מאת: ד"ר אהוד בילו

קרמה יוגה / בהקטי יוגה / רג'ה יוגה / ניאנה יוגה

 

היוגה הינה שיטה עתיקה שחקרה במשך אלפי שנים דרכים לפתח את האדם מבחינה רוחנית. כדי שאדם יתפתח באופן מאוזן, עליו לפתח היבטים שונים באישיותו ודרכי פעולה נכונות בחיי היום-יום. היוגה מציעה דרכים מעשיות, שבהן האדם לומד כיצד לעבוד בצורה נכונה, כיצד להתרכז, כיצד לפעול מתוך אהבה וכיצד לשמור על ערנות רוחנית על ידי חקירה עצמית. אלו מאפשרים לו לממש את הפוטנציאל הפנימי שלו.
המאסטרים פיתחו והתאימו את הדרכים השונות לפי נטיותיו של הפרט, דהיינו – המצב הפיסי, הרמה המנטאלית, הרגשית והרוחנית. זאת מתוך הכרה שהאנשים הם שונים ולכל אחד יש להתאים את הדרך לפי נטיותיו האישיות.
הדרכים קשורות זו בזו ומשלימות האחת את השנייה. בדרך כלל בוחר היוגי דרך אחת כעיקרית ומשתמש בשאר הדרכים כתומכות בדרך העיקרית שבה בחר.

קרמה יוגה
לפי היוגה, הדרגה הגבוהה של מתן שירות היא שירות לא אנוכי, כלומר לעבוד מבלי לצפות. הקרמה יוגה מלמדת את הגישה היוגית לעבודה.
הקרמה יוגה היא הבסיס לכל שואף רוחני, כיוון שהיא עוסקת בערך של שירות לא אנוכי. סוואמי שיבננדה כותב בספרו "סדהאנה" (1985) שקרמה יוגה היא הקרקע הטובה ביותר לתרגול הרוחני.
קרמה יוגה מלמדת את האדם כיצד להפיק מהעבודה גם תועלת רוחנית. ובעצם כדי להשיג זאת יש לתרגל את הקרמה יוגה תוך כדי עבודה.
למילה "קרמה" פירושים רבים, אך כאשר משתמשים בה בהקשר לקרמה יוגה, הכוונה היא לעשייה (ויוֶקננדה,1993). יוגה זו מתורגלת תוך כדי פעולות החיים הרגילות. באמצעות הקרמה היוגה, לומד האדם להתרכז בעבודה ולעבוד לשם העבודה עצמה ולא למען תוצאותיה או למען גמול כלשהו. הוא לומד להישאר שווה נפש כלפי הצלחה וכישלון כאחד. דרך הקרמה יוגה הוא הופך לפחות ופחות אנוכי.

לתרגול הקרמה יוגה דרושים שלושה דברים
ריכוז מושלם בזמן בעבודה.
אי-היצמדות מוחלטת לפירות או לתוצאות העבודה.
הקדשת כל הפעולות שעושים לאלוהים עם הרגשה הפנימית של אישוורהפראנידיאם (היכנעות לאלוהים).

ב"בהגווד גיטה" (מכתבי הקודש של ההינדים) מצוין שעלינו לעבוד ללא הפסקה (ויוֶקננדה, 1993). כל עבודה מורכבת מטוב ורע, ולא ניתן לבצע שום פעולה שלא תהיה לה השפעה טובה במקום אחד והשפעה רעה במקום אחר. גם הפעולה הטובה וגם הפעולה הרעה יוצרות השפעות בהתאם לטיבן, ושתיהן עדיין יוצרות קרמה ולכן כובלות את הנשמה. לכן, דבר ראשון יש להשתדל לעשות רק פעולות טובות ובכך לשנות את אופיינו. כמו כן כתוב שם שכדי להשתחרר מכבלי הפעולה לחלוטין, אל לנו להיצמד לפעולה שאותה אנו מבצעים. ואם כך ננהג לא תהיה לפעולה השפעה כובלת על נשמתנו. הקרמה יוגה מלמדת שעל האדם לעבוד כאדון ולא כעבד. אדם הלומד לעבוד מבלי להיצמד לעבודה ולתוצאותיה, עובד כבן חורין (ויוֶקננדה, 1993). הקרמה יוגה מאפשרת לבצע את העבודה באהבה, ואהבה לא מופיעה כל עוד אין חירות. אם אנו קונים עבד ומכריחים אותו לעבוד עבורנו, לא תהיה בו כל אהבה. דבר זה נכון גם עבורנו. כאשר אנו מבצעים עבודה באנוכיות, למען השגת תוצאות כלשהן, זוהי עבודה של עבדים (ויוֶקננדה, 1993).

בבהגווד גיטה אומר קרישנה לארג’ונה:
"הו ארג’ונה, עבוד ללא הפסקה. חובתך היא לעבוד תמיד. אך אל תצפה לפירות. גורלו של אדם המצפה לפירות מעורר חמלה. הוא האדם האומלל בעולם" (שיבננדה,1997, עמ’ 16).
"הבט בי ארג’ונה! אם אפסיק לעבוד לרגע אחד, ימות כל היקום. אני האל היחיד ואין לי מה להשיג מעבודה זו. אם כן מדוע אני עובד? בגלל שאני אוהב את העולם" ( ויוֶקננדה,1993, עמ’ 47 ).
"אלוהים אינו צמוד כיוון שהוא אוהב באמת", כותב סוואמי ויוֶקננדה בספרו על קרמה יוגה, האהבה האמיתית היא זו שגורמת לנו לא להיות צמודים.

בהקטי יוגה
הבהקטי יוגה מלמדת כיצד לפתח את האהבה בתוכנו כלפי הכל, אהבה הנובעת מתוך עצמה ובלתי תלויה בגורמים חיצוניים.
בהקטי יוגה היא יוגה של אמונה, דבקות ואהבה. היוגי מקדיש את עצמו לאהבת הבריות ולאהבת אלוהים. זרם ביהדות שמזכיר יוגה זאת הינו החסידות. בהקטי יוגה תופסת את אלוהים כאהבה אינסופית.
כל אחד יודע מניסיונו, שכאשר הוא מאוהב זוהי התקופה היפה ביותר בחייו. הכל נראה לו "ורוד". הבהקטי יוגה מלמדת שעלינו להיות מאוהבים כל הזמן בעולם ובאלוהים. מצב זה נבנה במאמץ רב ולא נולדים עמו.
תרגול הבהקטי יוגה הוא למעשה טרנספורמציה של הריגושים לרגש אחד שהוא האהבה. הבהקטי מכוון את כל אהבתו לאלוהים, וזו מתבטאת בשלווה ושמחה. המחסום בין האדם לאלוהים הוא האגו (דיווננדה ,1998). הוא מתבטא בהרגשה הגורמת לנו לחוש נפרדים מהסביבה. בהקטי מסלק הרגשה זו, כיוון שבאקסטזה של אהבה טהורה נעלמת תודעת ה"אני הפרטי". בבהקטי יוגה הגישה המנטאלית היא החשובה והדרך להשיגה היא על ידי שהייה בחברה ולא על ידי התבודדות.
הכוח הגדול ביותר הוא האהבה, ואפשר לכבוש את לבם של אחרים על ידי אהבה בלבד.

סוואמי שיבננדה כותב בספרו "שיעורים מעשיים ביוגה"
"דת אמיתית אינה בנויה על קיום טקסים, טבילות ועליות לרגל, אלא על אהבת הכל. אהבה קוסמית היא חובקת כל וכוללת כל. בנוכחותה של אהבה טהורה נעלמים כל ההפרדות וההבדלים ואתם השנאה, הקנאה והאנוכיות, כשם שהחושך נעלם עם זריחת השמש בבוקר. אין דת נעלה יותר מן האהבה. אין ידע העולה על האהבה, אין אוצר יקר יותר מאהבה, שכן אהבה היא אמת, אהבה היא אלוהים."

סוואמי וישנו דווננדה מתאר בספרו "מדיטציה ומנטרות" (1998) תשע צורות של פיתוח תחושת הבהקטי (הדבקות)
א. הקשבה לסיפורים רוחניים על אלוהים.
ב. שירי הלל לאל. בתרבות שלנו אלו יכולים להיות שירים חסידיים המעוררים תחושה של דבקות ושמחה.
ג. זכירה בלתי פוסקת של האל ונוכחותו, על ידי גישה מנטאלית ותפילה. הבהקטה צריך לזכור שכולם למעשה הם ביטויו של אלוהים.
ד. שירות – העולם נראה כרגליו של אלוהים ועל ידי שירות האנושות האדם משרת למעשה את האל.
ה. טקסים דתיים.
ו. השתטחות לפני האל, פיתוח מודעות מלאה לנוכחותו של אלוהים בכל השמות והצורות. פעולה זו מפתחת את הענווה.
ז. טיפוח ההרגשה של "אני משרת את האל".
ח. טיפוח הרגשת ידידות כלפי האל, תוך פיתוח מערכת יחסים אישית. אפשר לראות באל אב, אם או ידיד. השואף הרוחני מנהל שיחות עם האל כנהוג אצל חסידי ברסלב.
ט. כניעה מוחלטת.

קל מאוד לדבר על אהבה אוניברסלית ואהבת אלוהים, אך הדרך לטפח אותה היא לאהוב את הברואים קודם שאוהבים את הבורא.
 
סוואמי שיבננדה כותב בספר Bliss Dvine (עמ’ 260):
"אהבה היא חוק החיים, לאהוב משמעו לקיים את החוק, ולמלא את החוק משמעו שלווה ואושר נצחיים. אין ערך גדול מאהבה, אין מטמון גדול מאהבה, ואין ידע נעלה מאהבה. אין דת גבוהה מאהבה, כיוון שאהבה היא האמת, אהבה היא אלוהים, ואלוהים הוא התגלמות האהבה".

רג’ה יוגה
רג’ה יוגה נקראת היוגה המלכותית או דרך המלך לשליטה על ההכרה. הכלי של הרג’ה יוגה הוא המדיטציה, המשמשת כאמצעי להתבוננות פנימה. כדי להבין זאת אפשר להמשיל את פנימיותנו לקרקעית של אגם ואת גלי האגם למחשבות. את הקרקעית ניתן לראות רק כאשר האגם שקט. ברג’ה יוגה אלוהים נתפס כתודעה אינסופית.
הרג’ה יוגה היא שיטה מדעית שבה אדם מתקדם בשלבים. פטנג’לי מהרישי מתאר את הרג’ה יוגה בסוטרות שכתב. הוא מגדיר את היוגה בסוטרה השנייה של הפרק הראשון כעצירת כל פעולות ההכרה. בסוטרה השלישית הוא כותב:
"בזמן הזה (כשגלי המחשבה דוממים), נח המתבונן בטבעו האמיתי" (דיווננדה, 1998, עמ’ 147).
על התלמיד ההולך ברג’ה יוגה לטפס על הסולם הרוחני צעד אחר צעד. לפי שמונת השלבים והענפים של הרג’ה יוגה, בהתחלה עליו לעבוד על מידותיו המוסריות כדי לקבל בסיס מוסרי איתן. על ידי תרגול האסאנה הוא מייצב את תנוחתו ומשיג שלווה ובריאות בגופו. הוא מתרגל פראנה יאמה כדי להשיג יציבות בהכרה. על ידי השליטה בחושים הוא משיג שליטה על ההכרה ורוכש עוצמה בהכרתו. בשלב זה הוא בשל לריכוז. בעזרת הריכוז הוא מתרגל מדיטציה ונכנס לסמדהי .
התרגול ברג’ה יוגה מפתח את הריכוז. הוא מתבטא בכל הרבדים בחיים והוא למעשה המפתח להצלחה (ווד, 1952).
 
ג’נאנה יוגה
הג’נאנה יוגה מציעה דרך מעשית לחקירה עצמית, המובילה את האדם לחוויה המפתחת אהבה וכבוד לכל אחד באשר הוא.
הג’נאנה זו היוגה של החקירה הבלתי פוסקת בשאלה ’מי אני’? זהו שביל החוכמה וההבחנה והוא מלמד לראות את המציאות כפי שהיא באמת. ההולך בשביל זה חוקר את עצמו בעזרת הבודהי - האינטלקט. עבור הג’נאני אלוהים הוא ידע אינסופי והוויה אינסופית (סוּרפננדה,1985).
ה"עצמי" שאותו הג’נאני מחפש הוא המהות הפנימית. הגוף וההכרה הם בבואותיו בלבד, כבבואת השמש במראה. למראה אין אור משלה. לאור המשתקף יש תכונות מסוימות המזכירות את השמש המקורית, הוא מסוגל להאיר חפץ חשוך, לסנוור עיניים ולהיחשב בטעות לשמש האמיתית.
ג’נאנה יוגה נחשבת למסלול הקשה ביותר, וההולכים בה צריכים להיות מבוססים בכל אחד מארבעת המסלולים שצוינו.

מי שהולכים בדרך הג’נאנה יוגה צריכים להגיע ל: (שיבננדה,1997).
1) ויווקה – הבחנה בין האמיתי והלא אמיתי.
2) ויירגיה – שוויון נפש או אי תשוקה כלפי עצמים חושיים בעולם.
3) שאט-סמפטי – פיתוח מעלה המורכבת משישה חלקים:
שלווה בהכרה, ריסון החושים, שביעות רצון, כוח סבל, אמונה, ריכוז, תשוקה עזה לחירות.

הג’נאני יוגי יכול לתרגל את הסדהאנה שלו אפילו כאשר הוא הולך, אוכל או מדבר. הוא מתחיל את התרגול עם כוח הרצון והתבונה.

סוואמי וישנו דבננדה מפרט בספרו "מדיטציה ומנטרות" (1998) כמה שיטות ודנטיות לחקירה עצמית.
נטי נטי: לא זה ולא זה
זו עיקר החקירה הוודנטית. האדם שולל בדרך זו את כל הגורמים המגבילים, הגוף, ההכרה, האינטלקט, החושים, ומייצב את עצמו במהותו.
סאקשי בהוו : מצב של עד ראייה.
האדם הופך לצופה בחיים כמו צופה בסרט, ובדרך זו ההכרה מאטה את פעילויותיה. בדרך זו האדם מזדהה עם המהות הבסיסית חסרת התכונות של כל העצמים ביקום.

לאיה צ’יטאנה: התמזגות (דבננדה,1998)
בשיטה זו נספגת כל תוצאה בסיבה שקדמה לה. בדרך זו יש שלוש גישות:
א. האדם מתמזג לתוך הבודהי (האנטלקט), שמתמזג עם היקום הלא נגלה, והוא נקרא "אוויקטאם", המקום שבו נמצאות שלוש תכונות הטבע באיזון (אקטיבי, פסיבי, מאוזן). בסופו של דבר האוויקטאם מתמזג עם המוחלט.
ב. התמזגות היסודות: כאן מדובר בתהליך הפוך לתהליך הבריאה. כדור הארץ מתמזג עם סיבתו - המים, המים מתמזגים עם סיבתם - האש, האש עם האוויר, האוויר נספג בחלל, החלל באוויקטאם והאוויקטאם עם המוחלט.
ג. המיקרוקוסמוס מתאחד עם המקרוקוסמוס, הנשמה הפרטית מתאחדת עם הנשמה האוניברסאלית.
בג’נאנה יוגה קיימות ארבע הכרזות שעליהן מודט והוגה התלמיד והן משמשות כלי כדי להשתחרר מהבורות לגבי העולם (שם):
 
א. "פראג’אם ברהאמה" – התודעה היא ברהמן (אלוהים). טבעו של ברהמן הוא תודעה קוסמית.
ב. "אהאם ברהאמה אסמי" – אני הוא ברהמן. השואף הרוחני מקבע את הכרתו על העילאי ולא על הגורמים המגבילים.
ג. "טאט טוואם אסי" – אתה הוא זה. טאט מייצג את ברהמן וטוואם את הפרט, אסי היא אחדות.
ד. "איאם אטמה ברהמן" – ה"עצמי" הוא ברהמן. זהו ביטוי לחוויה האינטואיטיבית של המודט.

דרך המדיטציה וההגות על "טאט טוואם אסי" התלמיד מגיע למצב של סמדהי (וישנו,1998). זוהי ההכרזה החשובה ביותר, כיוון שממנה נובעות כל שלושת האחרות.
תמצית פילוסופיית הג’נאנה יוגה היא האחדות כי אותו "עצמי" שוכן בלב כולם. דרך עיקרון האחדות האדם מבין שמעשיו משפיעים על עצמו ועל העולם. לכן לכל פעולה יש ערך בהשפעתה על הפרט ועל הכלל.
 
מקורות
1. דיבננדה, ס,ו. (1998). מדיטציה ומנטרות. תל אביב: רשפים.
2. ויוֶקננדה, ס. (1993). קרמה יוגה. אסטרולוג.
3. יסודיאן, ס. הייך, א. (1953 ) יוגה בריאות. ירושליים: מרכוס.
4. ווד,א. (1981). ריכוז ובניית אופי. תל אביב: צ’ריקובר.
5. סוּרפננדה, ס. (1985). רשימות מהרצאות בנושא האתה יוגה. תל אביב.
6. Sivananda,S. (1997). Bliss Divine. The divine life society.
Sivananda, S. (1985). Sadhana. India: The divine life society .7

גרסה להדפסה

  

שלח לחבר

תגיות: