תרגום: דיויה (שחר לב)

ש: אני רוצה לשאול אותך כמה שאלות על האושר. שמעתי אותך אומר שאף אחד בכל העולם אינו מאושר, האנשים רק חושבים שהם מאושרים. כיצד תוכל להסביר את האמירה הזאת?
זאת הצהרה נכונה, אף אחד לא מאושר בעולם הזה. לא ראיתי אף אדם מאושר. נסעתי בכל רחבי העולם ובכל ארץ שביקרתי, כל מי שראיתי, סָבל. כולם סובלים, אפילו האנשים העשירים ביותר.
פעם פגשתי איש עשיר מאד בשוויצריה. ביקרתי אצלו כי פעם טיפלתי בבן שלו בהודו. לבחור ההוא היו בעיות נפשיות ומישהו ייעץ לו, "סע אל פונג’הג’י ברישיקש, אם תהיה אתו תרגיש טוב יותר." הוא נשאר אתי כשנה. הוא היה קצת פרנואידי וסכיזופרני, אבל אחרי שהיה אתי הוא הבריא. לפני שחזר לשוויצריה הוא נדד אתי ברחבי הודו – לקנאו, הארידוור, רישיקש, דלהי ובומביי.
בביקורי הבא באירופה אביו הזמין אותי לשהות אתם. הוא שיכן אותי בדירה מסתובבת על ציר בראש בית דירות. האיש היה עשיר מאד אך הוא לא הצליח לישון בלילות. תחילה הוא היה שותה כמה משקאות, אחר כך בולע שלושה או ארבעה כדורי שינה, אך אפילו אז הוא לא הצליח להירדם.
שאלתי אותו, "למה אתה לא יכול לישון? אני ארדים אותך. תחליט מתי אתה רוצה לישון ואני אדאג לכך שתישן."
הבעיה שלו היתה שהיה לו בית חרושת למכוניות ובו 5000 פועלי פס־ייצור, בנוסף על עובדי המנהלה. זה היה מפעל גדול מאד. כל הלילה צילצלו טלפונים – משלוחים, מכירות, הזמנות. זה היה אורח חייו. הוא היה כל כך עסוק שלא הצליח לישון.
אמרתי לו, "בוא אתי מחר במכוניתך ואל תשאל לאן אנחנו נוסעים."
ביום המחרת הוא אמר, "אני לא יכול לנסוע אתך כי הגיעו אנשים עם הזמנות."
כשיש לך תמיד איזה עסק – דבר־מה שיש לעשות היום, מחר או מחרתיים – המחשבות האלו יסתובבו לך בראש בלי הפסקה. אם לא תדחה אותן כיצד תוכל לישון? אנשים במערב עובדים תמיד ואין להם זמן לישון. האם נולדת רק בשביל לעבוד, או שנולדת בשביל להיות שלֵו? מה קורה במערב? עבודה, עבודה ועוד עבודה. זה עולה לאנשים בבריאות ובכל זאת הם לא נחים. זאת הסיבה שהם לא מאושרים; זאת הסיבה שהם שקועים בצרות.
הם חושבים, "יש לי חשבון בנק שמן, דירה טובה ומכונית מהמודל האחרון." אבל זה לא עוזר לאדם להיות מאושר. כדי להיות מאושר, המרשם הטוב ביותר הוא שביעות רצון. כל מה שיש לך, שמח בו. אם אתה רוצה להשוות בין הונך לבין הונם של אחרים, הבט באלה שיש להם פחות ממך והֱיה מאושר. אל תביט באיזה שֵׁייך מיליונר ותקנא בו שיש לו יותר ממה שיש לך. הבט באלה שמצבם גרוע משלך. ראה את האיש שמקבץ נדבות; "תודה לאל שמצבי טוב יותר, יש לי אוכל ואני לא צריך להחזיק ביד קערית לקיבוץ נדבות." אם זו גישתך, תישן טוב מאד.
הנרי פורד, האיש שהקים את חברת פורד והיה בעליה, היה פעם האיש העשיר ביותר בעולם, אך הוא לא יכול היה לאכול לשובע. הוא אמר פעם, "אני מביט בפועלים שלי כשהם אוכלים ארוחת צהרים, אני רואה כמה הם אוכלים. אני לעולם לא אוכל לאכול כמות כזו של מזון, כי הרופאים ייעצו לי להמעיט מאד באכילה. מותר לי לאכול רק ששים גרם מזון בכל ארוחה."
האם באת לעולם בשביל לא לאכול, לא לישון? האם באת רק בשביל להרוויח כסף, כסף שתשאיר אחריך כשתמות? אני לא אומר, "אל תרוויח כסף בכלל." אני פשוט אומר, "תרוויח, תעבוד, תחיה טוב, אך אל תלך לאיבוד בתוך הדברים האלה. אל תשכח שבאת לכאן בשביל שלווה, לא בשביל להרוויח כסף."
 
ש: אנשים רבים חווים אושר כתוצאה מהתמסרות לתענוגות גופניים. האם האושר שהם חווים זהה לאושר הידוע לך כעצמיותך, או שזה סוג שונה של אושר?
לא, לא. להיות העצמיות זה האושר הממשי היחידי. אם אתה רודף אחר האושר בכל מקום אחר, אתה רק מעייף את עצמך, ובסוף אתה מוצא שהאושר שאחריו רדפת אינו האושר הממשי. אם אתה חייב לחזור על אותו תהליך שוב ושוב כדי לקבל אושר, מה שתקבל אינו אושר אמיתי. אתה רוצה לחזור על התהליך שוב ושוב כי חוויית האושר שקיבלת בכל פעם לא סיפקה אותך בשלמות. זאת הסיבה שאתה חוזר עליה.
 
