עד לכאן קיימת עדות לכל ארבעת השלבים. הם נראו, הורגשו, נחוו והובנו על ידי הדגולים אשר הגיעו לרמה זו. מכאן ואילך אין אפשרות לסימוכין בפילוסופיות ובדתות הקיימות בכל חלק של עולמנו. אף אחד מעולם לא למד מעבר לכך! אלא נשאר בבינדו () — הנקודה של האום. מי שהלך אי פעם, או הולך אל החור השחור המוחלט (הבינדו) אינו חוזר!

הנשמה—בראהמה, משתנה לשלוש משמעויות:

הראשונה ז'יוה הידועה כווישנו (עולם), השנייה כטאיג'אס^[1],

והשלישית ידועה כפראגיה^[2]. והבראהמה הידוע כ:

[א] ויישסאואואהרא^[3]

[ב] היראנגארווהא^[4]

[ג] אישווארה.^[5]

היוגי ההולך בדרך הראג'ה יוגה נכנס למאנומיה קושה בעזרת תרגול. השלב הראשון אליו הוא מגיע ניקרא ג'אגראט^[6]סמאדהי: סמאדהי עם מודעות ערה לגמרי.

ג'אגראט סמאדהי הוא השלב הראשון בחלק הראשון של בראהמה (). הוא קיים בהתחלה כנקודת מוצא ומתפזר ומתמזג בכל שלבי הסמאדהי הבאים. כאשר משלים היוגי את השלב הראשון של ג'אגראט סמאדהי, ניצתת האש הפנימית, והיוגי מתחיל להתנסות באמת ומתפתח בהדרגה במעגל החוכמה. לאחר מכן, העצמי המואר מסוגל לחזות כל דבר. 

באמצעות המאמצים להם הקדיש עצמו היוגי, כאשר יגיע למקורו (Origin) הוא יהפוך לשלם ולמוחלט. שאיפתו היחידה של היוגי היא להכיר את הכל יכול. הוא חותר לכך בכל כוח רצונו — לפגוש את הנשמה ולהתנסות בה בשלמות. כמו במוזיקה, ישנם כאן שבעה צלילים אוניברסאליים. הצליל הראשון הוא A (), אשר מתפזר ומתמזג באחרים. באותה מידה, יש להכיר בשלמות את החלק הראשון של הבראהמה (). 

לאחר שעובר ומסיים את החלק הראשון, נכנס היוגי לפרק השני של הבראהמה, הגבוה יותר מהראשון. הוא נכנס לתוך הסאמסקארות, ושם הוא מנקה ורוחץ את הכל. במצב זה הוא נמצא כבחלום. כפי שבמצב רגיל רואים בחלומות תמונות ומחזות, בדומה לכך, גם בשלב השני של הסמאדהי, התת-מודע עד לכל מראות סאמסקארות העבר שבתוכו. ההבדל הוא בזה שכאן אין הפסקה, הכל בא וחולף וחוזר חלילה. שלב זה מסתיים בדיוק לאחר משך הזמן אשר יועד לו.

הסאמסקארות שהצטברו מאז תחילת החיים מוכחדות בזרם של אור פנימי. כעת מביא היוגי את המאנאס אשר השתנה, לקדושה ולטוהר מוחלט. מעתה אין עוד התעוררות של תשוקות (לא נשארו שאיפות). רגוע ושליו מסיים היוגי את השלב השני ונכנס לשלב השלישי.

כאמור לעיל, שלב שני זה הינו החלק השני של בראהמה והוא טאיג'אס (אש). היוגי מפתח תחושת אחדות ונמצא גבוה יותר מאשר בשלב הראשון. שלב שני זה של הבראהמה הוא שלב ה- ושייך לראג'וגוּן (הגונה הראג'אסית) סמאדהי.

השלב השלישי של הסמאדהי שייך לטאמוגוּן סמאדהי. כאן לא קיימת אפילו סיבה למטרה והיעד (מטרה) איננו נראה. כאן גם התנודות (הויבראציות של הסאמסקארות) שהיו בשלב השני אינן קיימות עוד. זהו מצב אפס מושלם הקרוי 'סושוּפטי'^[7]. היוגי אינו מודע לעצמי ולא לכל דבר אחר ביקום.

כאשר משמיעים אום, השפתיים נפתחות וצליל המילה מעוצב (מקבל צורה). בשלב השני (של הבראהמה) השפתיים נשארות פתוחות, והקול נישאר מושהה. וכאן, בשלב השלישי, השפתיים סגורות. עכשיו הצליל אובד ודבר לא נשאר. 

חלק ראשון () 

נקטר מתפשט ומתרחב לכל כיוון, כאשר שפתיו של בראהמה פתוחות, צליל מתעצב. בראהמה הופך מודע! זוהי הבריאה. תחילתו של הזמן. יחד עם 'סאטוגון', איכותו הטהורה של בראהמה. 

חלק שני 

הבריאה קמה והייתה. סאמסקארות מתחילות להפציע. כל עוד לא הסתיימה ההתפשטות — ההכרה חיה, רוטטת והספקות עולים. זוהי איכות הראג'וגון (ראג'סיק) של בראהמה.  

חלק שלישי Ma () 

כעת, אט אט, השפתיים פוסקות מלנוע והן כמעט ונסגרות. הצליל הולך ונחלש, המשיכה אל הסאמסקארות נפסקת. כעת השפתיים הפתוחות נסגרות. הצליל המוכר כבר אינו וכמוהו גם הבריאה.

זהו החלק השלישי של בראהמה Ma () — זוהי האיכות של טאמאגוּן: טאמאסיק. מצב של הרס אשר מתנסים בו במצב של סוּשוּפטי. על מימושו של היוגי במצב של סוּשוּפטי נאמר כי הוא נמצא בפראגיה. ברשות היוגי נמצא עתה ידע מושלם של החוכמה (בריאה, התעצבותה לצורה, משך קיומה והריסתה). כאן היוגי הוא כאלוהים: אני הוא אתה (I Am Thy).

חלק רביעי           

השלבים הקודמים נחווים במאנומיה קושה. כאשר מגיעים לשלב השלישי של מצב הסושוּפטי, נמוג המאנומיה קושה וכעת הוא בויג'נאנאמאיה קושה, שהינו הגבוה ביותר. כפי שנאמר לעיל לגבי הקו האלכסוני () של האום, בחלק הרביעי של הבראהמה. 

עד לכאן נחוו דברים והתגשמו בסאמפראג'יאת סמאדהי. חלק רביעי זה הינו הויבראציה של הקול הפנימי של ה'אום' בלבד. אחר זאת, גם ויבראציה זו כבר איננה קיימת יותר. גם לויבראציה בחלק הרביעי יש מעין צורה. היא קיימת שם וניתן לשמוע אותה באופן קלוש ביותר כמובן. גם צורתה הינה מאוד ערטילאית. זהו גבולה הסופי של הצורה או הדמות של בראהמה או הנשמה.