תרגום: הדס חסון

עריכה לשונית: רחל תורן

הסקירה הביוגרפית חושפת בפנינו שני סוגי מוארים. האחד: מוארים המנהלים חיי מאבק רוחני מתמשך לקראת המטרה הנכספת של התחברות עם האלוקי, ומתאפיינים בצמא ובכמיהה לחזות בנועם האל. 

השני: נשמות חופשיות זה מכבר, המחוברות ושרויות בנועם זה של ידיעת העצמי והחזיון של האלוקי, שהתגלגלו למחזור הלידה עקב משימה שנועדה להן על פני כדור הארץ בשרות האנושות. כזו הייתה מאיי-מה, ילידת בנגלדש.

 

מרגע היוולדה הייתה מאיי-מה מודעת לזהותה הרוחנית, הטהורה, הלא-מוגבלת על ידי גוף, הכרה או זהות מסוימת, ומודעת ל"עצמי" האמיתי שלה. החל מינקותה צפתה כעד – ממרחק, בבני המשפחה אליה נולדה. היא גודלה באהבה בקרב משפחתה הגרעינית והמורחבת, והקרינה אישיות מתוקה ועדינה. היא נמשכה לאנשים מכל הסוגים והמינים. היא קיבלה חינוך סטנדרטי כמו לורד קרישנה. במיוחד בלטה משיכתה למקדש - בו היו נשמעים שירי תהילה לאל - ממש כמו מגנט.

 

כשהגיעה לפירקה התחתנה כאחת האדם, אך לא עבר זמן רב ובעלה חש בכך שהיא מיוחדת במינה. היא הצטיינה כעקרת בית וכרעיה, אך למרבה הפלא, לאחר סיום העבודה במטבח נהגה לעתים להתיישב על רצפת המטבח, תשמישי קדושה ופולחן הופיעו לפתע סביבה (ואף אש טקסית) והיא התנסתה בתנוחות יוגיות ובטכניקות ניקוי פנימי (קריות).

 

המפנה קרה כאשר עמיתו של בעלה מהמשרד בו עבד, נתלווה עמו לביתם והמראה שלה נתקשר בעיניו לכך כאילו חזה באמת באם האלוקית (The Divine Mother). הוא כינה אותה "האם האלוקית המבורכת", והחל להגיע אליהם בקביעות לסאטסאנגים. כשמאיי-מה עסקה בעבודות הבית השגרתיות, מבטה הפך מרוחק – כלא שייכת לכאן אלא לנצח אינסופי, והיתה נתונה, לעתים, במצבי רוח משתנים. בכל פעם ששם אלוקים הוזכר, מיד נכנסה למצב רוחני גבוה. אט אט הפכה מקור השראה סביבה. מקור לברכה ולריפויי ניסים. וכל אותו זמן שהתה ללא הפסקה במודעות הרוחנית ובידיעה העצמית שנולדה עמן.

 

בשנת 1943 הצטרפה מאיי-מה למאסטר הקדוש סוואמי שיוואננדה, ברישיקש. באותה עת, פרופסור מאוד מלומד, שהיה חסיד של מהאטמה מלומד לכשעצמו (ראש האשראם הגדול "קאליש" לחקר הסנסקריט), שמע מפי העמית מהמשרד על מאיי-מה. מאיי-מה כבר שהתה כעת קבע בחדר קטן של מקדש לאם הקדושה קאלי, מקום בו שהה ראמאקרישנה כל חייו (המקום נקרא מקדש דאקשינשוואר Dakshineshwar).

הם הגיעו למקום והפרופסור שביקש לשאול שאלות, נענה באדיבות ובחיוב על ידי מאיי-מה. בהיותו פרופסור, ניסח שאלה מורכבת ועמוקה. עוד לפני שסיים לשאול, קלחו מפיה של אננדה מאיי תשובות מעמיקות ומקיפות יותר משעשוי היה אי פעם לצפות, מטר של חכמה מאירה! הוא המשיך להציג שאלות והתשובה חזרה להגיע באותה דרך. יש לציין שמאיי-מה היתה חסרת השכלה פורמלית לחלוטין. אותו פרופסור ודוקטור מלומד חזר לביתו עניו ושפל-רוח מכפי שהיה קודם לכן.

משהבין שאין להסתיר תופעה נדירה זו כמאיי-מה, הזמין עמיתים שלו לפגישה בחופשת הקיץ. אלה לא היו אנשים צמאי-רוח, אלא אנשי אקדמיה שכלתנים גרידא.

לאחר שלוש-ארבע שעות שיחה הם נותרו מותשים, בניגוד למאיי-מה שנותרה שלווה ורעננה.

 

שלוש שנים מאוחר יותר, ביקר הביוגרף בטקס שמאיי-מה יזמה למען שלום העולם, במהלכו, מאה חכמים הודים חזרו פה אחד מליוני פעמים על מנטרה חשובה נבחרת. טקס כזה ארך שנתיים וחצי, והוא פגש אותה במהלכו. 

מהותה היתה, מחד, של ילדה (הביוגרף סיפר לה כי הגיע מביקור אצל הגורו שלה, שיוואננדה. "מה שלום אבא"? שאלה. בעבורה כל אחד היה "אבא" וכל אחת "אמא"), ומאידך, היתה שילוב מרתק של יצור אלוקי עם התנהלות מעשית ומציאותית עד לפרטים הקטנים. זה התבטא בניהול טקס ה- "yajna" – טקס ההקרבה, הויתור. השליחות שלה היתה לעורר רוחנית את אנושות עולמנו כיום, ולהעלותה דרגה. אלוקים הוא המציאות הגדולה היחידה. יש למעט בדיבור – המילים היחידות ששווה למלל הן הלל לשמו של האל, כל שאר הדיבור הינו עקר וחסר תועלת ומוביל לצער. חיים שאינם חותרים להשגת המציאות האלוקית הם ביזבוז! יש להתייחס בסובלנות לשיאים חיובייים ושליליים בחיי האדם. אין פירושו שעל האדם להיות באי-עשייה לנוכח מצב כזה שנתקל בו: עשה את הטוב ביותר במצב נתון, כל שביכולתך, ואת הנותר השאר נא לאל. וכשאתה עושה – עשה ככל יכולתך, אך ללא חרדה ומתח!

 

המעשיות שלה התבטאה בשגרת יום וחוקים ונהלים נוקשים שליוו את הסדהאנה. במהלך עשרים וחמש שנה הרשתה לחסידיה שבוע התבודדות אחד בשנה, בחודש נובמבר. פעמון צלצל שתי דקות לפני כל התכנסות וכל אחד צריך היה להיות ישוב במקומו. היו שתי מדיטציות דממה שארכו שעה כל אחת; ב- 9:00 בבוקר וב- 2:30 אחה"צ, כשהתיישבה על הבמה, עטופה בדממה. מי שאחר לטקס לא הורשה להיכנס והוצרך לעבור את הסדהאנה מחוץ לאולם. היתה הגבלה גם בנוגע למזון. היו שני ימי צום. המתרגלים אכלו רק פעם בעשרים וארבע שעות. ביום הראשון והשביעי הותרה רק שתיית מים וביום הרביעי - חלב ופירות בלבד. שבוע זה נקרא שבוע של שליטה עצמית, ולא שבוע סדהאנה. כל זה מסופר כהמחשה לפן המעשי שלה, לצד הפן הרוחני שאפיין אותה.

עמיתו של הבעל, אשר גילה אותה לעולם לראשונה, הוא זה שכתב לראשונה את סיפור חייה, אותו כינה: "האם כפי שהכרתי".

אננדה מאיי היתה מקור הארה רוחני אדיר להודו ולעולם כולו במאה הזו, ודומה במצב תודעתה לזה של ראמאנה מהארישי - מודעות מתמדת למציאות העצמית שלהם.

הנוכחות של נשמות אדירות כאלו בין בני אנוש, מהווה מנוף אדיר שמרומם את המודעות ומדרבן אותנו להשגת מטרת חיינו. חייהם הוקדשו לזולת הלכה למעשה. ישויות אלה, בהשליכן הצדה את גופם הפיזי, קיימות בינינו כעת לא פחות משהיו אז בעת נוכחותם בגופם הפיזי.

 

 

 

 

The Divine Life Society 

גרסה להדפסה

  

שלח לחבר

תגיות: