מילון, מושגים וזרמים ביוגה
מילון מונחי יוגה
על היוגה
מהי יוגה
מסע היוגה - מהי יוגה?
ההיסטוריה של היוגה
מדע היוגה
הרישים והשאלה ’מי אני?’
פרקים מתוך הספר: יוגא יום יום
מסע היוגה - מהי יוגה?
ההיסטוריה של היוגה
מדע היוגה
הרישים והשאלה ’מי אני?’
פרקים מתוך הספר: יוגא יום יום
הדרכים והזרמים העיקריים ביוגה
היווצרות הבריאה
יוגה ואנרגיה
יוגה ומתח נפשי
יוגה ואקופונקטורה
איורוודה
שלוש הגונות
חוק הקרמה
המוות וההמשכיות
הוודות
קרמה-יוגה
בהקטי-יוגה
ניאנה-יוגה
רג’ה-יוגה
טנטרה יוגה
האתה יוגה
המאיה
ודנטה
סמאדהי
הבנת המוות
מתוך סרטונים שיצרה Pulkit Mathur עורכת האתר The Spiritual Bee המוקדש להפצת האדווייטה ודנטה
המוות מתייחס לגוף ולא לנשמה. הנפטרים אינם נעלמים, הם נשארים אתנו כמו אלה החיים. אף אחד לא מת באמת, לכן אל תתאבלו.
12 אמיתות ודנטיות על המוות:
1.
אף אחד לא באמת מת. מה שאנחנו מכנים מוות מתייחס רק לגוף הפיזי. הנשמה היא נצחית.
ביום שבו האדם יבין שהנשמה ממשיכה להתקיים אחרי המוות, הוא לא יפחד יותר מהמוות. המוות הוא רק שינוי מצב. מהנגלה אנחנו עוברים אל הלא נגלה.
נשמת האדם היא חלק מהאנרגיה הקוסמית הנצחית שהיא חלק מאלוהים. היא מֵעֵבֶר לחיים ולמוות. מעולם לא נולדה ולעולם לא תמות. המוות מתייחס רק לגוף.
הטבע, הגוף והנפש מתים, לא אנחנו. אנחנו לא יוצאים ולא באים. הנשמה שנגלית באדם, המזוהה בשם ובדמות, לא מתה לעולם. חיים ומוות הם רק שני שמות שונים לעובדה אחת, שני צדדים של אותו מטבע. צורת התגלות אחת נקראת חיים וצורה אחרת נקראת מוות..
כשגל מתרומם למעלה זה נקרא חיים וכשהוא יורד זה נקרא מוות. שניהם הם המאיה (האשליה) שנתונה לשינויים. מעבר לתחום השינויים נמצא הטבע האמיתי שלנו – הנשמה, שמעולם לא נולדה ולעולם לא תמות, שאינה נתונה לשינויים, שמעולם לא באה ולעולם אינה עוזבת.
אף אחד לא מת. המוות הוא רק של הגוף הפיזי החיצוני. לא של הנשמה.
2.
המוות הוא כמו החלפת בגד. בשעת המוות הנשמה נפטרת מהגוף הגשמי והמסע שלה ממשיך עם הגוף המעודן. לאחר פרק זמן מסויים שבו היא נחה בתחום המעודן, כשמגיע הזמן ללידה מחודשת ולמחזור חיים חדש, הנשמה מייצרת גוף פיזי מתאים. כמו שמסירים לבוש ישן ומחליפים בחדש, כך גם הנשמה, אחרי שמשתמשת בגוף והוא הופך בלוי ומשומש לאחר שמילא את תפקידו המיועד, היא נפטרת ממנו ומייצרת חדש בהתאם לצרכיה. הגוף שלנו אינו אלא הכלי או הכסות של הנשמה שלנו לביצוע ייעודה.
על פי הוודנטה: מוות פירושו שינוי. מעבר ממצב תודעתי אחד לאחר.
מוות הוא כמו השלת פריט לבוש.
3.
השלת הגוף הפיזי מתרחשת בשל הצורך של הנשמה בשינוי. הנשמה זקוקה לשינוי הזה כדי שתוכל להתקדם לעבר התנסויות חיים חדשות, באופן שתוכל להשתמש בתנאים החיצוניים כדי להפחית את הזיהום של האגו בנפש, במטרה להתקרב יותר ויותר אל הגילוי של היות הטבע האמיתי שלה נצחי ואלוהי.
על פי ההינדואיזם החיים הם תהליך התפתחותי מתמשך שאינו מסתיים. המוות הוא רק תופעה הכרחית וחולפת, שכל נשמה חייבת לעבור כדי להשיג התנסות שנחוצה לה להתפתחותה עד להגעה לטבע האמיתי שלה.
צורות ישנות מתות וצורות חדשות ושונות מתהוות. כששותלים עץ רואים כיצד הזרע מת לפני שהצמח מתחיל לצמוח. כך המוות הוא התחלה של שלב חדש של חיים, לכן לא צריך להיאחז באמונה הישנה שלנו שלפיה המוות הוא אויב החיים, אלא לראות אותו כחבר של החיים.
השלת הגוף הכרחית ונחוצה לצמיחת הנשמה ולהתפתחותה.
4.
מוות אינו כיליון. המוות הוא שינוי צורה.
מהגשמי והגס אנחנו עוברים אל המעודן. המוות אינו כיליון. התודעה אינה באה אל קיצה במוות. אנחנו מתים כל רגע, וכל שבע שנים הגוף מחדש את עצמו לחלוטין אבל עדיין הצורה שלנו נשמרת. על אף שכל חלקיק בגוף משתנה אנחנו ממשיכים להתקיים. ההמשכיות שלנו לא נפסקת ואנחנו זוכרים אירועים ודברים שקרו לפני עשרות שנים. ההמשכיות של התודעה או של ה'אני' אינה יכולה להיות מוסברת על-ידי שום חוק כימי או פיזיקלי. מחשבות, רגשות ואינטליגנציה לא יכולים להיווצר על-ידי תנועה מכנית או מולקולרית. "תנועה מייצרת תנועה ותו לא" לטענת המדע המודרני. אם כך איך תנועת אטומים בגוף יכולה לייצר תודעה? זה חייב להיות תוצר של כוח עליון יותר. הכוח הזה נקרא: נשמה.
הנשמה אינה כפופה או מושפעת משינויים אטומיים או מולקולריים של הגוף. הנשמה היא בעצם הסיבה לקיומם. היא מעבר לכל השינויים ובכללם המוות. הנשמה היא הבסיס להמשכיות המצב התודעתי, וגם של תחושת ה'אני' של היחיד.
כפי שאנחנו ממשיכים להתקיים אחרי שבע השנים של התחדשות ושינויים, כך נמשיך להתקיים כנשמות אינדיבידואליות לאחר התפרקות צורות הגוף. לאחר המוות יוצאים מהתבנית הפיזית אל גוף אחר שאינו פיזי וממשיכים להיות אותו אדם עם אותה תודעה.
לידה מגיעה אחרי המוות כמו שעֵרוּת מגיעה לאחר השינה. אז מתחילים מחדש את העבודה שלא הסתיימה והושארה מאחור בחיים הקודמים. לכן אין לפחד מהמוות.
מוות אינו כיליון. המוות הוא שינוי צורה.
5.
הנשמה עוזבת את כסות הגוף ועוברת לשכון בגוף מעודן שנושא את המיינד (ההכרה, הנפש). כיוון שהנפש, המיינד, מלווה את הנשמה לאחר המוות אנחנו ממשיכים להיות אותו אדם שהיה, אנחנו יכולים לחשוב ויש לנו זיכרון של הקרובים לנו שהשארנו מאחור. הנפטרים הם אנשים שלבשו גוף מעודן יותר ויש בו עדיין ידיים, רגליים וכו', והם חיים בעולם הזה אבל בצורה אחרת ובמצב אחר, ללא שיהיו לגמרי בלתי נראים. הם גם חושבים, ויש להם תודעה וכל השאר, ממש כמונו.
הגוף המעודן מורכב מהמיינד (ההכרה, הנפש), האינטלקט והאגו (האני הנבדל האינדיבידואלי). הרשמים מפעולות העבר שבוצעו במחזורי חיים קודמים מוטמעים גם הם בגוף המעודן. החיבור של הגוף המעודן עם הגוף הגשמי מייצר לידה, והפרידה של הגוף המעודן מהגוף הגשמי הוא המוות.
הנשמות שעזבו זוכרות את קרוביהן ואת נסיבות עזיבתן את העולם. הזיכרון ממשיך אפילו שהמוח ומערכת העצבים חדלו להתקיים. כלומר הזיכרון אינו תוצר של המוח אלא כוח של המיינד שהולך עם הנשמה לאן שהיא הולכת.
מדיומים שמבססים קשרים עם נשמות: החכמים שללו תופעות שנפוצות במערב, של מדיומים שמיסדו קשר עם רוחות שעזבו את העולם. הסיבה היא שזה מעמיד את מי שעוסק בזה בסכנה של פיתוח בעיות נפשיות.
הנשמה שעוזבת נעטפת בגוף מעודן.
6.
סיבת המוות. סיבות המוות הן בחלקן מעודנות מאד. מקורן הוא:
-בפראנה (אנרגיית החיים) שהתעייפה, מוצתה, הותשה.
-הנשמה סיימה ללמוד את השיעורים שתוכננו עבורה בחיים האלה.
-גורל קרמתי.
לרוב, הסיבות האלה הופכות להיות המניע לאירועים חיצוניים – מחלות, תאונות, וכל סיבות מוות אחרות.
כשהנשמה מסיימת לבצע תפקידים, מטלות, תפקודים, משימות מסוימות, נהנתה מהנאות מסוימות והגשימה רצונות ותשוקות, היא מוצאת שהגוף הפיסי אינו נחוץ לה עוד ואינו מתפקד כראוי יותר. אז היא עוזבת את הגוף ומייצרת חדש. כמו שימוש בכל חפץ שהוא, למשל, מכונית שחלקיה נשחקים והיא מוחלפת במכונית חדשה.
הגוף הוא הכלי שבאמצעותו הנשמה מתפקדת, חווה, מתנסה, לומדת שיעורים ואוספת ידע. באופן הזה הנשמה מתפתחת בתהליך אבולוציוני, עולה ממצב נמוך לגבוה וממלאת את המשימה שלה, בכל שלב של התגלמותה בגוף פיזי.
רוב האנשים מתים לפני שאנרגיית החיים דועכת, וזאת מהרבה סיבות, שאחת מהן היא הגורל שהוכן בחיים הקודמים ויצא לפועל בחיים האלה. סיבה אחרת היא כוונה, מטרה פנימית, או חיים נוכחיים שהגיעו למיצוי והשלמה של המשימה שהוטל עליה לבצע. אך אלו הן סיבות מסתוריות ומעודנות. תאונות, אלימות או כל הסיבות האחרות הן רק מנגנון ביצוע חיצוני גלוי.
מוות מוקדם שכרוך בסבל רב עשוי להיות תולדה של השפעות מהעבר, או בחירה של העצמי הפנימי למעבר של הנשמה למצב גבוה יותר, שלא הייתה מוכנה לו עדיין ושלעברו היא מתקדמת. המוות המוקדם בשילוב אי מיצוי והגשמת היכולות של הנשמה יכלו להוות טרגדיה אילו היו אלה החיים היחידים שלה. דרך זה היא עוברת למצב של שינה נפשית שתפקידה להכין אותה לחיים החדשים העתידים לבוא. מוות מוקדם מתרחש בהתאם לקרמה. לכל אדם יש גורל שבעקבותיו הוא הולך. לחיות במשפחה מסויית, במערכות יחסים מסוימות, זהו רק אירוע זמני בחיים.
7.
לאחר שאנחנו מתים אנו פוגשים את נשמות בני המשפחה והחברים שעזבו גם הם את העולם ומלבנים ומסדירים דברים שנשארו פתוחים.
8.
הנפטרים ממשיכם לגונן על אהוביהם כמו מלאכים שומרים. הנפטרים להוטים להביא לידיעתנו את היותם רגועים וחשים בטוב ובנוחות, ושהם מתעניינים מאד בענייני היומיום שלנו, ומוכנים תמיד לכוון אותנו לדרך הנכונה ולעזור לנו במתן עצות טובות ומועילות. כמו מלאכים שומרים הם משגיחים על אהוביהם ולהוטים כל העת להגן עליהם מפני הסכנות והאסונות האורבים להם בחיים הארציים.
9.
הנפטרים נמצאים כאן איתנו כמו אלה החיים בינינו. פעמים רבות אנו מרגישם שהנפטרים עברו למקום רחוק בשמיים ושלא נוכל להיות בקרבתם יותר. זו טעות. כשנפטרים מהגוף עוזבים את הגוף הפיזי ומתכסים בגוף דק ומעודן שהוא המיינד, ההכרה, הנפש. לאחר המוות האדם חי בעולם מנטלי, השונה מהעולם הפיזי שבו הדברים נפרדים זה מזה על-ידי מרחק פיזי. הנפטרים אינם עוברים למקום רחוק אלא נשארים ממש כאן בתוך עולם מנטלי וממשיכים להיות מחוברים אלינו דרך המחשבות.
שרי ראמאקרישנה בא לאחר מותו לאשתו שאראדה מא בחיזיון שחוותה, ואמר לה: "לא עזבתי. רק עברתי מחדר אחד לחדר אחר." היה זה לאחר ששאראדה מא הסירה מעליה את תכשיטיה כמנהג האבלות בהודו. בכל פעם שהחלה להסירם הוא הגיע אליה ברוחו וביקש ממנה להימנע מלקיים את מנהגי האבלות.
כשמתים, לא משתנים ומצמיחים כנפיים, אלא מתקיים המשך של החיים האלה. החיים לאחר המוות פירושם המשכיות של החיים האלה במישור אחר. אבל המישור הזה אינו מקום מסויים. לא קיימים בו ממדי חלל ומרחב. בהווה אנחנו מתקיימים בשלושה ממדים שאנחנו מכירים: אורך, רוחב וגובה. לאחר המוות אנחנו לא חווים אותם. אין יחסי מקום, חלל או מרחב. הדבר דומה יותר לקיומו של גלגל בתוך גלגל. כמו שאפשר לשמוע תדרים של כלי נגינה שונים. האחד בתדר נמוך והאחר בתדר גבוה, ושניהם קיימים בלי להתערבב זה בזה. אפשר לשמוע את שניהם בו זמנית. כך מסביב לעולם הפיזי שלנו יש עולם רוחני. זה כמו ממד רביעי. זה מישור אחר.
הנפטרים חיים בינינו אלא שאנחנו פשוט לא יכולים לראות אותם. הנפשות (המיינד) של כל הברואים מחוברות זו לזו ומחוברות למיינד האוניברסלי. לכן המחשבות שלנו מגיעות לנפטרים ללא הרף.
10.
המחשבות של האוהבים מגיעות אל הנפטרים. במגוון טקסי הלוויות הקיימים בדתות השונות, מלווים את הנפטר דרך מחשבות, מסירוּת ופעולות של זיכרון. הנפטרים שואבים מהם נחמה ומנוחה לאחר המוות. הרוח שעזבה את הגוף נשארת קשורה לעולם לתקופת מה. זאת משום שהזיכרונות וההיקשרות עדיין טריים במיינד. לכן כשהקרובים מתפללים למען עילוי נשמתם, מקבלים הנפטרים תמיכה מנטלית ורגשית חזקה שבעזרתה הם יכולים להתגבר על דאגות והיצמדויות לחיים שעזבו, ולעבור למצב של מנוחה ושלווה. התפילות, המחשבות והמסירוּת הן בעלות ערך שלא יסולא בפז במתן עזרה לנפטר. התפילות פועלות על העיקרון של תחנת רדיו, שבדומה לה, משדרות גלים של מחשבות טובות.
מיד לאחר המוות נשמות הנפטרים נמצאות במצב של עילפון או חוסר הכרה. הם אינם יכולים לחוש שהם התנתקו מהגוף הגשמי שעזבו. תפילות, טקסים דתיים ומחשבות טובות של הקרובים והחברים מייצרות ויברציה חזקה ועוררות של המיינד ההמום ומסייעות להתאוששותה של ההכרה המעורפלת. הנשמות מתחילות להבחין שהן לא נמצאות יותר בגוף הפיזי ואז הן מתאמצות לחצות את הגבול – נהר צר של אֶתֶר, שבכל דת נקרא בשם שונה.
התפילות הן כוח רב עוצמה שעוזר לנשמות בהתקדמות שלהן לעבר העולם הבא ולמעבר שקט שלהן דרך מצב הביניים. המחשבות הטובות והמעשים הטובים של אלה החיים מסייעים לנשמות הנפטרים בהשגת שחרור מהמצב הארצי הכובל.
אנחנו יכולים לעזור לנשמות הנפטרים יותר מאשר הם יכולים לעזור לנו משום שהם נמצאים קרוב יותר לתחום המחשבות. אם אנחנו שולחים להם מחשבות טובות אנו עוזרים להם, משום שמחשבה טובה היא תוצר של המיינד, ונשמות הנפטרים נשארות בעולם המנטלי, וכך מחשבות יכולות להגיע אליהם בקלות רבה.
לכן אם אנחנו עושים פעולה או עשייה טובה לעילוי נשמתם ואם אנו מתרכזים במחשבה שהתוצאה של העבודה הטובה הזו תישלח, תגיע אליהם ותעזור להם בתהליך ההתקדמות לעבר מצב מנטלי טוב של שלווה ומנוחה בעולם שלהם, אנו מיטיבים עימם.
אם הנפטרים רואים את בני משפחתם מתמוטטים וקורסים ביגון ובצער באבלם, הדבר מכאיב להם ביותר. הם מרגישים חסרי אונים, המצב המנטלי שלהם נשלט על-ידי דאגות והם מתקשים לשקוע בשינה ערבה. בכי, צער ואבל מושכים אותם מהמישורים האסטראליים למטה. הדבר גורם לפגיעה קשה והם עלולים אפילו לאחֵר את מסעם לעולם העדן שהוא מצב של שלווה ורוגע.
לכן על הקרובים והחברים להתפלל לשלוותה של נשמת הנפטר. רק אז הם יכולים באמת לעזור לו ולהקל עליו. כשיושבים עשרה או שנים-עשר אנשים ומתפללים כאחד, האפקט על נשמת הנפטר חזק יותר. תפילות קבוצתיות משפיעות בעוצמה רבה.
צער גדול מדי מצעֵר את הנפטר. על הנשארים לזכור כל הזמן את חשיבות רווחתו של הנפטר בכל מעשיהם ולעמוד בגבורה, בשלווה ובאיזון מול האובדן.
11.
מכיוון שאף אחד לא באמת מת, והמוות הוא רק של הגוף ולא של הנשמה, ומכיוון שבזמן המוות הנשמה נפטרת מהגוף החיצוני הגשמי וממשיכה הלאה את מסעה בגוף פנימי מעודן, אדם חכם לא מתאבל בצורה מוגזמת על מי שעזב את העולם. אין על מה להתאבל, כי המוות הוא רק מעבר למקום אחר שאליו כולנו עוברים בכל פעם שאנחנו ישנים. בדיוק כמו שאדם לא באמת מת כשהוא עובר לארץ אחרת, והוא מחליף בגדים שיתאימו לאקלים החדש של המקום אליו הוא נוסע. החכמים לא מתאבלים על החיים ולא על המתים. כולנו לא היינו בגוף לפני שבאנו לעולם וגם לא נשארנו בגוף אחרי שעזבנו אותו. היינו בגוף בין לבין רק למשך זמן מסויים. אז על מה יש להתאבל? מעולם לא חדלנו מלהתקיים.
12.
עלינו להשתדל לשאת את האובדן באומץ, ברוגע ובאיזון.
Pulkit Mathur and The Spiritual Bee Foundation - The Spiritual Bee
Playlist - Understanding Death