ש: אני לא מדבר על תהליכים, פאפהג’י, אני מדבר על התוצאה. אם פתאום אני מאד מאד מאושר כתוצאה מעשייה כלשהי, האם האושר שלי זהה לאושר שלך או שונה?
האושר הוא אחד. האושר הוא אחד. כשאתה מייחס אותו לדבר־מה שאינו מתמיד, הוא שונה. אתה אומר "האושר שלך." כשאתה אומר ’האושר שלי’, או ’האושר שלך’, זה לא אותו אושר שאני מדבר עליו. אני מדבר על אושר בלי־קשר, שלא הושג כתוצאה ממשהו, לא האושר ’שלי’, או ’שלך’. זה ההבדל היחיד. אתה משתמש ב’שלי’ ו’שלך’. אם תסלק את ’שלי’ ו’שלך’, אין כל הבדל.
 
ש: מה עם מצבים כמו אקסטזה ואושר נשגב [bliss]? האם הם חוויות של המיינד או שהם באים מהעצמיות?
אקסטזה היא מצב של המיינד. היא תישאר זמן־מה עד שלבסוף תתמעט ותיעלם. אנשים רבים נכנסים למצבים אקסטטיים עקב האזנה לקריאת שירה או למוזיקה, או בדרך אחרת כלשהי. אפשר להיכנס למצב אקסטטי, אך הוא ייעלם, כי הוא תלוי בנסיבות חולפות.
האושר הנשגב שונה. אפשר להשוות אותו עם השחר שבטרם זריחה. כשהשחר עולה אתה יודע שהשמש קרובה לזרוח. היא עוד לא כאן, אך הסימנים שלה כבר מופיעים מעל האופק. כשאתה מרגיש אושר נשגב ואינך מייחס אותו לאובייקט חיצוני כלשהו, אתה מתרכז בשחר-העצמיות. כדי לראות את השמש זורחת עליך להביט מזרחה ולא מערבה, לנקודה שממנה יפציעו קרני השמש. כשהאושר הנשגב בא, התרכז בו. הֵיעָשה אחד עמו. כשאתה חווה את זה שמתוכו האושר הנשגב נובע, האושר עצמו יִידָחה. אפילו האושר הנשגב הוא מצב מנטלי. בסופו של דבר גם הוא יידחה.
 
ש: האם עלינו לדחות אותו בצורה מודעת, או שזה יקרה מעצמו?
זה יקרה מעצמו.
 
ש: יש אומרים שהאושר הנשגב הוא מכשול לָמימוש העצמי ושהחוויה הסופית היא שלווה ואי־תנועה.
הרעיון הזה בא מיוגה. האָנַנְדָמַאיָה קוֹשָׁה, עטיפת האושר הנשגב, היא אחת מחמש העטיפות המגבילות את ה’אני’. העטיפה הראשונה היא אָנָמַאיָה קוֹשָׁה, העטיפה הגופנית; אחריה באה פְּרָאנָמַאיָה קושה, העטיפה החושית או ה’חיונית’; השלישית היא מָאנוֹמַאיָה קושה, העטיפה המנטלית; הרביעית, ויניָאנָמַאיָה קושה, העטיפה האינטלקטואלית; והחמישית, אָנַנדָמַאיָה קושה, עטיפת האושר הנשגב. לפי שיטת היוגה עליך לדחות, בזו אחר זו, את כל חמש העטיפות האלו, והאושר הנשגב בכללן. עליך לסלק את ההיצמדות לכל הדברים הללו. אחרי שסילקת את היצמדותך לגוף הפיזי, לחושים, למיינד ולאינטלקט, יבוא האושר הנשגב. האושר הנשגב יופיע עם היעלמות האינטלקט. אך אסור להיצמד אליו. רוב היוגים נצמדים למצבים של אושר נשגב ואינם עוברים הלאה אל מעבר להם. זו תוצאת השיטה היוגית, המכוּונת להשגת מצבים של אושר נשגב.
אל תיצמד לקושה הסופית הזאת. אל תסתפק באושר הנשגב. הישאר שקט והנח לאושר הנשגב להיעשות זה. ככל שהמיינד מוסיף וסופג את האושר הנשגב, הוא נהיה האושר הנשגב. אחרי כמה זמן לא תהיה עוד כל שאלה של דחיית האושר הנשגב, כי מהצד השני, מעבר למיינד, מצדו של הלא־מיינד, החופש עצמו יבוא לקבל אותך ולחבק אותך. בשלב ההוא איש לא יכול לדחות את האושר הנשגב.
אם אתה יכול לחוות אושר נשגב, הצלחת מאד. האושר הנשגב של העצמיות, של האַטְמַן, נקרא אַטְמַאנַנְדָה. הוא ילבש את צורת האטמן עצמו. המצב הזה, אף כי הכל נעלם בו, אין הוא עדיין המצב הסופי. עדיין קיים בו ’לא־מיינד’ המתייחס אל המיינד.
אם הגעת למצב זה של לא־מיינד, הצלחת מאד. כשאתה מגיע לשלב הזה, עבודתך הסתיימה ומעתה ואילך זה תפקידו של המְעֶבר. המעֶבר הזה עמוק עד אין חקר, הוא חסר תחתית. הוא ישתלט עליך ויעבוד עליך בצורה נפלאה. הוא יגלה את עצמו בכל רגע חולף, עוד ועוד. הוא יַיראה לך יופי אחר, אהבה אחרת וצורה אחרת כה מקסימים, שתמיד תהיה מוקסם מזה. זה עצמו יהיה מוקסם מזה. אפילו אם הגוף יעזוב, לא תוכל להיפטר מזה. אפשר לתאר זאת כַּסוֹפי־המוּחלט [האולטימטיבי], כְּ’סוֹפיוּת־מוּחלטת’.
 
ש: פאפהג’י, לא־מיינד, מיינד מת ומיינד שקט, מה ההבדל ביניהם?
מיינד שקט משמעו להישאר שקט באופן זמני. זו פשוט הדחקה של האובייקטים שבמיינד. זה יכול לקרות פעמים רבות, אך הוא לא יתמיד. מיינד נעדר־תנועה גם הוא ארעי. מדיטציה או ריכוז יכולים לייצר מיינד נעדר־תנועה. זה כמו שלהבת של נר. כשאין רוח, השלהבת נשארת ללא תנועה. כשהרוח באה, השלהבת מהבהבת וכובה. מיינד נעדר־תנועה מהבהב ברגע שהוא פוגש ברוח של מחשבה חדשה.
באשר ללא־מיינד, אני שומע את השאלה הזאת בפעם הראשונה. אף אדם מהודו או מהמערב לא שאל אותי אף פעם את השאלה הזאת. אני שמח מאד לעסוק בה לראשונה.
לפני שנדבר על לא־מיינד, יש לראות מהו מיינד. הבה נתחיל מהתודעה. לפעמים אתה רוצה להסתכל במראָה כדי לראות איך אתה נראה. בדומה, התודעה רוצה להביט בעצמה כדי לראות מה היא. גל מתעורר בתודעה. הוא שואל את עצמו, "מי אני?" הגל המתעורר בתודעה מדמה לעצמו שהוא נבדל מהאוקיינוס. הגל הזה נהיה ’אני’, העצמיות האינדיבידואלית. מרגע שהוא מפריד את עצמו, הגל מתנוון עוד ומתחיל לברוא. בתחילה הוא בורא את החלל, הרִיק הנרחב ונעדר הגבולות של החלל האינסופי. בד־בבד עם החלל נברא הזמן, כי היכן שיש חלל, חייב להיות גם זמן. הזמן נהיה עבר, הווה ועתיד, ומשלושתם צומחות ההיצמדויות (attachments). הבריאה כולה צומחת בתוך עבר, הווה ועתיד. זה נקרא סַמסָארה. סמסארה פירושה זמן, סמסארה היא עבר־הווה־עתיד אינסופיים. כל מה שנולד בזמן, שקיים בזמן, גם יסתיים בזמן. וכל זה הוא מיינד. ה’אני’ התעורר וברא חלל, אחר כך זמן, ואז סמסארה. ה’אני’ הזה נהיה עכשיו מיינד והמיינד הזה הוא ’אני’.
ואז, בנקודה כלשהי, תתעורר תשוקה עזה לחופש. התשוקה הזו תתעורר מהתודעה עצמה. במקור היתה ירידה מהתודעה – מה’אני’, לחלל, לזמן, לסמסארה. עכשיו תהיה עלייה. ככל שאתה עולה, תיעלם ההיצמדות לאובייקטים פיזיים, אחר כך לאובייקטים חיוניים, אחר כך למנטליים ואז לאינטלקטואליים. לבסוף אתה חוזר ל’אני’. ה’אני’ הזה הוא עדיין מיינד.
ה’אני’ דחה הכל. הוא קיים לבדו ללא היצמדויות. הוא כבר לא יכול לחזור לעולם ההיצמדויות, לסמסארה. יש לו תשוקה לחופש; הוא רוצה לשוב למקומו המקורי. ה’אני’ הזה שהתעורר מתוך התודעה חוזר עכשיו אל התודעה. הוא מחליט, "היעשה עכשיו לא־מיינד," ועם ההחלטה הזאת נעלם ה’אני’, נעלם המיינד. ה’אני’, שהוא המיינד, נדחה, אך עדיין יש שם משהו שהוא בין ’אני’ לתודעה. הדבר הזה שנמצא בין־לבין, נקרא לא־מיינד. הישות הבין־לבין הזאת תתמזג עם התודעה ותהיה לתודעה עצמה.
הבט בכוס הזאת [מצביע על כוס העומדת על השולחן]. יש חלל, יש ריקוּת, גם בתוך הכוס וגם מחוצה לה. לחלל שבפנים אנו קוראים חלל פנימי ולחלל שבחוץ, חלל חיצוני. מדוע? כי השֵׁם והצורה של הכוס ניצבים כחייץ בין הפְּנים והחוץ. כשמסלקים את השם והצורה, החלל שבפנים והמָהַאט, החלל הגדול, הופכים לאחד. למעשה, הם תמיד היו אחד. מנקודת ראותו של החלל עצמו מעולם לא היו קיימים פנים וחוץ. השֵׁם והצורה יצרו מראית־עין של פנים וחוץ, אך החלל מעולם לא הושפע מן החלוקה המלאכותית הזאת. בדומה, החופש מצוי תמיד ואינו מושפע אף פעם משמות וצורות. שם וצורה הם ’אני’. כשה’אני’ נעלם, הקירות שלמראית עין חילקו את התודעה, מסולקים. זה נהיה זה.
כשאתה חוזר מהמיינד אל התודעה, אתה עובר דרך השלב של לא־מיינד. במצב הזה יתקיימו ההרגשה, הזיכרון: "עכשיו יש לי לא־מיינד." בהדרגה, לאט־לאט, הלא־מיינד הזה ישוב ויתמזג עם המְעֶבר. אך כיצד זה קורה? אני לא יודע.
 
ש: האם לא־מיינד יכול לשוב להיות מיינד? האם הוא יכול לצאת? האם הוא יכול להתגלם?
התהליך כבר התרחש, עכשיו התודעה עצמה יֵשנה, למה לדבר על מיינד ועל לא־מיינד?
בזמנים קדומים, כשהמלך מת בלי להשאיר יורש, הפּיל המלכותי היה נשלח לבחור במלך החדש. המסורת קבעה כי האיש שהפיל ירים ויניח על גבו יהיה המלך החדש. פעם הפיל בחר בקבצן והקבצן היה למלך. כולם שמחו. השרים בירכו אותו, נתנו לו גלימות עשויות זהב והושיבו אותו על כס המלכות. האיש הזה, שעד כה היה קבצן, כבר לא היה צריך לעשות דבר, הכל נעשה למענו, הכל בא אליו בלי שיבקש. כל אנשי החצר והשרים ידעו כיצד לשרת אותו. במהלך היום, בשעה היעודה, הוגשה ארוחה, ובלילה טיפלו בו המלכוֹת. מרגע שהקבצן טעם את טעם המלכוּת, האם ירצה לחזור אל הכפר שלו ולהיות שוב קבצן?
זה מה שקורה כשאתה נהיה מודע לכך שאתה התודעה עצמה. האיש עדיין נשאר, הגוף נשאר, אך אין כבר מי שיחשוב: "אני צריך לעשות כך־וכך." תחת זאת קיימת הידיעה שהתודעה מטפלת בּכּל. אם אתה התודעה, אתה המלך, חמשת החושים הם השׂרים והמשרתים שלך. פעילות החושים תתקיים מאליה ולא תצטרך לחשוב על כך. אם הגיע הזמן שהמלך יקבל פַּאאן, [צחוק] הפַּאאן יופיע. אם זה הזמן לקפה, הקפה יגיע.
כשאתה התודעה, המוח הופך לראש הממשלה, איברי החושים לשרים, וכולם משרתים אותך. לא תצטרך כלל לחשוב.
אם אתה רוצה שזה יעבוד, חייבות להיות לך הסמכוּת והעוצמה של מלך אמיתי. אם תתנהג כמו מלך בלי שתהיה לך הסמכות, אף אחד לא ישמע בקולך. חייבת להיות סמכות, והסמכות באה מכוח התודעה.
אספר לך סיפור על מלך. המלך רצה לראות באופן דחוף את ראש הממשלה שלו. מכיוון שראש הממשלה לא היה בארמון, המלך הלך אל ביתו.
כשהגיע, אמרה לו אשת ראש הממשלה, "הוא נמצא בחדר הפּוּגָ’ה."
"תקראי לו." אמר המלך.
"אני לא יכולה לקרוא לו," השיבה האישה. "אסור לי להפריע לו כשהוא נמצא בחדר הפוג’ה."
אבל ראש הממשלה שמע את קולו של המלך ויצא מהחדר לבוש בבגדי הפוג’ה. המלך שאל אותו, "מה אתה עושה?"
ראש הממשלה לא ענה. הדבר הרגיז מאד את המלך, שראה בזה חוצפה וחוסר ציות. המלך קרא לשוטר והורה לו לאסור את ראש הממשלה. השוטר פסע קדימה, אך בטרם יבצע את המאסר, אמר ראש הממשלה, "חכה, חכה." המלך סימן לשוטר לעצור והמתין להסברו של ראש הממשלה. אך לתדהמת כולם, במקום לענות, הצביע ראש הממשלה על המלך ופקד על השוטר לאסור אותו. השוטר, כמובן, לא זז ממקומו, כי לראש הממשלה אין סמכות לאסור את המלך.
ראש הממשלה הסביר למלך את פשר מעשיו. "כשאמרת ’אסור אותו’, השוטר עמד לבצע את פקודתך, כי לךָ יש הסמכות לצוות על כך. אך כשאני אמרתי, ’אסור אותו,’ השוטר לא ציית, כי סמכותי אינה גבוהה משלך. בשני המקרים הפקודה היתה זהה, אך הסמכות היתה שונה. לך היתה הסמכות, לי לא.
"כשנכנסת, לא עניתי לך כי שיננתי את הגָיַאטְרִי מַנטרָה. לא יכולתי לספר לך על המנטרה הזאת כי לא קיבלת חניכה אליה. לי אין סמכות לספר לך עליה, לכן שתקתי."
אם אתה רוצה שתהיה לך סמכות של מלך, עליך להיות התודעה עצמה, אזי החושים יצייתו לך והכל יתנהל כשורה, כי כל הפקודות יבואו מהתודעה. מלכים יכולים לטעות, אך התודעה מחליטה תמיד את ההחלטה הנכונה בזמן הנכון. כשיש לך לא־מיינד, אינך עושה עוד שום עבודה מרצונך החופשי; הכל ניתן לך בחסד ואתה מציית. אתה עצמך אינך עושה דבר, כי העשייה כבר איננה, המיינד כבר איננו. כל התיפקודים השונים של המיינד כבר אינם. אתה תישאר עם הגוף לתקופה קצובה מראש, ובמהלך הזמן הזה תהיה מכשיר ביד התודעה.
יש אנשים שאינם מסוגלים לעמוד בהלם החופש יותר מעשרים ואחד יום. בספרים ניתן למצוא עדות לכך. דמה לעצמך אדם שבאופן בלתי צפוי זכה פתאום בהגרלה במיליארד דולר. ההלם כתוצאה מהעושר הרב שנפל פתאום בחלקו עלול להרוג אותו. הוא עלול לקבל התקף לב ולמות.
לפעמים זה בדיוק מה שקורה עם הארה. אושר כה רב שבא פתאום, באופן בלתי צפוי, יכול לקטול את הגוף. אך ההארה לא תושפע מכך.
יש אנשים שממשיכים לחיות אחרי ההארה רק בשביל להביא תועלת לאחרים. התועלת הזאת לא באה מאיזה ’אדם’, היא באה ישירות מהתודעה. המורה, שהוא תודעה,  יודע שלא ’אני’ עובד. גישתו היא זו: "נבחרתי לדבֵּר, אך לא ’אני’ הוא שמדבֵּר." אם המורה חושב שהוא זה שמדבר, זאת יהירות ותו לא. למילים שלו לא תהיה כל השפעה.
כשיש לך החוויה הישירה הזאת, לא מעניין אותך מה תאמר. אם מישהו מפיק תועלת או לא ואם אנשים באים אליך או לא, זאת לא הבעיה שלך. בשבילך הכל היינו־הך.
 
ש: אם כך, התודעה היא שפקדה עליך ללמד. האם זה מה שאתה אומר?
התודעה...?
 
ש: פקדה עליך ללמד. האם זה מה שאתה אומר? האם אתה פשוט מבצע את הפקודה?
[הפסקה ממושכת] התודעה ואני נהיינו כל כך אחד שאני לא יכול לומר אם ’זה’ מפקד ’עלי’.
 
ש: אבל כוח כלשהו כופה עליך לתת סַטסַנג, הלא כן?
כן, ’כוח כלשהו’. הדבר הוא כך: [מושיט את ידו לפנים] אם אני רוצה לשתות מים, האם עלי לומר לעצמי, "פונג’הג’י, קח את הכוס"? ולפני שאני מקרב את הכוס אל פי, האם עלי להגיד ליד, "קרבי את הכוס אל הפה"? ולפני שאני שותה, האם עלי לתת פקודה, "שתה!"? [פאפהג’י צוחק, מרים את הכוס ושותה] הנה, לא פקדתי על היד. הכל זה אני, אתה מבין? האנשים שנעזרים על ידי אינם ’אחרים’. היד היא שלי, הבטן היא שלי והצמא הוא שלי. מיהם האחרים? מי אחר ממני?
מי בּוּר? ומי רוצה להיות חופשי? אם מישהו אומר לי את זה, אני לא מאמין לו. מי אינו חופשי כבר עכשיו?
כשאנשים באים אלי ואומרים, "אני סובל, אני משועבד," אני חושב שהם מתבדחים, אז גם אני מתבדח, "אתה לא משועבד, אתה חופשי."
"זה לוקח הרבה זמן?" הם שואלים.
"לא, לא," אני אומר, "אפשר להשיג את זה ממש עכשיו."
כל זה בדיחה, אז אני מתייחס לזה כאל בדיחה. ההצהרה, "אני משועבד," האם היא לא בדיחה? האנשים שאומרים את זה לא מראים לי את השלשלאות, את האזיקים או את בית הכלא. איזה מין בית סוהר זה? בשבילי כל זה הוא רק בדיחה אחת גדולה ואני נהנה ממנה.
 
ש: אז כשאתה מביט באנשים בסַטסַנג אתה רואה רק אנשים מוארים שמעמידים פנים כאילו הם לא מוארים?
[הפסקה ממושכת] הו, זאת שאלה קשה, אבל אני חייב לענות עליה, כי אני עונה על כל השאלות. קודם כל אני סופג את כולם ומושיב אותם בתוך לבי, בתוך לבי ממש. כפי שהאוהב מושיב בלבו את אהובתו, כך אתם ישובים תמיד בתוך לבי. ואז אני פותח כאן ואומר, "אתה ואני, הבה נשוחח יחדיו. כן, אתה לא נבדל ממני, אתה מצוי בתוך הלב, בתוך לבי. הבה נשוחח."
 
ש: החסד פועל בסַטסַנג, פאפהג’י. האם הוא בא ממך, או דרכך, או שהוא פשוט מצוי?
רק מחסד. החסד חייב לבוא מחסד, לא? הגל חייב לבוא מהאוקיינוס. החסד חייב לבוא מהחסד, מאוקיינוס החסד.
 
ש: אך נראה שהוא זורם בעוצמה בקרבתך.
אני לא יודע.
 
ש: פאפהג’י, שמעתי אותך אומר כמה פעמים, "אני מכיר הרבה טריקים כדי להעיר אנשים. אם האחד לא עובד, אני משתמש באחר." מה הם הטריקים האלה וכיצד אתה משתמש בהם?
טריק אחד הוא, "היה שקט! היה שקט!" הטריק השני הוא, "אל תחשוב." הטריק השלישי הוא, "אל תפעיל את המיינד." אם הם לא עובדים, יש לי טריק רביעי. אני אומר, "בוא אלי ואני אלמד אותך יוגה. אני אלמד אותך איך לעשות שִׁירְשָׁאסָנָה [עמידת ראש]."
אני מעמיד אותם על הראש ואז אני אומר, "עכשיו, כשהראש למטה והרגלים באוויר, זאת שירשאסנה." אני יודע איך לעשות את זה בעצמי, אז אני גם יכול בקלות להראות להם.
ואז, כשהם עומדים על הראש, הם יגידו, "אבל אני רוצה חופש."
וכשהם עדיין באותה תנוחה אני אגיד להם איך להשיג חופש. אני אגיד, "היה שקט, היה שקט." ברגע ההוא הם יקשיבו, כי אז הם כבר יסבלו קצת. כשמישהו סובל בשל התמכרות מוגזמת לתענוגות החושים, הוא בא אלי ומקשיב. אם מישהו עומד די זמן על הראש, הוא מתחיל לסבול, וברגע שהוא מתחיל להיות מודע לסבל שלו, הוא בא אלי. אני מכיר טריקים רבים ובמערב השתמשתי בהם לעתים קרובות.
בלקנאו באים לראות אותי בעיקר אנשים טובים. אין לי בעיות אתם. אנשים מכל העולם באים להודו וללקנאו בפעם הראשונה ואני שמח בהם מאד. כשאני מדבר אתם הם מקשיבים. הם מקשיבים לי כאילו היו מקשיבים לאבא שלהם, או לכל אדם מכובד אחר שמעניק עצה טובה. הם רוצים לסיים את הסבל, את הכאב הנפשי שלהם, אז אני נותן להם את הטריק הזה, אני אומר להם להיות שקטים. רוב האנשים אוהבים מאד את העצה הזאת כי אני לא מבקש מהם לעשות כלום. הם זוכים באושר ושלווה בלי לעשות כלום, רק מלהיות שקטים.
מי לא רוצה אושר? מי לא רוצה שלווה? מי לא רוצה יופי? כולם מעוניינים ולכן הם מקשיבים ואני שמח על כך. כולם מפיקים תועלת, כולם שבים לארצותיהם כשגרירים של העיר לקנאו ואז הם שולחים את חבריהם. אלפי אנשים הגיעו לכאן פשוט כי שמעו דיווחים טובים מאנשים אחרים.
אף אחד לא מתלונן על מה שמתרחש כאן. זה לא עולה כסף, אין אשרם, לא עורכים כאן מגביות. אני חי בביתי שלי ואני תושב העיר הזאת. מזה חמישים שנה אני חי כאן. שנים אחדות חייתי גם בחוץ לארץ, כי אני אוהב לנדוד, אבל עכשיו גילי המתקדם כופה עלי להישאר כאן. זאת הסיבה שאתם כאן. עד לאחרונה נהגתי לבקר אנשים בבתיהם, לא אהבתי להטריח אף אחד.
עכשיו יש כאן הרבה אנשים ואני שמח מאד שבשורת השלווה מופצת. אנחנו זקוקים לזה מאד מאד.
לפני אלפיים ושש מאות שנה הודו שלחה שליחי שלום לכל העולם בדמות מָהֵנְדְרָה וסַנְגָמיטְרָה, בנו ובתו של הקיסר אָשׁוֹקָה. אנשים אחרים נסעו באותה שליחות לסין, ליפן ולקוריאה. בזמן ההוא שררה שלווה בלתי רגילה בעולם. אז בואו נחליט לשלוח שוב את בשורת השלווה הזאת, והבה נשלח אותה מאותו מקום עצמו. הבודהה מוצאו מהמדינה הזאת ואני שמח מאד שבשורת השלווה נשלחת שוב מהמקום שבו הבודהה חי. תיירים רבים מגיעים לכאן כדי לבקר במקומות הקדושים הקשורים בחייו של הבודהה, קוּשִׁינָגַר, סִידְהַארְתְהָנָגַר, לוּמְבִּינִי, וכן הלאה. כל המקומות הללו נהיו קדושים בגלל אדם אחד שהפיץ מכאן את בשורת השלווה.
בעולם הזה יכולה להיות לכם שלווה על ידי שתאירו את עצמכם, וההארה עצמה היא הבשורה. כשתחזרו לארצותיכם תדברו, או שתישארו שקטים. זה ישפיע, עוד תראו. כשהחברים שלכם ישאלו, "מה קרה?" תוכלו להישאר שקטים. הם ישאלו שוב. פשוט היו שקטים, זה כל מה שאתם צריכים לעשות.
 
ש: פאפהג’י, אנשים רבים שמעו אותך אומר, "לאף אחד לא נתתי את התורה הסופית שלי." מהי התורה הסופית הזאת ולמה אתה לא נותן אותה?
כי איש אינו ראוי לה. אף אחד לא ראוי לקבל אותה. מניסיוני, כולם הוכיחו שהם יהירים ואנוכיים. התוצאה היא סבל. הרבה אנשים סובלים. כיום אני עושה ניסוי אחר ונראה מה יקרה.
אני לא חושב שיש מישהו שראוי לקבל אותה. בשביל להיות ראוי, עליך להוכיח קדוּשה. למה להטריח אנשים במקום לעזור להם? זאת רק יהירות.
אם המלך שולח שליח לארץ אחרת, תפקידו היחיד של השליח הוא למסור את ההודעה לייעדהּ. אני שלחתי שליח למערב, אך הוא ניסה להיות מלך. הרבה אנשים סבלו בגללו. ראיתי את זה קורה במקרים רבים. מה אפשר לעשות? התנהגות כזאת מעידה על חוסר ערך.
אולי אני נדיב מדי, אולי אני לא קורא אנשים כהלכה. אולי זאת הטעות שלי, כי אני חושב שכל אחד הוא טוב. למרות שאני אומר את האמת לכולם, האמת עצמה תדחה את מי שאינו ראוי לה. רק אדם קדוש יכול לקבל את התורה הזאת. אדם כזה יהיה ראוי לה.
אם הם אינם ראויים, האמת תיכנס להם לראש ותהפוך לידע אינטלקטואלי. המערביים רוצים הבנה אינטלקטואלית. הם שמחים מאד כשהם מבינים. זה מה שהמערב רוצה: ידע באמצעות האינטלקט. כולם יודעים שיש משהו ’מעֶבר’, אך כשאני מדבר על כך, המערביים אומרים, "אני לא מבין, אני לא מבין." אז אני אומר, "אתה בכלל לא צריך להבין."
היה לי חבר שגר בפריז. הוא היה תלמיד של גֵ’יי. קרישנָהמוּרְטִי שלושים וחמש שנה. הוא היה נודד בעולם ונוסע בעקבות קרישנהמורטי לכל מקום שאליו נסע: אוסטרליה, ניו־זילנד, שווייץ, אנגליה. הוא קרא ולמד את כל הספרים.
בסָאנֶן הוא בא אלי ודיברתי אתו. אחרי שהקשיב לי זמן־מה הוא אמר, "אני לא מבין, אני לא מבין."
אמרתי לו, "אתה לא אמור להבין את זה, זה לא דבר שצריך להבין, אתה צריך להיות את זה."
הוא לא הסכים. "לא, לא. אני צריך להבין. אני לא מבין אותך, וגם את קרישנהמורטי אני לא מבין."
אמרתי לו, "אתה לא צריך להבין לא את קרישנהמורטי ולא אותי."
הוא הסביר לי למה כל כך קשה לו עם קרישנהמורטי. "אני נמצא בנקודה א’ וקרישנהמורטי נמצא בנקודה ב’. אך כשאני מעביר את נקודת המבט שלי מנקודה א’ לנקודה ב’, הוא עובר לנקודה ג’. לכן אני לא מבין אפילו את קרישנהג’י."
גם קרישנהמורטי היה בסָאנֶן בזמן ההוא ורבים מתלמידיו היו באים אלי. יום אחד בא איש שאמר: "פונג’הג’י וקרישנהג’י אומרים אותו דבר. קרישנהג’י אומר, ’סלק את כל המושגים מהמיינד,’ ופונג’הג’י אומר אותו דבר. שניהם אומרים, ’אם לא תרוקן את כלי המיינד, לא תוכל להיות מואר.’ "
תלמיד אחר של קרישנהמורטי שהיה נוכח, חלק על ההצהרה הזאת ואמר, "לא, לא, יש הבדל גדול בין התורות של פונג’הג’י וקרישנהג’י, קרישנהג’י מלמד אותנו לרוקן את הכלי, ופונג’הג’י מלמד אותנו לשבור אותו."
זה ההבדל, וזה לא דבר שאפשר להבין עם המיינד. כוֹס מלאה או כוס ריקה, זה דבר שאפשר להבין, אך כשהכוס אינה קיימת, מי אתה, ומה יש להבין? לכן מה שאני אומר הוא זה: "המיינד עצמו אינו קיים, לכן לא צריך להבין." כשאני מדבר, אתה צריך לראות ולהרגיש את זה. החשיבה לא תעזור לך.
המיינד עצמו הוא רק רעיון. היפטר מהרעיון הזה. המיינד הוא עבָר, לכן היפטר גם מהעבר. בוא אל ההווה ואז אומַר לך מה לעשות הלאה. לפחות בוא אל ההווה ואז תִראה.
 
ש: פאפהג’י, אנשים רבים באים לסַטסַנג ויש להם חוויות התעוררות. חלקם חוזרים אחרי כמה שבועות או חודשים ואומרים, "איבדתי את זה." מה קורה שם?
שוב, מכיוון הם לא ראויים.
 
ש: ברוב המקרים אתה מאשים אותם בכך שאיבדו את זה. אתה אומר להם, "זאת אשמתכם."
כן, כן. הם איבדו את זה בגלל שלא השגיחו על זה היטב. אני אומר להם, "אם אני נותן לך יהלום גדול, תוכל להתפרנס ממנו כל ימי חייך. תוכל למכור אותו תמורת מיליוני דולרים. אבל אם במקום זה אתה לא מכיר בערכו ומוותר עליו, במי האשמה? אם נתת אותו למוכרת הדגים שמשתמשת בו כמשקולת לאיזון המאזניים, כי אין לה מושג מה ערכו, במי האשם?"
ההארה היא יהלום. אין להעביר אותה לאנשים בלתי ראויים שישתמשו בה לרעה. והם אכן משתמשים בה לרעה. אני לא מבדיל בין האנשים שבאים אלי. אני אומר לכולם אותה אמת. חלקם מקבלים אותה ואחר כך זורקים אותה על ידי כך שהם משתמשים בה לרעה.
הם חוזרים ואומרים דברים כמו, "החבֵרה שלי עזבה אותי. טלפנתי אליה והיא חזרה. עכשיו אני שוב מאושר." האם זה חופש? בפעם הבאה הם יגידו לי, "היא שוב עזבה אותי, עכשיו אני שוב אומלל." בכל יום אני שומע סיפורים מסוג זה.
 
ש: פאפהג’י, כשאנשים עוזבים אותך אתה אף פעם לא אומר להם, "שמור על היהלום הזה שנתתי לך. השגח עליו." אך כשהם חוזרים, אתה מאשים אותם בכך שאיבדו אותו.
לא כולם מאבדים את היהלום. חלקם אנשים יפים מאד. הם כותבים לי, "אני שומר על זה. אני עדיין שומר על המתנה היקרה הזאת. לא רק שאני שומר עליה, אני גם מתחלק בה עם אחרים. אפילו אחרי שאני מתחלק בה, אני נוכח שנשארה בידי אותה כמוּת. היא לא מתמעטת. איזו מתנה נתת לי!" לא כולם מאבדים.
למרות שאני רוצה שכולם יפיקו תועלת, אני יודע שלא כל אחד מסוגל. אך אפילו שכך, התוצאות כאן טובות מאד. אני מביט באשרמים אחרים ורואה מה מתרחש שם. בהשוואה איתם התוצאות שלנו כאן משביעות רצון בהחלט. אני מרוצה מאד.
 
ש: שאלה אחרונה, פאפהג’י. כל חייך ניסית לבטא את חווייתך הפנימית. אנא עשה למעננו ניסיון אחד נוסף. מי אתה? מה אתה? מהי חוויית העצמיות שלך?
התשובה פשוטה מאד, אני העצמיות שלך. אני העצמיות שלך, וזאת האמת. איך אני יכול להיות רק העצמיות שלי? אני העצמיות שלך ושל כל הישויות הקיימות, ושל כל אלו שעוד תהיינה קיימות.
 
הערות
ריאיון זה, וריאיון נוסף עם רָאמָה קרוֹוֵול ("אין תורה, אין מורה, אין תלמיד") צולמו והוקלטו בלקנאו. קטעים מתוך שני הריאיונות הופיעו בסרט דוקומנטרי על פָּאפָּהג’י, בשם "בטל את החיפוש" (Call Off the Search). הריאיון המתפרסם בזאת הוא גירסה ערוכה של השיחות המקוריות.
ריאיונות אלה ואחרים ראו אור בספר Papaji - Interviews ("פָּאפָּהגִ’י – ריאיונות"), בהוצאת אָבַדְהוּטָה, בּוֹלדר קולורדו.
 
 
מילון מונחים
אַטְמַן  מילולית: ’אוכֵל מחשבות’; בוֶודַאנְטָה זו העצמיות הממשית, בת־האלמוות, הזהה עם בְּרָאהמַן (המציאות המוחלטת), אך מתייחסת לבראהמן האינדיבידואלי שבאדם.
גָיַאטְרִי מַנטרָה  המנטרה המקודשת והנודעת ביותר בהינדואיזם. תפילה לסָוִויטְרִי, השמש, לקבלת השראה אלוהית.
וֶדַאנְטָה  מילולית: ’סוף הוֶודָה’; מערכת ההגות ההינדואית המבוססת על האוּפָּנישָׁדוֹת, הבְּהָגָוַוד גיטָה והבּרָהמה סוּטְרָה. מחזיקה בעיקר במִשנות של אי־שניוּת טהורה (אַדְוַואיטָה) ואי־שניות מוגבלת (וִיסִיסְטְאַדְוַואיטָה).
טַאפַּס  מילולית: ’חוֹם’; סגפנות, או תרגול סגפני; אחד הנספחים לסַדְהָנָה (תרגול רוחני) באסכולת היוגה; גם בוודאנטה ניתן למצוא מקבילה שלו; בהינדואיזם קיימת דעה מושרשת עמוק, שלצורך תמורה רוחנית יש הכרח בסוג כלשהו של ריסון עצמי או משמעת עצמית (’חום’ פסיכולוגי).
סוּטְרָה  מילולית: ’חוט, תֶפֶר’; הצהרה קצרה, תמציתית ופתגמית בספרות הדתית או הפילוסופית בסנסקריט. מכיוון שהסוטרות נועדו בדרך כלל להיות עֵזר מסייע לזיכרון, הן נזקקות על פי רוב להסברים ופירושים נוספים.
סַטסַנג  מילולית: ’אחווה, או התרועעות עם האמת’; חֶברתו, או שיחתו של קדוש מואר; קבוצת מחפשי אמת ותלמידים היוצרים חברותא כזו; שיחה המובילה אדם לָאמת; מרכיב מרכזי חשוב בחיים הדתיים בכל מסורות ההינדואיזם האורתודוקסי.
סַמְסָארָה  עולם ההתנסויות של שמות וצורות, בייחוד כפי שהוא נתפס במחשבתו וחושיו  של האדם הלא־מואר.
פַּאאן  (בהינדית) עלה עץ הבִּיטֵל; מרקחת לעיסה עשויה אגוז דקל קצוץ, חושחש ומרכיבים אחרים, עטופים בעלה של בּיטל. המרקחת צובעת את השיניים בצבע אדום אופייני. את המיץ האדום, שיורקים אגב לעיסה, ניתן לראות על קירות וכבישים בכל רחבי הודו.
פּוּגָ’ה  סגידה טקסית; הערצה וקישוט אלוהות או אדם קדוש במנטרות, הימנונים ומנחות של אש, מים, פרחים, משחת סנדלווּד, מזון, מתנות וכן־הלאה, על פי נוסח קבוע שנקבע בטַנְטְרָה שַׁסְטְרָה.
 
דייויד גודמן (1953) חי בהודו מאז שנת 1976, בעיקר בקרבת שְׁרִי רָאמָנָה אַשׁרם. הוא כתב או ערך שנים-עשר ספרים על אודות ראמנה מהארישי, תורתו ותלמידיו הישירים. במהלך שנותיו הראשונות בהודו ערך את ירחון האשרם "נתיב ההר", ניהל את ספרית האשרם במשך שנים רבות וקיטלג את הארכיונים הנרחבים שלה. כמו כן בילה שנים רבות עם ניסַרְגָדָאטָה מָהָארַאג’, לַקְשְׁמָנָה סְוָואמי ופָּאפָּהגִ’י, ממורי האַדְוַואיטָה הבולטים והנערצים ביותר בעידן המודרני.
 
ספרים של פָּאפָּהג’י שראו אור בארץ ובעולם
Wake Up and Roar (קום ושאג)
Papaji - Interviews
The Truth Is This (האמת יֵשנה)
Nothing Ever Happened (ביוגרפיה בשלושה כרכים)
Meetings with Papaji
את הספרים ניתן לרכוש ב- www.amazon.com
 
 
לרכישת קלטת וידיאו/DVD של ריאיון זה, או קלטות אודיו, וידיאו ו-DVD של סטסנגים עם פָּאפָּהג’י, וכן ספרים של פָּאפָּהג’י, נא לפנות:

A-306, Indira Nagar

Lucknow UP, 226016 

India 

Ph- 0091-522-2342884  

Email- mail@satsangbhavan.net     

גרסה להדפסה

  

שלח לחבר

תגיות: