כתבי מאסטרים

שרי טאילאנג סוואמי

שרי ראמאנה מהארישי

ניאנה יוגה - מי אני? רמאנה מהארישי הספר השלם

שרי רמאקרישנה פארמאהמסה

פאפהג’י

סוואמי ויווקאננדה

אליזבת הייך וסלברג’אן יסודיאן

ספר II פרק ה’: AHAM ו-AHAM-VRITTI
"ניאנה יוגה - מי אני?" ספר שני פרק ה’
שיתוף ב: Whatsapp שיתוף ב: SMS
מאת: שרי ראמאנה מהארישי
תרגום: לילי בנטב
ח.  כיצד יכולה לגלות חקירה כלשהי הנעשית על-ידי האגו, את אי-הממשות של האגו?
מ.  כאשר צוללים אנו אל המקור, ממנו עולות ה-AHAM-VRITTI (צורות האגו השונות), אנו מתעלים אל מעבר לאגו.
ח.  האין ה- AHAM-VRITTIאלא אחד משלוש הצורות שדרכן מתגלה האגו? היוגה וואשיסטה וכתובים עתיקים אחרים, מתארים את האגו כבעל שלוש צורות.
מ.  אכן. את האגו מתארים כבעל שלושה גופים: הגוף הגס, העדין והסיבתי. אולם כל זאת אינו אלא לצורך הצגת הדברים באופן אנאליטי. אילו הייתה שיטת המחקר מותנית בצורות האגו, אזי ניתן היה לומר שהחקירה בלתי אפשרית, מפני שהאגו יכול ללבוש אין-ספור צורות. לכן, לצורך ה-JNANA-VICHARA, עלינו לצאת מנקודת הראות שלאגו רק צורה אחת. כלומר, צורת ה- AHAM-VRITTI.
ח.  אך ייתכן שיתברר לנו כי דבר זה אינו מתאים לצורך מימוש ה-JNANA.
מ.  חקר העצמי בעזרת ה- AHAM-VRITTI דומה לכלב המחפש את אדונו בעזרת חוש הריח שלו. אדונו יכול להימצא במקום מרוחק ולא ידוע, אך דבר זה אינו מונע מהכלב למצוא אותו. לגבי הכלב, הריח של אדונו מהווה רמז ברור ובלתי מאכזב. כל דבר אחר, כגון הבגד שאדונו לובש, צורתו ומצב גופו, הם חסרי משמעות במקרה זה. הכלב נאחז בריח הנודף מאדונו ואינו מרפה ממנו לאורך כל חיפושיו, ובעזרתו  הוא מגלה אותו בסופו של דבר.
ח.  השאלה עדיין בעינה עומדת, מדוע דרך החיפוש אחר מקור ה- AHAM-VRITTI שהיא מובדלת מכל שאר ה-VRITTIS (מחשבות), יש לראותה כדרך הישירה למימוש העצמי?
מ.  המילה AHAM הינה משמעותית ביותר כשלעצמה. שתי האותיות של המילה, כלומר A ו-HA, הינן האות הראשונה והאחרונה של האלף-בית בשפת הסאנסקריט. משמעות הדבר היא, שמילה זו מכילה את הכל. הכיצד? מפני שה-AHAM מסמל את הקיום העצמי.
 
למרות שלצורך השימוש במושג זה, מושג זה ידוע כ’אני’, כ’עצמי’, כ-AHAM-VRITTI, בעצם VRITTI זה אינו כשאר ה-VRITTIS של ההכרה, מפני שלא כשאר ה-VRITTIS  אשר אין ביניהם יחס פנימי ועקרוני, ה-AHAM-VRITTI מתייחס באופן עקרוני ובמידה שווה לכל שאר ה-VRITTIS של ההכרה. ללא ה- AHAM-VRITTI (תחושת האני), שום VRITTI אחר אינו יכול להתקיים, אך ה- AHAM-VRITTI יכול להתקיים ברשות עצמו, מפני שאין הוא תלוי בשום VRITTI אחר של ההכרה. ה- AHAM-VRITTI הינו שונה ביסודו מכל שאר ה-VRITTIS, לכן החיפוש אחר מקור ה- AHAM-VRITTI, אינו חיפוש אחר מקור אחת הצורות שהאגו לובש, אלא חיפוש אחר המקור עצמו, אשר מתוכו צמח ועלה ה’אני’. במילים אחרות, החיפוש אחר מקור האגו ומימושו בצורת ה- AHAM-VRITTI, גורם להתעלות מעבר לאגו על כל צורותיו האפשריות.
 
ח.  בהנחה שה- AHAM-VRITTI מכיל באופן עקרוני את כל צורות האגו, מדוע עלינו לבחור דווקא ב-VRITTI זה כאמצעי לחקר העצמי?
מ.  מפני שזהו הנתון היחידי של התנסותנו האישית, שאינו ניתן לצמצום נוסף ומפני שחיפוש המקור שלו מהווה דרך מעשית ויחידה היכולה להובילנו למימוש העצמי.
אומרים שלאגו יש גוף סיבתי, אולם כיצד תוכל להפוך גוף זה לנושא חקירתך? כשהאגו לובש צורה זו, שרוי אתה בעלטה ובשכחת שנתך (לגבי ה’אני’ האמיתי שלך).
ח.  אולם האין האגו בצורתו המעודנת והסיבתית, חמקמק מדי ואינו ניתן לתפישה, שעה שאנו ערים, כדי שנוכל לטפל בו ולהשתמש בו להגיע למקור ה- AHAM-VRITTI בשעה שההכרה ערה?
מ.  לא. חקר המקור של ה- AHAM-VRITTI נוגע בעצם קיומו של האגו, לכן חמקמקות ומעודנות האגו, אינם דבר שצריך להתחשב בו.
ח.  כיצד יכול להועיל חקר - בצורה של AHAM-VRITTI המתייחס לאגו - להוביל בדרך כלשהי להשגת המטרה האחת והיחידה, היינו למימוש העצמיות הטהורה והבלתי מוגבלת, שאינה תלויה בשום דרך שהיא באגו?
מ.  מנקודת ראות מעשית, לפעולה, לצורה של האגו (או תקרא לזה ככל שתקרא), יש אפיון אחד ויחיד: האגו משמש קשר בין העצמי שהוא מודעות טהורה לבין הגוף שהוא חסר תנועה וחסר חיים כשלעצמו. לכן קוראים אנו לאגו בשם GRANTI JADA CHIT. בחקירתך אחר מקור ה- AHAM-VRITTI משתמש אתה ב-CHIT (מודעות) העקרונית של האגו. מסיבה זו חייב חקר זה, להוביל למימוש המודעות הטהורה של העצמי.
ח.  מהו היחס שבין מימוש המודעות הטהורה של ה-JNANI לבין ההתנסות ב’אני’, הנחשבת כהתנסות בנתון ראשוני?
מ.   המודעות הבלתי מסווגת של ההוויה הטהורה, הינה הלב או ה-RIDAYAM. זוהי הוויתך כפי שהיא באמת, כפי שמציינת זאת המילה עצמה:   AYAM+HARIT  - הלב הוא אני. מהלב צומח ועולה ה’אני’, כנתון של ההתנסות הראשונית. עניין זה כשלעצמו, הוא בעל אופי של SUDDHA-SATTVA, כלומר לא מזוהם על-ידי TAMAS ו-RAJAS, נראה ה’אני’ כמתקיים ב-JNANI …
ח.  אצל ה-JNANI מתקיים האגו בצורתו ה-SATTVIT (טהורה), ולכן הוא נראה כמשהו ממשי. האם צודק אני?
מ.  לא. קיומו של האגו בכל צורה שהיא אצל ה-JNANI או ה-AJNANI, הינו כשלעצמו חיזיון בלבד. אולם לעיני ה-AJNANI החושב והמרמה את עצמו שמצב העירות ומצב העולם סביבו אמיתיים, נראה גם האגו אמיתי. מאחר שרואה הוא את ה-JNANI פועל כשאר הבריות, מרגיש הוא חובה לעצמו להניח שקיים סוג מסוים של נפרדות גם לגבי ה-JNANI.        
ח.  אם כן, כיצד פועל ה- AHAM-VRITTI אצל ה-JNANI?
מ.  הוא כלל אינו פועל אצלו. ה-LAKSHYA (מטרה) של ה-JNANI מצויה אצלו בלב עצמו, מפני שהוא מאוחד ומזוהה עם המודעות הטהורה והבלתי מסווגת שבאופאנישאדס קוראים בשם PRAJNANA (מודעות מוחלטת). PRAJNANA היא ברהמן האבסולוטי. אין ברהמן אחר ושונה מ-PRAJNANA.
ח.  אם כן, כיצד נוצרת בערות מצערת זו אצל ה-AJNANI, בכל הנוגע לממשות האחת והיחידה?
מ.  ה-AJNANI רואה רק את ההכרה בלבד, כהשתקפות האור של המודעות הטהורה העולה מתוך הלב. על הלב עצמו אין הוא יודע דבר, מדוע? מפני שהכרתו מופנית כלפי חוץ והוא מעולם לא חיפש את מקור ההכרה.
ח.  מה מונע מהאור האין סופי והבלתי מסווג של המודעות, העולה מן הלב, לגלות עצמו בפני ה-AJNANI?  
מ.  בדיוק כמו שהמים בקערה מחזירים את אורה העצום של השמש מתוך השטח המוגבל של הקערה, כך ה-VASANAS או הנטיות החבויות של הכרתו של הפרט (המשמשות כאמצעי להחזרת האור), לאחר שהן תופשות את אור המודעות הבלתי מוגבל המצוי בכל והעולה מן הלב, הן מחזירות ומציגות אותו כקיום הנקרא ’ההכרה’. ה-AJNANI רואה השתקפות זו בלבד, ובטעות מאמין הוא שהינו יצור בר-חלוף, שהוא ה-JIVA (האגו, הנפש הפרטית).
 
אילו הפנתה ההכרה מבטה פנימה, באמצעות חקירת מקור ה- AHAM-VRITTI, היו ה-VASANAS נכחדות, וכשחסר האמצעי הגורם להשתקפות, נעלמת גם ההשתקפות עצמה. כלומר, גם ההכרה נעלמת לתוך האור  של המציאות האחת, הלב. זה כל מה שצריך לדעת אדם השואף להארה. מה שנדרש ממנו ללא פשרה, הוא חקר רציני ועקבי אחר מקור ה- AHAM-VRITTI.
 
ח.  אולם כל מה שיעשה, יהיה מוגבל ויתייחס רק להכרה במצב העירות. כיצד יכול חקר כזה, המנוהל באחד משלושת מצבי ההכרה, להרוס את ההכרה (כולה) עצמה?
מ.   אין ספק שחקר מקור  ה- AHAM-VRITTI מתנהל על-ידי ה-SADHAKA במצב העירות של ההכרה. אי אפשר לומר עליו שהכרתו נהרסה, אולם עצם התהליך של חקר העצמי, יגלה לפניו ששלושת מצבי ההכרה והופעתו לסירוגין, וכמו כן, שלושת המצבים כשלעצמם (העירות, שנת החלומות והשינה העמוקה), כל אלה שייכים לעולם ההתגשמות ואין הם יכולים להפריע בשום פנים ואופן לחקירתו הפנימית המאומצת. חקר העצמי אפשרי, למעשה, רק באמצעות הפנמה אינטנסיבית של ההכרה. מה שמתגלה כתוצאה מחקירה כזו לתוך מקור ה- AHAM-VRITTI הוא הלב, שהינו כאור הבלתי מסווג של המודעות הטהורה, אשר לתוכו מתמוססת ההכרה לחלוטין.
ח.   אם כן, לגבי ה-JNANI אין הבדל בין שלושת מצבי ההכרה?
מ.  כיצד יכול להיות הבדל, שעה שההכרה (כולה) מתמוססת ואובדת בתוך אור המודעות? לגבי ה-JNANI כל שלושת המצבים הינם אשלייתיים באותה מידה. ה-AJNANI אינו מסוגל להבין זאת, משום שלגביו אמת המידה לממשות היא מצב העירות, בעוד שלגבי ה-JNANI אמת המידה לממשות היא הממשות עצמה.
 
ממשות זו של המודעות הטהורה היא מטבעה נצחית ולכן מתקיימת באותה מידה במצבים שאתם קוראים עירות, שינה וחלום. לגבי זה שהתאחד עם הממשות, לא קיימים לא ההכרה ולא שלושת המצבים האמורים, ולכן לא קיימת לגביו לא הפנייה פנימה ולא הפנייה החוצה. לגביו קיים מצב העירות התמידית מפני שהוא ער לגבי העצמי הנצחי. לגביו קיים מצב החלום הנצחי, מפני שבעיניו העולם איננו אלא חלום החוזר ומציג עצמו שוב ושוב. לגביו מצב השינה הינו השינה התמידית, מפני שהוא תמיד שרוי במצב של חוסר מודעות מוחלט לגבי גופו.
 
ח.  האם עלי להתייחס אל שרי באגאוואן כאל מי שדיבר אלי מתוך מצב של  עירות-שינה-חלום?
מ.   מפני שהתנסותך במודעות מוגבלת כרגע למשך הזמן שהכרתך מופנית כלפי חוץ, קורא אתה לרגע הנוכחי בשם מצב עירות. זאת, כשהכרתך ישנה כל הזמן לגבי העצמי, לכן הנך למעשה בבחינת ישן שינה עמוקה.
ח.  בשבילי שינה הוא חוסר הכרה.
מ.  בדיוק כך. מפני שלגביך מצב העירות, הוא רק תסיסה של הכרתך חסרת המנוחה.
ח.  כוונתי בחוסר הכרה, הוא לכך שאני בקושי מודע למשהו בשעת שנתי. לגבי, הרי זה כאילו איני קיים כלל.
מ.  אבל היית קיים בשעת שנתך.
ח.  אפילו הייתי קיים, לא הייתי מודע לכך.
מ.   אינך מתכוון לומר ברצינות, שחדלת להתקיים בשעת שנתך! (צוחק). אם נרדמת כפלוני, האם התעוררת כאלמוני?
ח.   אולי מודע אני לזהותי, כתוצאה מפעולת הזיכרון?
מ.  נניח שכך הדבר, כיצד אפשרי קיום ללא מודעות תמידית?
ח.  אך אני לא הייתי מודע למודעות זו.
מ.  לא. מי אומר שאינך מודע בשעת שנתך? זוהי הכרתך (המצטברת והמסווגת) האומרת זאת. אולם הכרתך נעדרה בשנתך. אם כן, מה תועלת בעדות הכרתך על קיומך או על חוסר קיומך בשעת שנתך? להסתמך על עדות הכרתך השוללת את קיומך או את מודעותך בשעת שינה, דומה לעדותו של בנך המעיד כי מעולם לא נולדת!
 
פעם אמרתי לך שקיום ומודעות אינם שני דברים שונים, כי אם דבר אחד בלבד. האם זוכר אתה זאת? אם תרגיש אי-פעם צורך להודות בעובדה שהיית קיים בשנתך, הייה סמוך ובטוח שהיית גם מודע לכך.
הדבר שבאמת לא היית מודע לו בשנתך, הוא קיומך הגופני. אתה מבלבל מודעות גופנית זו, עם המודעות האמיתית של העצמי, שהוא נצחי. PRAJNANA היא מקורו של ה’אני’. היא מתקיימת תמיד ואינה מושפעת משלושת המצבים החולפים של ההכרה.
בדרך זו אתה יכול לקיים את זהותך בלא שתיפגע משינויי שלושת המצבים האמורים. ה-PRAJNANA נמצאת מעבר לשלושת המצבים, מפני שהיא מתקיימת בלעדיהם ולמרות קיומם.
ממשות זו עליך לחפש במצב שאתה קורא לו ערות, בכך שתעקוב אחר ה- AHAM-VRITTI עד למקורו. אימון מאומץ בחקירה כזו, יגלה שההכרה ושלושת מצביה אינם ממשיים, ושאתה הנך המודעות האינסופית והנצחית של ההוויה הטהורה של העצמי שהוא הלב.
תגיות: