מה שהוא רוצה. הוא לעולם לא יפגע בתלמיד. כשיש הרבה אש - הרבה אוכל יכול להישרף בתהליך העיכול. התרגיל הזה מגביר את אנרגיית הצ'י, אנרגיית העיכול ג'אטרה אגני– כמו דוד ששורף את הפחם. בתרגיל אחד ישנם הרבה ביטויים והרבה טכניקות של יוגה.

באמבוג' מודרה יש חיבור בין יין ליאנג (כל יד), כל אצבע היא אלמנט ומחברים ביניהן. החסימה בלב נפתחת וכל הרגשות השליליים ורגשי האשם עוזבים. כשהלב נפתח יש חופש. ואז מתקיים מצב אחד של הלב – אהבה טהורה.

לכן אומרים לתרגל את זה (נאבידיהאן) רק עשר דקות - לא יותר מ-5 דקות כל שלב. הראג'ה יוגה היא עבור כולם.

למיינד גורמים להיות מרוכז. לא רבים עם המיינד. כשהוא מרוכז החושים באים. החושים הם מפסקים. כשהזרם המרכזי עובד הכל עובד. בלאיה יוגה מתרחשת התמוססות לתוך הדבר. לא להיכנס ללאיה יותר מדי כי אז אתה תוכרז כמשוגע.  הריח הטוב ביותר נמצא בגינה. והגינה היא בלב. כשאתה צוחק ונהנה זה אומר שאתה מרגיש את הבריזה של הלב הפנימי.

ש: השאלה שלי היא בעניין התנהגות אסרטיבית. לפעמים על אף שהכוונות הן טובות, הצד השני עלול להיפגע. השאלה היא האם עדיף להיות אותנטית ואסרטיבית או להתנהג בצורה אחרת? האסרטיביות היא התנהגות חיובית כשהיא עם כוונות טובות (שיבוג'י מסכים).

ההתנהגות האסרטיבית היא חלק מהטבע שלנו. אם אנחנו מנסים לכפות את עצמנו על אחרים בלי שהם ביקשו את עזרתנו, גם אם הכוונה היא חיובית, זה מגיע עם אגו. האגו רוצה שיעריכו את המעשים שלנו. כל עוד האדם השני לא בא לבקש ממני עזרה אני לא אומר דבר. אני לא נופל למלכודת שבה אני אפגע במישהו. למרות שהאגו הוא 75% סאטווי יש בו חלק טמאסי. כבר אמרתי לא לחשוף את החולשות שלנו בפני אחרים. זה מנוגד להתנהגות האנושית. יש סודות שצריכים למות איתנו. גם האמת יכולה להרוג לעיתים. צריך לבדוק את הרצון לומר כל הזמן את האמת, ובשם האמת לומר הכל. לא צריך לומר תמיד הכל לכולם. אם מטופל מבקש עזרה ועשית את הניתוח שלך, זה בסדר שאת אסרטיבית, זה המקצוע שלך (פסיכולוגית). את צריכה להיות אמיתית לגבי הדיסציפלינה שאת עובדת בה. גם אני, כשעסקתי באסטרולוגיה אנשים באו לשאול אותו שאלות. ראיתי דברים ושיתפתי. לפעמים זה פגע באנשים, כי גיליתי להם דברים שהם לא ידעו. אבל עשיתי את זה מתוך מטרה למנוע התנהגויות ומעשים מזיקים מצידם. גם באסטרולוגיה ישנה הנחיה שלא לומר לאדם דברים רעים שעלולים לפגוע בו. אם היו ארבעה מטופלים, אחד עם 25% בעיות והשני עם 100% בעיות, במי היית מטפלת קודם? באסטרולוגיה עוזרים קודם למי שיש לו 25% בעיות, כי זה דורש פחות אנרגיה, ובסוף ניגשים לטפל במי שיש לו 100% בעיות.

עקרון חשוב – אל תחשפו את החולשות שלכם בפני אחרים. יש דברים שצריך להשאיר בלב ולקחת לקבר. אלה יכולים להיות דברים טובים או דברים רעים. ברוחניות אסור להקיא החוצה כל דבר שעולה בי . אדם רוחני אמיתי, גם אם תענה אותו ותבעט בו הוא לא יוציא כלום החוצה.

יש על זה סלוקה (אמרה): להפוך לאדם מפורסם זה כמו לאכול את צואת החזיר. החזיר אוכל את הצואה של כולם ומי שרוצה להיות מפורסם אוכל את הצואה של אוכל הצואה.

לכן לא צריך לחשוף את ההישגים הרוחניים שלנו בפומבי ולהתרברב בהם. כמו שאף אחד לא מסתובב עם הכסף שלו כשהוא גלוי. אותו הדבר גם ברוחניות. את ההישגים הרוחניים צריך להשאיר בכספת ולשכוח מהם. את ההישג הזה אף אחד לא יכול לגנוב. גם אם תהיה רעידת אדמה הוא לא ילך לאיבוד. כי הוא שמור בכספת ולא יוכל להיהרס על-ידי שום כוח.

אחת ההגדרות של מורה היא שהוא יודע את החולשות שלך בלי שתגיד לו.

כמה הבטחות ניתנות בחופה? לכבד את בן הזוג באופן מלא. צריך להתקיים כבוד מלא. כשיש כבוד ישנה אהבה. היכן שיש אהבה וכבוד לא קיימות שום ציפיות. אין התניות. בנישואים יש הרבה ציפיות מבן הזוג שלנו. אבל הנישואים הם תהליך אלוהי, לכן רשום בספר האלוהי שכולם צריכים להתחתן. כשמכבדים הכל נפלא.

(שאלה) אני חולקת הכל עם בן הזוג. (תשובה) מצוין, אם את בוטחת בו. רק את החולשות לא צריך לחלוק. את לא יודעת איך החיים יתפתחו ואיך מישהו ינצל לרעה את החולשות שלך. היופי הוא שהאדם לומד עם הבגרות של הנישואים. הזמן מלמד הכל.

אני לא אומר משהו בשביל להרשים אותך, אני אומר מה שאני מרגיש שנכון. אם את אוהבת את זה, טוב מאוד. אם את לא אוהבת את זה, טוב מאוד מאוד.

צריך להיות אנוכיים באופן מלא אם רוצים להצליח בתחום הרוחני. יש עולם רוחני ועולם חומרני. בעולם החומרני אדם צריך להיות אנוכי עם גבול. אני קודם אאכיל את הילדים שלי, בן הזוג, ההורים. רק אחר כך אעזור לאחרים. אני לא צדיק שקודם אטפל בכולם.

 

ש: האם אתה לא מאמין בללכת לפסיכולוגים?

הכל מחובר וקשור להכל. 'אמא' (אלוהים) נמצאת בהכל, גם בצואה. אם תשימי צואה של פרה בבקבוק עם מים, עד שתעזבי את הודו את תראי את היופי שבזה. אני מבטיח לך. את ויטמין ה-B12 למדו להפיק מהצואה שבביוב.

אין דבר ביקום הזה שהוא נטול רוחניות. גם היצור השטני ביותר נולד עם רוחניות. אני אומר זאת בביטחון גמור. (שאלה) מה מישהו צריך לעשות כדי להיות רוחני? (תשובה) כלומר, את רוצה להרגיש שאת רוחנית? אם גידלו אותך מינקות כרוחנית לא יהיו לך ספקות שאת רוחנית. זה הטבע האמיתי של הבורא, היין ויאנג בפילוסופיה של הזן, אלוהים ברא הכל כל כך יפה שהכל הדדי בשתי הקבוצות. בתוך הלב קיים הטוב ביותר והשטני ביותר.

דיברת שיחות נפש יפות בחיים? וגם דיברת פעם במילים לא יפות? הלשון יכולה לדבר דברי יופי או דברי שטנה. אני בוחר איך להשתמש בכלי הזה. אלוהים ברא את היופי ואת הרפש, והשאיר לנו את הבחירה מה לומר, מה לראות. אם אני רוצה לשמוע את היופי אני אשמע יופי. אם אני רוצה לשמוע מוסיקה קדושה או ראפ, אלוהים לא מנחה אותנו, הוא מניח לנו לבחור. הבחירה היא הבלגן הכי גדול שהוא השאיר לנו.

יש 3 סוגים של סבל בחיים שנובע מארבע שאלות:

1.      מהו סבל?

2.      מדוע קיים סבל?

3.      אם יוצר הסבל הוא הבורא, מהי משמעות הסבל?

4.      אם אני יודע שהבורא הוא היוצר של הסבל איך אני יכול ליישם את הידיעה הזו בחיים ולהיפטר מהסבל?

אלוהים יצר את היופי ואת הסבל. אנחנו רוצים שלווה ואושר. מטרת החיים היא להיות מאושרים. זאת זכות מלידה. כולנו מחפשים אחר האושר הזה בצורה חומרית. דרך הישגיות, הצלחות, רכוש. אבל השמחה הזו היא מאוד רגעית. החומריות מייצרת עבורי סבל.

הסבל מתבטא בשלוש צורות בחיים:

1.      אסונות טבע. סופות, ציקלונים, וכו'.

2.      כשל מערכות הגוף. הפרעות פיסיות בגוף.

3.      הסבל ברוח. משום שאנחנו בוחרים לא נכון מהבחינה הרוחנית. הבורות גורמת לנו לבחור לא נכון. אפלטון בא לבקר את סוקרטס ביומו האחרון בכלא. סוקרטס אמר שהוא למד שכל מה שבני אדם עושים, הם עושים מתוך הבורות. אנחנו לא עושים דבר בתום לב. הגישה שלנו חוסמת ומונעת מאיתנו להיות תמימים. אנחנו רוצים להרשים את עצמנו על ידי הערכה עצמית אבל זה גורם לנו סבל. ככל שאני צמוד יותר לדברים, ההיצמדות מייצרת אצלי את החסימה הזאת וזה גורם לי סבל. אם יש לי טלפון יקר אני שומר עליו שלא ייפול ואני חושב שאני חכם, ואז אני סובל. ילד הוא תמים, הוא לא מנסה לשמור על הטלפון ולא להפיל אותו. אחד מהאויבים הוא צמידות. אויב נוסף הוא חמדנות.

אלה סוגי הסבל בחיים.

כיום במערב קיימים הרבה ענפי מדע. כל אחד מנסה להתמחות במשהו אחר. בהודו התפיסה היא – הכל מתחיל מאחד ומסתיים באחד. אם תופסים משהו אחד תופסים את הכל. תתפסו את התמימות ולא את הבורות.

ש: יש ימים שמרגישים את אלוהים בלב. אבל ישנם ימים שבהם למרות שמוקירים את אלוהים, לא מרגישים את הנוכחות האלוהית. אני מבקשת עצה לימים האלה בהם לא מרגישים את הנוכחות.

כמה פעמים לזיכרונך ההורים אמרו לך "תתבגרי!"? את תמימה, אבל הם אומרים לך להתבגר, לגדול. השאלה שלך היא מאוד תמימה אבל תנסי לראות את האופי של התמימות. יש סדר, יום ולילה. יש ימים שבהם את רעבה וימים שאת לא רעבה. ימים שבהם את נרדמת בקלות וימים שלא. ימים שבהם מרגישים את העונג העילאי וימים שלא. מה חוזר על עצמו? יום אחד מרגישים, ויום אחד מתגעגעים להרגשה.

האושר וגם הגעגוע לאושר הם אחד. גם כשאני מתגעגע אני זוכר ומרגיש, וגם כשאני חווה אני מרגיש. כשאת קרובה אני מרגיש אותך, וכשאת רחוקה אני מתגעגע וזוכר אותך ואז את גם נמצאת איתי. המוטיב החוזר הוא שהדבר תמיד נמצא איתנו. גם כשהוא קיים, וגם כשאנחנו מתגעגעים וכמהים לו וזוכרים אותו. גם זה הוא רוחניות. אין שלב שהוא קבוע, הזמן מתקדם כל הזמן. צריך לפתח את הבגרות הזאת. ואז תדעי שהוא כל הזמן נמצא איתך ולא תתגעגעי אליו. עם העיניים שבלב אפשר לראות גם את מי שלא כל הזמן נמצא איתך. כשהלב מגיע לאמת המוחלטת שלפיה הוא נמצא איתי תמיד, אני מרגיש אותו בכל רגע ורגע. פירוש המילה סו-האם, היא, אני הוא אתה, אתה הוא אני.

קחי נשימה, תוציאי את הפחמן הדו חמצני, החמצן מתפזר דרך מערכת הדם ומגיע לכל תא ותא. הפסולת ששוחררה לא תחזור פנימה. ואז לוקחים עוד שאיפה חדשה עם חמצן וחוזר חלילה.  

לכל דבר בחיים יש זמן מתאים. האם השור מנסה לשבור את קרניו כדי להיראות צעיר יותר? לא. צריך לתת כבוד למקום שבו נמצאים. רוחניות זה תהליך, זה לוקח זמן. אני נולד עם רוחניות, אעזוב עם רוחניות, אבל זה תהליך מתמשך. לוקח זמן עד שמגיעים למצב שבו חיים מההתחלה ועד הסוף עם רוחניות.

אל תחלקו את החולשות שלכם עם אחרים. הסברתי אתמול שאם הולכים עם נעל טובה אפשר ללכת גם בדרך קשה, אבל אם יש לכם קוץ ברגל – גם אם הנעל טובה והדרך טובה יהיה לכם קשה ללכת. מוסר ההשכל הוא: הקוץ בנעל הוא החולשה שלי. אל תלחמו בחולשות הפנימיות שלכם ואז תצליחו ללכת גם בדרך קשה.

ש: ישנו ספק בעצמי כשאני נדרשת לקבל החלטות, כשאני נמצאת בצומת בחיים וצריכה להחליט לאן לפנות. יש הרבה דרכים שבהן אפשר ללכת. אני מוצאת את עצמי מתחבטת בין הרבה אפשרויות וקיים ספק. איך אני מחזקת את האני הפנימי?

יש שיטה שנקראת ניסוי וטעיה. אם מנסים משהו ורואים שזו שגיאה, שמים אותו במחלקה של השגיאות. אם הצלחנו שמים את זה במחלקה של ההצלחות. זה תהליך האבולוציה. הספק הוא דבר אוניברסאלי, אין מישהו שהוא חף מספקות. כשקיים ספק אפשר להתייעץ עם אדם חכם, הורה, משפחה, על מנת לבחון מהי הדרך הטובה ביותר. אי אפשר להשתחרר מהספק בקלות. אנחנו רוצים להשתחרר מהספקות ופונים לחכמים, שהם מבוגרים יותר, גם ילד יכול לתת עצות חכמות, או שהולכים לפסיכולוג או לאיש רוח או לרבי. דרך הניסוי והטעיה האנשים יכולים להדריך אותנו. אבל כשיש ספקות – זה בלתי אפשרי להשתחרר מספקות. אם תסירי את ה"בלתי", זה יהיה אפשרי. כשאנחנו במצב של סמאדהי אין לנו יותר ספקות אין סיבוכים, אין בלבול. פיזית ישנם שני סוגי סמאדהי:

1. ג'גראת סמאדהי -מצב שבו גם בחיים הרגילים במצב היומיומי נמצאים בסמאדהי. אם אני לוקח את "אמא" (אלוהים) אתי בלב ומתרועע בחיים אני שרוי בסמאדהי.

2. סמאדהי – מצב של שנכנסים אליו דרך ריכוז שבו מגיעים לסמאדהי.

בשני המצבים האלה אין "בלתי", הכל אפשרי. אין שום ספקות במצב הזה. הכל ברור ומובן.

ש: מתי האגו הוא טוב ומתי הוא רע?

דיברנו על אסרטיביות שהיא נובעת מתוך רצון להרשים אחרים. זה חלק חיובי באגו, אבל עדיין חלק מהאגו. לפעמים אנחנו רוצים להרשים את עצמנו, ולהעריך את עצמנו בעיני עצמנו. גם זה חלק מהאגו. זה החלק החיובי. ישנם שני מצבים שבהם האגו הוא רע – אם באופן מכוון פוגעים ברגשות של מישהו או מזיקים למישהו, זה החלק השלילי.

בהתפתחות הרוחנית אנחנו משחררים גם את הרצון להרשים את עצמנו. אנחנו לא צריכים עוד להעריך את עצמנו בעיני עצמנו. מצב זה נקרא אושר. נהנים מהנועם ומהאושר שמה שעשינו הביא לתוצאה חיובית.

אין דבר שנעשה ללא סיבה. גם עלה לא ינוע ללא סיבה. אנחנו עושים הכל מתוך סיבה, חיובית או שלילית. אבל אם אנחנו עושים משהו חיובי למישהו באופן מכוון אנחנו מרשימים את עצמנו ומעריכים את עצמנו. בשלב הראשון אני עושה מעשה טוב כדי לקבל הערכה מהאחר. בשלב השני אני עושה מעשה טוב כדי לקבל הערכה מעצמי על כך. בשלב השלישי אני יודע שהמעשה הטוב יביא לתוצאה טובה ואני מאושר מזה. היופי הזה נמצא שם. אנחנו בני אדם, יש לנו תכונות אנושיות טובות. צריך רק לחפש אותן ולטפח אותן. אני מוכר חיים, לא מוות. 

נשאלתי אתמול על המוות. נזכרתי בשיר על קרישנה. במיתולוגיה ההודית הכל הוא מדעי. לכל סמל יש צליל פונטי מסוים. לכל מילה יש משמעות (הגדרה). ההגדרה של קרישנה היא: כל דבר שביכולתו למשוך אותי. כל מה שמושך אותי בעולם הזה הוא קרישנה. הצבע שניתן לקרישנה הוא כחול. זה צבע מושך, גם בטבע. בשיר הזה משווים בין קרישנה למוות. שאם = חושך. זה שם נוסף של קרישנה. גישה יפהפיה למוות. 'הו מוות אתה כל כך יפהפה, כל כך מושך, כמו קרישנה'. כשאתה נמצא במצב הרומנטי אתה לא שומע את האלוהות (ה'ארוס'), הוא מגיע בשקט בשקט כמו חתול. ולמרות שזה צליל שלא נשמע בחלל יש בי סקרנות לשמוע אותו. רוצים לשמוע כל דבר שיוצא לו מהפה. בצורה רכה. כך גם המוות. כל היופי הוא לחיות את החיים בצורה מלאה ואז נוכל ליהנות גם מהמוות. אם תדבקו בדרך הבריגהו יוגה תהיו משוחררים מהפחד מפני המוות.  

 

אסאנות:

אתמול דיברנו על הדברים הבסיסיים של היוגה. וזה מספיק. אבל אלה רק מילים, עליכם ליישם את המילים האלה ולבדוק לעצמכם, לחקור. עליכם לקחת את הדברים שלמדתם ולבצע חקירה בעצמכם.

איזו אסאנה אתם הכי אוהבים? כשעושים את האסאנה צריך להתבונן מה קורה בגוף. וזה הדבר הקשה. גם אם עושים טעות העיקרון הראשי ביוגה הוא שהגוף ימצא איך לתקן. צריך לעשות את התרגיל באדיקות לפי ההוראות, להתבונן ולראות לבד מה קורה בגוף.

העיניים של ההכרה ושל הלב הן חסרות גבול. הן רואות הכל ומבחינות בכל. צריך להתבונן בעזרת העיניים הפנימיות. בתוך 6 חודשים תגידו לי אתם מה קיבלתם מהתרגול.

אם בכל תרגיל נתרכז בעזרת העיניים הפנימיות נגיע להטבות המקסימליות של התרגיל.

זאת היוגה, לא צריך לדעת יותר ממה שאנחנו יודעים עכשיו. אבל את מה שיודעים צריך לחקור לעומק. כל המערכות הפנימיות מחוברות זו לזו. ההבנה תגיע דרך התרגול. ככל שתעמיקו פנימה יותר, כך תגלו בעצמכם את הסודות.

שוואסאנה. ראיתם פעם איך חתול ישן? הוא כולו רפוי. לחיות יש פשטות, לכן כל האסאנות נקראות על שם חיות. מהתבוננות בחיות אנחנו לומדים הרבה. אנחנו גם צריכים ללמוד את יכולת ההרפיה של הגוף שניתנה לעולם החיות. גוף של מת הוא כבד תמיד יותר מגוף חי. בגוף החי יש אויר שגורם לו להיות קליל יותר. עלינו להרפות את הגוף במידה כזו עד שהגוף ישווה לגוף מת. גם בתנוחת השוואסאנה צריך להיות כל כך נינוחים עד שהצלעות יהיו משוטחות פנימה על ידי הסרעפת (שמושכת את הגוף פנימה).

בבריגהו יוגה קיימים 10 תרגילים בלבד, אבל זה פרוייקט לכל החיים. ישנן 10 שיטות בכל הבריגהו יוגה. 

דיברנו על איך הגוף, ההכרה איך כל המערכת עובדת. האם אנחנו רואים חלומות? כן. האם חלמתם פעם בהקיץ? כן. שמעתם על שנת REM? כן. יש בקרים שבהם מתעוררים ואומרים "ישנתי כמו מת". נכון? כן. זאת תופעה שקורית אצל כולם. זה מוכיח ש"אמא" היא גדולה. היא לא מפלה בין יציריה.

בחלימה בהקיץ אנחנו לא נמצאים בתוך הגוף. אין הכרה, אין חושים, אין גוף, אין כלום. יש רק "אני" שמודע (Awareness of the I).

[ד"ר שרון קלייטמן: ישנם חמישה שלבים בשינה. בשלב האחרון מגיעים ל REM, זו השינה הכי עמוקה. בשלב הזה הטונוס של השרירים מאוד רפוי, זה שלב החלימה. בשלב הזה מקבלים את ההטענה הגדולה.]

כשאנחנו מצהירים שישנו כמו מתים מה זה מוכיח? זה מוכיח שלא היינו שם בצורה מלאה כדי לחוות משהו. לא הבחנו אפילו שחלמנו. ברגע הזה, שבו ישנים כמו מתים, זה מוכיח שלא היה מיינד, גוף, חושים. ישנם מצבים בהתנהגות שלנו שהם מיסטיים, מאחורי התפקוד של האני הפנימי שלנו. יש משהו מעבר לכל מה שאני יודע - של המרכיבים של ההכרה והגוף - שהוא מיסטי.

הרופאים אומרים שכשאדם נכנס לשלב ה-REM של השינה הוא מקבל פי עשר יותר אנרגיה בזמן קצר ביחס לשלבי השינה הרגילים. יש עדויות לאנשים שישנו בכל מיני מצבים. לנפוליאון הייתה היכולת לישון על גב הסוס בזמן הלחימה בשדה הקרב. הוא עזב הכל, נטען בשינה וחזר להילחם.

[ד"ר שרון קלייטמן: כשישנים יש כל מיני תהליכים שקורים במוח. בצרבלום יש אגירה והיטמעות של סידן והתחדשות של נוירוטרנסמיטורים.]

בלילה צריך מנוחה מוחלטת. בלעדיה אין ייצור מחדש של הכוח. אנשים מבוגרים ישנים 12 שעות ביום והם עדיין עייפים. רואים לפעמים תופעות שמבוגרים מתחילים פתאום לישון הרבה. עייפים בעקבות טרדות הגוף. אבל דרך תרגול היוגה, אפשר לכוון את עצמנו כראוי, לעשות את התרגילים, ואז אפשר להפוך את כל הדבר הזה. כלומר, לישון מעט ולהיות מאוד חיוניים. הכוח הזה מגיע לגוף רק דרך תרגול של יוגה. דרך העבודה של התרגול הקבוע, אותם חלקי גוף שרוצים "לפרוש" לפנסיה, לא פורשים. יש סיבה למה ואיך זה קורה.

ישנם ימים שבהם עובדים באופן כל כך אינטנסיבי ולחוץ, לא רק פיסי אלא גם נפשי, שאפשר להגיע למצב של עירבול נפשי. ואז הגוף והמיינד רוצים רק מנוחה. במצב הזה ישנה טרגדיה, גם אם מנסים לישון במצב הזה השינה לא מגיעה. לעומת זאת, אם עושים עבודה פיסית, מגיעה שינה טובה כמו של ילדים. כשעובדים מנטאלית, המחשבות ממשיכות להטריד אותנו, ואז גם אם הגוף נח, אין מנוחה מלאה של המיינד. במצב של עירבול נפשי אין מצב של שינה אלא רק הפרעה. אפשר לחמוק מהמצבים האלה על ידי תרגול קבוע ויומיומי. אין קיצורי דרך, חייבים ללכת בדרך של התרגול.

במצב של עייפות גדולה אם מישהו בא ודופק על הדלת אתם צועקים בכעס שאין לכם כוח ושיסתלק. אבל אם אתם פותחים את הדלת ומוצאים שם את ה"ארוסה", העייפות נעלמת מיד. מאיפה הגיעה האנרגיה הזו שסילקה את העייפות? לגוף הזה יש יכולת אינסופית שאנחנו לא מכירים עד הסוף. על ידי התרגול הקבוע, גם אם אנחנו לא מכירים את האנרגיה הזו, היא תסור למרותנו בהתאם למה שנורה לה. Doing is getting, giving is getting

אתם צריכים לתת לעצמכם (give) זמן לתרגול ולעשות (to do). זו הוכחה לטבע שלנו.

אנחנו יכולים ליצור את המצב העמוק של השינה בכל יום בכוחות עצמנו. יש מספר שיטות שבעזרתן אפשר לכבות את החושים, הגוף וההכרה לכמה שניות. בעתיד תדעי איך להגיע למצב הזה שבו את כמו מתה. אל תאמינו לי, תבטחו רק בחוויות שלכם. אל תבטחו בעולם המיסטי, תאמינו רק בעצמכם ובחוויות שלכם. בהתחלה יהיו לכם ספקות, אבל כשתעשו והניצוץ יופיע -  הספקות ייעלמו.

למה שמים את כף הרגל על הירך? צריך לחיות את ההוראות, לא רק להיות בשיעור. זאת ההנאה הגדולה ביותר ביוגה. טיפה אחר טיפה. המורה שם טיפה של דבש על השפתיים שלנו ואנחנו מלקקים אותן ולא רוצים להפסיק כי זה כל כך טעים. אפשר לשבת ולהרגיש בגוף מה קורה ודרך זה להבין. (שאלה) מה שמרגישים זה כאב. (תשובה) הכל עובר דרך כאב. גם בלידה מעורב כאב. כשמסתכלים על פרח הלוטוס אנחנו לא מסתכלים על הביצה מסביבו, כשאנחנו מסתכלים על שושנה אנחנו לא מסתכלים על הקוצים, אלא מסתכלים על היופי.

(ביחס לפציעה) הכאב הוא הביטוי של דלקתיות בגוף. התרופה (משככי הכאבים) מפחיתה את הכאב והגוף יכול לנוח. זה משפיע על הדלקתיות. הגוף לוקח מה שהוא צריך מהתרופה ואת היתר הוא מפריש.

25 איכויות של הגוף הפיסי:

יש 25 איכויות של הגוף החיצוני והן אוניברסאליות. הן אמת צרופה. האלמנטים: האדמה היא מוצקה. המים נוזליים - מקררים. האוויר מתפשט – מייבש. שמיים - ריקנות. האש היא חמה - מחממת.

האלמנטים התערבבו אחד עם השני בתהליך היצירה כדי שהגוף יוכל להיווצר.

כשאנחנו עצובים אנחנו מודעים לכך, אנחנו לא צריכים הגדרה. אבל אנחנו גם עצובים בלי שום סיבה. העצב הוא התנהגות שקשורה לאלמנט השמיים – מרגישים ריקנות בגוף, בהכרה. זה מצב מתסכל. אנחנו לא רוצים להיות עצובים. אבל יש בזה גם מהאדמה. יש את הכבדות של האדמה יחד עם ריקנות השמים. כשאנחנו עצובים אנחנו לא רוצים לזוז. אנחנו מרגישים תקועים, הגוף לא רוצה לזוז. הביטוי של הכבדות זה חוסר התנועה של האדמה.

פחד מייצר קיפאון = אדמה. כעס מייצר חום ותזזיתיות = אש. 

תהליך ההתחמשות - כל אלמנט נותן מעצמו לאלמנט האחר.

התכונה של האוויר היא לייבש. בהתנהגות אפשר לראות את זה אחרי שחווים אורגזמה, יש ריק ויובש.

החלק של המים באש - Glamor, זוהר. ילד הוא תמיד זוהר, לא משנה אם הוא שחור או לבן. ואנחנו נמשכים לזה. ברגע שאנחנו מנקים את המעשים שלנו והופכים להיות תמימים, גם אנחנו יכולים להיהפך לזוהרים. צריך לעשות מעשים נקיים, להיות נקיים מבפנים ואז הזוהר הזה יתבטא.

סוקרטס היה האדם המכוער ביותר ביוון אבל הפילוסוף הכי זוהר. הזוהר לא נובע מהמראה החיצוני אלא מהמעשים שעושים.

(בתשובה לשאלה) צריך לפנות זמן ללימודים. קודם כל להיות תלמידים, לראות את המורה כמטרה העליונה. בלי המורים לא נוכל ללמוד כלום. כל דבר הוא אינסופי, לא נוכל להבין הכל.

הפחד עובד בעיקר על הגוף החיצוני. הגוף החיצוני והפנימי מחוברים. אם נשארים יותר מדי בתוך העצב הולכים לפסיכיאטר ובסוף – מזניחים את הגוף, התיאבון יורד. כדי שלא נאבד קיימת תמיכה של החלק הפנימי בחלק החיצוני.

גם הגוף הפנימי מורכב מ-5 האלמנטים.

הגוף הפנימי והחיצוני מאפשר לנו להכיר את עצמנו. ורק אז אני יכול להבין מי אני. מעבר לגוף החיצוני והפנימי יש את הגוף הסיבתי שמתוכו אנחנו מכריזים "ישנתי כמו מת". אין לנו גישה לגוף הזה. במדור השלישי הזה האני האמיתי קיים. האני הבור שמשייך הכל לעצמו אינו מודע לאני האמיתי שבגוף הסיבתי.

 

ש: האם אפשר להגיע מצב שבו נהיה נקיים לגמרי?

אני בהוגי. כל יום אני מתלכלך ומתנקה שוב. היה לי חסד גדול שקיבלתי מהמורה שלי כשהוא הכריח אותי להתחתן בגיל 46.

ש: ביקרתי את סבתא שלי בגיל 90+ היא בבי"ח סיעודי, היא לא זוכרת אף אחד. המאושפזים שם הם כמו גופות עם נשמות כלואות. למה הם צריכים לסבול ככה?

בגלל האהבה שלנו אנחנו מנסים לשמור אותם בחיים כמה שיותר. במקום שבו יש חובה אנחנו יכולים להראות את האהבה שלנו. כשהסבתא תצטרך למות אף רופא לא יוכל למנוע זאת. בהודו אנחנו רואים זאת כ"ניקיון", תשלום על המעשים שעושים. הסבל קיים שם. אבל לא צריך לראות אותו בתחושת כאב. צריך לקבל את המציאות הזאת. אם תקבלי את המציאות לא תרגישי רע. אנחנו מנסים להאריך את החיים, אבל החיים הם סוג של עול. אל תברחי מהמציאות בזה שאת רואה את הסבל. סבתא שלך לא מתלוננת. היא לא שמה לב שהיא חיה, אנחנו מאריכים את החיים. יש סיבות מאחורי זה, לא תמיד אנחנו יודעים. מה שלא ידוע תשאירי בידי הטבע והאל. אל תרגישי רע בגלל זה. צריך לראות את הדברים באופן פילוסופי. זה סוג של גורל או משהו שצריך לחוות אותו.

(שאלה) האם אני יכולה לעשות משהו עבורה? (תשובה) להתפלל. זה הדבר הטוב ביותר בעולם. כשאת מתפללת פשוט תתפללי, אל תבקשי שום דבר. מה שהבורא יחליט יקרה. הוא יודע מה צריך לעשות. ככה תתפללי גם עבור עצמך, תתפללי בלי לבקש דבר. תפילה היא כלי אלוהי. צריך להיכנס לתפילה בלי כוונה. תחשבי עליה ותתפללי.

(שאלה) האם חשוב לבקר אנשים במצב הזה? (תשובה) אנחנו נולדים אנוכיים. אם אני לא אלך לבקר עכשיו, מי יבוא לבקר אותי כשאהיה זקן? באמצעות המעשים שלי אני מלמד את הילדים שלי מה הם צריכים לעשות. איך הם יצטרכו לנהוג בי בעת זקנה. כשאדם סובל הגוף ללא ספק סובל, אבל הנפש שלו לא סובלת. היא רואה מי מגיע ומי לא, וממנה (מהנפש) מגיעה הברכה. Doing is getting.

העולם החומרי הזה הוא בית הספר הטוב ביותר שאלוהים נתן.

לכל דבר יש 3 איכויות (גונות): סאטווי, רג'אסי, טמאסי. סמאדהי זה טמאס טהור. כל היקום עומד מלכת. תמיד מלמדים אותנו לחמוק מהטמאס.

גם לאני יש 3 איכויות. האיכויות שאנחנו בעיקר מודעים אליהן הם ערבוב של רג'אס וטמאס. האני הפנימי הוא הסאטווי. יש תהליך עמוק יותר בכדי להגיע לאני הפנימי הזה. זה יכול לקרות בתרגול. ברגע הנכון זה מופיע במדיטציה, כל החושים יהיו דוממים. הם לא יקפיצו את ההכרה. גם ההכרה שוקטת. אז יבקע אור שיקח את האני הלא טהור לאני הטהור. יש הרבה תהליכים לאור הזה. באור הזה אנו מתבססים.

 

ש: דיברת על שחרור. איך אפשר לרפא את הגוף אחרי ניתוח למשל?

תנסו לשחרר (To drop). אל תשימו לב כמה פעמים נכשלתם. אסור לוותר. תמיד צריך לנסות. זאת הרכות והפיקחות בפילוסופיה. הפילוסופיה מלמדת בגישה צנועה יותר מאשר בהאתא יוגה. אומרים "בלי נדר" כשמשתדלים בהשתדלות הכי טובה. נתתי לכם רמז איך לשחרר. זה המפתח שיאפשר לכם להיפטר מטראומות פיסיות ונפשיות.

הבקשה שלי לכולכם היא: תעריכו כמה שיותר. תעריכו הכל. עכשיו אתם צריכים לחשוב איך אפשר למצוא את הדברים שיש להעריך? זה מסע גדול. ככל שתמצאו יותר דברים כאלה כך תעריכו את עצמכם יותר. אין דבר שלא ראוי להערכה. אבל יש פה "אבל" קטן - תעריכו גם את עצמכם מעת לעת. אבל להעריך בצורה טהורה עם בהירות, ולא בצורה מזויפת.

איך להתחיל? תעריכו את האחרים בצורה מקסימאלית. זה דבר שקשה לעשות. זה סוד גדול שדרכו אפשר להגיע לאנהאט, ללב. כשרוצים להגיע ללב ול-12 העלים הקסומים שלו צריך להעריך את האחרים וזו הדרך להעריך גם את עצמנו. יש 12 שבטים, 12 מזלות. יש בזה משהו מיסטי. ככל שתעריכו יותר את האחרים, כך כף היד הקמוצה תיפתח. האיכויות הן אוניברסאליות, ודרך הערכתן תוכלו להעריך גם את עצמכם.

ביום כיפור האנשים מתפללים מתוך ספרי תפילה. בתפילות הם משבחים את התכונות של אלוהים. זה משביע את רצונו של אלוהים. כל היום מתפללים בבית הכנסת באמירת דברי הערכה ושבח לאלוהים. אז למה לא להעריך כל יום דבר אחד?

זוהי הדרך הפשוטה. הערכה של דברים מרחיבה את הלב. וכשהלב נכנס ל"בריכה", רק מילה אחת יכולה להיאמר – אהבה. ביום-יום אנחנו חווים אהבה, אבל ישנה אהבה עמוקה יותר שקיימת בנו מיום היוולדנו. אנחנו מכירים את האהבה הזו מהיום שנולדנו והכמיהה לאהבה הזו לא תיעלם.

[רונן על 'יין הונגרי': אחרי שטועמים את היין ההונגרי מחפשים אותו כל החיים ואי אפשר לעבוד עלינו כי אנחנו מכירים את הטעם. מוסר ההשכל הוא שצריך לקפוץ למים ולשחות. צריך להיות מעורבים. מי שמתבונן מהצד לא מגיע לכלום.]

עבד הוא מי שאין לו דעה משל עצמו. אין לו רצונות משל עצמו. להגיע ללב זה להיות עבד. המאסטר שייתן את היין ההונגרי נמצא בלב. העבד הוא רק משרת. המאסטר העליון נמצא בסהאסררה אבל אי אפשר להיות שם כל הזמן, כי זה בלגן. לכן הולכים ללב. גם אני מחפש את הדרך לפאב שמגיש את היין ההונגרי. כולנו נמצאים באותה סירה.

סאטסאנג – חברה של אנשים שמחפשים את ה"סאט". הנוכחות שלכם גרמה לי לחשוב על הסאט והביאה לי את הרגע המאושר. אני מכיר את המגבלות שלי ובתוכן אני פועל. ומכיוון שאני מכיר את המגבלות שלי אין לי ציפיות ואני נהנה.

אל תשכחו להעריך. המפתח להצלחה זה להעריך. תעריכו את העולם שלכם והוא יפרח. ההזנה הטובה ביותר (דשן ומים) זה הערכה. זאת מתנה גדולה. כולנו זכאים לחיים שלנו. תכבדו את החיים. תאהבו אותם. החסרונות הם כלי לשיפור.

 

ביקור במקדשים:

כשאתם מבקרים במקדש כלשהו תזכרו ותחשבו על האלוהים שלכם, לא על שום דבר אחר. במקדשים יש שדה מגנטי של כוח של אור אלוהי. אנשים קדושים שהקדישו את עצמם לאלוהים הם כמו תחנות כוח. זה נותן שלוות נפש ומנקה אתכם, ויותר מזה – זה נוגע במהות הפנימית, בנשמה. בין ביודעין ובין שלא ביודעין.

 

ש: מהן ההנחיות לשינה טובה?

אתם יודעים את השיטה לשינה טובה. אתם יודעים איך להיכנס למיטה. עושים מקלחת, ועם מים קרים שוטפים מהירכיים ומטה, מהכתף עד האמות ומאחורי הראש. בעת ערנות המוח משתמש בסידן לתהליך העברת המסרים העצביים. יש הוצאה לפועל של תהליכים על ידי חלקים במוח. האוכל הוא סידן. בגלל שיש הרבה סידן, הוא לא נספג, בלילה הוא מפונה. וככה אנחנו נרדמים.

אחרי השטיפה לשבת 5-10 דקות במדיטציה ולנסות לראות את האור. תוך 5 דקות אתם תרגישו מנומנמים. הקריטריון הוא לראות את האור. אפשר לראות את האור בכל מקום. גם בחושך מוחלט אפשר לראות את האור הזה. גם בחדר שחור בלי טיפת אור שנכנסת, אם מסתכלים על החושך, אחרי כמה זמן רואים אור, זה משהו מיסטי. זו תכונה של התאים בעין. זה טוב לשינה וטוב להגברת הריכוז.

אם רוצים להזין את השינה תזכרו את אלה שאתם אוהבים. כולנו אוהבים במישרין או בעקיפין את הבורא. המחשבה הזו שהולכים לישון איתה היא המחשבה שמקיצים עמה בבוקר. כשנקיץ מהשינה נהיה מאוד רעננים.

אתם עושים טרטאק? כן. בעולם הרוחני, זה שיש לתרגיל סוף לא אומר שיש לזה סוף. לוקח זמן לפעמים להגיע למצב שבו הנקודה (שעליה עושים טרטאק) נעלמת. תלוי בכושר הריכוז. את צריכה להמשיך עם הטרטאק גם אחרי שהנקודה נעלמת ואז תראי משהו. את צריכה לחוות את זה בעצמך. אחרי שישה חודשים, הזמן עד להיעלמות הנקודה מתקצר. (שיבוג'י ממליץ להמשיך להתבונן גם אחרי שהנקודה נעלמת - להשלים עד 10 דקות). כל מה שקורה בטרטאק זה ביטוי של תהליכים פנימיים. זו ראיה פנימית. הראיה הפנימית מגלה משהו נוסף. תני לזה זמן.

דהרנה = חקירת מהות הדברים, חקירת התכונות של הדבר. המחשבות שהחושים יוצרים עולות למעלה כמו בועות שעולות במים. יש מחשבות שעולות, למשל – מחשבה על מין, זה מעורר את התשוקה והחושים, וההכרה מצטרפת לזה. יש מחשבה על אוכל, זה מעורר את התשוקה והחושים, ואז ההכרה מתחברת למחשבות ורוצים לאכול. החושים לבדם לא יכולים להביא משהו לידי ביטוי בעולם. צריך את תמיכת ההכרה, המיינד, כדי להגשים את התשוקות. בלי ההכרה לא נרגיש טעם.

באמצעות התרגילים של הבריגהו יוגה אנחנו מאמנים את ההכרה להתמקד בדבר שאנחנו עושים. לרוב יש עצה לעשות כל דבר בעתו. זה מאוד נדרש כדי לאמן את ההכרה. אם מרגילים את ההכרה להיות מרוכזת בפעולה אחת נפתח את הliking לפעולה גם אם לא אהבנו אותה. עם החיבה לדבר גם העניין בדבר יעלה. ואז ההכרה לא תתעייף יותר מהעבודה שבתחילה לא אהבנו.

מוסר השכל: כל פעולה שאנחנו עושים - אם ההכרה לא מעורבת בה, אנחנו מתעייפים מהר יותר. אנו עייפים מכיוון שההכרה לא נמצאת שם. לכן צריך להכניס לכל פעולה שעושים את ההכרה (המיינד), להיות מרוכזים בה.

אלה תחושות מהצ'יטה ומהאינטלקט. באופן בלתי ישיר, שדה הפעולה של ההכרה הולך וגדל ברגע שעושים משהו מתוך ריכוז. ברגע שמשהו מעניין אותי, ההפרעה של המחשבות הולכת ופוחתת. זה מה שאנחנו רוצים שיקרה בתרגול הרוחני, שההכרה לא תפריע בזמן התרגול.

אתם צריכים לשלב את ההכרה בכל דבר שאתם עושים, בכל פעולה (אכילה, הליכה). תנסו לאמן את עצמכם בכל יום ובכל פעולה. תשימו את כל-כולכם בדבר, ואז טווח הפעולה של ההכרה יגדל מאוד. כשההכרה מרוכזת, המחשבות לא עולות כל כך, וגם ההכרה מאבדת את המשיכה למחשבות שעולות מתוך החושים. ההתמדה בדבר עצמו תגביר את כוח הריכוז, ההכרה תתחיל לעבור שינוי ותהיה פחות מופרעת מהמחשבות שעולות מתוך החושים.

המיינד הוא החבר הטוב ביותר לאורך כל חיינו. והוא גם האויב הכי גדול. זו הבחירה שלי אם אני רוצה להתיידד עם המיינד כך שהוא יהפוך לתומך הכי גדול שלי, או שאאפשר לו לגרום לי בעיות וסבל.

לדוגמה, כשעושים נבידיאן - בכל התהליך, כשלוקחים את השמן ומתרכזים בו, אל תהיו מכאניים. תהיו עם המיינד בתוך הפעולה. הגוף יודע לעשות את הפעולות, אבל אל תתנו למאיה ללכוד אתכם בעשייה רובוטית אוטומטית. תהיו ערים למה שאתם עושים עם ההכרה. כשאני עושה טרטאק על היד עם השמן אני צריך לראות את השמן עם ריכוז ולחזור על המנטרה. כשחוזרים על המנטרה 'ראנג' צריך לשמוע אותה מבפנים. כשתהיו מרוכזים ומעורבים עם המיינד בתרגיל, הפראנה תסייע לכם למצוא את הקצב הפנימי. ואז המקצב יהיה קבוע, לא תופרעו.

בתהליך הזה תראו שהאנרגיה שיוצאת מעין שמאל שונה מהאנרגיה שיוצאת מעין ימין. קרן אור יוצאת מהעין השמאלית. זו אנרגיית הפראנה. שמים אותה בטבור, ואז כל המניפור מתחזק. זה יקצר את המסע מהמולדהאר למניפור. פטאנג'אלי אמר שהמנטרות 'לאנג' ו'יאנג' לא כל כך שונות זו מזו. יש קרבה בין האדמה לאש. דרך התמיכה של הפראנה קל יותר להרים את האנרגיה מהמולדהאר (הצ'קרה הראשונה) למניפור (הצ'קרה השלישית).

מעתה כשתעשו את השקטי שנצ'אר, אמבוג' מודרה, נבידיאן, טראטק, תנסו להכניס את ההכרה לתוך התרגילים.

גם בתרגיל של הריכוז בקודקוד האף – כשמסתכלים עם העיניים הרגילות קשה לראות את הקודקוד, אבל כשמסתכלים עם העיניים הפנימיות, הריכוז כל כך גבוה שמאלצים את הקונדליני להתעורר. זה גם מנקה את מערכת העצבים. הפסולת נאגרת בגוף, ברקמות הרכות. הפראנה מנקה את העצבים והעצבים שולטים על כל המערכות בגוף. כשרגועים ושרויים בשלווה פנימית, לא שמים לב אפילו לנשימה. כשדואגים, מתוחים, עצובים, מתרגשים, רצים – מרגישים את הנשימה. תסכול, כעס, עצב - כל התנהגות פיסית כזו משנה את קצב הנשימה. בעת שמחה ואושר יש נשימה שהיא רגועה ומביאה שקט.תרגישו על ידי העשייה. תעשו את זה ותרגישו, אל תסכימו איתי. כשתהיו במדיטציה עמוקה לא תטרחו לחפש את הנשימה שלכם, כי תהיו שרויים בשלווה פנימית עם נשימה מושלמת.

 

ש: לעיתים יש דברים שאני צריכה לחשוב עליהם ולהחליט. יש לי הרבה דברים שאני צריכה לחשוב עליהם במהלך היום. איך אני מאזנת.

תהליך קבלת החלטות הוא דרך חשיבה. אני אומר שאנחנו צריכים להכניס את המיינד לתוך העשייה. לא משנה מה אני עושה. תהליך קבלת החלטות משתנה בהתאם לנסיבות, אבל כשאנחנו עושים משהו צריך להכניס לתוכו את ההכרה. תהליך חשיבה הוא תהליך מנטאלי. משימות היום והחלטות היום נעשים באופן אוטומאטי על ידי ההכרה. אין לי הנחיה שתתאים לך. גם לי יש הרבה דברים לעשות במהלך היום. זה התהליך הטבעי של החיים. את מאוד פרפקציוניסטית. תסתכלי על הכל כעבודה שאת צריכה לעשות. אם תתרכזי עם המיינד זה יביא את התשובות.

אל תתבלבלו מכך שיש כל כך הרבה עבודה. תתחילו לעשות אותה. תפסיקו להטריד את עצמכם בכמות העבודה שיש. פשוט תעשו את העבודה ותזרמו. אני עושה הכי טוב שאני יכול, ומה שאני לא מספיק – מה אני יכול לעשות? אם צריך להוסיף עוד זמן אני מוסיף.

פרפקציוניזם זאת תכונה טובה. אבל כשהעץ מאוד יבש ורוצים לכופף אותו הוא יישבר. צריך להיות גמישים. בעיקר ביחסים עם הבעל. תהיי רחמנית.

 

ש: אני מרגישה שיש לי כל היום רשימה ארוכה של דברים שאני צריכה לעשות, וזה מכניס אותי ללחץ ובסוף היום אני מותשת.

אני מסכים איתך. זה מעייף. המיינד שלנו קולט הרבה מטלות שהן לא נחוצות לאותו היום. תחשבי מהן המטלות הנחוצות לאותו יום ותכתבי אותן. ואז לא תתעייפי. רק את הדברים החשובים לאותו היום תרשמי. יש מטלות ליום חופשי, מטלות ליום עבודה. צריך לדעת איזה עבודה היא הכרחית לאותו היום. כל אחד יודע לגבי עצמו מה מוטל עליו לעשות באותו היום. אם תתמקדי בזה לא תהי עייפה בסוף היום. בעיר צריך ללמוד להסתגל ולנהל נכון את הזמן. עם ניהול נכון של הזמן הכל יסתדר לאט לאט. ביקשנו ארבעה ימים לחיים האלה - אל לנו לבזבז יומיים ביצירת תשוקות ועוד יומיים בציפייה שהם יתגשמו. תנסו להשתוקק לדברים שהם הכי חשובים ותעשו אותם. כך אני חי כל יום. כל יום הוא יום נהדר. אני לא דואג לגבי המחר. לא אכפת לי. אין לי סדר יום למחר.

[רונן: עם השנים תראי שסדר העדיפויות שלך משתנה. אנחנו רוצים פורמט מסודר, אבל באופן אוטומטי מבפנים יש דברים שאת לא מתייחסת אליהם. אם המיינד לא עובר לגלי אלפא דרך התרגול, את כל הזמן תטחני בראש. את צריכה להיות בתוך state of mind מסוים שיגיע עם הזמן. הבלגן לא יפסיק, אבל את לא תיכנסי לתוך זה.]

ש: אני מתקשה לקום בבוקר.

אני לא מסכים איתך. כשיש רצון יש דרך (When there is a will there is a way). באיזה גיל את אמורה ללמוד קבלה? גיל 40. למה בגיל הזה? כדי לא להיות 'משוגע' מוקדם מדי. אל תהיי פרפקציוניסטית. בשעה שהתעוררת - אז מתחיל הבוקר שלך. תתרוקני, תשטפי. ואם אין לך זמן לתרגל, תתחילי את היום. כשאת מוצאת זמן פנוי לתרגול, תתרגלי. אין טעם בלחץ בתרגול הראג'ה יוגה. אסור לנו להיות קשוחים עם עצמנו. אסור לנו להכריח את עצמנו. מתי שיש לך זמן - אז תתרגלי, זה לא חייב להיות בבוקר. הסרט Papillion (הפרפר) – יש לאסיר הזה את מספר שיא הבריחות מהכלא. תחשבו על כוח הרצון שלו. יש בעולם המון סיפורים כאלה. 

אם יש רצון יש דרך, אבל אל תנסי להגיע לדרך בצורה מהירה מדי. עד גיל 40 הרצונות שלנו מאוד קופצניים, אנחנו לא לגמרי מרוצים מהחיים שלנו. בגיל 40 אנחנו מתחילים להבין שלא הכל מושג. ואז יגיע הזמן הנכון לא להיות 'משוגעים'. המספר 40 הוא מספר בעל משמעות. 40 שנה הסתובבו בני ישראל במדבר. לכל גיל יש את הזמן שלו וההתנסויות שלו.

כולנו רוצים להיות מאושרים. כולם נולדו כדי להשיג את האושר. התשוקות שלנו גם הן נועדו להשיג את האושר. גם רשעות יכולה להעניק למישהו סיפוק ואושר. יש אנשים בחברה שיש להם מוניטין רע, הם מייצרים כל הזמן בעיות. הם שואבים הנאה ושמחה מהסבת נזק לאחר. אני גם אוהב להקניט אתכם, זה מסב לי אושר. יש הרבה דרכים לגרום לאדם להיות מאושר.  

ש: אני מנסה להבין אם החיים פשוטים או מסובכים. כלומר האם יש אמת אוניברסאלית או שלכל אדם יש את האמת שלו וצורת ההסתכלות שלו?

אלוהים חנן את האנשים בזיכרון קצר ובראייה קצרת טווח. אנחנו שוכחים בקלות. החיים נותנים לנו את כל השיעורים הנדרשים, אבל אנחנו לא תמיד זוכרים. הידע תמיד קיים, אבל אנחנו לא תמיד נעזרים בו. כמו הסיפור שסיפרתי על רמה קרישנה שדחף את ראשו של התלמיד למים. בנושא הזה אפשר לדבר ללא סוף בלי להתעייף, אבל בעולם היום הדברים לא כל כך פשוטים. הם יכולים להיות מסובכים. אבל לי יש יכולת להפוך אותם לפשוטים באמצעות החכמה. אם יהיה לי החינוך הדרוש יהיו לי גם הידע וגם החכמה.

חשוב לזכור לעשות  את הדברים מבלי לצפות לתמורה, כי התוצאה הן לא בידי. החיים נותנים לך את ההזדמנות ללמוד. יש מצבים שתראה את הדברים כפשוטים, ויש מצבים שתראה את הדברים כמסובכים. ואיך שאתה רואה את הדברים היום זה לא איך שתראה אותם בעתיד. בפילוסופיה מסתכלים על כל שלב כהכנה לשלב הבא. וברגע שעברת לשלב הבא אי אפשר לחזור אחורה לשלב הקודם. המטלות שלך והיכולת שלך למלא אותן בנושאים שנראים היום מסובכים, יראו בעוד עשר שנים מאוד פשוטים. לדוגמה, כשלמדת בבית הספר - איזה מקצוע היה הכי קשה עבורך? תנ"ך. אם תפתח עכשיו עניין בתנ"ך אתה תראה, שהדברים שהיו מורכבים בילדות יהיו פשוטים עכשיו, ותאמר שזה קל. זו ההתקדמות הטבעית של הדברים. בכל שלב יש קשיים, אבל כשמתבגרים זה נראה פשוט יותר. לתנ"ך יש רבדים עמוקים. התנ"ך ניתן לאדם. כשתהיה מוכן אתה תקבל את זה. זה יפתח מבפנים יום אחד. כולם קוראים את התנ"ך אבל לא כולם מבינים אותו. גם אנשים דתיים שקוראים בזה יומיום לא בהכרח מבינים אותו. לתורה יש כמה רבדים. כשאתה קם מקריאת הספר אתה צריך לחיות את זה. יש סיבה למה שנאמר. צריך לחיות את זה ואז מבינים למה נכתב מה שנכתב. המילה היא מילה, אבל כדי להגיע להבנה שכל מילה היא עולם ומלואו צריך לצלול לתוך כל מילה.

הייתה תקופה שבה רציתי להשיג דברים בקלות, והגורל לא אפשר את זה. אם הייתי אמור להיהרג ע"י כדור, ואסטרולוג היה מספר לי את זה, אז אלוהים היה דואג שיהיה מישהו שילחץ על ההדק. הגורל של אותו אדם היה ללחוץ על ההדק. זה חוק קארמתי. אתה יכול לפקפק בזה. זו הבחירה שלך. אבל איך אתה יכול להתכחש לנוסטרדמוס למשל? הוא חזה דברים 500 שנה מראש. חזון הוא קריאת העתיד. גורל הוא גורל. אבל מצד שני אנחנו יכולים לשנות את הגורל.

ש: דיברנו הרבה על המורה הפנימי. אני חושב על כל האנשים שטועים. גם הם מקשיבים לקול פנימי. אז איך אפשר להבחין מתי הקול הפנימי אומר משהו נכון ומתי לא?

נמנעתי מלתת תשובה בנושא הזה ספציפית. כשהמורה הפנימי מנחה אותנו, אנחנו לא מאמינים ורוצים לקבל אישוש חיצוני. המורה החיצוני נמצא שם כדי לומר לנו שאנחנו בכיוון הנכון. אם יש ספק הולכים למורה החיצוני והוא עוזר. המורה הפנימי והחיצוני הם היינו הך. אני מדבר עם המורה החיצוני (גורוג'י). וכשהיה לי מזל גדול הייתי יכול לדבר עם המורה החיצוני פנים מול פנים למשך 2-3 דקות פעם בשנה.

