מאת: שרי ראמאנה מהארישי

תרגום: לילי בנטב

ח.  האם ה-JNANI רואה את העולם?

מ.  מי הוא השואל, JNANI או AJNANI?
ח.  אני מניח שהשואל הוא AJNANI.
מ.  האם העולם הוא זה שהחליט להוכיח את ממשותו? הספקות מתעוררים בך.
דע קודם כל, מי הוא זה המטיל ספק, ואז תוכל לדון בממשותו או בחוסר ממשותו של העולם.
ח.  ה-AJNANI רואה ומכיר את העולם ואת האובייקטים - אלו אשר מגרים את חוש המישוש, חוש הטעם וכו’. האם ה-JNANI מתנסה בעולם באותו אופן?
מ.  אתה מדבר על ראיית העולם וידיעתו, אולם בטרם הכרת את עצמך, את הסובייקט היודע שבלעדיו אין ידיעת האובייקט. כיצד תוכל לדעת את טבעו האמיתי של העולם, כיצד תוכל לדעת את האובייקט? אין ספק שהאובייקטים משפיעים על הגוף ועל אברי החישה, האם גופך הוא זה המעלה את השאלה? האם גופך הוא האומר: "אני חש באובייקט והוא אמיתי"? או שמא העולם הוא האומר לך: "אני - העולם - הינו אמיתי"?
ח.  אני רק מנסה להבין את נקודת המבט של ה-JNANI בקשר לעולם. האם רואה הוא את העולם לאחר המימוש העצמי?
מ. למה לך לדאוג על העולם ועל שקורה איתו לאחר המימוש העצמי? קודם כל ממש עצמך. מה חשיבות לכך אם העולם נראה או לא נראה. האם העובדה שהעולם אינו נראה לעיניך בשעת שנתך, עוזרת לך בדרך כלשהי בחיפושיך? ולהיפך, מה תפסיד עכשיו על-ידי ראייתך את העולם? כל זאת חסר ערך לחלוטין, לגבי ה-JNANI או ה-AJNANI. בין אם מבחין הוא בעולם לבין אם לאו, העולם נראה על-ידי שניהם, אך נקודת מבטם שונה.
ח.  אם ה-JNANI וה-AJNANI רואים את העולם באופן זהה ואם לאו, מה ההבדל ביניהם?
מ.  כאשר ה-JNANI רואה את העולם, רואה הוא את העצמי שהוא יסוד כל הנראה. ה-AJNANI, בין אם רואה הוא את העולם או בין אם לאו, הינו בור לגבי הוויתו האמיתי, העצמית.
קח לדוגמא את התמונות הנעות שעל מסך הכסף בקולנוע. מה עומד לפניך כשהצגה מתחילה? רק המסך. על מסך זה רואה אתה את ההצגה כולה ולכאורה, נראה הכל אמיתי, אך לך ונסה לתפוש את הדמויות ולהחזיק בהן, מהו שאתה תופש בידיך? רק המסך שעליו נראו התמונות כה אמיתיות.
לאחר ההצגה, כשההקרנה נפסקת וכשנעלמות התמונות מה נשאר? רק המסך! כך גם העצמי. רק הוא קיים, התמונות באות והולכות. אם תחזיק בעצמי בלבד, לא תלך שולל אחר הופעתן של התמונות וגם לא יהיה חשוב בעיניך כלל, אם התמונות מופיעות או נעלמות.  כאשר ה- AJNANI  מתעלם מן העצמי, חושב הוא שהעולם אמיתי, בדיוק כפי שמתעלם הוא מן המסך שעה שהוא רואה את התמונות המוקרנות, כאילו היו אלה תמונות ממשיות שקיימות בזכות עצמן. ללא הרואה, אין שום דבר שאפשר לראותו כפי שאי אפשר להקרין תמונות ללא מסך או רקע. אם יודעים זאת, אי אפשר ללכת שולל. ה-JNANI יודע שהמסך, שהתמונות והמראה הנגלה לעיניו הינם אך ורק העצמי. עם התמונות מופיע העצמי בצורת התגלמות - ללא התמונות, נשאר הוא בצורתו הבלתי גשמית. הדבר כלל לא חשוב אם העצמי מופיע בצורתו הגשמית או הבלתי גשמית, הוא תמיד העצמי. כאשר ה-AJNANI רואה את ה-JNANI פעיל, מבלבלו הדבר ומביכו.
ח.  בדיוק נקודה זו היא שגרמה לי מלכתחילה, להציג את שאלתי הראשונה, האם הישות שמימשה את העצמי רואה את העולם כפי שאנו רואים אותו? ואם כן, הייתי רוצה לדעת כיצד באגאוואן חש אתמול, כשהתצלום נעלם באופן מסתורי
מ.  (מחייך) אתה מתייחס לתצלום של מקדש מאדורה. דקות ספורות קודם לכן עבר תצלום זה מיד ליד בין המבקרים פה, וכל אחד מהם הביט בו בתורו. יש להניח שמישהו שם את התצלום בטעות בין דפיו של איזה ספר שהיה בשימושו באותה עת.
ח.   כן, אני מתייחס לתקרית זו. כיצד רואה באגאוואן כל זאת? חיפשנו את התצלום ביסודיות אך לא מצאנו אותו. כיצד רואה באגאוואן את היעלמותו המסתורית של התצלום, דווקא בשעה שהיה נחוץ?
מ.  נניח שאתה חולם שאתה לוקח אותי לארצך הרחוקה, לפולין, אתה מתעורר ושואל אותי: "אני חלמתי, הגם לך היה חלום דומה?" או "שמא ידעת בדרך כלשהי שאני לקחתי אותך אתי לפולין?" איזו משמעות היית נותן לחקירה מסוג זה?
ח.  אך לגבי התצלום שנעלם, התקרית כולה ארעה לנגד  עיני באגאוואן.
מ.  ראיית התצלום, היעלמותו וכן חקירתך הנוכחית, הינם כולם פרי פעולת הכרתך (החולמת). ישנו סיפור פוראני שממחיש עניין זה:
כאשר סיטא נעדרה מהבקתה ביער, יצא ראמה לחפשה, כשהוא קורא בקול קורע לב "או סיטא, סיטא!" אומרים שפארוואטי ופאראמסוווארה ראו מלמעלה מה מתרחש ביער ופארוואטי הביעה את תמיהתה בפני שיווא באומרה: "אתה היללת את ראמה כאילו היה היישות המושלמת, ראה עכשיו כיצד הוא מתנהג ומתייסר על אובדן סיטא!" שיווא ענה: "אם מטילה את ספק בשלמותו של ראמה העמידי אותו במבחן בעצמך. בכוחות ה-YOGA-MAYA שברשותך הפכי עצמך לדמותה של סיטא והופיעי בפניו". ואכן, פארוואטי עשתה כן. היא הופיעה בפני ראמה בדמותה של סיטא אך להפתעתה, התעלם ראמה מנוכחותה והמשיך כמקודם, לקרוא בקול "או סיטא, או סיטא!" כאילו היה עיוור.
ח.  איני מסוגל להבין את מוסר ההשכל שבסיפור זה.
מ.  אילו חיפש ראמה באמת את נוכחותה הגשמית של סיטא, היה עליו להכיר את הדמות שעמדה מולו ולראות בה את הדמות שאבדה לו, אך לא כן היה. אותה סיטא שאבדה, הייתה בלתי מציאותית כאותה סיטא שעמדה כעת מולו. למעשה, ראמה לא היה עיוור, אך לראמה ה-JNANI, דמותה של סיטא שהייתה בבקתת היער, היעלמותה, חיפושיו אחריה ודמותה של פארוואטי המחופשת לסיטא, כל אלה היו בלתי מציאותיים באותה מידה. האם מבין אתה עכשיו, מהי דעתי על התצלום החסר?
ח.  אינני יכול לומר שהכל ברור לי. האם העולם שאנו רואים, חשים ותופשים בדרכים רבות כל כך, הינו מעין חלום? אשליה?
מ.  אם מחפש אתה את האמת והאמת בלבד, אין לך ברירה אלא לקבל את העולם כבלתי מציאותי.
ח.  מדוע?
מ.  מהסיבה הפשוטה, שעד אשר לא תוותר על הרעיון שהעולם אמיתי הוא, הכרתך (הכלואה באגו) תנהה תמיד אחריו. אם תתייחס להופעתו של העולם כלדבר-מה אמיתי, לא תדע לעולם את האמיתי באמת, אף כי אמיתי זה בלבד קיים באמת.
דבר זה מומחש כמשל ’החבל שנראה כנחש’. כל עוד רואה אתה את הנחש, אינך יכול לראות שהחבל הוא רק חבל. הנחש שאיננו במציאות, הופך עבורך למציאות, בעוד שהחבל המציאותי כלל אינו קיים עבורך.  
ח.  קל להניח שהעולם, בסופו של דבר, אינו מציאותי אך קשה מאוד להשתכנע לגמרי, שהוא באמת אינו מציאותי.
מ.  גם עולם חלומותיך הוא מציאותי עבורך, בשעת חלומך. כל עוד חולם אתה, כל מה שאתה רואה, מרגיש וכו’ בתוך חלומך, מציאותי הוא עבורך לחלוטין.
ח.  וכי העולם אינו שונה וטוב יותר מחלום?
מ.  מה לא בסדר עם תחושת המציאות שיש לך בשעת חלומך? אתה עשוי לחלום על משהו בלתי אפשרי לחלוטין, למשל כשאתה משוחח שיחה נעימה עם אדם שנפטר. לרגע עשוי אתה לשאול בחלומך "האם הוא לא מת?" אך איכשהו הכרתך (בחלומך) משלימה עם החזיונות שבחלומך, והאדם שאיתו הנך משוחח, טוב לצורך החלום כאילו היה חי. במילים אחרות, החלום כחלום אינו מרשה לך להטיל ספק באמיתותו. בדיוק כך אינך מסוגל להטיל ספק באמיתותו של העולם שאתה מתנסה בו בשעת הערות שלך. כיצד תוכל ההכרה (המצטברת והמסווגת) שבעצמה יצרה את העולם, להתייחס אל העולם כאל דבר מה לא ממשי? זהו פירושה של ההשוואה בין ההתנסות בעולם בשעת עירות, לבין ההתנסות בו בשעת חלום ושינה. שניהם הנם יצירי ההכרה (הכלואה באגו), וכל עוד מעוגנת ההכרה באחד מהם, אין היא מסוגלת להטיל ספק באמיתות ההתנסות, כלומר באמיתות עולם החלום בשעת חלום ובאמיתות העולם המוחשי בשעת עירות. מצד שני, אם הכרתך תיסוג לחלוטין מהעולם המוחשי, תפנה פנימה לתוך עצמך ותישאר כך - במילים אחרות, אם תצליח להישאר כל הזמן ער לגבי העצמי, שהוא יסוד כל התנסות, אזי תגלה שהעולם - שכרגע הינו הדבר היחיד שאתה מודע לו - הינו בלתי מציאותי באותה מידה כמו עולם החלום שבשנתך.
ח.  כפי שאמרתי קודם לכן, אנו רואים, מרגישים וחשים את העולם בדרכים רבות ומגוונות. תחושות אלה הן התגובה לאובייקטים שאנו רואים, חשים וכו’, ואינן יצירי ההכרה כמו בשעת חלום. החלום שונה לא רק לגבי כל אדם ואדם, אלא שונה בכל פעם לגבי אותו אדם עצמו. האם דבר זה אין בו די כדי להוכיח את האמיתות והאובייקטיביות של העולם?
מ.  כל הדיבורים האלה על אי-תיאום בעולם החלומות, מועלה רק עכשיו כשאתה ער. כאשר ישנת, היה החלום בעיניך שלם ואחיד לחלוטין. כלומר, אם הרגשת צימאון בשעת החלום, האשליה שאתה שותה מים - שהם כשלעצמם אשליה נוספת - אכן הרוותה את צימאונך האשלייתי. אך כל זאת, היה אמיתי ולא אשליה עוברך, כל עוד לא ידעת שהחלום עצמו הינו אשליה. כך הוא עם עולם העירות שלך. הגירויים התחושתיים שיש לך עכשיו, מותאמים, ולכן משאירים עליך רושם שהעולם הוא אמיתי. לעומת זאת, אם העולם עומד ברשות עצמו וזוהי בעצם כוונתך כשאתה אומר ’אובייקטיבי’, מה מונע מהעולם מהתגלות לפניך בשעת שנתך? איך אתה אומר שלא היית קיים בשעת שנתך.
ח.  אך איני שולל את קיומו של העולם אף בשעת שנתי, הוא קיים היה כל הזמן. אף כי בשנתי לא ראיתיו, אחרים שהיו ערים, ראו אותו.  
מ.  כדי להגיד שקיים היית בשנתך, האם נזקקת לעדותם של אחרים שיעידו בפניך כי אכן כן היה? מדוע נזקק אתה לעדותם (כשמדובר בקיומו של העולם)? ’אחרים’ אלה יכולים לספר לך שראו את העולם כשאתה ישנת, רק לאחר שאתה מתעורר. הדבר שונה כשמדובר בקיומך שלך. ברגע שאתה מתעורר, אתה קובע שישנת שינה עמוקה, כך שמבחינה זו היית מודע לעצמך גם בשנתך העמוקה ביותר, שעה שלא היה לך כל מושג על קיומו של העולם המוחשי. גם עכשיו, כשאתה ער, האם העולם אומר "אני אמיתי" או שאתה הוא האומר זאת?
ח.   בוודאי שאני הוא האומר זאת, אך אני אומר זאת בקשר לעולם.
מ.  טוב, אם כן עולם זה שאתה קובע כי אמיתי הוא, צוחק לך, למעשה, מפני שאתה מחפש להוכיח את אמיתותו, שעה שאתה בור לחלוטין ככל הנוגע לאמיתותך שלך. רוצה אתה בכל מחיר, בדרך זו או אחרת, להחזיק בדעה שהעולם אמיתי. מהי אמת המידה של אמיתיות? אמיתי הוא רק זה הקיים בזכות עצמו, המגלה את עצמו באמצעות עצמו ושהוא נצחי ובלתי משתנה. האם עומד העולם בזכות עצמו? האם נראה העולם אי פעם על-ידי מישהו, ללא עזרת ההכרה (המבחינה)? בשעת שינה (חסרת חלומות) אין עולם ואין הכרה (המבחינה). כשאתה ער, קיים העולם וקיימת ההכרה. מה פירושה של תלות בלתי משתנה זו? עקרונות ההגיון האינדוקטיבי מוכרות לך, הן מהוות את עצם הבסיס לחקירה מדעית. מדוע אינך ניגש להוכחת אמיתותו של העולם בדרך אותם עקרונות של הגיון ולאורן? אשר לעצמך, יכול אתה לומר "אני קיים", כלומר קיומך אינו סתם קיום אלא קיום שאתה מודע לו. אמיתות היא קיום הזהה למודעות.
ח.  העולם אינו מודע לעצמו, אך בכל זאת קיים.
מ.  מודעות היא תמיד מודעות עצמית. אם מודע אתה למשהו, ביסודו של דבר מודע אתה לעצמך (משום שהעולם הוא ראי של עצמך). קיומה של מודעות חסרת עצמיות (ללא הישות המודעת), מהווה סתירה במונחים ואין היא קיום כלל. זה רק מצב של התייחסות לקיום. קיום אמיתי, ה-SAT אינו מתייחס אל הקיום, הוא עצם הקיום - הוא ה-VASTU. לכן קיום אמיתי ידוע כ-SAT-CHIT - קיום - מודעות ואף פעם לא אחד מהם בלבד, העולם אינו קיים כשלעצמו (ללא התייחסותך) ואינו בעל מודעות עצמית (טהורה), כיצד אתה יכול לומר שעולם כזה הוא אמיתי? נוסף לכך, מה טבעו של עולם זה? מאפיינים אותו זרימה מתמשכת ובלתי פוסקת של השתנות. עולם התלוי בדבר-מה, שאינו מודע לעצמו והמשתנה ללא הרף, אינו יכול להיות אמיתי.
ח. לא זו בלבד שהמדע האמפירי רואה בעולם זה דבר-מה אמיתי, אלא שגם הוודות וכל יתר התורות נותנים תיאורים קוסמולוגיים מפורטים על העולם ומקורו. מדוע יעשו זאת כאשר אין העולם אמיתי?[1]
מ.  מטרתם העיקרית של הוודות וכל יתר התורות, היא ללמדך את טבעו הנצחי של ה-ATMAN ולהכריז ללא עוררין ’אתה הוא זה’.
ח.  אני מסכים, אך מדוע צריכים הם למסור תיאורים קוסמולוגיים מפורטים המתמשכים לאורך עמודים רבים, אלא אם כן סבורים הם שהעולם הוא אמיתי?
מ.  אם מסכים אתה, הסכם הלכה למעשה, ישם את מה שהסכמת בתיאוריה והנח לכל השאר. הסאסטראס  (הכתובים של היוגה) צריכות ללמד ולהורות את הדרך לכל מיני אנשים המחפשים את האמת, לא הכל בעלי אותו סוג של הכרה. התייחס אל מה שאינך יכול לקבל ולהבין, כאל ארטהאוואדה או כאל נימוק שולי.
 
[1]  כאשר השואל מחפש להיעזר במדע המודרני כדי לחזק את עמדתו, מציג הוא למעשה את דעותיו שלו על מדע זה. לאחרונה ניפץ המחקר המדעי, אחת ולתמיד, את המיתוס של תפישת עולם פשוטה והגיונית, הרואה את הממשות כמסה מוצקת הניתנת לתפישה מוחשית והקיימת בזכות עצמה. הבדיקה האחרונה של עולם החושים, מסתכמת בסופו של דבר, בשני דברים: בחלל ובזמן.
סיר ג’ימס ז’ינס מציג בספרו "הרקע החדש של המדע", את המסקנות המתבקשות מניסויים המושתתים על תורת היחסות של איינשטיין, בזו הדרך: "אנו מגלים שחלל אינו אלא יכולתנו לראות ולחוש באובייקטים - בחפצים - והזמן אינו אלא התנסותנו באירועים". החלל מתחיל להיראות יותר ויותר כאשליה שנוצרה על-ידי הכרתנו (גופנו הפיזי הינו רק חפץ בתוך חלל - ראה פסקה 16 בספר "גילויה של האמת") - המשכה הבלתי חוקי של תפישה סובייקטיבית ההופכת לטבע, ושמתפקידה לעזור לנו להבין ולתאר את סדר הדברים שאנו רואים, שעה שהזמן מופיע כאשליה שניה (ללא עבר ועתיד, הזמן בכללותו, כפי שהוא נתפס, הינו רק מיתוס - ראה פסקה 15 ב"בגילויה של האמת"), המשמשת מטרה דומה לצורך הבנה והסבר האירועים המתרחשים ובאים עלינו.
טוב יעשה הקורא, אם יציין לפניו שכאשר חלל וזמן נראים בעיני המדע כאשליה שנוצרה על ידי הכרתנו, גם החפצים והאירועים הופכים לאשליה שהכרתנו יצרה. כלומר, הופכים לאיפסו-פאקטו (ראה פסקאות 17, 18 ב"גילויה של האמת"), זאת מפני שאין הם יכולים להתקיים ללא חלל וזמן.
אשר לתפישתו של האדם הפשוט את החומר כדבר-מה מוצק וגשמי, המסקנות הבאות שהופקו מניסויים בפיזיקה המודרנית מהוות תשובה נאותה:
1.   המדע אינו יודע דבר על טבעם האמיתי של מרכיבי האטום. המדע מכיר את הקרינות הנובעת מהאטום, אך לעולם לא את מקורם.
2.   מאחר שהאטום מקרין אנרגיה ללא הרף, לא ניתן לזהות את האלקטרון בזמן מסויים. כלומר, אי אפשר לזהות אלקטרון של זמן מסויים אחד, כאותו אלקטרון בזמן מסויים אחר.
3.  "האלקטרון חדל להכיל איפיונים של ’חפץ’, כפי ש’חפץ’ נתפש בהגיון הפשוט; האלקטרון הוא רק איזור שמתוכו עשויה להיפלט אנרגיה" ("קווי יסוד של הפילוסופיה", ברטרנד ראסל)
 
המובאות הבאות, מבטאות את מסקנותיו של ברטרנד ראסל, שאליהן הגיע הודות לשני פיזיקאים גרמנים: הלסנבורג ושרודינגר, לפיהן נמוגו העקבות האחרונות של האטום הישן והמוצק, והחומר הפך לרוח רפאים כמו בסיאנס ספיריטואליסטי.
ישקול נא הקורא עתה, ויחליט לאור מה שנאמר כ’הערה’ לפרק זה ובספר "מי אני?", באיזו דרך ובאיזה אופן שונה עולם החלום ביסודו, מעולם העירות הנתפש בחושים, "פרט לעובדה שעולם העירות ממושך ועולם החלום קצר ביסודו. מהותית, אין כל הבדל ביניהם". אמת זו המהדהדת במדע המודרני, מתוארת על-ידי ד"ר אדינגטון כך: המסקנה הכנה והגלויה שמדע הפיזיקה עוסק למעשה בעולם של צללים, מהווה אחד מהישגיו המשמעותיים ביותר … בעולם הפיזיקה עדים אנו למחזה עקומת-צללים, המופיעה בדראמה של חיי היום-יום. (תמונת סרט הקולנוע המופיעה על מסך הקולנוע, כפי ששרי באגאוואן קורא לזה). "צללית המרפק שלי, מונחת על צללית השולחן בשעה שצללית הדיו נשפכת תוך כדי כתיבה, על צללית הנייר" (מתוך "טבעו של העולם הפיזי").

גרסה להדפסה

  

שלח לחבר

תגיות: