בספרו על הפילוסופיה של היוגה, מדבר המלומד פטנג'לי על הסמאדהי הגבוה יותר של ויג'נאנאמאיה קושה ואף על רמות גבוהות יותר. כך ישנם עוד שני שלבים: הראשון בהם —סאמפראג'יאת, והשני — אסאמפראג'יאת. דרך הבודהי, כל זמן שקיימת הבנה והתנסות והאינטלקט פעיל — זהו סאמפראג'יאת סמאדהי. וכאשר הצ'יטה פעילה — זהו אסאמפראג'יאת סמאדהי. כאשר כוח הצ'יטה וכוח המחשבה הינם במצב של 'אפס', זהו המצב שהינו מעבר לכוחן של ויווק שקטי^[2]ושל ויצ'אר שקטי^[3], שתיהן במצב נייטרלי או 'אפס'. ויצ'אר שאקטי נמצאת בצ'יטה וויווק שקטי בבודהי (אינטלקט). כלומר, שתיהן נמצאות בתוך ראשנו.

כאשר אנו עוברים את מאנומיה קושה, אנו משאירים את מכשולי המאנאס מאחור. כעת רק הצ'יטה צריכה את התיאום, שיתוף הפעולה והעזרה של הבודהי (אינטלקט). בשלב הראשון שתי אינדריות (חושים) אלו, (צ'יטה ובודהי), לובשות שתי זהויות שונות, ופועלות במלוא כוחן. בשלב השני הן מאטות בהדרגה, ולבסוף מתעייפות ונחות בשלווה. יש לכך שני שלבים שונים.

השלב הראשון של סאמפראג'איאת סמאדהי הוא סאוויטארקה^[4], השני הוא נירויצ'ארקה^[5], השלישי הוא סאוויצ'ארה^[6], והרביעי — נירוויקשאהר^[7]. בתוכו קיימים טארקה (היגיון); ויצ'ארה (בדיקה, חקירה); אנאנדה (שמחה, אושר) ואסמיטה (אגו טהור).

אלה הם ארבעת החושים הפנימיים (או אינסטינקטים): מאנאס, אינטלקט, צ'יטה ואגו. בראשונה אנו נפטרים מהמאנאס, ואז נשארים עם האינטלקט, הצ'יטה והאגו. ההבדל כעת הוא בכך, שבעוד שבעבר החושים היו סטהולה (הגוף הפיזי), עתה הם סוקשמה (הגוף האסטראלי-העדין). בגלל שלושת אלה, היוגי עדיין נהנה ומתנסה בסמאדהי, וכל זה בשלב הסאמפראג'יאת.