שְרִי שְרִי שיאמא צ’אראן לַהִירִי מַהַאשַאיָה נולד כבן למשפחה ברהמינית, במחצית הראשונה של המאה השלוש עשרה על-פי לוח השנה הבנגלי (1828). הוא נולד בכפר ששמו גהורניגרהם ליד העיר קרישנאנאגאר, השוכנת במחוז נַאדְיָה שבמדינת בנגאל. תאריך לידתו המדויק אינו ידוע, מכיוון שההורוסקופ שלו נשרף עם גופתו כנהוג במשפחתו. כשהיה צעיר, העתיקה משפחתו את מגוריה לעיר באנארס (ואראנסי של ימינו). חינוכו הושפע הן ממסורת משפחתו שהייתה ברהמינית אדוקה והן משיטת החינוך המערבי שפשטה בהודו תחת השלטון האנגלי. כמו כן אין ספק שהוא הושפע רוחנית מהסדהו (קדוש) ומהמהטמה (חכם) אותם פגש בבאנארס. 

בשנת 1851 החל לַהִירִי מַהַאשַאיָה לעבוד כפקיד צבאי בממשל הבריטי. הוא קודם בהדרגה והגיע למעמד גבוה בעבודתו . בתקופה זו מילא לַהִירִי מַהַאשַאיָה את כל חובותיו הארציים בצורה מושלמת, הוא הרוויח את לחמו בכבוד, והיה ידוע ביושרו, פשטותו, אומץ ליבו, במשמעת העצמית שלו ובהסתפקותו במועט. הוא מילא את חובותיו כבעל משפחה בשמחה, בטבעיות וללא מאמץ.

הקשר הנצחי בין המורה והתלמיד התקיים גם בין מַהַאוַואַתאר בַּאבַּאגִ’י ולַהִירִי מַהַאשַאיָה. 

בנשימה עדינה חצה המורה את המים המערבלים בשני חלקי חייו של תלמידו, להירי מהאשאיה, בתחילה כילד ומאוחר יותר כאיש, והנחה את צעדיו המאומצים. בהגיע התלמיד לגיל 33 העריך באבאג’י שהגיעה העת לחדש את הקשר שנקטע.

בסתיו של אותה השנה קיבל לַהִירִי מַהַאשַאיָה, במפתיע, הוראה לעבור למקום עבודה חדש, שנקרא Ranikhet, בו נערכו הכנות להקמת בסיס צבאי חדש. במקום עבודתו החדש התגורר להירי מהאשאיה באוהל. הוא סיים במהירות כל משימה שהוטלה עליו, ויצא לנדוד בהרים היפיפיים של חבל ארץ זה. התשוקה למצוא את האמת בערה בקרבו תמיד, ומכיוון שכך, נמשך לחפש אחר חברתם של סאדהואים וסאניאסים. יום אחד שמע להירי מהאשאיה מאחד מעוזריו על קיומם של כמה סאדהואים מעניינים המתגוררים בהר מסוים וסקרנותו התעוררה בו. באחד הימים, בשעות אחר הצהרים, בעודו נודד בהרים בחפשו אחר סאדהואים, שמע לפתע קול קורא מלמעלה בשמו " להירי! להירי", הוא הסתובב וחיפש מי הוא הקורא בשמו במקום לא מוכר זה, וניסה להתחקות וללכת בעקבות מקור הקול בכדי לפתור את התעלומה. לאחר הליכה ממושכת התעייף, וראה כי השמש עומדת לשקוע. למרות שחש מתח מסוים בתוכו, המשיך ללכת ולו רק בכדי לפגוש סאדהו כלשהו שיעזור לו לפתור את התעלומה. לבסוף הגיע למערה נקייה ושמורה היטב שנמצאה בראש ההר. בתוכה ניצב סאדהו גבה קומה שהקרין אווירה מקודשת סביבו, וחיוך של אושר נסוך על פניו. נדמה היה כאילו אדם קדוש זה ניצב שם כממתין לבואו של לַהִירִי מַהַאשַאיָה. בצחקו בלבביות אמר סאדהוג’י בהינדית "שִיַאמַאצַ’ארַאן, היכנס ושב לנוח, אני הוא זה שקרא לך". לַהִירִי מַהַאשַאיָה הופתע לשמוע את שמו מפי סאדהו בלתי מוכר זה. כל סוגי המחשבות והרעיונות אודות המצב אליו נקלע התרוצצו בראשו, אולם סוג מסוים של משיכה פנימית גרם לו לעקוב אחרי סַאדְהוּגִ’י. בהיכנסו למערה מצא כמה אַשאנות (אריגים המשמשים את היוגים לתרגול מדיטציה בישיבה על הרצפה), מבחר של קאמאנדאלוס (כלי קודש המשמשים ליציקת מים), ואמצעים נוספים שהנזירים נהגו להשתמש בהם לצרכי עבודתם הרוחנית. 

סַאדְהוּגִ’י הצביע על אשאנה מסוימת שנמצאה בחלק מסוים של המערה ושאל, "האם אתה מזהה אשאנה זו?" לַהִירִי מַהַאשַאיָה היה המום מן השאלה, וככל שהביט יותר ויותר בהבעת הפנים בעלת הצחוק האצילי של סַאדְהוּגִ’י, כך נראה היה בעיניו הכל פחות ופחות הגיוני. אף על פי כן התעוררה בתוכו תחושה קדומה של משיכה מוכרת כלפי המקום הבלתי מוכר אליו נקלע. סַאדְהוּגִ’י נגע בו, ובעדינות חיבק את ראשו בחיבה עמוקה. לפתע נדמה היה ללַהִירִי מַהַאשַאיָה כי התעורר משינה עמוקה. הוא נוכח לדעת כי זהו המקום בו קיים את הסדהאנה שלו בחייו הקודמים וכי האשאנה עליה הצביע סאדהוג’י היתה האשאנה עליה נהג לתרגל יוגה. מה מוכרת נראתה לו עתה המערה! וכמה מוכר היה המהטמה יוצא הדופן שעמד לידו – והוא הכיר את שְרִי גוּרוּדֶב שלו! שְרִי שְרִי מַהַאוַואַתאר בַּאבַּגִ’י. כל הזכרונות מחייו הקודמים חזרו אליו באחת: הוא נזכר כי בחייו הקודמים היה סַאנְיַאסִי, ובנוכחותו של מַהַאוַואַתאר בַּאבַּגִ’י הוא שקע בסדהאנה באותו מקום ממש, וכי מאוחר יותר עזב את גופו. המום ומרוגש כולו בהיזכרו בכל זה, נפל שִיַאמַאצַ’ארַאן לרגליו של מַהַאוַואַתאר בַּאבַּגִ’י שלו, והתחנן כקבצן לקבל מחסה אצל מורו. מלותיו המרגיעות של שְרִי גוּרוּדֶב הקלו במידה רבה על לַהִירִי מַהִאשִאיִה. לפתע התבהר הכל. הוא נוכח לדעת כי היה זה כוחו המקודש של מַהַאוַואַתאר בַּאבַּגִ’י אשר גרם למעבר הפתאומי שלו ממקום עבודתו הקודם אל  Ranikhet.

לאחר שנזכר בכל זה הוא לא רצה לשוב עוד לחייו הארציים הנוכחיים. אך על פי הוראותיו של מַהַאוַואַתאר בַּאבַּגִ’י חזר לַהִירִי מַהִאשִאיִה למשרדו ב – Ranikhet. הוא החל להשתתף בסאטצנגים שנערכו במקומות שונים בהרים וישב לרגלי המורה שלו. פיקוח רפואי בשילוב של תזונה נכונה טיהרו את לַהִירִי מַהִאשִאיִה באופן פיזי, והקנו לו בריאות קורנת. סאדְהוּגִ’י הושיב אותו על האשאנה הישנה שלו וחנך אותו באופן ישיר אל השביל הנדיר ויקר הערך של הקרִיָה יוגה סדהאנה. 

לַהִירִי מַהִאשִאיִה התיישב על האשאנה המקודשת שלו והחל לחוות את השלבים השונים של פראניאם קריה יוגה, כאשר הוא מתנסה בעולמות הפנימיים המופלאים ביותר. העולם החיצוני הכבול לחושים התכנס פנימה. תודעתו העפילה לרמות הגבוהות ביותר. לַהִירִי מַהִאשִאיִה שקע בסמדהי (טראנס מקודש). כיצד חלף לו הזמן?!. היכן היו באותו הזמן המשרד?, העבודה? היכן היו חיי המשפחה? האבק והקהות שכיסו על תודעתו של לַהִירִי מַהִאשִאיִה הוסרו לתמיד והידע המקודש התגלה בפניו וקרן דרכו החוצה. חניכתו לאמת הושלמה. 

לאחר שיצא ממצב הסמדהי, נפל לרגליו של מורו והתחנן להישאר בסביבתו המקודשת לתמיד. הטעם של סאטצ’יטאננדה (הנועם המוחלט) והרגשת הברהמן (התאחדות עם המוחלט), עוררו בו את הרצון לעזוב לתמיד את תפקידיו הארציים. מורו שְרִי שְרִי מַהַאוַואַתאר בַּאבַּגִ’י חיבק אותו באהבה ואמר לו כי עליו להשלים את תפקידיו הארציים, דבר שיקח מספר שנים נוספות, וכי הסדהאנה של הקריה יוגה תתפשט ותגיע לאנשים רבים בזכות נוכחותו בעולם. בהיווכחו באחריות החדשה שהוטלה עליו, נכנע לַהִירִי מַהִאשִאיִה להוראתו של מורו. הוא שאל את מורו מתי יוכל לשוב ולראותו? מַהַאוַואַתאר בַּאבַּגִ’י הרגיע אותו, באמרו "בכל פעם שתחשוב עליי, אופיע".

לפני שעזב לַהִירִי מַהִאשִאיִה את מקום החניכה שלו ברכו אותו האנשים הקדושים המתגוררים במערות ההר. לַהִירִי מַהִאשִאיִה חזר לעולם מחדש לאחר שחווה נירוויקלפה סמדהי והתאחד עם ה’אני’ האמיתי שלו המצוי מעבר להכרה ולשלוש הגונות. המשימה שהוטלה עליו היתה לבסס את שביל היוגה ולסלק את החשכה מחייהם של אלה החיים בתוך החברה. לַהִירִי מַהַאשַאיָה חזר לבאנארס, ממלכת הידע. וכפי שלא ניתן לדכא את ניחוחו של הפרח, כך לַהִירִי מַהַאשַיָה, שחי כבעל משפחה מושלם, לא יכול היה להסתיר את שהתעורר בתוכו. אנשים מכל רחבי הודו נהרו לראותו, כדבורים הבאות לדבש, כדי לשתות נקטר מהמסטר המשוחרר. 

בנוסף לחובותיו הרוחנייים וחובותיו כבעל משפחה וכאדם עובד, העסיק עצמו המאסטר בהתלהבות בנושא החינוך. הוא ארגן קבוצות לימוד רבות ומילא תפקיד מרכזי בהגדלת מספר בתי הספר התיכוניים בבאנארס. פעילויות מגוונות אלה היו התשובה של לַהִירִי מַהַאשַאיָה למתריסים ששאלוהו : "היכן נשאר זמן לעשות מדיטציה אחרי שאנו ממלאים את חובותינו כבעלי משפחות בעבודה ובחברה?". האיזון ההרמוני בחייו של המורה הדגול, שהיה גם בעל משפחה, היוו השראה לאלפי לבבות כמהים. בהרוויחו משכורת ממוצעת, בהיותו חסכני, לא שגרתי, נגיש לכולם, נשא המאסטר בטבעיות ובשמחה את המחויבות של העולם הזה. אף על פי שלַהִירִי מַהַאשַאיָה היה במעמד הגבוה ביותר של המורה, הוא נהג בכבוד בכל אדם, ללא כל קשר לסגולותיו. כאשר תלמידיו השתחוו לו הוא השתחווה אליהם בחזרה. בענווה השמורה לילדים בלבד נגע המאסטר לעיתים קרובות ברגליהם של האחרים ולעיתים רחוקות בלבד הרשה להם להחזיר לו באותו מטבע של כבוד. זאת למרות שהשתחוות בפני המורה הינה מנהג עתיק המושרש בתרבות המזרח. 

דבר משמעותי שאפיין את חייו של המורה האוניברסאלי לַהִירִי מַהַאשַאיָה, היה הענקת חניכה לאנשים מכל הדתות, ובין תלמידיו החשובים היו מוסלמים ונוצרים ולא רק הינדים. הוא ניסה בכל כוחו למוסס את הגבול בין הכתות השונות. הוא נתן תקווה לכת הטמאים, ולאנשים שחיו בשולי החברה.

המורה הדגול נהג לומר לתלמידיו -

"זכרו תמיד כי אינכם שייכים לאף אחד ואף אחד אינו שייך לכם, זכרו כי יום אחד תצטרכו לעזוב את הכל בעולם הזה – לכן ארגנו חוג מכרים של אלוהים עכשיו" .

 "הכינו את עצמכם למסע המתקרב והולך, המסע האסטראלי הבלתי נמנע אל המוות. עשו זאת על ידי הגות יום יומית בכדור הפורח של התפישה האלוהית. דרך עטיפות האשליה הנכם תופסים את עצמכם כערמת בשר ועצמות שהינה לכל היותר קן של צרעות. עשו מדיטציה ללא הרף כדי שתיווכחו במהירה כי הנכם מהות אינסופית, החופשיה מכל סוג של אומללות, והפסיקו להיות אסירים של גופכם הפיסי; השתמשו בסודות הקריה והימלטו אל תוככי הרוח".

לַהִירִי מַהַאשַאיָה עודד את תלמידיו לדבוק באמונתם הדתית על פי המסורת עליה התחנכו. הוא התאים להם את שיטות היוגה השונות לפי נטיותיהם, והנחה אותם אל תוך שבילי הבהקטי (דבקות), קרמה (פעולה נכונה), ג’נאנה (חוכמה), וראג’ה (המלכותית). לַהִירִי מַהַאשַאיָה לימד את תלמידיו להימנע מוויכוחים תיאורטיים על כתבי הקודש. "החכם מקדיש את מאמציו לחוות את הדברים ולא מסתפק בקריאה בכתובים בלבד". 

בשנת 1886 עשרים וחמש שנה אחרי חניכותו ב - Ranikhet, פרש לַהִירִי מַהַאשַאיָה לגמלאות ותלמידים נהרו אליו מכל רחבי הודו. רוב הזמן ישב בדממה בישיבת לוטוס, ולעיתים רחוקות עזב את מקום מושבו ולו אף לחלקים אחרים של הבית. מצבו הפיסיולוגי של לַהִירִי מַהַאשַאיָה ייצג את המאפיינים של רמות ההשגה הרוחנית הגבוהות ביותר, המתבטאים בהפסקות נשימה ממושכות, העדר שינה, הפסקת דופק הלב, עיניים שלוות שאינן ממצמצות במשך שעות, והילה של שלווה עמוקה שסבבה אותו. מבקריו יצאו תמיד בתחושה של התעלות רוחנית בהרגישם כי קיבלו ברכה דוממת מאיש אלוהים אמיתי. 

חייו של לַהִירִי מַהַאשַאיָה היוו דוגמה אשר שינתה את היחס המוטעה ליוגה כשיטת תרגול מסתורית. הוא המחיש כי כל אדם יכול למצוא את דרכו באמצעות היוגה ולהבין את היחסים הנכונים עם טבעו האמיתי. 

היוגהאוואתאר הצהיר, "יש תקווה חדשה לאנשים חדשים, ניתן להשיג את ’האיחוד המקודש’ דרך מאמץ אישי שאינו תלוי באמונה דתית או ברצונו השרירותי של השליט הקוסמי". באמצעות השימוש במפתח של הקריה, אנשים שלא יכולים להביא את עצמם להאמין בקדושתו של אף אדם, יגלו בסופו של דבר את מהות הקדושה במלוא תפארתה בתוך עצמם.

 

 

גרסה להדפסה

  

שלח לחבר

תגיות: