אחיותיי ואחיי מאמריקה,

לבי נמלא שמחה שאין לתארה במילים בעומדי כאן בפניכם, נוכח קבלת הפנים החמה והלבבית שהענקתם לנו. אני מודה לכם בשם מסדר הנזירים העתיק ביותר בעולם. אני מודה לכם בשם אם הדתות, ואני מודה לכם בשמם של מיליונים רבים של הודים בני כל המעמדות והכיתות. תודותיי נתונות גם לכמה מן הנואמים מעל בימה זו, אשר, בהתייחסם לנציגים מהמזרח, התבטאו בפניכם ואמרו, כי אלו שהגיעו מהארצות הרחוקות, לבטח יכולים להתכבד בהפצת רעיון הסובלנות אל המדינות השונות.

אני גאה להשתייך לדת שלימדה את העולם סובלנות מהי, כמו גם קבלה חובקת-כול. אנו מאמינים לא רק בסובלנות כלל עולמית, אלא אף מקבלים כל דת כאמת. אני גאה להשתייך לאומה שהעניקה מחסה לנרדפים ולפליטים מכל הדתות והעמים שעל פני האדמה. אני גאה לספר לכם, שאספנו לחיקנו את פליטיהם הטהורים של בני ישראל אשר הגיעו לדרום הודו ומצאו מקלט בקרבנו, כאשר בית מקדשם הקדוש נותץ לרסיסים על ידי העריצות הרומית. אני גאה להשתייך לדת שהעניקה מחסה, ואשר עדיין מטפחת, את שרידי האומה הזורואסטרית הדגולה.

אצטט לכם מזכרוני, אחיי לדרך, מספר שורות מתוך מזמור אותו שיננתי בשנות נעוריי המוקדמות, הנישא בכל יום בפיהם של מיליוני בני אדם:

'כשם שהזרמים הנובעים ממקורות שונים ממזגים את מימיהם בים, כך, הו, אלוהים, כל הנתיבים בהם בוחרים בני האדם ללכת, על נטיותיהם השונות, מגוונים ככל שיהיו, נפתלים או ישרים – מובילים כולם אליך.'

כנס זה, מן העצרות הנאצלות ביותר שהתקיימו אי פעם, מהווה כשלעצמו הוכחה והצהרה לעולם, של עקרונות היסוד הנפלאים המובאים בגיטה:

'זה אשר אלי יבוא, יהא אשר יהא, אליו אושיט ידי; כל בני האדם נאבקים בדרכים המובילות כולן בסופן אליי.'

קנאות כיתתית קיצונית, צרות האופקים, והצאצא הנוראי שלה, הפנטיות, השתלטו זה מכבר על עולם יפהפה זה. הם הציפו את עולמנו באלימות, הספיגו אותו שוב ושוב בדם אדם, השמידו תרבויות, ושילחו אומות שלמות אל תהומות הייאוש. אלמלא הוקרבו כל אלו לשדים הנוראיים הללו, הייתה החברה האנושית מתקדמת לאין שיעור מאשר היא כיום. אולם זמנם תם; ואני מלא תקווה ולהט, כי הפעמון אשר צלצל הבוקר לכבודה של ועידה זו, יהיה פעמון המוות לכל הפנטיות, ולכל הרדיפות, הן בחרב והן בעט, ולכל רגשות חוסר הנדיבות השוררים בין בני האדם השמים פעמיהם אל עבר אותו יעד.

תמליל הנאום שנישא בפרלמנט הדתות