המורה הפנימי יגיד לך רק את האמת, אבל למורה יש צל שהוא המאיה. המאיה תציע לך המון אפשרויות. עכשיו זה תלוי בכך לחמוק מהמלכודת של המאיה. גם אם אומר לך איך, אתה צריך למצוא את הדרך של עצמך, למצוא את הדרך להבחין בין הקול של המאיה לקול של המורה הפנימי. הקול הפנימי תמיד קיים. אם אתה הולך באור יום, האם אתה יכול להפריד את עצמך מהצל שלך? לא, הצל תמיד הולך איתך. אי אפשר להפריד אותו. כשהמורה הפנימי שם, גם המאיה שם. 24 שעות ביממה, לא רק באור יום. (שאלה) אז אולי עדיף לשאול רק את עצת המורה החיצוני? (תשובה) למה לא? המטרה של המורה היא להדריך. איך נהיית טוב במחשבים? מישהו לימד אותך בתחילת הדרך. או מחקירה עצמית. רצית לדעת עוד, הגעת לתחום הזה, והיום יש לך ניסיון.

אני לא צריך להוכיח כלום. אם אני טוב בתחום אחד בחיים זה מצוין. אתה לא צריך להרשים אחרים. אם תרשים את עצמך אז העבודה כבר נעשתה. יגיע יום שבו הלב שלך יגיד לך שהוא אוהב אותך וירדו לך דמעות אושר. עד שהשלב הזה יגיע, אתה רחוק מעצמך. אנחנו אוהבים את כולם כי אנחנו אוהבים את עצמנו וכולם מתווכים את האהבה הזו לעצמנו.

ש: בשוואסאנה אמורים להתרכז בלב. האם יש משהו אחר שאפשר להתרכז בו? מנטרה? דמות? לעתים אני מרגישה שאני לא לגמרי יכולה להרפות, והייתי רוצה להוסיף צליל.

יש 5 תהליכים שונים. בהתחלה זה להרפות (drop) את הגוף החיצוני, אח"כ את הגוף הפנימי, אח"כ את הגוף המחשבתי ואז את הגוף האסטראלי. 4 גופים. המאסטר תמיד יעזור והצל תמיד יענה. אני רוצה להישאר בגוף השלישי היותר עמוק שבו יש את המאסטר ואת הצל.

בשוואסאנה צריך קודם כל לאפשר לגוף לצנוח. ואז להכריח את המחשבות להירגע ולהיעלם. לאט לאט מנצחים והמחשבות פוסקות. צריך להרפות את הגוף החיצוני והפנימי. ואז בגוף השלישי צריך לא לחשוב על כלום, להגיע לחלל void. שוואסאנה לא נעשית במטרה להגיע לסמאדהי, אלא כדי להטעין את הגוף מחדש באנרגיה שאבדה במהלך התרגול. זה התהליך.

אני לא ישן, אני מודע לכך ששלושת הגופים רפויים. אם אצליח להישאר במצב הרפוי הזה למשך כמה שניות, אצליח לחדש את מאגר האנרגיה שלי. אין לי זמן לישון שמונה שעות במשך היום וככה אני מקבל חזרה את האנרגיה.

ש: אמרת שצריך להורות לגוף לשחרר, אבל אז לא עולה מחשבה שמורה לגוף להשתחרר?

המאסטר, המורה הפנימי, הוא זה שמורה להרפות. וכשהוא נותן את ההוראה זה עובד. המאסטר יכול לשלוט על המאיה, המאיה לא יכולה לשלוט על המאסטר. כי המאיה היא תוצר של המאסטר הפנימי. בתרגול זה מאוד פשוט. תניח למה שאתה מרגיש ורואה. המילים עוזרות לנו להבין, אבל הן גם מפריעות, כי הן תלויות בחינוך שקיבלת. ההפרדה לשלושה גופים קיימת לצורך הלימוד, במציאות כשאתה מתחיל לשחרר גוף אחד אתה משחרר את האחרים. מי ניסה לעשות טאי צ'י? ההוראה הראשונה בטאי צ'י זה להרפות. צריך להיות בחוסר צמידות לגוף. ההכרה רוצה להיצמד והמאסטר רוצה להתנתק ולהרפות על מנת שתוכל לחוות אותו. אחרי שנים של תרגול, כשתהיה עם המאסטר אתה תראה שהמאיה כבר לא מפריעה.ברגע שמתגברים על הצל נשארים עם המאסטר.

תהיה עם הלב, תתמוסס לתוך הלב, זה ה-dropping. יש שלבים. כשאני שרוי בתוך האור, האור ינחה אותי. תהיה בתוך הלב, הלב ינחה אותך מה לעשות. חייבים הנחיה של מורה. בלי מורה אי אפשר לדעת. רמאנה מהרישי הגיע לשחרור בגיל 12, אבל יש מעט מאוד אנשים כאלה שמצליחים להגיע להארה בלי מורה. הייתי במקומות בהם מהרישי קיבל את ההארה ולא היה שם אור. מהרישי היה האור. הוא החליט באיזה מקום זה יינתן. זה  אפשרי. הכל אפשרי. ברגע שאין לי שום ספקות, אני משוחרר מהצל. אז אין לי שום ספקות.

בסוטרות של פטאנג'לי יש משפט שאומר: מה שאתה עושה - מביא תוצאה טובה. כשאתה מכוון עם האגו, האינטלקט, החושים וההכרה בתוך העשייה, זה מוכרח להביא תוצאה טובה. אנחנו אוהבים לדעת הכל דרך הסברים אינטלקטואליים. אתם באים אלי לשמוע את החוויות ממני. אתם חושבים שעברתי את השלבים האלה ושאוכל לתת לכם תשובות. אתם נותנים לי את ההזדמנות לחקור מה אני יודע, אבל אני לא יודע הכל. את השלבים עברתי עם החיים המעשיים. אני לא זוכר הכל ואין לי צורך לזכור הכל. יש לכם שאלות ואז מגיעות אלי התשובות. כמה שנים אתה מכיר אותי? 15. תמיד ראית שאני לא מורה. זו הסיבה. המורה נמצא תמיד בצעד הבא. אני לא יכול לקחת אותך לשם. אנחנו מורים מסוג אחר שיכולים לשתף את המחשבות. גורוג'י הוא מורה, הוא יכול לקחת אותך לשלב הבא. אל תחפש אותו פיסית. תנסה למצוא אותו בצורה אסטראלית, רגשית. אתה יכול למצוא את המורה בכל מקום. הוא לא רק המורה שלי. הוא המורה של כולנו. הוא לא יניח לכם להיכשל. זה בטוח.

הוא אמנם לא ייתן לכם גלידה ושוקולד, אבל אני מבטיח שהוא לא יניח לך לטבוע. בין אם הוא בחיים ובין אם לא. האיכות של המורה לעולם תחיה. אם אתה בוטח בו אתה יכול לראות אותו כמו יהודי, כמו מלך עם כתר. אפשר לשים עליו איזה קישוט שרוצים. אתה יכול לעשות אותו יוגי, כל קישוט שתניח עליו - הוא יגלם את הצורה הזאת. כמו שאת יושבת מולי, ככה  אני צריך לחפש את אלוהים. באופן פשוט.

כשאני בלי משקפיים אני רואה את מה שאני צריך לראות. עם המשקפיים אני רואה את מה שמופיע לפני. בלי משקפיים זה אושר.

הפגישה עם גורוג'י:

יש אנשים כל כך אנוכיים, יש להם 'דבש' על השפתיים ובתוך הפה והם לא רוצים לתת לי. את יכולה לשתף אותנו בחוויה שלך? [(תשובה) סיפרה על החוויה שהיתה לה במדיטציה. כשאמרו לה להתרכז בלב ולראות תמונה של אדם קדוש הופיע שרי טאילנג סוואמי. היא הרגישה שהלב שלה מתרחב ותחושה של משקל בלב. זאת היתה חוויה מאוד עוצמתית.]

אני אשתף את החוויה הראשונה שלי עם המורה שלי. רוב האנשים מכירים אבל כדאי שתכירו גם אתם.

נולדתי קצת משוגע, עם פסימיות, פרנויה ואגו גדול. אף פעם לא הייתי ילד טוב. עזבתי את הבית בגיל 14, כי הייתי בעייתי. הייתה לי זכות מההורים הביולוגיים שלי. לא גרמתי לכך שתלונות עלי יגיעו להורי, לא עשיתי דברים רעים. למדתי כמה שאפשר. אבל בגיל 20 קרה מפנה, התחלתי לחפש רוחניות. הוצאתי את כל הכסף והרכוש שלי על רכישת ספרים. התחלתי ללמוד את הפילוסופיה ההודית. למדתי קצת על הדתות השונות. הייתי במסגד, בכנסיה. אבל הייתי מחובר על ידי ההורים הביולוגיים שלי לרוחניות. הורי היו תלמידים של שנקארי מאטאג'י שהיתה תלמידה של שרי טאילנג סוואמי. הכרתי את טאילנג סוואמי מילדות, היינו הולכים למקדש. ביקשתי ממנו כל הזמן "תעזור לי, תעזור לי, תעזור לי". בתאריך 7 בנובמבר 1977, הוא הופיע ואמר "לא, אני לא יכול לקבל אותך". הייתי שבור לרסיסים. זה היה אסון עבורי. הוא נתן הכרעה ישירה. כעסתי מאוד.

נסעתי מורנאסי לנאגפור. הייתי צעיר ונמרץ, עם אגו. היה חם ברכבת. איש בן 90 ישב מולי. לא ייחסתי לו חשיבות. ילדים שאלו אותו שאלות אבל הוא לא פצה את פיו. העיניים שלו היו קצת עצומות כמו של רונן כץ. הוא היה אדם מאוד פשוט עם מכנס דהוטי וקורטה. כל היום שתינו מים. לא שמתי לב אם הוא אכל או שתה. בכל תחנה אנשים עלו ושאלו אותו שאלות ודיברו איתו, הציעו לו דברים והוא סרב בחיוך גדול. לא הייתי מודע לזה בצורה מלאה. ראיתי את זה מתוך התת מודע. בערב אכלתי תפוזים. האיש לא שתה מהבוקר, והוא לא הסכים לקבל אוכל ברכבת. חשבתי שאולי אם אציע לו פירות הוא יסכים לקבל. עם מעט שחצנות התקדמתי לקראתו ושאלתי אם הוא רוצה קצת. הוא חייך וסרב. גם לזה לא ממש שמתי לב.

אחרי האוכל אנשים התחילו לדבר ברכבת על פילוסופיה. איך שהתחילו לדבר על פילוסופיה התפרצתי ואמרתי שהכל שטויות. מישהו שאל אותי מה הבעיה שלי. באותו רגע לא יכולתי לעצור את עצמי. התסכול יצא החוצה. לא אמרתי לו שאני מחפש 4 שנים מורה ולא מצאתי, אבל גם לא הסתרתי את האמת - אמרתי בצורה מאוד וולגרית "קראתי הרבה ספרים, אומרים שצריך מורה, איפה אני יכול לקנות מורה כזה?". לזקן לא הייתה תשובה בשבילי אז הוא לא ענה. הוא הבין על מה אני מדבר אבל לא ענה. הלכתי לישון.

כשקמתי בבוקר והנסיעה הסתיימה, אותו אדם זקן ירד גם הוא איתי בתחנה. הגיעו כל מיני עוזרים לסייע לו. אני לא יודע אם זה היה טריק שלו או גורל טוב שלי, הוא אלז פתאום ביד שלי לעזרה. ואני תמכתי בו וצעדתי. כשיצאנו החוצה ראיתי שהרבה צעירים מחכים לו. כשראיתי אותם שחררתי אותו כי ראיתי שהוא צריך ללכת. ואז נכנסו כמה מהם להביא את המזוודה והציוד שלו. היה לו את תא השינה האישי שלו, אבל מורנאסי עד נאגפור, נסיעה של 22 שעות,  הוא ישב, הוא לא ישן ולא הלך אפילו לשרותים. לאורך כל הדרך הוא היה עם חיוך גדול ועיניים חצי עצומות.

כשהיינו על הרציף התכוונתי ללכת, ולפני שעזבתי, הזקן אמר לי בקול מתוק: תקבל בקרוב מאד ("Boy, you will get it very soon"), אל תדאג.

חיפשתי שני ספרים של באבא (טאילנג סוואמי). ספר אחד מצאתי בשוק ואת השני לא מצאתי. חיפשתי נואשות את הספר על האיכויות. הוא היה כמו תנ"ך עבורי. ניסיתי למצוא אותו בכלכתה, בוורנאסי, בדלהי, במומביי, בשווקים הישנים, ולא מצאתי. אבל בכל פעם שהגיעו מוכרי הספרים לורנאסי הם סיפרו לי על אדם שהוא ידען ויש לו הרבה ספרים ויעצו לי לנסות למצוא אצלו. חזרתי לורנאסי, היתה אז פוג'ה, והנינה של תלמידה של להירי מהשאיה, שעבורה עשיתי עבודת שירות, הזמינה אותי לבוא.

היא שאלה אם אגיע לפוג'ה ואמרתי שכן. היא הזמינה אותי לבוא בשמונה וחצי. כשהגעתי מצאתי שהבית סגור ואף אחד לא היה ער. הבית של משפחת בהדורי היה קרוב, אז אמרתי לעצמי שבמקום לבזבז את הזמן, אלך לאדון ההוא שיש לו את כל הספרים. בשעה תשע הגעתי לגורוג'י. הוא היה אותו אדם בורנאסי שהיה לו אוסף עצום של ספרים. הגיעו שניים מאנשי הבית ופתחו לי את הדלת. בהמשך נודע לי שהם תלמידים שלו ולומדים אצלו אסטרולוגיה.

באותה תקופה שנאתי אסטרולוגיה. האחרון שהייתי רוצה ללמוד ממנו משהו זה אסטרולוג. אבל החמדנות שלטה בי ורציתי את הספר, אז חיכיתי לו. הוא הגיע אחרי המקלחת כשהוא לבוש בפיג'מה. הוא היה רזה מאוד. הוא לבש את הקורטה כשחציה בתוך המכנסיים וחציה בחוץ. הוא היה מאוד מנומס והזמין אותי להיכנס פנימה. הוא דיבר איתי בהינדי ואני עניתי לו באנגלית. ניסיתי להרשים אותו, להראות לו שאני יותר טוב ממנו. הוא פשוט ענה לי בהינדי, ואז ביקש עבורנו תה. הילד הביא שלוש כוסות תה. אחרי כמה דקות הוא הגיע עם עשרים כוסות תה וקנקן. וכשהוא הביא את התה התיישבתי על הכיסא. אז לא הכרתי את גורוג'י, ולא ראיתי בו שום דבר מיוחד.

הוא שאל למה באתי. אמרתי שהגעתי כי אני מחפש ספר ושמעתי שיש לו ספריה. הסברתי לו איזה ספר אני צריך והוא אמר שיש לו את הספר הזה, בן 97 העמודים. הוא סיפר שקרא אותו ושהספר מעולה. הוא הזמין אותי לבוא בערב. הוא היה האדם הראשון, אחרי שמונה שנות חיפוש, שהיה לו הספר. אמרתי "סוף כל סוף הירח נפל לי לכוס" (התמזל מזלי). אמרתי לו שאלך ושאחזור בערב וכשרציתי לצאת, הוא הזמין אותי להישאר לשתות תה. ישבתי על מפתן הדלת כדי שאוכל לברוח החוצה. בינתיים הגיעו 15 אנשים. הוא הסתכל עלי וזהו.

ככה התחיל 'פינג-פונג'. כל יום הגעתי וגורוג'י אמר לי "תבוא מחר", "תבוא בבוקר", "תבוא בערב"... תמיד היו שם אנשים. עשרים, חמישים, ששים, מאה איש. לא יכולתי להשחיל מילה. אבל בכל פעם שרציתי ללכת קיבלתי תה. בכל פעם שרציתי לוותר, גורוג'י אמר "תבוא בערב, הפעם אתן לך את הספר", ובכל פעם קיבלתי התנצלות כנה, כזו שממיסה אותך. "תבוא בפעם הבאה, בטוח אמצא את הספר". הוא כבר הפסיק להגיד בוקר/ערב, פשוט "תגיע". חצי שנה חלפה ובינתיים שכחתי מהספר. אבל שמתי לב שלאדם הזה יש משהו לתת לי.

קודם כל, הייתה לי הסתייגות ללכת לאסטרולוג, אבל הגישה של האדם הזה הייתה כל כך פשוטה, צנועה ופשוטה, שזה משך אותי. זה הדהים אותי. התחלתי לצפות במה שהוא עושה. מישהו היה מגיע. הוא היה מבצע חישובים, כותב 15-16 שורות ומקפל את הנייר בצורה יפה. ואז הוא היה פונה ללקוח שהגיע אליו ורושם על דף את השאלות שהלקוח שאל. לרוב היו 3-4 שאלות. כשהסתיימו השאלות הוא תמיד היה שואל, "זהו? אלה כל השאלות?" ואז הוא היה מגיש לאדם את הנייר המקופל ובו התשובות שהכין מבעוד מועד. הוא היה אומר ללקוח שאם הוא צריך את העזרה - שם כתוב הפתרון. לעיתים היה נותן גם יאנטרה. הייתה החלפה - היו מקבלים ממנו יאנטרה ואז מגיעים אחרי חצי שנה להעניק לו תשורות ותודות.

הבנתי שהוא לא אסטרולוג רגיל. התפיסה שלי לגבי אסטרולוגיה הייתה שמדובר בשרלטנות. הוא שינה את הגישה שלי. אחרי חצי שנה הגיע יום המזל שלי. בשעות הצהריים, בין שתיים לשלוש, הגעתי למשרד ולא היה שם אף אחד מלבדו. אבל, ויש פה אבל – הוא ישן על המיטה ונחר נחירות רמות. נדהמתי לראות שהוא נמצא לבדו בלי אנשים, היה זה כמו לראות אריה לבד ביער. רעדתי. בהודו אסור להעיר אדם ישן. בשלב הזה פיתחתי מעט תחושת כבוד כלפיו. ישבתי למרגלותיו וכעבור חמש דקות הוא התעורר בפתאומיות, ואמר "אתה כאן?" כאילו נדהם לראות אותי. ואז אמר שהיום הוא ידבר איתי. בתקופה הזו הייתי איתו ביחסים יותר קרובים מהצד שלי, פיתחתי אליו קצת רגשות כבוד. אמרתי לעצמי שאולי אדבר איתו בעתיד על אסטרולוגיה. גורוג'י אמר שהיום הוא ידבר איתי ואמר שאני יכול לשאול אותו הכל. החוש השישי שלי אמר לי שאולי הוא סוג של גורו שיודע דברים. חשבתי שייקח אותי למקום מבודד על הגנגס. התחלתי ללכת בעקבותיו, הוא היה הולך מאוד מהר. הוא היה הולך ואני הייתי צריך ממש לרוץ אחריו. הוא עצר בכיכר גודוליה, התיישב על ספסל ואמר לי "עכשיו אתה יכול לדבר". אמרתי: וואו, בחירת המקום נהדרת. כל כך הרבה רעש.

סיפרתי לו מה שרציתי להגיד. בפעם הזאת הוא היה רציני. הוא אמר לי: "מהיום אל תספר את הבעיות האלה שלך לאף אחד". זה היה ציווי. הוא תמיד היה כל כך רך, אבל בפעם הזאת הוא היה מאוד אסרטיבי ונתן לי פקודה. הבנתי שזאת עצה טובה. שתינו תה, ואחרי רבע שעה הוא אמר "בוא, אתן לך מנטרה". הוא אמר לי שאני צריך לחזור עליה 28 יום מתחת לעץ פיקוס. כל יום 10 חזרות, וביום ה-28 לחזור על המטרה 280 פעמים. למרות שאחרי שהוא ציווה עלי הייתי "חתול", עדיין הייתי סקפטי ושאלתי למה צריך לחזור על המנטרה. הוא אמר "תעשה, ואומר לך בהמשך".

באותו יום היה אתי יומן בהישג יד. בדרך חזרה למשרד שלו הוא רשם ביומן שלי את המנטרה. בדרך כלל מנטרות הן בנות ארבע שורות וכך חשבתי שגם זו תהיה. היו 16 שורות של מנטרה. הבנתי שיש לי פה עוד מבחן. לא הייתי ממש מוכן לזה. הוא דקלם את המנטרה עבורי, והדגיש את המקומות שהיו בעיתיים להגייה. לא היה לי ידע טוב בסנסקריט, אז הוא הדריך אותי מראש, בידיעה מה הנקודות החלשות שלי. אז לא היו אמצעי הקלטה. שמעתי וחזרתי הביתה. היה לי סדר יום מאוד עמוס. הייתי צריך לעשות את זה תמיד בשעה 15:00 בסוף יום העבודה. אחרי 28 ימים חזרתי אליו. הוא לא שאל אותי כלום. אמרתי לו שלא הצלחתי לבצע את המשימה. בכל יום זה נעשה יותר ויותר קשה. במשך שבועיים הצלחתי לעשות את זה. אחרי שבועיים הרגשתי שמישהו מוחץ לי את הראש. אחרי שלושה שבועות הרגשתי שמונח עלי משקל ולא הצלחתי להישאר ערני. ניסיתי להשתמש בכל מיני אבקות (אבקת פלפל וכו') וכלום לא עזר. אחרי חודש חזרתי אליו ואמרתי לו שלא הצלחתי לעמוד בזה. הוא אמר שיאמר לי לפי לוח המזלות מתי הזמן הנכון להתחיל שוב, ויאמר לי איך להתחיל הפעם.

אחרי שלושה חודשים ניסיתי שוב, ושוב לא הצלחתי. אבל הפעם, כשהייתי בא למשרד היו נמצאים שם תלמידים בכירים, פאנדיג'י ואחרים. אחד מהם (קאשי דאדה) שאל אותי "הצלחת לעשות את זה?" ואמרתי שלא, ושניסיתי לעשות לפי ההוראות שניתנו לי. השאלה שלו הייתה סרקסטית אבל אז הוא הסביר בעדינות, ברכות ובצורה ידידותית: "אל תעשה את זה כמו שאתה עושה עכשיו - רק אחרי העבודה, תעשה את זה כל היום, 24 שעות, בכל פעם כשיש לך זמן פנוי. בזמן האכילה, בזמן העבודה". ואז גורוג'י אמר לי "תתחיל לעשות שוב את העבודה הזו. תהיה בבית, אתה לא צריך ללכת לעץ, אבל תיקח ענף מהעץ ותניח אותו על הראש." קיבלתי ממנו הקלה, כי עץ פיקוס הוא מקום שיש בו רוחות רפאים. זה ידוע בהודו. אז עכשיו כשלא הייתי צריך יותר לשבת מתחת לעץ זה, המחשבה על זה השתחררה לי מהראש, כי חשבתי שבגלל רוחות הרפאים לא הצלחתי לבצע את העבודה בגלל שהן חוסמות אותי. ואז הצלחתי.

מוסר ההשכל - אנחנו צריכים לקשור את עצמנו עם זה, שזה יהיה חלק מעולמנו, ואז נקבל את הדבש. זה צריך להיות כמו תהליך הנשימה. עם ההתמקדות בדבר, עם תשומת הלב (Attention). זאת השמחה (Joy).

אנחנו צריכים לקרוא את התנ”ך בעצמנו, לא לתת לאחרים להקריא לנו. כדי שלא יתעורר ספק שמא מה שהאדם החיצוני אמר הוא לא נכון.

ש: אתה יכול להסביר קצת על אסטרולוגיה?

לכל כוכב יש את המקום שלו בכף היד.

יש לי בקשה אליכם. אני לא למדתי את הנושא, למדתי בלית ברירה מעצם שהייתי עם "אבא". כשלומדים אסטרולוגיה ופסיכולוגיה, אחד הדברים שמעכבים זה כשאתה מתחיל לעשות ניתוח על עצמך. אסור לך לעשות ניתוח על עצמך. אתה תמיד תטעה.

זאת ההמלצה שקיבלתי גם אני מ"אבא". אל תגידו אחר כך - למה לא אמרת. אז אם אתם מבטיחים שלא תנתחו את עצמכם, אני אהיה מוכן לספר לכם. אם לא – זה ממש משחק באש.

בני אדם הם היחידים שבורכו באינטלקט. את זה הבורא לא נתן לאף ברוא אחר. היכולת לחשוב, לנתח. בגלל האינטלקט יש לנו את הרצון לחקור, לדעת, להמציא. זה הטבע שלנו. זה גם מעניין וגם מסוכן. עדיף לא להתעסק עם זה. הדוקטור יודע יותר מדי, לכן עדיף שרופא אחר יטפל במשפחה שלו.

באסטרולוגיה אנחנו לומדים לשרת אחרים. צריך להבטיח לא לעשות את זה על עצמנו. אם עושים על עצמנו אנחנו מפרים את החוזה. יש כוחות מיסטיים באסטרולוגיה. יש כוחות טנטריים שמתעוררים בהם. אתה רואה תוצאות טובות כשאתה עושה את העבודה עבור אחרים, אבל לא כשאתה עושה עבור עצמך. עדיף גם לא לעשות לקרובים, למשפחה. ובוודאות לא לעצמך.

היום נדבר על פיסיקה גרעינית. נדבר על מה שאיינשטיין המציא. מדע הוא גם מאוד מיסטי.

בכל אטום יש גרעין שהוא חיובי, ומסביבו חגים אלקטרונים שרצים על מעין טבעות. בכל 'טבעת' יש מספר קבוע של אלקטרונים. בכל אלמנט. זה דבר אוניברסאלי. לכל תא יש מבנה דומה. יש לו גרעין ומסביב אלקטרונים. כמו שהחלק הקטן ביותר בגוף הוא תא, האטום הוא החלק הקטן ביותר שמרכיב את היקום.

פרופ' איינשטיין גילה שאפשר להפיק אנרגיה מאוד גבוהה מאטום אחד. אפשר לספק חשמל לבית שלם מאטום אחד. יש שני חלקים לאטום, יין (אלקטרון שלילי) ויאנג (פרוטון חיובי). אם תוציאו את הפרוטון מהאטום הוא יתפוצץ וייצר אנרגיה.

כשזורקים פרוטון על אטום ומוציאים אותו משיווי משקל הוא הופך לפצצת אטום. האנרגיה כל כך גדולה שהיא תתיך כל דבר ברדיוס של קילומטר מהמקום שבו הוטלה. בתורה הכל נברא מצליל. הצליל הוא כל כך עצמתי שהוא נשמע למרחקים ארוכים. צליל יכול גם להרוס.

משה, בודהה, ישו, מוחמד – איך הם נולדו? איך הם הגיעו?

יש הרבה תאי זרע, אבל רק אחד חודר לביצית. תא זרע אחד מתוך מיליונים מורשה להבקיע את הביצית. ההפצצה הזו היא ביטוי של כוח רצון (Power of wish). בטבע כל דבר הוא תוצאה של שכפול והתרבות. זה אינסטינקט. שמינית הרוח בשמים – המין הוא הטעימה הראשונה של הנאה אקסטטית. אם עושים את זה בצורה אלוהית כשמקדימים לזה הרבה מחשבות וכוונות נכונות, מביאים לעולם ילדים נהדרים (Divinely children). כל זה קורה כשיש תשוקה ותאווה אמיתית לאהבה. זו דרך מוכחת להבאת נשמות גדולות לחיים. אם יש לי תלונות בחיים האלה, זה על כך שלא יצא לי לחוות איך זה להיות אמא. אין דבר גדול יותר מזה. אתן מבורכות. אתן ערוץ של הבאת הגדולה הזו לעולם - A channel of bringing this greatness into the world

אני תמיד קורא לבורא העולם "אמא" כי היא מבטאת את היכולת להביא חיים לעולם. יש בי הערכה לכל אישה באשר היא.

לאשה יש יכולת לנקות את עצמה בכל חודש (המחזור). לגברים אין.

יש לנו חיבור ללידה הראשונה. מאדם וחווה. גם בלידת מבחנה נולדים עם הקשר ללידה הראשונה. החיבור הוא גם פיסי דרך חבל הטבור וגם קשר לאלוהים. זה הדבר הקסום ביותר. קיבלנו חיים דרך חבל הטבור. האם מזינה את העובר 9 חודשים על ידי חבל הטבור. זה לא מיסטי? זה בהחלט מיסטי. How masterful and mystical this is. איך מתא אחד שמתחבר ביחד לתא אחר הכל מתחיל. גם אם אתם לא רוצים להכיר את אלוהים, רק להכיר את התהליך הזה זה דבר אלוהי.

האם יש משהו שמתאר טוב יותר את היופי? גם המילה יופי דלה מכדי להגדיר את הדבר הזה.

התהליך הזה יוצר את האמהות וזה מסביר מדוע האם אוהבת כל כך את ילדיה. ברגע שהילד נולד, ברגע שהחיים הגיעו לעולם, האשה הופכת לאמא. היא מקבלת את האמהות. אני עשיתי בלגן לאמא שלי, לאחיות שלי. הייתי הכי גרוע שאפשר. אבל הם כולם אהבו אותי. זה המזל הגדול שלי. היום הם מספרים שהייתי מאוד בעייתי.

ש: אחרי שקוראים פילוסופיה ומטמיעים את העובדה שהכל הוא אשליה, שאתה חי בחלום שממנו אתה לא יכול להתעורר, זה קצת מדכא.

יש תיקון קטן. קודם כל צריך לבנות את האמונה שכל מה שנכתב הוא נכון. דבר שני, כמו שאמרתי אתמול, על מנת להתקדם, השלב הקודם צריך למות. כשהילדות מתה מגיעה הנערות, כשהנערות מתה מגיעה הבגרות, כשהבגרות מתה מגיעה הזקנה. התשובה היא – מה שאנחנו רוצים עכשיו יינתן לנו בזמן אחר. מישהו יקריא לנו את התנ"ך אבל עלינו לקרוא אותו בעצמנו, אז לא יהיו לנו ספקות שזה נכון. האמונה נוצרת על ידי ידיעה, נדבך אחרי נדבך. על ידי התרגול נבנים יסודות חזקים, בסיס מושלם. כשהבסיס מתחזק הידע ישתקע ואז אתה תהנה ממנו יותר.

אם למשל נתנו לך נשק, אתה לא תדע איך להשתמש בו. הוא חסר ערך. ברגע שתדע מה השימוש בנשק אתה תחפש אותו כל הזמן. אנחנו מחפשים מה המטרות, מה השימושים בידע – ואז כשנמצא נדע מה לעשות עם הידע.

כשהנוכחות האלוהית השמימית מגיעה, היא מתנה. ברגע שהיא מגיעה היא מעניקה הבנה, אתה שוכח מהעבר ומפסיק לדאוג לגבי העתיד. צריך לחכות את כל משך ההריון. אם העובר יוצא לפני הזמן הוא צריך להישאר באינקובטור, יש לו בעיות. צריך לתת לזה זמן.

 

ש: אבל יש אנשים שמגיעים להארה מוקדם.

אתה מכיר את הסיפור של לאהירי מהשאיה? (תשובה) כן, קראתי ב'אוטוביוגרפיה של יוגי'. ישו היה יהודי או נוצרי? יהודי.

לפי הפילוסופיה של הקרמה, הנשמה של אדם שחטא נכנסת לרחם אחרי 28 יום. הרחם נחשב למקום שבו הנשמה סובלת. זה הגיהנום, חשוך, אתה עומד הפוך, מתפלל "רחמים, רחמים, רחמים". זה זמן של סבל. אדם קדוש לא נכנס כל כך מוקדם לרחם. הלידה קורית אחרי שהפראנה נכנסת לגוף התינוק. נותנים לו מכה על הישבן והוא נושם ומתחיל לבכות. נשמה קדושה נכנסת בזמן יותר מאוחר, כשהילוד יוצא לאוויר העולם. אני התחתנתי בגיל 46 עם אשה בת 49 שלא יכלה כבר להביא ילדים לעולם. אבל אני מכיר את הסיפור. בהתאם לקארמה אלה השלבים – נשמה טובה שעשתה הרבה מעשים טובים יכולה להיכנס לגוף העובר בחודש השמיני להריון, בהשוואה למישהו שנכנס לרחם אחרי 3 חודשים. הוא חסך לעצמו כמה חודשים של סבל. אנשים כמו משה, ישו, נולדים ככה, נכנסים ברגע האחרון.

לאהירי מהשאיה קיבל הודעה מהגורו שלו לבוא (מתואר ב'אוטוביוגרפיה של יוגי').

אם אנחנו מקבלים בסיס טוב, נוכל להגיע לזה בעולם הזה. אבל תבכה כל יום על שזה עדיין לא הגיע. ואתה יכול גם לכעוס על שאתה לא מקבל את זה. כמו ילד. ראיתי בישראל, פתאום באמצע הקניון הילד משתטח על הרצפה וצועק שהוא רוצה גלידה וההורים מובכים ורצים מיד לקנות לו גלידה.

זו הדרך. לאהירי מהשאיה ביקש "גלידה" באופן הזה מאז שהיה ילד קטן. האם אתה יכול לקרוא לאל ולבקש את ההארה הזו ככה? האם אתה יכול לבקש את ההארה מאלוהים כמו שאדם שמטביעים אותו מבקש את הנשימה או העזרה מהאל? אני מתרגל בשביל לקבל את היכולת הזו. סבלנות. תאמין שזה יגיע בזמן. כשזה יגיע זה יהיה "חבל על הזמן". אני אגיד "חבל על הזמן".

ש: אתה מדבר על היוועצות עם האני הפנימי, בסופו של דבר. מצד שני אתה מדבר על היוועצות עם המורה. ולעיתים אתה אומר שצריך להיוועץ בחמישה אנשים ואז מקבלים תשובה. האם זה כמו להיוועץ עם האני הפנימי או עם המורה? מה ההבדל בין התייעצות עם עצמך מבחינה פנימית לבין לשאול 5 אנשים - לשאול אותם שאלה ולהגיע לתוצאה?

בטבע הבריאה בני אדם הם היחידים שבורכו באינטלקט. יש לנו את כוח המיינד. מאחורי הכוח הזה יש 3 יכולות, 3 איכויות. גם אם יש מחשבה טובה, הספק מופיע יחד איתה. חמישה אנשים יכולים להפעיל 5 ראשים, הם יכולים לחשוב בשבילך. הם לא יכולים לחשוב מהאינטרס הפנימי שלהם. לכן אומרים לבקש ייעוץ מחמישה אנשים. כשיש חמישה אנשים הם חושבים בלי אינטרס ולכן גם בלי ספק. כך הם יכולים להגיע למסקנות. לכן בדתות השונות יש חבורה שנותנת עצות. זה סוג אחד של עצות.

סוג אחר זה משהו שעלה כאן דרך מישהו שאמר שרוצה לשמוע ממני. למה חשוב לנו לקבל דעה של מישהו? כי אנחנו רוצים שהוא יאשש את מה שאנחנו חושבים. זה המורה החיצוני. מה שאנחנו קוראים ולומדים לדעת אנחנו מבינים. אבל אנחנו מבינים עם הרבה ספקות, ולכן אנחנו מחפשים את המורה שייתן לנו את התשובה הנכונה. כולנו מורים – את מורה לילדים שלך, לבעלך, לעיתים גם להורים שלך. אנחנו תמיד נותנים עצה לאנשים.

אבל בעולם הרוחני אנחנו צריכים מורה. יש כוראוגרפיה מיסטית. צריכים מישהו שיפצח את הקוד. שיפענח את ההצפנה. יש 5 סוגים של מורים – יש מורה חיצוני, ויש גם ביטוי פנימי. לוקח יותר זמן לפתח את האמונה. צריך לפתח שלושה דברים: אמונה, אמון וביטחון (faith, belief & trust) באני הפנימי. זה הסאטווה האמיתי. אני מאמין במורה שלי בצורה עיוורת. הוא לא יאמר לי משהו לא נכון. אין לו הספקות שאני מוטרד מהן. הוא נקי מספקות. הוא מעל זה. אלא שלא תמיד המורה החיצוני עומד לידך. הסאט גורו (מורה האמת) לא תמיד נמצא לידך. המורה הזה הוא גם מחוצה לך וגם בתוכך. כשתראי את זה, האמון האמיתי שלך יגדל. ואז את תלכי בעקבות זה בלי ספקות. זאת הסתגלות.

דרישי – הכל. דרשה – להבין מתוך הכל הזה, מה בדיוק הולך פה. דרשתן – זה שהוא עד. המאסטר שהוא עד לכל תהליך ההבנה. זה גדל עד שאתה נהיה המורה האולטימטיבי של עצמך. ואז כל המורים מתמוססים ואתה נהיה המורה של עצמך.

באנגלית יש משפט טוב: הידע אומר - אני יודע הרבה. והחכמה אומרת - דבר לא נשאר עוד ללמוד. אז הוא חי לפי זה. אם תוכלי לראות את זה תוכלי לראות את הקסם, אם תרגישי שאת לא יודעת כלום. 

ש: לגבי שאקטי שנצ'אר. קשה לי מאוד לעשות את זה ואני נותנת לעצמי תירוצים מדוע אני לא יכולה לעשות את זה 10 דקות. אני לא יודעת למה זה. אבל זה התרגיל שהכי קשה לי. אני רוצה לדעת למה. אני יודעת שכשאני עושה את התרגיל אני מרגישה טוב, ואתמול אפילו פיתחתי חיבה קטנה לזה.

ביום שתטעמי את הדבש לא תרצי להפסיק את זה. כשתראי את האור של תרגול בן 10 דקות את לא תרצי להחמיץ את זה. בינתיים את לא צריכה להכריח את עצמך. תשמרי את עצמך בתוך העשייה ותהיה ערנית. תהיי עדה לתהליך שקורה (דרשתה). תשומת לב מירבית. אז את תראי את ההתגלמות (manifestation). 72,000 ערוצי אנרגיה. יש 86,420 שניות ביממה. אם במשך 4 שניות את נושמת באותו קצב, אנרגיה עוברת דרך ערוצי האנרגיה. תרגיל אחד של 10 דקות שאקטי שנצ'אר מטעין מחדש את האנרגיה שאיבדנו במהלך היום באנרגיה כפולה. אנחנו לא רק מטעינים אלא גם מכפילים את האנרגיה.

כל אחד צריך להתבונן בזה כדי להיווכח. כשתרגישי משהו במצח תודיעי לי.

ש: כשהידיים שלי יורדות בחלק האחרון של תרגיל השאקטי שנצ'אר יש לי כאבים באזור הצוואר, אני נהיית נוקשה והידיים שלי יורדות מאוד מהר.

בתהליך צריך להחזיק את הגוף בחוזקה. אבל כל דבר רוחני אלוהים אומר: אל תפגע בי. הגוף הוא מקדש. לא צריך להכאיב לו. אני יכול להוריד את הידיים בפחות מאמץ, ולא בנוקשות. לא צריך להיות נוקשים ולרעוד במשך כל התרגיל אם הגוף נכנס למצב של מאמץ. תאריכי את החלקים הראשונים של התרגיל כשהידיים עולות ותקצרי את החלק האחרון.

כשהידיים עולות למעלה ומתחברות צריך שהכתפיים והשכמות יהיו משוחררים. Be cool man. בדרך הזו הכתפיים לא עולות למעלה ולא מכאיבות לעצבים והצוואר לא ייתפס. תנסו לשים לב איך אתם עובדים כדי לא להכאיב לעצמכם. אם יש למישהו בעיה נקודתית עם תרגיל עליו לבוא לשאול, המורה לא תמיד יכול להסתכל על כל אחד מהתלמידים. תקראי את הספר הכחול בקול רם לכולם, בהקדמה כתוב שגם אדם נכה יכול לתרגל בריגהו יוגה. התרגילים הם מנטאליים. אנחנו שיש לנו גוף שלם צריכים להיעזר בגוף כדי לבנות את היכולת המנטאלית. ככה הביטחון (Confidence) יתחזק. ככה החוויות יהיו מתוקות ואפשר יהיה להעמיק את הביטחון בתרגיל. אתם לא צריכים לשבת כמו הודים או כמו המורים. מה שנוח לגוף שלכם את זה אתם צריכים לעשות. תהיו עם הדבש, תנסו לעקוב אחרי המתיקות של הידע, גם אם אתם לא מחקים את התרגיל בדיוק. לא צריך לתרגל עם כאב. לחלק מהאנשים יש כאבים בצוואר כתוצאה מההבטה על השמן בתרגיל הנבידיאן, אז אפשר להרחיק את היד. אבל תזכרו שכשהיד צמודה לגוף אנחנו מכינים את עצמנו לסמבהווי. (קצ'רי שייך לקריה יוגה, סמבהאווי עושים בבריגהו יוגה). זה מכין את הגוף לתרגילים הבאים. אבל כשאתה מתרגל - תתרגל. כשנבוא לעשות את הסמבהווי העיניים יהיו מאוד רגועות.

זה פשוט. תמלאי אחר ההוראות כמו ילד. היום יעצתי למישהו: תבקש כמו שילד מבקש גלידה. תהיה בוגר בהתנהגות שלך אבל תתרגל כאילו אתה לא יודע שום דבר, כמו ילד.

 

ש: באנהאט דיהאן אפשר להשתמש באטמי אוזניים?

אטמי אוזניים לא יחסמו את הוויברציות החיצוניות כי הם עשויים מסיליקון מנוקב ולא מונעים את כניסת האויר. אתה צריך למנוע מאויר לחדור. באוזן יש את הטראגוס, הסחוס הקטן שסוגר את האוזן לגמרי. כשמותחים את זה מותחים גם אהבה. אני אשתמש בנקודת לחץ ואתה תקפוץ לבד. אני לא אפעיל את הכוח שלי להרים אותך. שיבוג'י הרים אותו בלחיצה על הטראגוס. יש נקודות לחיצה בפנים, בידיים (ביד ימין יש נקודת לחיצה אחת יותר). כל נקודה מפעילה מרידיאן אחר.

יש סיפור על מלך שבחצר שלו היה אדם חכם. המלך רצה לטעום את החכמה. הוא ערך משתה. האדם החכם אמר שמי שיאכל את האוכל הזה לא יהיה בריא. האוכל היה בריא, אוכל מזין. המלך ביקש הוכחה. החכם ביקש כבשה. נתנו לה כל היום לאכול את האוכל הכי טוב. החכם היה לוקח את הכבשה לביתו ובבוקר היה מחזיר אותה לאכול כאוות נפשה. הכבשה לא העלתה גרם אחד. הוא שאל את החכם מה הסוד. ביקש לדעת מה הפשטות. הוא היה קושר בלילה את הכבשה מול אריה. היא לא העלתה גרם כי היא פחדה שתהפוך להיות האוכל של האריה אם היא תשמין ולא תוכל לרוץ. הבעיה שלך היא שאתה חושב יותר מדי על דברים חסרי תועלת. תאכל את כל הג'אנק פוד. תאכל הכל. החיים הם פרקטיים. המחלות הן פה (מצביע על הראש). תשבור את ה'קרחון' (טופח על הראש). אתה יכול לשאול בעצת הרופא לגבי ענייני התזונה.

נבידיאן – לפי ההוראה שניתנה בתרגיל, כשממצמצים צריך לעבור שלב. כשעושים את התרגיל בצורה טובה יש הילה שנוצרת מהאנרגיה החיובית של כולם. זה משפיע על כולם. לכן כשעושים את התרגול במשותף מתקדמים יותר מאשר כשמתרגלים לבד. יש את הוויברציות של כולם. גם אם יש לך מחשבה לא טובה רק המחשבות הטובות יצאו החוצה מהשפעת הוויברציות של התרגול המשותף. תנסי לא למצמץ חמש דקות. זה העניין העיקרי. זאת ההתחלה של תהליך שליטת ההכרה על המחשבות. זה מלמד את ההכרה בהמשך להתעלם ממחשבות לא רצויות.

ש: אני לומדת נטורופתיה. יש הרבה תרגילים. אומרים שמה שחשוב זה מה אתה אוכל.

לכל דבר שאוכלים יש מטרה מסויימת. ישראל היא יצרנית של יהלומים. היהלום הגולמי עובר חיתוכים. משתמשים בכלים כדי לחתוך אותו. האם ניתן להשתמש בכלי הזה לנגרות? לא. לכל מלאכה יש כלים מתאימים. בנטורופתיה משתמשים במזון. מתאימים את זה לאדם באופן אישי. אין פה הכללה. יש לי אמונה עיוורת בכולכם. אני יודע שיום אחד אתם תגיעו למטרה. אני בוטח בכם. אני רואה מה את רוצה להיות ואני בוטח בזה. ככה אני חושב. יש משהו בי כמורה שתמיד אני רוצה לראות שהתלמידים שלי יותר טובים ממני, בכל תחום שהם יבחרו. נטורופתיה זה נושא מאוד טוב. את צריכה להבחין בתכונות של מי שבא לקבל את הטיפול. את צריכה לדעת איזה מינונים לתת גם כשהתסמינים דומים, גם הרכב המזון יהיה שונה. באיורוודה מתחשבים בזה הרבה. יש 3 איכויות – ואטה, פיתה וקאפה. יש 60-70 פעימות לב בדקה, אז אם הדופק מואץ יותר, או איטי יותר, זה גם משפיע. כשקמים משינה הדופק יותר איטי, כשרצים הדופק מואץ. הידע הוא יותר חכם.

מי יותר גדול הבאפלו או הידע? הידע. את יודעת. אבל ילד חושב שהבפאלו גדול יותר. אז אל תחשבי גם את שהבאפלו גדול יותר.

 

ש: כשאנשים אוכלים אוכל נא, פירות וירקות, זה אוכל סאטווי. זה עושה מיינד סאטווי. האם זה לא עוזר להיות סאטווים?

במאה ה-21 הכל אורגני לכאורה. את משלמת על מזון אורגני אבל אני לא מאמין שיש חקלאות אורגנית בישראל. כשהקימו את הקיבוצים היה שם חול, אז היו צריכים לעשות שינויים באדמה ובחקלאות כדי לגדל פירות וירקות גדולים יותר. את האדמה צריך להשאיר לפעילות הטבע 15 שנה, ואז הטבע יחזיר לאדמה את המינרלים שנעלמו. אחרי 15 שנה הדשנים ייעלמו וזה יהיה טבעי. אבל זה לא יהיה אורגני. גרתי בקיבוץ בארי, גרתי במושב. יש שם עגבניות וחצילים עם מומים.  הם לא שמים כימיקלים ויש פירות וירקות מכוערים עם מומים. פירות וירקות אורגניים לא יוצאים עם מומים אלא קטנים ויפים.

לפני האוכל צריך להודות ולומר בתאבון.

 

סיכום הנחיות:

(שרון) מסכם את הפנינים של שיבוג'י:

1) אל תרשימו אחרים, תרשימו את עצמכם.

 2) תעריכו את הכל. כשתעריכו את הסביבה ואחרים אז תעריכו גם את עצמכם. אנחנו נוטים יותר מדי לזכור את השלילי.

3) להיות בתוך הדברים ולעשות אותם. להיות עם תשומת לב מלאה וכוונה בכל פעולה.

4) תצעקו לאלוהים בתרגול באותה התשוקה והדבקות שבה ילד צועק לגלידה.

5) שחררו מחשבות מטרידות "Drop it".

שאלות לרטנג'י: מה הדרך לא לריב? להנמיך ציפיות מבן הזוג. היא שואלת למה לדעתנו כל כך הרבה מתגרשים? יש הרבה מריבות. אבל מה המקור למריבות? אנשים מסבכים ברמה הפסיכולוגית את הילדים. אם זה חשוב ואין דרך אחרת מתגרשים, אבל צריך לנסות להיות ביחד. זה פתאום נהיה מאוד קל להתגרש. צריך שזה לא יהיה פשוט. אנחנו כל הזמן רוצים שבן/בת הזוג ימלאו את הרצונות שלנו. (שאלה) אבל גם חוסר ציפיות יכול גם להיות בעייתי, זה יוצר חוסר קשר בין בני הזוג, כל אחד עושה את שלו. (תשובה) את חושבת שחוסר ציפיות משמעותו חוסר קשר. יש מערכת יחסים ואנחנו מבינים שהאחר עסוק, עייף, צריך לעשות דברים. ואנחנו צריכים לבוא לבן/בת הזוג מתוך הבנה וכבוד לדברים שהוא/היא עושים. האשה והאמא צריכים לתת יותר בבית מהגבר והאבא, זה לא שווה. הגבר צריך לתת יותר אנרגיה לאישה כדי שזה יקרה. הדבר החשוב ביותר הוא סבלנות. הטבע שלנו הוא שאנחנו מגיבים באופן מיידי. צריך קודם לעצור, לנתח ורק אז להשיב. אבל צריך לעבוד על זה קשה.

שיבוג'י: תעבדו עם תשוקה על הדבר הזה וזה יהפוך את החיים שלכם ליפים. אומללות לא מגיעה מבחוץ אלא מבפנים. אני מפרש לא נכון, מבין לא נכון. מה למדתם מהשיחה עם ראטנג'י? את לא אוהבת שאני קורא לאשתי 'שמנה' אבל זאת רק מילה. אני לא מתכוון להעליב אותה. אני משתמש בכינוי הזה רק כדי להקניט אותה. לפעמים אני קורא לכם ולעצמי אידיוט. אבל אתם יודעים שאין כוונה רעה, אז אתם לא כועסים. אם אין כוונה רעה מאחורי המילים, הכל בסדר. אם יש כוונה רעה מאחורי הדברים אז גם אם אתה אומר מילים יפות אתה פוגע. מה למדתם מהשיחה הזאת?

גורוג'י גרם לי להתחתן כשהבין שאני צריך לנסוע לישראל, כי הייתי צריך תמיכה. אני כל כך מעריך את רטנאג'י. אני מדבר על היעדר ציפיות בעולם הרוחני. אבל היא מגלמת את הדבר הזה בעולם המעשי. אני הכל בשבילה. אבל אני לא צריך להוכיח לה כלום כי היא לא מצפה ממני כלום. את זה למדתי ממנה. היא גדלה בילדות לא פשוטה. כל דבר שהיא עשתה עד היום ראוי להערצה. וכבן אדם היא בן אדם מאוד טוב. לכן היא יכולה לדבר בצורה כל כך פשוטה. היא לימדה אותי להתנהג בפשטות במשפחה. היא תמכה בי וגם חינכה אותי במובן הזה.

תנסו לא להגיב באופן מיידי למה שקורה לכם. לא הכל נפתר באותה שניה. גם אם העלבתי אותך, אם אתן לעצמי קצת מרחב ואבין שהייתי צריך לקבל עלבון ולשאת אותו אני יכול לעצור ולא להגיב ישר. זה נובע מהפסיכולוגיה האנושית. הפסיכולוגיה האנושית מכוונת תמיד להגן על העצמי ולהוכיח שאני צודק. אנחנו תמיד מצטדקים. אבל אנחנו לא יודעים תמיד מה נכון ומה לא נכון. מה שנכון בישראל לא נכון בהודו. עדיף לא לעשות הכללות.

 

ש: אם הייתה לך אפשרות לבלות יותר זמן בעולם המדיטציה מאשר בעולם הפיסי, איפה היית בוחר להיות?

כרגע אני בוחר להיות בעולם הפיסי. אני רציתי לקבל הכל באותו הרגע. לכן אמרתי שאתם לא תפלו לאותה מלכודת. הפסדתי הרבה דברים בצעירותי. כדי לקבל משהו צריך לוותר על משהו. אין לי חרטה לגבי זה, אבל השמחה בלחיות את החיים ביחד עם הרוחניות היא המתנה הכי גדולה. זאת המדיטציה שלי. השאלות שלך אלי זה הדרשתה. אני מתבונן בזה, אני נוכח בעצמי. זה העונג. המסר של הקבלה הוא שהעולם הזה נועד לתיקון. מה שלא תקין תנסה לתקן. אושר יכול להגיע רק כשאין לי פגמים. אם יש לי שלשול איך אהנה מהאוכל? קודם אני צריך לטפל בשלשול ואז אוכל ליהנות מהארוחה...

 

 

ש: האם אתה יכול לדבר על האויב החמישי והשישי?

בגוף יש 6 אויבים.

1. KAM (מין, יצירת תשוקות): יש לנו אינספור תשוקות. אם אני יודע מה נכון לי, ודבק בעיקרון לייצר תשוקות שנכונות לי ולהביא אותן לידי ביטוי - התשוקות לא ירדפו אותי. התשוקות צריכות להיות הגיוניות. לבחון אם התשוקה נכונה לי או לא. אם התשוקה נכונה לי אני צריך לעשות, ואם לא אני צריך לשחרר (Drop it).

2. KROD (כעס): צריך להשתמש בו ככלי בסיטואציה הנכונה. אם משתמשים בזה לא נכון זה משפיע על האיכות הפנימית שלנו, על תהליך החשיבה שלנו. אדם מהיר חימה הוא בעל אינטליגנציה יותר נמוכה. האם הפוליטיקאים חכמים? כן. הם יודעים לעשות מניפולציות. הם שולטים באגו ובכעס שלהם. הם מאוד אגואיסטים אבל הם לא רוצים שהכעס ישתלט להם על האגו. אם תעליב את המנהיג מול המצלמה הוא יחייך אליך. אבל ברגע שתהיה לו הזדמנות הוא יוציא אותך להורג. הוא יודע לשלוט בכעס שלו. מתנהג כאילו כלום לא קרה. מתנהג בתמימות כאילו סלח. זה הכוח שמגיע מהכעס.

3. LOBH (חמדנות): זה היה הגג של הבית. היתה פה רק קומה אחת. החמדנות שלי רצתה שתהיה פה עוד קומה כי באים לכאן אנשים. כאן היה צורך. אבל ברגע שמשיגים את המטרה, המטרה תמיד רוצה עוד ועוד. היא לא מפסיקה. זה גם אויב חזק מאוד. כשאנחנו צוברים אנחנו נהיים רכושניים לדברים. ואז אנחנו נופלים לבור של האויב הרביעי.

4. MOH (צמידות): אם אשבור לך את המצלמה איך תגיב? בגלל הצמידות אתה תתפרץ עלי בכעס. אתה יכול גם להיות עצוב מזה, כי איבדת את הרכוש. צריך להתייחס לרכוש בכבוד, אבל לא להיות צמוד. לקבל בקלות אם משהו נאבד לי. 99.9% מהאנשים יודעים את זה אבל נוהגים בצמידות. זה חוק הטבע. הכוח הזה מקרקע אותנו, מושך אותנו כלפי מטה. וההכרה נהיית יותר ויותר מלוכלכת ואז אני מתייחס לבן/בת הזוג, לילדים, לבית כרכוש שלי. אני רוצה לשמר את זה. אבל זה לא בידיים שלי. הכל זמני, הכל בר חלוף.

אנחנו לא צריכים להחמיר עם עצמנו. גם בתיבת נוח צריך לזהות את הדברים הלא טובים ולשים אותם בכלוב.

5. MAD ("אני"):  לאדם יש תכונה פסיכולוגית שהוא כל הזמן רוצה להוכיח את צדקתו. זה האגו. האגו בצורה שאנחנו מדברים עליו הוא יותר עמוק. בקבוצה הזאת למשל, אני מאוד גאה בעצמי שאני יודע יותר ממך. זה החלק של הגאווה. אני הכי חכם, הכי עשיר, הכי חתיך – כל זה הוא MAD. זה חוסם אותי. הכוח של הדבר הזה הוא לחסום אותי. אם אני חושב שאני משהו, אני לא יכול ללמוד משהו חדש.

6. MATSURI ("שלי"). אני מרגיש שמה ששלך הוא שלי ואני מנסה לקחת את זה בכוח או בעורמה): אדבר קודם על האספקט הרוחני של מטסוריה. כולכם שלי. אין לי חמדנות, אין לי צמידות, ואני לא צריך להוכיח לך שאתה שלי, אבל אני מרגיש שאתה שלי. אם תהפוך את זה – זה האויב. זה "אני" ו"שלי". ה"אני" ו"שלי" יוצרים את הקהות שלנו, ואז אנחנו לא יכולים לנצל את התכונות הטובות שלנו כדי לפרוח. זה מקהה את החדות שלי. האויבים מקהים את התפיסה שלי.

חשוב להכיר את האויבים. אי אפשר להרוג אותם. אי אפשר להיפטר מהם. אני לא יכול לחתוך לעצמי את היד. אני לא אהיה העבד של התשוקה אלא אשתמש בה כשאני צריך. אני יכול להיות איש עשיר, אבל לא אצמד לכסף ולא אכרע תחת העול של הכסף. אני אדם חופשי.

אם תאגור מים בכלי הם ירקיבו ויסריחו. הנשמה גם מסריחה אם כולאים אותה בגלל צמידות וחמדנות. אני אהיה תקוע – לא אוכל להשתמש באינטלקט ובהכרה. אהיה כמו חמור, כמו כבשה. אל תתנו לעצמכם להיות כאלה.

האויבים הם שם. אני לא מתוסכל ולא מוטרד. זה תלוי בי. תביא אותם תחת שליטתך, אל תניח לעצמך להיות נשלט על ידם.

יש לי מזל שאני יכול להתנהג אתכם ככה ואתם סובלים אותי (Tolerate me). האהבה שלכם מגנה עלי (Shields me).

 

ש: אני מנסה לחנך את הילדים שלי וללמד אותם לעשות דברים מתוך שמחה. אבל הם מתלוננים על הכל. על כל החובות בבית, השיעורים. לפעמים אני משמיעה להם מוסיקה והם עושים את הדברים בריקוד וקצת נהנים. אבל לא תמיד זה עובד. איך לגרום להם לעשות דברים מתוך שמחה?

ילדים הם ילדים. זה לוקח זמן. הם רוצים לקבל את הכל בחינם. זו הזכות שלהם לקבל את הכל בחינם. ומה שהם מקבלים בחינם לא מעניין אותם. את צריכה לעניין אותם במה שאת מלמדת. פעם היו מספרים סיפורים עם מוסר השכל. יש ספרים שאת יכולה למצוא פה בשוק באנגלית (לספר קוראים: Panchatantra). תוכלי להקריא להם את זה. זה ספר מאויר ומעניין. תלמדי אותם את זה. אם תגידי לי מה לעשות זה יכנס מאוזן אחת ויצא מהשניה, אבל אם תצרי דרמה סביב הדבר הזה אני אעקוב אחרי זה. לילדים צריך ליצור דרמה. בספר הזה, אחרי הסיפור יש שורה של מוסר השכל. כשהם יגדלו הם לא ישכחו את הסיפורים ומוסר ההשכל הזה. הכל שם זה מוסר השכל. תצרי עניין, ואז יתפתח עניין והם יעשו. צריך לתת השראה. זה מה שמורים עושים. לתת השראה לפתח את יצר החקרנות. אודי ורונן יצרו את הקבוצה של היוגה בעזרת השראה. זו דוגמה חיה. גם בעבודה את נותנת השראה לעובדות שלך. מעוררת בהן התלהבות לחקירה.

 

ש: מה זה טנטרה?

אני רוצה קודם כל לדעת מה את יודעת על טנטרה. מה הבנת על זה? (עונה לשיבוג'י) שכל מה שעושים שמים בו את הריכוז. מדברים על מין בהקשר של טנטרה.

בסנקסריט טאן = הגוף הפיסי. הבשר. משמעות טנטרה = מה שמשחרר אותי מההיצמדות לגוף הזה. מה שמשחרר אותי מההבנה שהגוף הזה הוא שלי. טנטרה זה גם ענפים. פאנצ טנטרה = 5 ענפים. יש ספר יפאני שקוראים לו 5 טבעות על אומנות לחימה. הספר הזה נלמד בבתי ספר לעסקים. איך את משתמשת בידע - זה העניין.

יש בזה עניין מיסטי עליו אני לא מעוניין לדבר או לחלוק משהו בנושא. למה? כי יש הפצה של אינפורמציה לא נכונה בעולם, ואני לא אמור לתקן את כולם. בשביל למכור ספרים הפיצו דברים לא נכונים. קאמה סוטרה זה לא טנטרה, זה דבר אחר. גם הקאמה סוטרה היא מתודה של גאולה (Salvation). אלוהים יצר הכל כדי שנוכל להגיע אליו. גם דרך הקאמה סוטרה אפשר להגיע לסמאדהי טהור.

טנטרה הוא הידע שנועד לשחרר אותי מכבלי הגוף. זה מה שאני מוכן לומר על הנושא.

אני מכבד את הגוף הזה. אני שומר על הגוף הזה.

ש: אתה יכול בבקשה לדבר התרגיל של הריכוז בקצה האף.

באמצעות הדרכת הספר למדנו על 3 צינורות עיקריים של אנרגיה - אידה פינגלה ושושומנה. בהודו יש מספר מקומות שהם מאוד מפורסמים. עיר בשם אלהבאד 140 ק"מ מערבה מכאן. יש שם 3 נהרות שנפגשים שם: גנגס, יאמונה וסרסוואטי. גם בהרידוואר 3 הנהרות נפגשים.

בעלי משפחות פשוטים שאין להם הידע, באים לטבול במקומות האלה כדי להתנקות. נקודת המפגש הזאת של אלהבאד נמצאת בגוף שלנו.

הארי=אלוהים. דוואר=דלת. זאת הדלת לאלוהים. היא נמצאת בלב. פיסית הם נמצאים בהודו ואז אנשים עולים לשם לרגל.

זה המקום שבו השושומנה ישן. אנחנו רוצים לעורר אותו באמצעות הנשימה ולהכניס את הפראנה.

שני הנהרות זה אידה ופינגלה, ואת השושומנה שהוא הנהר השלישי, צריך להעיר.

בשביל לקבל את הכוח הזה שמאחורי הפראנה קיבלנו את תרגיל הסמבהווי. אני יכול לראות את קצה האף של כולם, יש פה נקודת כניסה ישירה לשושומנה. באמצעות הקריה, כאשר מרכזים את ההכרה בקצה האף זה עוזר להביא את הפראנה להעיר את הנחש ולהביא את האנרגיה של הקונדליני משם.

בתוך החושך הזה יש נקודה של אור, והיא ממוקמת בקצה האף. הפרנייאם עם הקריה עוזרת לשבור את השינה של הבורות. הערות מתעוררת. ואז אוכל להעלים את כל החשכה. אי אפשר להביא שלוות נפש בצורה קלה, אבל באמצעות התהליך הזה אפשר להאיץ את היכולת להגיע לשלוות הנפש. יהיה שקט מוחלט. אחרי השקט הזה יש רוגע ואז דממה.

כשהשלושה האלה יתאחדו, הרביעי יגיח ותרגישי שיכורה. אם רגע אחד המיינד לא מופרע, והוא המיינד בטהרתו, זאת השלווה הטהורה ביותר.

באמצעות התרגול מגיעים למצב הזה של השקט בהכרה.

שושמנה הוא הכוח המרכזי – צריך להיכנס לחושך כדי לראות את האור. הבורות של המיינד היא ההיצמדות אל החושים. המטרה היא לשחרר את הכבלים של החושים. דרך הנקודה הזו מצליחים לחדור ולספק שקט להכרה. לנקודת המפגש של שלושת הכוחות האלה יש נקודת כניסה. כשהאידה מושכת את הפראנה, הפינגלה מסתכלת לראות מה קורה היא העדה. ואחר כך זה מתהפך, הפינגלה מושכת את הפראנה, והאידה מתבוננת.

צריך להגיע לשלב הזה כדי להבין. צריך לחוות את זה. זאת חקירה עצמית, מציאות שמושגת בעבודה עצמית.

 

ש: ב'אוטוביוגרפיה של יוגי' המורה אומר תמיד להתרכז בטריפוטי.

נכון שיוגננדה כתב את זה. הוא היה תלמיד של לאהירי מהאשאיה. זה הידע של הקריה יוגה. שם מותר להסתכל בטריפוטי. יש שם מורים שינחו אותך כדי שלא יווצר בלאגן. כשלאהירי מהשאיה עזב את הגוף ובא לאישתו של סרי רמאקרישנה שהתלמידים קראו לה מהא (אמא). היה תלמיד שהיה מוטרד. הוא סיפר לה שהוא מאוד מתאמץ אבל לא מצליח לקבל את האור. הוא אמר שהוא מתרכז בין הגבות ומהא הורתה לו להתרכז בלב. אי אפשר לקפוץ ישר לגג בלי לטפס במדרגות. היא נתנה לו את הלפיד. זו הבחירה שלך אם ללכת אחרי יוגננדה או מאטאג'י. כדי להגיע לטכניקה הזו אתם צריכים לעשות את התרגילים שקיבלתם. זה יתן לכם את כוח הריכוז. להמציא את האור בתוך החושך.

 

ש: ישנו דגש רב על פרניאמה, אבל מה לגבי אנשים עם אסטמה?

לאנשים עם אסטמה יש פראנה, אבל האנרגיה שלהם פגועה. הם נענשו. מי שסובל מאסטמה חי הרבה שנים. הם חיים הרבה אבל מתקשים לנשום. בהודו רואים בזה עונש, יש להם יותר זמן לסבול. יש שתי מחלות ריאה כרוניות, האחת מחלה  חסימתית - אסטמה, ויש מחלה שמלווה בקושי בכניסת האויר לריאות, בנוסף, יש גם אסטמה קרדיאלית במקורה בבעיה בלב שגורמת לבעיה בריאות וקשיי נשימה. לאבא שלי הייתה אסטמה קרדיאלית. הוא היה צריך לקחת תרופות. לא היו תרופות טובות. אבל ככה הוא צריך היה לחיות, והוא הצליח להביא לעולם 12 ילדים.

היום זה עול לגדל ילדים. זה צו השעה שככה אנחנו חושבים. צריך ללכת לשיעור אצל שירה, אשתו של צפריר, כדי לראות איך לגדל ילדים. היא הדוגמה הכי טובה לאמהות.

בכל משפחה יש 'חמור' שנושא בעול. כל אחד עושה את מה שהוא צריך לעשות.

אחי הצעיר נושא את עול העבודה הנדרשת לאזכרה של ההורים והסבים. השכר שלו הוא השיעור באי-צמידות.

על כל אחד מאתנו מתאבלים בחיים הקודמים. צריך לזכור את המתים עם הוקרת תודה והערכה, אבל לא לחסום אותם עם הצער שלנו. אם היו בוכים ומצטערים על זה שעזבתי את העולם לפני כן, זה היה חוסם אותי בחיים האלה. מי שלא מצליח להשתחרר ממות ההורים שלו צריך ללכת 5 ימי שישי ברציפות לכותל ולהדליק שם נר. הקשר עם המת יישאר אבל הצמידות והכאב ייעלמו. זה הכוח של הנר. צריך להבין את הפן המעשי של הדברים.

אם לא תזכרו את הדור הקודם מה תלמדו את הילדים? אם לא תלכו באזכרה איך הילדים ידעו איך להתנהג? גם אם יש מריבות במשפחה ביום האזכרה יש מחווה וכולם באים לקבר. האשמה רודפת אותנו. אנחנו עושים הרבה דברים מתוך אשמה. אז כדי לנקות את המצפון הולכים לאזכרה. בנוסף, זו השושלת של האהבה שקיבלתי, אני לא יכול להחזיר כלום לשושלת מלבד הוקרת התודה והאהבה שלי.

ש: היום בחמשת השלבים של השוואסאנה הבנתי למה התכוונת כשאמרת שאנחנו צריכים להיות מוכנים. בזמן התרגיל הרגשתי פרפרים בלב ואמרתי לעצמי: רק שזה לא יעבור, והרגשתי בתוכי את המלחמה, ואז שחררתי.

הודות למעשים שלך וליום הזה. את לא צריכה שום עצה, כלום. את יודעת עכשיו איך זה ומה זה. עכשיו את יודעת מה העבודה. לאט לאט תרחיבי. יש לנו אמרה: עם חוד המחט תיצרי חריץ ואז יפתח עולם שלם. תיכנסי מחור של מחט ואז יתפרץ משהו גדול. את יודעת איך פרפר מגיח מהזחל? הוא מתחיל כזחל, אוכל אוכל אוכל, יוצר גולם. ואז הוא כלוא בגולם ואינו יכול לצאת. ואז הוא עושה חור קטן ועם כל כוח הרצון שלו הוא שובר את הגולם ויוצא כפרפר מרהיב. פריצת הגולם ויציאת הפרפר תלויה בכוח הרצון שלו, לידה תלויה ברצון של התינוק.

גם אנחנו צריכים לשבור את הגולם ולהתפרץ כמו פרפר על ידי כוח הרצון וחור קטן של מחט.

כשאת הולכת הביתה להורים, למה את הולכת אליהם? את אולי לא יודעת בראש, אבל  בלב את יודעת שמשם תקבלי רק טוב. מה שהם נותנים זה ברכה. זאת הדחיפה הכי גדולה שיש. היום הוכחת לעצמך משהו, אז תבטחי בעצמך שאת יודעת לעשות את זה. זה המחסום היחיד לשבור את הקרחון, והיום עשית את זה.

ש: קשה לי עם הצפצופים פה ברחובות, המכות שנותנים לכלבים, אני לא מוצאת את המקום שלי באולם התרגול. אבל, אני באה לפה לדבר אחד. האהבה שלי לגורוג'י ואליך. הוא בלב שלי, בנשמה שלי. לפני הנסיעה התפללתי כל יום ואמרתי לגורוג'י שאני באה אליו. זאת הנסיעה שלי, היתר לא קל לי אבל בשביל זה אני באה.

יש לי כבוד עצום והכרת תודה אליך, על שלמרות כל הקושי שתיארת באת לכאן. כמה ילדים יש לך? שלושה. כמה כאב היה לך בכל לידה? אבל איזה אושר גדול היה לך כשהם נולדו. ידעת שאת הולכת לסבול כדי להגיע לאקסטזה הזאת. האושר הגדול הזה להחזיק את התינוק (כל האמהות מסכימות).

דיברנו על 5 המורים בדרך הרוחנית. יש משפט על תכונות התלמיד בכתבים הרוחניים – התלמיד שצריך להיות כל כך ערני (alert) צריך להיות בעל 5 תכונות:

1) ראית איך החסידות עומדות במים ועושות סהדנה, וכשמגיע הדג הן מיד תופסות אותו. זאת תכונת הסבלנות.

2) לעורב יש עיניים חדות לראות את המזון שלו. הוא יכול להפריד את העיניים. קודם כל צריך לראות בראיה של עורב מה אנחנו רוצים לבקש.

3) ראית איך הכלב ישן? יש לו ערנות. אם יש רחש הוא מיד קופץ. צריך להיות מאוד ממוקד.

4) התלמיד צריך להיות תמיד מוכן ובכושר. צריך לספק את הרעב שלו עם מעט אוכל זמין. אם התלמיד אוכל יותר מדי הוא יישן ויפספס את הפלא שמתרחש.

5) כדי לקבל את הידע צריך להיות מוכנים לנסוע לקצה השני של העולם. וזה מה שאת אמרת, שנסעת לוורנאסי, בקצה השני של העולם, עם כל הקשיים שיש לך כאן.

הטוב והרע שזורים יחד זה בזה. כולם חווים את זה ומתמודדים עם זה.

צריך ייחוד של עורב, כלב, חסידה, להיות מסופק ותמיד בכושר, ומוכן לעזוב לכל מקום למען הידע.

אלה התכונות שנדרשות מתלמיד אמיתי.

יש תרגיל שקוראים לו "PRAKAYA PRADESH" = להיכנס לגוף אחר. אם צריך להיכנס לגוף של מישהו צריך קודם כל לדעת איך לעזוב את הגוף שלך. זה התרגיל שמלמד אותך איך להפריד את עצמך מהגוף שלך. איך לאהירי מהשאיה הגיע לספינה של אשתו החולה של הבוס שלו והציל אותה? הוא יצא מהגוף. כשהאשה הגיעה היא הייתה בריאה. יום אחד כשלאהירי בא לבקר אותם היא זיהתה אותו ואמרה שהוא בא לספינה ולקח את הכאב והסבל שלה ובזכותו היא הבריאה. זה כתוב בספרים, אם אתם מאמינים או לא זה עניין שלכם. ככל שאתם אומרים יותר שאתם לא מאמינים, כך אתם תנסו יותר להוכיח את זה לעצמכם.

 

ש: אמרו שהתרגיל טריניטי דארשן פותח את העין השלישית. אתה יכול להסביר על זה?

לכי לקיר ותדחקי אותו הכי חזק שאת יכולה, ותתמקדי בטריפוטי. ואז תבואי ותספרי לכולם מה הרגשת.  מה הרגשת? לחץ באזור הראש. אם דחפת עם הידיים למה היה לחץ בראש? אולי כי הדם עלה למעלה. אבל הדם תמיד זורם למעלה וזה לא תמיד מרגיש ככה. יש מין בדיחה כזו: כשהלב אומר בום בום בום תגידי שאקה-לקה. הראש זה המפקדה של הגוף. אגיה = הכוח לפקוד. כדי להשליט סדר צריך קצין שיעשה את העבודה. זה הצד המעשי. 

זה האזור שבו תרגישי את העין השלישית. היכולות שם זה לראות למרחוק, מקרוב, הכי קטן, הכי גדול, באור ובחושך, לא משנה איפה מושא הראיה יהיה. עם העין הזאת אני יכול לראות לכל מקום. אני יכול להגיע לכל פינה בגוף. אני יכול לראות בחושך. היא יכולה לראות מעצמה, היא לא צריכה זכוכית מגדלת או מיקרוסקופ. אני יכול לראות את כל הגלקסיה. זאת העין השלישית.

החיבור של העין הימנית היא עם העין השלישית. עד לצ'אקרה החמישית הכל עולה דרך הצד השמאלי, וכשמגיעים לאגיה (הצ'אקרה השישית) משתמשים בצד הימני.

אם את רואה את התמונה של האנג וקשאנג/צ'אנג, של שני העלים של האגיה, קשאנג/צ'אנג הוא הימני. הבלאגן עם הימין והשמאל נגמר. בצ'קרה השישית אין עניין של ימין או שמאל, הכל מתאחד. כשמגיעים לרמה הזאת, איך זה קורה שם? תחשבי על זה. איך זה קורה שם? תנסי.

הצ'אקרה החמישית היא האתר (Ether). היא הטוהר של הטוהר. באוויר קיים זיהום אבל בשמיים אין זיהום.

כשעולים מהחמישית ומעלה יש אנרגיה: אתר, אור, צליל. ככה בחלל יש אנרגיות שונות.

הבאר צריכה להיות מוכנה כדי להתמלא ביין ההונגרי. תחפרו את הבאר ואז ימכרו לכם יין.

 

ש: אתמול בשוואסאנה התרכזתי בלב אבל הרגשתי את הסהסררה. לפעמים אני מתרכז בלב ואז אני מרגיש את הסהסררה. למה זה קורה?

כשאנחנו כובשים את המקום האולטימטיבי האחרון שהוא הסהסררה אין עוד שום דבר לדעת או לזכור. אז מה שקורה ליוגי זה שהוא מקבל פקודה לרדת מהסהסררה ללב, 2 אצבעות שמאלה מהלב שזה מקום המשכן של קודש הקודשים. זה המקום של הטנטרה. אז לפעמים כשאנחנו שרויים בלב אנחנו חווים את המקום למעלה. הסהסררה הוא מקום שיש בו אלף עלי לוטוס (סהסררה = אלף).

רוני שאלה אותי אתמול על טנטרה, שאני לא יודע על זה, ובתשובה לצפריר קיבלנו הקשר על כמה דברים שחשוב לדעת. כשאנחנו שואפים זה סוג של אנרגיה ששואבת את האוויר. יש אנרגיה נוספת שמכווצת את הריאות ומפנה את האוויר החוצה. יש אנרגיה נוספת, כשפתאום עולה לנו משהו מבפנים (הקאה, התעטשות). ויש אנרגיה נוספת שאחראית לעיכול כל הדברים, ספיגה והטמעה של חומרי הבניין והמזון. האם אפשר להדליק את הדלק ללא חמצן לבערה? לא. צריך חמצן לבערה.

5 האנרגיות:

האנרגיה הראשונה (פראנה) אחראית על השאיפה והנשיפה.

האנרגיה השניה (אפאן) אחראית על כל ההפרשות מהגוף (שתן, צואה, זיעה).

האנרגיה השלישית (סמאן) אחראית על העיכול וההטמעה. גם על הפירוק וגם על ההטמעה של המזון.

האנרגיה הרביעית (ביאן) אחראית על שמירת איזון זרימת הדם, הטמפרטורה - הומאוסטזיס.

האנרגיה החמישית (אודאן) אחראית על פליטה החוצה (שיהוק, הקאה, עיטוש). זו אנרגיה שאחראית על הוצאת דברים שאינם טובים לגוף (אוכל מקולקל, רעל וכו').

יש אנרגיה שנמצאת מאחורי מי שרואה. אני רואה, אני שומע.

ל-5 האנרגיות האלה יש 5 אנרגיות נוספות.

כשעובדים על אנרגיה אחת ביוגה זה משפיע גם על האחרות. ברגע שמעלים את הפראנה לאזור הלב מביאים לעצירה של החושים והם לא מחוברים למיינד. ואז חווים את הנפרדות הזו בין האני לבין הגוף.

סיפרתי אתמול איך העלים נפתחים אחד אחרי השני ואז ישנם סודות שמתגלים. זה כמו תיבת נוח – יש בה גם יצורים שטניים וגם יצורים אלוהיים. כולם מושמים יחד בתוך הכלוב. ואז אנחנו מקבלים את הכוח לשלוט על כל החושים והרגשות. המחשבות אינן נגמרות. תנסו לחסום מחשבה אחת ויצוצו מאות במקומה.

בשביל זה יש את האלה קאלי. ביד היא אוחזת גרזן. אלוהים מורגש דרך הראש. ראש הדמון (השד) הוא המחשבות השליליות. אם חותכים את השליליות, הדם נוטף מהראש. מטיפות הדם נוצרים שדים נוספים. לכן היא הניחה מתחת לראש הכרות של השד כד, שאוסף את טיפות הדם. השלב הראשון של מהא קאלי הוא שבאמצעות כוח אחד אנחנו יכולים להשמיד את ההפרעות שנוצרות על ידי המחשבות. המחשבות השליליות נעצרות על ידי אנרגיה אחרת באנהאט ששולטת עליהן ושמה להן גבולות. לקאלי ארבע זרועות. על שתיים מהידיים שלה אדבר בהזדמנות אחרת.

זה המקום של הטנטרה. לכן באופן סמלי הרגל השמאלית שלה יושבת על החזה של שיווה. מה האסאנה הטובה ביותר? שוואסאנה. שאוו זה גוף מת (גופה). אם מוסיפים לשאוו את האות E היא הופכת לשיווה. אפשר להגשים את זה רק כשאנחנו מתים. אפשר להגשים את הדבר הזה רק כשהוא מתנהג כגוף מת, ואז מגיעים לטנטרה. כשאתם תצליחו להגיע למצב שבו הגוף לא מחובר אליכם, אז אתם במקום הנכון. אז הרגל של אמא היא על הלב. אנחנו משתחררים מכל הזרעים של העבר. אפשר לטפל בזה.

ש: בתרגול אנחנו מעוררים את הצ'אקרות אחת אחרי השניה. אז איך אנחנו עובדים במקביל עם התרגילים?

היית בצבא נכון? אתה ידוע שיש רובה עם קנה אחד ורובה עם שני קנים. אם יש חלודה בקנה ואתה יורה הנשק יתפוצץ. בתרגול אנחנו מנקים את הקנה כדי שנוכל אחר כך להכניס את הקליע. אחרי שהקנה יהיה נקי, הקליע ימצא את דרכו.

הפראנה צריכה את המעבר פתוח כדי שתוכל להמשיך לנוע מעלה. האם אפשר להיכנס למערה בחושך? תמיד נושאים לפיד כשנכנסים למערה. כשאנחנו הולכים בחשכה אנחנו צריכים קודם כל להבין שאנחנו הולכים במערה. בתרגול אנחנו מרגילים את המיינד להבחין שיש מערה, שיש מעבר כזה בעמוד השדרה.

יש שני אנשים ששאלו אותי שאלה בהפסקת התה. כשאנחנו במדיטציה או בסדהנה, בכל תרגול, כשאנחנו מופרעים – אנחנו מופרעים על ידי המאיה שלנו. לא על ידי המיינד. המאיה היא שונה מהמיינד. מאיה יכולה להיות עם כולם אבל היא עצמה כמו בתולה, אף אחד לא יכול להגיע איתה או להיות איתה.

כשהמיינד רוצה להתרכז, המאיה נהיית לחוצה. למאיה יש 2 איכויות. איכות אחת – היא כל הזמן מעלה אפשרויות.  אז כשאנחנו חווים משהו בתרגילים, מה שאנחנו רואים, מרגישים – אנחנו חווים עם זה גם ספקות. אם יש לנו ספקות, הן נוצרות על ידי המאיה. אבל צריך להמשיך לעשות כל הזמן בלי להפסיק, וכך המאיה תובס. ואז נוכל לחוות את האני האמיתי. כדי להרגיע את המאיה. מאחר שאנחנו לא יכולים לתפוס אותה, כמו שאנחנו לא יודעים איפה המיינד, באיזה חלק בגוף הוא נמצא. אנחנו יודעים שהם קיימים, אבל לא יודעים היכן בדיוק הם ממוקמים בגוף. המיינד מחובר לעשרת החושים הפנימיים והחיצוניים. לכן אם נחסום את עשרת החושים נוכל ללכוד את המיינד.

חמשת איברי החישה הם הסוסים הפראיים ביותר. אם נעייף את העיניים, ואפשר לעייף מאד את העיניים– לכן יש הרבה תרגילי עיניים בבריגהו יוגה – נשפר את כושר הראיה. היום גם רופאי העיניים ממליצים לעשות תרגילי עיניים. הם מזינים את הכוח ועוצרים את הידרדרות הראיה.

 

ש: האם אתה יכול לומר משהו על התרגיל טריפוטי דיהאן?

על החוויות שאת רואה באדם מולך אל תדברי. כולם רואים את זה. בהתחלה כשמתחילים לראות זה קצת בעייתי. זה יכול להפחיד קצת. תאמינו שהכל בסדר. זה תעתוע של מאיה. אתם מכירים את הסיפור של שמעון בר יוחאי שהיה במערה 12 שנה? הוא קיבל את כל הידע של הקבלה. כשהוא יצא הוא רשף אש ושרף את מי שראה, אז המאסטר אמר לו לחזור חזרה למערה לעוד שנה. כשיצא מהמערה הוא שפט את האנשים וביקר אותם על כך שהם לא מספיק רוחניים. ואז הוא שרף אותם באש שיצאה מהעיניים. החזירו אותו למערה לשם תיקון האגו למשך שנה נוספת. במשך 12 שנה המבחן הוא של הרג'אס והטאמס. המבחן הסאטווי הוא בהתגברות על האגו. אל תשתפו יותר מדי את החוויות שאתם רואים במהלך התרגיל. בכל דבר יש 3 איכויות. במשך 12 שנות מבחן הוא השיג את כל האיכויות וחשב שהוא נשאר עם האיכות הסאטווית ויצא החוצה מהמערה. אבל גם לסאטווה היה אגו. הוא הבין את זה וחזר לעשות עבודה קשה כדי לשלוט גם באגו של הסאטווה.

לא מומלץ לעשות את התרגיל מול מראה. אנחנו בני אנוש עם נפש (psyche), זה יכול להזיק כשאתה רואה את עצמך מול המראה. צריך לעשות את זה בקבוצה. כשאתה לבד אתה לא מוכן לקבל פשטות. כשאתה עושה את הרגיל מול עצמך, כדי לראות את הדברים הטובים אתה צריך קודם לקבל את הדברים המכוערים. הנפש של האדם היא כזו שהיא רואה קודם כל את הדברים השליליים. וזה עלול ליצור בעיה.

למשל ויפאסאנה צריך לעשות רק בנוכחות של מורה. מורה שהוא מספיק חזק כדי להעביר את הידע. כי זה משחק באש. זה מסוכן להפוך את תהליכי הנפש. האם תתנו לילד קטן לשחק באקדח טעון? האם תשחקו באש? כשיש דברים מיסטיים צריך לבצע תרגילים בנוכחות מורה מיומן שיכול לעזור במקרה של היווצרות בעיה. היו לנו הרבה חוויות מצערות. אני סומך על אודי ורונן, אם משהו יקרה לכם הם יוכלו לדאוג לכם אם משהו קורה בארץ. בויפסאנה ישנם מקרים שהגיעו לסכיזופרניה.

(ציפי, פסיכולוגית) שיבוג'י ביקש ממני להסביר מה זה סכיזופרניה. מדובר באיבוד קשר עם המציאות. אדם רואה, שומע, מרגיש דברים שלא קיימים במציאות. אדם מרגיש שההכרה נשמטת לו מתחת לרגליים. מרגיש שהוא מאבד שליטה בהכרה שלו. ראיתי בבית חולים אנשים שהגיעו אחרי שלקחו חומרים בהודו ואז פרצה אצלם מחלה שיתכן שלא הייתה פורצת אחרת. גם אם יש פרה-דיספוזיציה זה לא חייב להתפרץ. התנסויות קיצוניות שהנפש לא יכולה לעמוד בהן גורמת לאובדן תחושת השליטה. וזה כל כך מפחיד שלא תמיד אפשר להשתקם מזה. הכלי צריך להיות מוכן מבחינת האנרגיה שלו כדי להכיל עוצמות. לכן צריך לעשות דברים בהדרגה.

 

מאיה וסמאדהי:

זה יותר בריא להיות עסוקים. גם אם היו אומרים לי תקח מיליארד דולר ואל תעשה כלום, הייתי אומר: בבקשה, תיקחו את מיליארד הדולר שלכם ותנו לי לעבוד. אם אני לא עושה כלום רוחות רפאים מתחילות לרדוף אחרי.

גם בחיים אנחנו אנוכיים. אנחנו מניפולטיביים. אנחנו אינטליגנטים, פיקחים, ממולחים. כל התכונות האלה הן חלק מהטבע שלנו. אף אחת מהן אינה שלילית. אם אנחנו עושים בהן שימוש לרעה - אז הן שליליות.

אומרים שהמאיה היא שלילית, אבל רק דרך המאיה אפשר להגיע לסמאדהי. בכל השיעורים והספרים מגדירים את הטאמאס כדבר המלוכלך ביותר, אבל סמאדהי הוא 100% טמאס. מתוך השהיה בטאמאס אני לומד מה זה אלוהי. הטאמאס הוא כל כך עצמתי שהוא מאפשר לשים מחסום מפני שימוש באינטלקט וחוסם לחלוטין את האגו.

 

ש: רציתי לשאול על הערכה. כשאנחנו מעריכים אחרים אנחנו מעריכים את עצמנו. אשמח אם תוכל לומר לנו יותר על הערכה וההטבות לסביבה שלנו (משפחה, חברים, שכנים).

קודם כל, את צריכה לתקן את המיינד. כשאת מחליטה להעריך, שחררי את המיינד מהקטגוריות המפלות של משפחה, חברים ושכנים. אל תפלי בין האנשים. ההערכה מגיעה עם ההרגשה הפנימית שלך. אל תעריכי מתוך מטרה להרשים. תעריכי את ההבטים הטובים. כשאת מעריכה את ההבטים החיוביים של האחרים את מזהה שיש לך כוח פנימי להיפטר מההבט השלילי שהוא פחות גלוי לעין. כשאנחנו מסתובבים בחברה אנחנו לא מציגים את התכונות השליליות שלנו, התכונות השליליות שלנו הן בתוך הראש. אז אנחנו מחפשים מה התכונות השליליות. כדי להעריך, עלי לדעת קודם שאני אדם מביע הערכה ומכיר תודה. עלי להעריך לא על מנת להרשים מישהו בהערכה הזו. זה הצעד הראשון.

כשאנחנו מכירים מישהו, אנחנו מרשימים אותו (לעיתים אף באופן מכוון) על ידי הבעת הערכה. למשל את הילדים שלנו. גם אם הם רעים, אנחנו מביעים הערכה כלפיהם באמצעות מתן מילה טובה. "שאבתה ברמהא" – שאבתה = מילה, ברמהא = אנרגיה. כוח המילה/הבריאה. כשאני אומר לך מילה טובה עומד מאחוריה כוח. אבל רק כשאומרים את זה מתוך כנות. אם אנחנו מעריכים מישהו באופן מזויף אנחנו מרמים רק את עצמנו. כשאנחנו רוצים לעורר השראה במישהו עלינו לדבר רק מתוך רגש אמיתי, וזה יביא תוצאות. גם אדם רע יכול לעבור תיקון, ללא ייעוץ או הדרכה. אם הכוונה מאחורי המילים היא טהורה והלב הוא טהור, אז כשמביעים הערכה בפני אותו אדם ומושכים את תשומת ליבו, הדבר יאפשר לו למצוא את הדרך לתקן את עצמו. ההערכה נמצאת במקום הזה.

בדרך זו, כשבונים את הכוח מבפנים, רק אז לומדים לדעת איך להעריך מבפנים. אחרת, אם אבקש ממך לומר עשרה דברים טובים על עצמך אבל אבקש ממך גם לומר את הדברים הרעים - ברגע שאמרתי לך לחשוב גם על הדברים הרעים המיינד שלך מיד קפץ לרע ואת פתאום חושבת כמה רע יש וכבר לא רואה את הטוב ששם. אני לא מספר לכם סיפור. זאת האמת. גם אצלי זה קיים. זו האמת האוניברסאלית.

רק אז נלמד על הטוב שיש בפנים. אני לא מדבר על להיות טוב בדברים, להיות חכם או אינטליגנטי. הטוב שיש בפנים הוא הרבה יותר עמוק, הרבה יותר גדול, עד שאנחנו לא מסוגלים לראות. למה אנחנו לא רואים? באור היום אנחנו מכסים את העיניים וצועקים "חושך, חושך, חושך". שכחנו להוריד את היד מהעיניים. אנחנו מכסים את העיניים מפני ראיית הטוב בתוך עצמנו. אנחנו לא מחפשים את הטוב באחרים. לא רוצים לראות את זה. זו הנטייה האנושית. כולנו רוצים לראות איזה רע יש באחרים. כולם מתנהגים ככה. גם אני לא יוצא דופן בעניין הזה.

(שאלה) אבל אנחנו יכולים לתקן את זה. (תשובה) למה לא? רפיקי (ממלך האריות) אומר !correction

ש: האם טוב לומר לאנשים שאנחנו מעריכים אותם? לבעל לילדים? כי לעיתים אם אומרים את זה למישהו האגו עלול להתנפח.

זה עניין של מידה. לעיתים, עם הילדים שלנו צריך אפילו לזייף הערכה כדי לגרום לדברים לקרות. זה לא רע. אבל ההערכה הכנה שלכם בטוח תביא לתוצאות טובות ולא תרד לטמיון. הערכה יכולה לבוא רק עם כנות. להעריך שמישהי "חתיכה" זה טריק טוב כדי להרשים אותה. אני חפץ לרכוש את הביטחון שלכם בשתי דרכים: להרשים ולנצל. זה אני וזאת הכוונה שלי. אבל אלוהים לא נותן לי את הכוונות האלה, אני עסוק בכוונות האלה. צריך לשחרר (To drop) את הכוונות האלה כדי להיות כנים.

גם אז תמשיכו לזייף עד שזה יהפוך לכנות. תמשיכו לנסות. גם החיקוי הזה יביא לתוצאות טובות. Fake it till you make it. גם הזיוף הזה מאמן משהו בתוכי. אני יכול לרמות את כולם, לעשות דברים רעים, מניפולציות, ואף אחד לא יתפוס אותי. אבל מישהו בפנים תמיד מודע לזה, ומהמישהו הזה אי אפשר לברוח. כל עוד הוא לא יאשר שאנחנו לא מזייפים, לא נהיה כנים ואמיתיים וגם לא צנועים וענווים. יחד עם הכנות מגיעה גם ענווה. זה יקרה באופן אוטומטי. ישנה טרנספורמציה. Fake it till you make it – מהמהלך של החיקוי (faking) אנחנו עוברים טרנספורמציה.

ש: אני קצת מבולבלת. כשאני אוהבת מישהו אני אומרת המון דברים טובים. אז למה אתה מתכוון כשאתה אומר ענווה?

כשאני מבטא כוונה כנה של אהבה זה נושא את העוצמה של הכוונה שלי, וזה כשלעצמו הוא עניו. אבל כשאני אומר דברים רק כדי לרכוש את האמון שלך, זה לא צנוע ולא עניו. אם אני אומר שאני אוהב רק לשם האמירה, זה לא נושא עמו את הכוונה. אם אני אומר לכם שאתם הילדים שלי, אתם מאמינים לי? כן. כי אתם מבינים את הכוונה שלי.

פשטות תביא כל הבנה. פשוט מאוד להפוך למישהו גדול (great). אבל קשה מאוד להיות פשוט. כשתהיו פשוטים הכל יזרום כמו מים ולא תהיה לכם שום בעיה.