מאת: ד"ר הירושי מוטויאמה

תרגום: ד"ר אהוד בילו

לאור מה שתואר בפרקים הקודמים העסיקה אותי השאלה , האם הקורא המצוי מאמין שאכן צ’קרות קיימות? אני מאמין שאכן הן קיימות, וחלק מהעדויות התומכות בטענה זו הייתי מעוניין תאר כאן. אלו התנסויותיי האישיות עם הצ’קרות בשלושים השנים בהן אני מתרגל יוגה.
לפני שאתחיל בתיאור הייתי רוצה לדון בשאלה שעלתה תוך כדי הלימוד. שאלה זו קשורה בעייתיות שיש לי לגבי טענתו של לאדביטר, (מחבר ספר על הצ’קרות מהאגודה התאוסופית), לפיה הצ’קרות שהוא התנסה בהן הן האמיתיות ואילו תיאורם המסורתי של הצ’קרות מתייחס אליהן כסמלים בלבד.
אני באופן אישי לא התנסית בסמלים עצמם כחלק מתהליך  התעוררות הצ’קרות שלי, אולם אימי, שהייתה אישה פשוטה ללא כל ידע בסנסקריט אכן התנסתה בסמלים המסורתיים.  היא נהגה  להזכיר באופן מיוחד את העובדה שהיא רואה סמל שנראה כמו מפרש הפוך, הנמצא בתוך מגן דוד במיקום שקרת הלב, אנחנו תהינו על משמעות מראה זה. שנים לאחר מכן כאשר התחלתי ללמוד סנסקריט הייתי נרעש כאשר התברר לי שאימי ראתה את הסמל המסורתי של שקרת הלב-  מפרש הפוך מוקף במגן דויד המסמל את המנטרה של הצ’קרה שצליל השורש (זרע) שלה הוא "ים". לפיכך קשה לי לקבל את נקודת ראותו של לאדביטר. כאשר חיברתי זאת עם ההצהרה של סאטיאננדה שאכן קיימים ממדים שבהם מתקיימות המנטרות והיאנטרות, נוצרה בי תחושה שהצ’קרות בהן לאדביטר התנסה ,הנם קרוב לודאי הביטוי האתרי העצמי שלו, השונה מהצ’קרות הגבוהות של הממדים האסטרלים והסיבתיים. יתכן וזה ההסבר להזנחתו הבולטת במיוחד של לאדביטר ביחס לסוואדהיסטאנה צ’קרה. הוא מתייחס ל"שקרת-הטחול" בלבד כלומר מאניפורה. אינני יודע אם הוא פשוט התעלם מסוואדהסטאנה או  שלל אותה בכוונה מסיבות השמורות עמו.

ועכשיו בחזרה להתנסויות שלי. נחשפתי למציאות הרוחנית כבר בגיל מוקדם ביותר. אימי הטבעית ואימי המטפלת היו שתיהן נשים רוחניות ומאמינות. בגיל ארבע הן החלו לקחת אותי  למקדשים ולמקומות קדושים באחד ההרים באי שודו, שהוא גם מקום הולדתי. הן לימדו אותי לשיר סוטרות בודהיסטיות ותפילות מדת השינטו, ששלושתנו היינו שרים ביחד במשך שעות. הן לקחו אותי למקומות המפורסמים כמרכזי אנרגיה גבוהים, אזורים המושכים אליהם נזירי דת כמו למשל מפלי קובו, שאותם אני זוכר באופן מיוחד. הדרך שהובילה למפלים הצריכה הליכה של שמונה ק"מ, ועברה דרך יער עבות, ששרץ נחשי מים והיה חשוך אפילו באמצע היום. עבורי הייתה הדרך מפחידה למדי. במשך תקופה זו למדתי בחברת אימהותי והתנסיתי בקיומן של ישויות רוחיות השוכנות בממדים גבוהים יותר מאילו של בני האדם. קרוב לודאי שהשילוב בין סביבה זו והקרמה שלי, היווה את השילוב הרצוי עבורי כדי לגרום לי לשאוף לעולם בו קיימים ממדים גבוהים יותר של מציאות . לאור נסיבות אלו התחלתי לתרגל יוגה לפני שלושים שנה. ועכשיו הרשו לי לחלק היסטוריה זו עמכם.

 

עוררותה של מולאדהארה צ’קרה
בגיל עשרים וחמש התחלתי לתרגל יוגה. תחילת תקופת התרגול כללה השכמה כל יום בשלוש לפנות בוקר. תרגול אסאנות ( תנוחות יוגה ) במשך כחצי שעה וישיבה במשך שלוש או ארבע שעות. החלק הראשון של המדיטציה הוקדש לפראנאיאמה (תרגילי נשימה) והחלק השני הוקדש לריכוז בצ’קרה מסוימת. להלן השיטה לפיה תרגלתי פראנאיאמה בהתחלה: נושמים פנימה פראנא (אנרגיית החיים) דרך נחיר שמאל אל הבטן התחתונה במשך ארבע שניות. מחזיקים את הפראנה בבטן המנופחת למשך שמונה שניות. אז מעלים את אנרגיית הקונדליני מבסיס עמוד השדרה אל הבטן התחתונה (סואדהיסטהאנה צ’קרה) ומכווצים את שרירי הבטן. עושים ויזואליזציה של מיזוג ואיחוד הפראנה והקונדליני למשך שמונה שניות ונושפים דרך נחיר ימין למשך ארבע שניות. מחזור אחד של נשימה נמשך עשרים וארבע שניות. עכשיו חוזרים על התהליך כולו כששואפים דרך נחיר ימין ונושפים דרך נחיר שמאל וכך ממשיכים בנשימת החילופין.  בצעתי תבנית זו בין ארבע-עשרה לעשרים ואחד מחזורים. לאחר תקופה של חודש או חודשיים הייתי מסוגל להאריך את משך הקומבהקה (עצירת הנשימה) לזמן של דקה או דקה וחצי. וכאשר התרכזתי אז בסואדהיסטהאנה או באג’נה צ’קרה מחשבות גשמיות חדלו בהדרגה לחדור להכרתי והתחלתי להרגיש את הגוף וההכרה מתמלאים כמויות בלתי נדלות של אנרגיה.
כתוצאה מהתרגול החל להשתנות מצבי הגופני והנפשי. לפני כן סבלתי לעתים קרובות מבעיות קיבה ומבעיות אוזניים. כמו כן מזג האוויר גרוע היה משפיע עלי לרעה באופן מידי מבחינה גופנית ונפשית, ונעשיתי עצבני מעט. תוך שישה חודשים מאז שהתחלתי לתרגל יוגה נעלמו בעיות אלה לחלוטין.
בהמשך התרגול הבחנתי בכמה תחושות חדשות. התחלתי להרגיש עקצוצים בעצם העוקץ. במצח ובקדקוד הראש וכן תחושה של קדחת בבטן התחתונה. יכולתי לשמוע צליל הדומה לזמזום דבורים סביב לעצם העוקץ. חוש הריח שלי התחדד מאוד בחיי היום יום ולא יכולתי לשאת ריחות חריפים. מצב זה נמשך כחודשיים עד שלושה. יום אחד, כאשר עשיתי מדיטציה, כהרגלי, לפני המזבח, הרגשתי באופן מיוחד  קדחת בבטן התחתונה. ראיתי את האזור מוקף באור שצבעו אדום שחור והוא דומה לכדור אש המוקף באדים לבנים העומד להתפוצץ. לפתע, כוח שקשה לתארו, התפרץ דרך עמוד השדרה  אל קדקוד הראש שם הוא נשאר כשנייה או שתיים. גופי התרומם מעל הרצפה מספר סנטימטרים, ואני הייתי נפחד.
כל גופי בער וכאב ראש עז השבית אותי משך כל אותו יום. הרגשת הקדחת נמשכה יומיים או שלושה, והרגשתי כאילו הראש שלי "מפוצץ" באנרגיה. את הקלתי היחידה מצאתי בעובדה שהלמתי באזור "השער של ברהאמה" שנמצא בקדקוד הראש.
זו הייתה הפעם הראשונה שהתנסיתי בהעלאת הקונדליני שקטי אל קדקוד הראש דרך הסו שומנה. לא התנסיתי בקושי מיוחד, פיזי או מנטלי כפי שנוטים בדרך כלל ליחס להתנסות מסוג זה, קרוב לודאי בגלל העובדה שלמזלי הרב שערו של ברעמן היה כבר פתוח והשקיט יכלה לזרום החוצה אל הממד האסטרלי.

עוררות של סואדהיטהאנא צ’קרה
במשך מספר חודשים לפני התעוררותה של אנרגיית הקונדליני, בתקופה הראשונה של תרגולי הפראנאיאמה הרגשתי מעין קדחת סביב לצ’קרה סואדהיסטהאנה .התחושה הייתה כמו תערובת של קרח ואש. תחושה זו לוותה בחיזיון של קיטור לבן. כחודש או חודשיים לאחר מכן, התחלתי לראות כדור אש ארגמני ועגול באזור הבטן. בתחילתה של תקופה זו התחלתי לחלום חלומות נבואיים, להתנסות ב e.s.p באופן לא רצוני, (כגון טלפתיות) ולהיווכח בהגשמה ספונטנית של משאלות.
נראה שהייתי מסוגל להפעיל את הצ’קרות סואדהיסטאנה, מאניפורה, וסהסרארה בקלות רבה יותר מאשר את שאר הצ’קרות. הקלות שבה עוררתי את סואדהיסטהאנה שייכת ככל הנראה לטקס המים שבו נטלתי חלק מאז ימי ילדותי. ניתן לומר שלפי הגישה המסורתית קיים קשר חזק בין הצ’קרה סואדהיסטהאנה והמים, שכן צ’קרה זו אמורה לשלוט ביסוד המים. הרבה מאוד מדיומים מודרנים המתרגלים את טקס המים, מעוררים על ידי הטקס את הצ’קרה  סואדהיסטהאנה. מלבד זאת, ידוע לי, שהרבה מאוד מדיומים שניחנו ב- אם או e.s.p מלידה, ואינם שולטים בהם, עוררו במידה זו או אחרת את הצ’קרה סואדיסטהאנה. לאחר שעוררתי צ’קרה זו נעשיתי רגיש יתר על המידה מבחינה נפשית וגופנית, ורעש קל ביותר, שהופיע בזמן מדיטציה, נשמע לי כמו רעם והחריד אותי. הרגשות שלי נעשו בלתי יציבים והתרגשתי בקלות רבה. תקופה זו במהלך לימוד היוגה מכונה לעיתים "השלב המסוכן", ובמהלכה חשוב להימצא תחת השגחתו של גורו מנוסה. אני הצלחתי לעבור תקופה זו ללא יותר מדי בעיות, תחת השגחתן של אימהותי ובעזרת מה שנהוג לכנות "ההשגחה העליונה".
הצ’קרה סואדהיסטאנה נחשבת לשולטת על מערכת אברי המין, השתן ועל בלוטות האדרנל. המרידיאנים של הכליות,שלפוחית השתן, והמחמם משולש, נחשבים גם הם קשורים למערכת זו.  מעניין, שכאשר נבחן מצב המרידיאנים בגופי אובחן  מצב חריג במרידאנים של הכליות ושלפוחיות השתן. נוכחתי בחריגות דומה גם בכמה מקרים נוספים ואני מרגיש שזה אבן-בוחן אפשרי לפעילות מוגברת של הצ’קרה סואדהיסטהאנה.

עוררותה של המאניפורה צ’קרה
בילדותי סבלתי מבעיות עיכול שנמשכו עד שהתחלתי לתרגל יוגה. אוכל מטוגן, לדוגמא, גרם לי לשלשול. כמו כן סבלתי מהתקפות תכופות של דלקת הקיבה והמעיים. בעונות המעבר, נאלצתי בעקבות התקפות אלו, לחיות על תזונה פשוטה שהכילה דייסת אורז ושזיפים כבושים. מצבי החל להשתפר כשישה חודשים לאחר שהתחלתי לתרגל יוגה. לאחר אותם שישה חודשים החלה להתעורר בתוכי סדרה נוספת של תחושות. לעתים קרובות ראיתי אור אדמדם שהופיע במרכז הטבור והשתנה לאור לבן בעל עוצמה, בהיר יותר מאור השמש. כתוצאה מכך התפתחה אצלי סחרחורת ולא יכולתי לראות מאומה במשך כעשר דקות. כמו כן התחלתי לראות אור סגול שזורח בין גבות העיניים או בבטן.
מאז ילדותי ראיתי לעתים קרובות רוחות (ישויות אסטרליות נמוכות). בתקופה זו של התרגול התחלתי לראות אותם בתדירות גדלה והולכת. מדי פעם הייתי מסוגל להקל על סבלם של אלו על ידי שירה של תפילות מטהרות, סוטרות בודהיסטיות ועל ידי העברה מודעת של פראנה ממני אליהם. מכל מקום , אם הנשמות היו חזקות מאוד ועוינות לא הייתי מסוגל לעזור להם , והושפעתי מהם לרעה. תחת השפעתן של נשמות אלו נעשו גופי והכרתי בלתי יציבים. נעשיתי חולני והתרגזתי ללא כל סיבה, ופעם אחת נאלצתי בגללן לשכב במיטה עם חום למשך שבוע ימים. מצד שני, נשמות טובות (נשמות שעובדות כדי ליצור הרמוניה עם האחרים ) השפיעו עלי לטובה והשאירו אותי שלו ורגוע.
תוצאה נוספת של עוררות הצ’קרה מאניפורה הייתה הגברה של יכולות ה- e/s’p כגון ראית נסתר, טלפתיה ותובנה רוחנית. באותו זמן הייתה לי התנסות מרשימה שהשפיעה רבות על חיי בתקופה מאוחרת יותר. באחד הערבים של חודש נובמבר לפני כ26- או 27 שנים שיחקתי משחק יפני ששמו "קוקוריסאן" ( משחק המזכיר את השימוש בלוח קואיזה) ביחד עם אדם זקן ששרת במקדש. לאחר עשר דקות נכנסתי למעין חצי טרנס. הרגשתי את גופי כאילו הוא בוער והתחלתי להזיע במידה רבה. ידי הימנית החלה לנוע בחוזקה ולא הייתי מסוגל לעצור אותה. הטראנס נעשה עמוק יותר ויותר אך לא איבדתי את המודעות. לפתע היה לי חיזיון על חושי של אדם הלובש בגדים לבנים מתקופה קדומה. הוא עמד בתוך חורשת אורנים במרחק של כמאה מטר מהדלתות הסגורות. ראיתי אותו בברור כאילו אני רואה אדם ממשי. הוא היה אדם קדמון אציל ביותר ונראה כמנהיגו של שבט. הוא אותת לעברי וקד קידה. התעוררה בי הרגשה שהוא רוצה להנחות אותי למקום מסוים.
האיש הציג את עצמו בשם האוקואו ואמר לי שבחיי הקודמים הייתי מנהיגם של שבטי הסביבה כולל שבטו שלו. הוא המשיך ואמר שהוא רוצה להזמין אותי לבקר במקום בו חייתי. הצלחתי להבין מסר טלפיי זה. בתור חוקר אקדמי בפסיכולוגיה ובפילוסופיה ראיתי בכך תופעה מוזרה ביותר. אך בחלק אחר של ישותי, בחלק גבוה יותר של הכרתי, שאינו מבדיל בין עבר הווה ועתיד, הייתה בי הכרה ברורה שהוא דובר אמת, ואכן הייתי המנהיג של אזור זה והאוקו היה אחד מאנשיי.
אני סבור שהדיאלוג הרוחני עם האקואו נמשך בין עשר לעשרים דקות. תוך כדי הדיאלוג יכולתי לראות בעיניים פקוחות את הדלתות הסגורות ואת האקואו בעת ובעונה אחת. ראיתי את העולם הגשמי והרוחני כאילו  היו מונחים אחד על גבי השני. כאשר עצמתי את עיני, הייתי מסוגל לראות רק את האוקואו, חורשת אורנים והעשב. למחרת היום רכבתי על אופניי למקדש שנקרא ז’נדאז’י, הממוקם למרגלות הר שבו מצויים הרבה מאוד קברים עתיקים. למרות שמעולם לא הייתי במקום הוא נראה לי מוכר. להפתעתי הייתה במקדש באותו זמן תצוגה של קדירות חרס עתיקות, וכלים מאבן. הודעה שהייתה תלויה במקום הסבירה שחפירה שנעשתה לאחרונה גילתה את קיומה של קהילה קדומה שחייתה מסביב ל-ז’נדז’אי.
כשעזבתי את ז’נדז’אי הפך היום הסתווי במהירות ללילה. בדרכי הביתה חציתי מקום חשוך שמשך אותי מבחינה רוחנית, וחשבתי לעצמי שיתכן וזה המקום שהאוקואו חי בו לפני כמה אלפי שנים. טיפסתי על כעשר מדרגות אבן וראיתי מבנה לא ברור שהיה נראה כמו מקדש קטן. באופן אינסטינקטיבי ידעתי שזהו מקום מגוריו הקדומים של האוקואו, ובד בבד הרגשתי איכשהו שהאוקואו שבע רצון מהגילוי שלי.
עליתי אל הקבר הקדוש והתחלתי להתפלל. בכל פעם ראיתי חזיון של האלוהות הבודהיסטית פודומיו(שמו היפני של אצ’לה שנחשב לאחד ממלכי האש המבריקים ביותר בבודהיזם האיזוטרי). כשבמשך כל הזמן הזה שרר במקום חושך מוחלט.
הרגשתי תחושה מוזרה מאוד ומיהרתי הביתה. למחרת שבתי בכל זאת אל ז’נדז’אי לבקר במקום שגיליתי בלילה הקודם. בהיותי במקום פגשתי בכוהן שהיה שייך למקדש זה ויצא החוצה לאחר תפילת הבוקר שלו, סיפרתי לו את מאורעות הלילה הקודם, והוא היה מופתע ואמר לי שאכן פודומויו קודש שם, והזמין אותי להשתתף בפולחן. כשנכנסתי אל המקדש גיליתי שהוא נראה בדיוק כפי שראיתי אותו בחיזיון בעיני רוחי.
אם נשתמש במונחים של פאראפסיכולוגיה זוהי דוגמא של ראיית נסתר. אבל אני התנסיתי בדבר נוסף שאינני יכול לתארו בעזרת המילים "ראיית נסתר", והוא אישור מוחשי לקיומו הממשי של העולם הרוחני. אני סבור שלעולם זה חודרת מודעותו של היוגי עם התעוררותה של הצ’קרה- מאניפורה. מאוחר יותר עברתי התנסות נוספת  עם הצ’קרה מאניפורה, שלימדה אותי משהו נוסף חשוב מאוד: אם מישהו משתמש יותר מידי ביכולת הנפשית המושגת כתוצאה מהתעוררותה של הצ’קרה מאניפורה- והכוונה ליכולת ליצור מגע ישיר עם העולם הרוחני- ועקב כך מזניח את התפתחות הצ’קרות האחרות, או אם הוא משתמש בצ’קרה מסוימת ומונע עקב כך שימוש באחרות הרי שהוא עלול לפתח תופעות חריגות ומחלות בגוף ובנפש גם יחד.
לפני כ13- שנה (1967), 17 שנה לאחר שהתחלתי לתרגל יוגה חלתה אמי ונפלה למשכב. באות תקופה נהגתי להעניק יעוץ רוחני לחברים במקדש שלה, מקדש טאמאמיטסו, מזה שלוש שנים. בתחילת התקופה של הייעוץ הרוחני הייתי מסוגל בזמן המדיטציה לעזוב את הגוף ולהיכנס למצב גבוה ביותר של אחדות אלוהית. מכל מקום, כשישה חודשים לאחר שהתחלתי לתת את הייעוץ הרוחני קרה הדבר הבא. ברגע שהייתי מתחיל להתרכז, היו מופיעות רוחות לפני הצ’קרות מאניפורה ואג’נה, והייתי מנהל איתן שיחות באופן קבוע. מאז שהן החלו להופיע לא הייתי מסוגל יותר לחוות דברים מעבר להן, כגון לעזוב את גופי דרך הסהאסררה, ולהשיג אחדות כמיקודם. מצב זה היה לא נעים ונמשך כשנתיים או שלוש. למרות שלא חליתי מאז שהתחלתי לתרגל יוגה, הייתה הקיבה שלי מציקה בתקופה זו לעתים קרובות, והייתי מתעייף בקלות רבה.
בפרשת דרכים זו עזבתי את יפן ונסעתי להודו למשך שלושה חודשים כדי להרצות באוניברסיטת אנדהארא. במשך שהותי בהודו התפתח אצלי אולקוס בקיבה, בעיקר עקב המזון החריף שאכלתי אך גם בגלל ההידרדרות שחלה אצלי עקב השימוש הבלתי פוסק במאניפורה. לאחר ששבתי ליפן אמי חידשה את הייעוץ הרוחני ואולקוס הקיבה שלי נרפא במשך 18 חודשים בהם תרגלתי יוגה תחת משמעת, וטופלתי באקופונקטורה.
כתוצאה מניסיון זה נוכחתי לדעת שהקשר עם הנשמות בזמן הייעוץ הרוחני העביד יתר על המידה את הצ’קרה מאניפורה, שיווי המשקל ביחס לצ’קרות האחרות התערער, ונוצרו בעיות במערכת העיכול. מדיומים רבים שהפעילו צ’קרה זו יתר על המידה מתו צעירים, או שסבלו מבעיות קשות בקיבה ובמעיים. אני משוכנע שזה מסוכן לעשות שימוש יתר בצ’קרה כלשהיא. בתחום הרגשי השפיעה התעוררות הצ’קרה מאניפורה בכך שהרגשות שלי נעשו עשירים יותר ושליטתי בהן השתפרה. בנוסף עלתה רמת הסימפטיה ביחסי עם אנשים אחרים.

עוררותה של צ’קרת הלב אנאהאטה
למרות שסבלתי תקופה מסוימת מבעיות עיכול, מעולם לא הייתה לי כל בעיה בלב. כשנתיים לאחר שהתחלתי לתרגל יוגה, הבחנתי לראשונה בכאב בקו המחבר בין הפטמות בהצטלבות עם קו האמצע של הגוף (נקודת הדאנצ’ו  של מסלול האנרגיה המכונה "חוצה קדמי", באזור מפתח הלב, 17 (cv ונראה היה שהלב שלי עובד באופן לא סדיר. להפתעתי במקום להרגיש חולה הרגשתי בריא מאוד, הייתי פעיל ונדרשה לי שינה מינימלית בלבד.
בתקופה זו, כמו בדרך כלל בתקופה הקרה של החורף, תרגלתי את טקס המים. מידי יום  השכמתי עם הזריחה, יצאתי החוצה ושטפתי את חציו העליון של פלג גופי הערום במי קרח במשך כשעה. בזמן שעשיתי זאת עמדה אימי לידי והתפללה למעני.
בוקר אחד התרחש משהו יוצא דופן, ראיתי מעין אנרגיה חמה מטפסת מעצם העוקץ דרך עמוד השדרה אל הלב. הלב התחמם מאוד וראיתי שהוא מתחיל לזרוח בצבע זהב מבריק. כתוצאה מכך התחממו מי הקרח, אדים עלו מהשטח החיצוני של הגוף, אך לא הרגשתי בקור. כאשר טיפסה אנרגיית הקונדליני מהלב לקדקוד הראש השתנה צבעה ללבן מבריק. עזבתי את גופי דרך קדקוד הראש ועברתי לממד גבוה יותר. גופי הפיזי ניצב ברוח הקרה של העולם הגשמי, אך כלל לא שמתי לב לכך. מצד אחד הייתי מחוסר הכרה אך מאידך הייתי מודע לכך שאני בשיא ולהיותי מחובר לאלוהי שבי. כאשר חזרתי לעצמי כעשר או עשרים דקות לאחר מכן, אמרה לי אימי שהיא הבחינה באור מוזהב זורח בקדקוד הראש ובאזור הלב. אני סבור שהתנסות זו היא נקודת הציון שבה התעוררה שקרת הלב שלי.
מאז אותה התנסות הייתי מסוגל לתת הילינג רוחני. כשנה או שנתיים לאחר חוויה מבורכת זו התנסיתי במקרה שהקנה לי את הביטחון ביכולתי לרפא. נכד של אחת מחברות המקדש שלנו שהיה אז בן שלוש פיתח תגובה אלרגית לזריקה מסוימת. מצבו הדרדר במהירות והרופאים הרימו ידיים ואמרו שמצבו חסר תקווה. סבתו טלפנה אליי בעשר בערב והפצירה בי להתפלל עבורו ולנסות להציל את חייו . אימי ואני החילונו מיד בתפילה נרגשת למענו, במהרה הופיע דמותו של הנכד לפנינו ואנו המשכנו בתפילתנו הנלהבת. שלחנו לו אנרגיה והפצרנו בו לשוב אל גופו. לאחר כשעה הוא נעלם מאתנו לפתע והרגשנו שהוא חזר לגופו והחל להחלים. טלפנתי לסבתו להגיד לה שנכדה בטוח ובדיוק אז החל ליבו לפעום לאט אך באופן יציב.
מערכת הנשימה שלו חזרה למצבה הנורמלי. לאחר מכן השתפר מצבו בהדרגה ולאחר יומיים שלושה הוא החלים לחלוטין.
לאחר התעוררותה של אנהאטה-שקרת הלב למדתי לשלוט גם ביכולת להפיץ אנרגיה, וכן לבצע ריפוי רוחני. בניגוד לסיטואציה שנוצרה לאחר עוררותה של הצ’קרה מאניפורה (כאשר נשמות נכנסו אליי) לאחר התעוררותה של אנאהאטה יכלה האנרגיה הרוחנית שלי או הגוף האסטרלי שלי לחדור לזה של אדם אחר ולהביא לריפויו. כמו כן הייתי מסוגל להרחיב את הוויתי כדי להכיל בתוכי את אלו שרצו להירפא, או לייתר דיוק אנשים אחרים יכלו להיכנס להוויתי המורחבת ולחיות בתוכי. אימי, שגם אצלה הרגשתי התעוררות של שקרת הלב-אנאטה נתנה לעתים קרובות הילינג רוחני. פעם אחת היא העבירה אנרגיה על ידי צעקה לילדה שהייתה עיוורת מלידה.
עיני הילדה התמלאו לפתע בדם ומוגלה אך מאוחר יותר כאשר פקחה את העיניים היא החלה להבחין באור, וכשבוע לאחר מכן היא החלה להבחין בחפצים. במקרה אחר התפללה אימי למען חוואי מזדקן שהיה משותק  ומרותק למיטתו מזה עשר שנים, לאחר התפילה היא פקדה עליו לעמוד והוא נעמד מיד. אני סבור שאנשים רבים המסוגלים לחולל ניסם רפואיים, משתמשים לשם כך  בצ’קרת הלב.
. לאחר התעוררותה של צ’קרת הלב התחוללו שינויים עמוקים גם במצבי הנפשי. אחד השינויים הבולטים התבטא בכך שפיתחתי גישה של אי צמידות לאובייקטים גשמיים. לאחר התעוררותה של מאניפורה, היא הצ’קרה השלישית,  הפכתי לרואה נסתר, טלפת, רגשותי התעשרו, ושליטתי בהם  השתפרה, אך לא הצלחתי להשתחרר מצמידויות. עם התעוררותה של שקרת הלב התחלתי להרגיש אופטימיות כלפי הכל.
עמוק בפנים נוכחתי באמת, שכל הדברים מגיעים בסופו של דבר לזה שמחכה, שתקופות רעות אינן נמשכות לנצח, והטוב והרע מתקיימים ביחד בתוך ומחוץ לכל הדברים, הייתי מסוגל לראות שקיים עולם נוסף מעבר לדואליות. לאחר שהשתחררתי מצמידויות נעשתי שליו והכרתי נעשתה חופשית. לאילו שטעמו פעם אחת מהאושר של חופש אמיתי זה, הנאותיו של העולם הדואלי נראים חסרי משמעות.
לאחר התעוררותה של צ’קרה זו החלו משאלות לבי  להתמלא באופן ספונטני לעתים קרובות. לדוגמא, היה לנו מקום שבו נהגנו לעשות נופשי יוגה המקום נקרא נבוקאוא והוא היה באודוורה. האתר השתרע על שטח של  כארבעה דונם,באיזור מסוים היה ואדי עמוק שזרם בו נהר, ולעתים קרובות חשבתי להפוך חלק מהואדי למגרש חניה עבור אילו שמגיעים אלינו לנופש מרחבי יפן. כשנה לאחר מכן ביצעה חברת בנייה את העבודה עבורנו ללא תשלום. בעליה הקודמים של האדמה שרכשנו תכנן לבנות מלון גדול במעין החם שביוגוורה. תוך כדי התהליך התעוררה לו בעיה כיצד להיפטר מעודף האדמה שנחפרה במהלך הבנייה. הוא שאל אותי אם אסכים לכך שיזרוק את האדמה העודפת בוואדי שלנו ואף התנה זאת בכך שהוא יבנה קירות אבן איתנים שיכילו את האדמה. מובן  שהסכמתי מיד ובמשך חודש שלם זרמה לואדי תנועה בלתי פוסקת של משאיות זבל. בכל יום יישרו שני בולדוזרים ענקיים את האתר, ולבסוף הפך שליש מהואדי למגרש חניה תקין שמכיל לפחות חמישים מכוניות, תהליך זה היה עולה לנו בכל מיקרה אחר כ- $200,000.

התעוררות של צ’קרת הגרון וישודהה
בצ’קרת הגרון לא הרגשתי כל פעילות לעומת שאר הצ’קרות.במשך ארבע או חמש השנים של תרגול יוגה התרכזתי בצ’קרה זו לאחר שהשלמתי את התרגול היומי בפראנהיאמה. ובמהרה התפתח אצלי גירוי בגרון ונשימתי נעשתה כבדה. לאחר מספר חודשים שבהם התרכזתי בצ’קרה ראיתי אור סגול כהה מתפשט בהדרגה מסביב לראש.
המודעות לגוף נעלמה ונעשיתי שקט ושלו. התנסיתי במצב של ריק. ההתנסות בהתעוררות שקרת הגרון-וישודהא דומה להרגשה בשעותיו המאוחרות של ערב סתווי, כאשר בשעת בין ערביים השמיים סגולים, הכל שקט, וגוונים בצבע סגול בהיר מופיעים ונעלמים. נהניתי מההרגשה של ריק מוחלט והכרתי הייתה יציבה לגמרי.
ישנה אמרה בודהיסטית האומרת, שהכל,ואין זה משנה היכן שזה יהיה, נתון לשינוי תמידי מכוון שכל הדברים שנבראו חייבים להגיע לסופם. כאשר אנו הולכים מעבר ללידה ולמוות אנו נמצאים בשוניטה שהיא הריק המוחלט והאושר הגבוה ביותר. לאחר שהתנסיתי מספר פעמים במצב זה מצאתי את עצמי ניצב אל מול התהום של הריק המוחלט. התנסות זו הייתה כרוכה בפחד כה גדול, שבעקבותיו רציתי להפסיק לתרגל יוגה. לעתים קרובות הרגשתי כי צמידותי לעולם הזה הגיעה לקיצה ושאעזוב את העולם דרך התנסות זו. פחד משתק זה נעלם בהדרגה כאשר למדתי להיכנע בפני אלוהים - ולסמוך עליו לחלוטין.
במשך התהליך נפגשתי עם ישות רוחית מסוימת שהפחידה אותי מאוד וקשה לי לתאר עד כמה היא הייתה מפחידה. מכל מקום נוכחתי לדעת שהכל, ואפילו "אלים ורוחות" הנם דברים החולפים בסופו של דבר, ולמעשה אין צורך לפחד מדבר. הכרה בעובדה זו אפשרה לי לעבור תקופה מפחידה ומסוכנת זו.
כאשר התגברתי על הפחדים התחלתי ליהנות מהרגשה של שלווה מוחלטת סביבי ויכולתי לראות בבירור שאינני צמוד יותר לעולם הזה. סיגלתי יכולת לעבוד בעולם הזה מתוך חופש מבלי להיצמד לתוצאות פעולותי. חוויתי הרגשה נפלאה של אי צמידות וחופש. באמצעות עם גישה זו יכולתי לראות את העבר, ההווה והעתיד באותו הממד ועדיין להבחין בניהם. עתה, כשנתתי יעוץ רוחני לחברים במקדש יכולתי לראות את חייהם הקודמים, מצבם הנוכחי ואת עתידם כתהליך מתמשך. תוצאה אחרת של עוררות הצ’קרה וישודהא קשורה לשמיעה שלי. נאמר כבר שכאשר שקרת הגרון מתעוררת השמיעה מתחדדת. בעברי היו לי קשיי שמיעה רבים שנבעו מדלקת תוף האוזן שהייתה לי בשתי האוזניים עוד בהיותי ילד. כמו כן כאשר הייתי צעיר הוצאו בניתוח מאוזני השמאלית תוף האוזן, והעצמות הקטנות. מאז התעוררות שקרת הגרון שמיעתי נעשתה חדה יותר וזאת לא באמצעות אוזני הפיסית אלא באמצעות אילו של ההכרה.

עוררות של הצ’קרה השישית אג’נה
במשך תרגולי הפראנהיאמה התרכזתי לעתים בפרינאום. כיווצתי אותו במהלך השאיפה והרפתי אותו עם הנשיפה, וכאשר עשיתי זאת הרגשתי התחממות באזור הפרינאום. תחושה זו הייתה מלווה בדרך כלל בתנודות עדינות בין גבות העיניים בנקודה בה אמור להיות מיקומה של הצ’קרה השישית אג’נה, והאיבר הקשור אליה בלוטת האצטרובל. כדי לזרז את התעוררותה של הצ’קרה התחלתי בתרגול הבא. תוך כדי ריכוז בצ’קרה אג’ינה דמיינתי שאני סופג דרכה פראנה במהלך השאיפה, ומפיץ את הפראנה ליקום במהלך הנשיפה. במשך כל זמן התרגול שרתי את הצליל OM. לאחר שתרגלתי זאת כשעה ביום במשך מספר חודשים, עלתה אנרגיית הקונדליני מבסיס עמוד השדרה במעלה עמוד השדרה וגופי התחמם. אזור הצ’קרה השנייה(סוואדהיסטאנה) בבטן התחתונה התקשה כאבן. הנשימה נעשתה כה קלה ואיטית עד שהרגשתי שאני יכול לחיות מבלי לנשום. הרגשתי כי החלק העליון של גופי נעלם והתחלתי להרגיש תנודות עדינות באזור הצ’קרה. הייתי שקוע לחלוטין בתוך אור סגול כהה בעוד שאור לבן מבריק זרח בין גבות עיניי. שמעתי קול קורא לי.   נכנסתי לאקסטזה, וסמל קדוש נגלה לנגד עיני. מצב זה שנמשך לדעתי במשך שעה או שעתיים היה תחילת התעוררותה של הצ’קרה. עוררותה של צ’קרה זו לא היה מפחיד כמו זו של וישדהא (שקרת הגרון). ואני התמלאתי בשלווה. לא התנסיתי הפעם במצב המעורפל או באיבוד התודעה שהופיע עם התעוררותן של הצ’קרות האחרות. במובן מסוים מצאתי את עצמי במצב עמוק של התפשטות התודעה. לעתים מתייחס מצב תודעה של ממד גבוה יותר לעל מודע, אך במצב זה העבר, ההווה והעתיד הנם ברורים וידועים באותו הרגע. מהותם של הדברים הקארמה של אנשים אחרים וחיים קודמים של אומות ועמים נעשו ברורים לגבי. ידע כגון זה נקרא פראג’נה או החכמה העילאית.
הנושאים המדעיים השונים שחקרתי עלו כתוצאה מהחכמה והידע שהשגתי בעקבות הריכוז בצ’קרה זו. התחלתי לקלוט שאחת ממשימות חיי תהא להעביר ידע זה באופן ברור ככל האפשר, ובעזרת אמצעים מדעיים לנסות ולהסביר זאת כך שאחרים יוכלו להבין. בכך שונה גישתי מאלו המופיעות בד"כ במחקרים מדעיים. בדרך כלל מנסה המדע לבחון תופעות פיסיקליות כדי לבסס אמיתות מדעיות סינתטיות. ואילו אני מתאמץ להבהיר את החכמה שהוענקה לי דרך הריכוז בצ’קרה השישית באמצעות שימוש במסקנות ושיטות מדעיות. עקב התעוררותה של הצ’קרה אג’ינה קיבלתי מספר יכולות, שנבעו כנראה מממדים שונים מאילו של היכולות שהופיעו אצלי עם התעוררותם של הצ’קרות מאניפורה-טבור ואנאהטה-לב. כאשר התעוררה אצלי הצ’קרה השלישית-מאניפורה, יכולתי לראות רוחות, ולהיות מושפע על ידיהן. כמו כן יכולתי לראות את הקארמה של אנשים בחייהם הקודמים. אולם לאחר התעוררותה של הצ’קרה השישית,אג’ינה הפכתי מודע לסבלם של רוחות אלו והייתי מסוגל לשחרר אותם מסבלם זה בעזרת תפילה לאלוהים. כמו כן ההבנה של הקארמה שהושגה באמצעות התעוררות הצ’קרה אג’ינה, היא אינה הבנה של אנשים בודדים בלבד, אלה הבנה רחבה הרבה יותר העשויה לכלול לדוגמא  הבנת הקארמה של משפחות ועמים שלמים. כמו כן גבר מאוד הכוח להשפיע ולשנות את הקארמה של אנשים אחרים, כתוצאה מהתעוררותה של הצ’קרה.

כמסקנה הייתי רוצה להוסיף את ההיבט החשוב ביותר של עוררות הצ’קרה-אג’ינה.
והוא שיש להגיע מעבר לקארמה ולטהר אותה.  מסיבה זו אני מרגיש שהכרחי לעורר את הצ’קרות אג’ינה וסהסררה אצל כל אדם וזאת  כדי להיפתח למישורים הגבוהים ביותר שקיימים.

עוררותה של הצ’קרה השביעית סהסררה הנמצאת בקדקוד הראש
אחד התרגולים שבצעתי באופן קבוע בתחילת האימונים שלי היה תרגיל טאואיסטי שנקרא שושוטן. ומטרתו לטהר את הסושומנה (מסלול האנרגיה המרכזי בעמוד השדררה) באמצעות הזרמת אנרגיה (סירקולציה) בחלקו העליון של הגוף. הזרמת האנרגיה נעשית תחילה על ידי העלאת הקונדליני שקטי (האנרגיה הראשונית) לאורך הסושומנה אל קודקוד הראש, ולאחר מכן מניחים לה לרדת אל הצ’קרה אג’ינה בזמן השאיפה, במקום זה מחזיקים את השקטי ועוצרים את הנשימה למשך שתיים עד שלוש שניות שלאחריהן מניחים לה לרדת אל הצ’קרה סואדהיסטאנה לאורך הציר המרכזי בקדמת הגוף ומשאירים אותה שם. שוב מחזיקים את הנשימה למשך שתיים עד שלוש שניות. וכך שומרים על זרימת השקטי מהמולהאדהרה מעלה דרך הסושמינה אל קודקוד הראש. לאחר מכן שוב מחזירים אותה למולדהרה וכך ממשיכים.
בזמן תרגול  השושוטן יכולתי לראות את פנים הסושמנה, הסהסררה ושתיים או שלוש צ’קרות אחרות זורחות. לאחר שתרגלתי יוגה במשך שישה חודשים או שנה אור מוזהב החל לחדור לתוכי ולעזוב את גופי דרך קדקוד הראש והרגשתי כאילו שקדקוד ראשי בולט כעשר עד עשרים ס"מ. בממד האסטרלי, ולא בממד הפיסי ראיתי משהו שנראה כמו הראש של בודהה המנצנץ באור כחול וסגול מונח על קדקודי. כמו כן הופיע אור לבן מוזהב שזרם פנימה והחוצה דרך הפתח שנמצא בפסגת הכתר של בודהה. בהדרגה אבדתי את תחושת הגוף, אך עדיין שמרתי על ערנות למתרחש במודע ובעל מודע. יכולתי לראות את ה’אני’ הרוחני מתרומם בהדרגה יותר ויותר מעלה ועוזב את גופי דרך קדקוד הראש כדי לחזור לגן עדן. שמעתי קול רב עוצמה אך רך מהדהד בכל היקום. תוך כדי הקשבה לקול זה הבנתי באופן מיידי את המשימה שלי בחיים אלה, את חיי הקודמים, רמתי הרוחנית ודברים רבים אחרים.
חוויתי מצב אמיתי שקשה לי לתארו, כל קיומי הרוחני טבל לחלוטין בתוך מיוחדת מאוד. אולם כעבור זמן מה הרגשתי הכרח לחזור לעולם הפיסי. ירדתי באותה דרך שבה עזבתי וחזרתי לגוף הפיסי דרך הפתח בקדקוד הראש. הייתי צריך באופן מודע להעביר אנרגיה לכל חלקי גופי שההפך לקר והקצוות שלו היו משותקים. לבסוף הצלחתי להניע מעט את ידי ורגלי ובהדרגה חזרה אלי התחושה הנורמלית.
כל זה ארע פחות משנתיים לאחר שהתחלתי לתרגל יוגה. במשך השנתיים הבאות התעוררו הצ’קרות וישודהא ואנאטה. כפי שהוזכר כבר מקודם סואדהישטהאנה מאניפורה וסהאסררה נעשו פעילות לפני האחרות.

לאחר שהתעוררה הסהסררה היה מסוגל גופי האסטרלי לעזוב דרך הפתח של ברהמן. דבר זה אפשר לי לראות את העולם החיצוני בזמן המדיטציה, כפי שמצטייר בדוגמא הבאה: לפני כעשר שנים במהלך מדיטציה, שעשיתי כהרגלי באותה תקופה, יכולתי "לראות" אנשים אחרים בתוך המקדש למרות שעיני היו סגורות ומבטי היה מופנה הלאה משאר המודטים. לאחר אחת המדיטציות כאשר ברכתי לשלום את המתרגלים האחרים הבטתי בתשומת לב באישה מבוגרת שמעולם לא ראיתיה לפני כן, וראיתי את המראה הבא:
ראיתי שדות למרגלות הר גדול ויפה שזיהיתיו כהר אוימה. איכר, שזיהיתי אותו כאביה של אותה אישה, הזיז קבר עתיק באחד משדותיו כדי להגדיל את שטח המשק שלו. המראה התחלף, ומאוחר יותר ראיתי שאחד מצאצאיו וכמה מתושביו הנוספים של הכפר  נעשו חולי רוח. מראה זה הבהיר לי כי השטח בו היה ממוקם השדה שימש בעבר כשדה קרב במלחמה אשר התחוללה בין משפחות טוקוגווה וטקדה לפני כארבע מאות שנה. בתוך הקבר העתיק  נקברה גופתו של  לוחם ממשפחת טקדה שנהרג בקרב. כאשר האיכר הזיז את הקבר ממקומו נשמתו של אותו הלוחם התרגזה והחלה לבקר בקביעות את האיכר וצאצאיו. הוא גרם לסכיזופרניה אצל בנה של האישה, שהיה גם נכדו של האיכר. דבר זה השפיע על האישה להגיע למקדש כדי להתפלל לעזרה.
כאשר סיפרתי לאישה את אשר ראיתי היא הופתעה מאוד. היא חזרה מייד למקום הולדתה, אותו מקום שתוארתי בחזיון, ובררה את נכונות יתר העובדות. למחרת היום חזרה האישה למקדש וספרה לנו שכאשר למד בנה בשנה הראשונה בבית הספר התיכון התערערה יציבותו הנפשית והוא הגיע למצב שלא יכול היה יותר לשבת בכיתה. הוא נשאר בחדרו במשך כל שעות היום וכתב ביומנו כי הוא אחד הלוחמים  של משפחת טקדה. לאמו לא היה שמץ של מושג במה מדובר. במשך חמש שנים מאז אותו מקרה הוא שהה בבית חולים לחולי נפש.
אמו בקשה ממני לעזור לבנה . במשך כל השבוע לאחר מכן ניהלתי משא ומתן אנטנסיבי עם רוחו של הלוחם ולבסוף שכנעתי אותו להניח לבנה של האישה. לאחר מכן חזרה האישה ואמרה לי שבנה עזב את בית החולים, חזר למצב נורמלי והיה מסוגל כבר לעזור לה בעבודתה בחנות הירקות.
התנסות זו הבהירה לי עוד יותר את העובדה כי מאורעות בעולם הממשי קשורים באופן הדוק הן למאורעות שהתרחשו בעבר והן למאורעות המתרחשים בעולם הרוחני.
יותר מכך, התנסות זו הייתה שונה מזו של מישור אסטרלי רגיל, אשר מלווה בדרך כלל בהתקררות, התקשחות של הגוף ובאיבוד ההכרה וכאן זה לא הופיע. למרות שהכרתי הייתה מעורפלת במידה מסוימת הרי שהייתי מסוגל לראות את הסביבה שלי באופן מדויק. התנסויות דומות לזו קרו לי מאז פעמים רבות.
לאחר התעוררותה של הצ’קרה השביעית סהאסררה התחזקו היכולות שקבלתי עם התעוררותן של הצ’קרות הנמוכות. בתקופה זו החלו צ’קרות אלו לפעול במישור גבוה יותר והצ’קרות שלא התעוררו עדיין לגמרי-ושודהא ואנהאטה התעוררו באופן קבוע מנקודה זו. ויתרה מזאת כאשר הסהאסררה נעשתה פעילה יותר ויותר רכשתי את היכולות הבאות:
היכולת להיכנס ולהשפיע על גופים אחרים.
היכולת להרחיב את הוויתי ולהכיל אחרים בתוכה.
היכולת לעבוד מתוך חופש, לחרוג מעבר לקארמה ומעבר לגוף.
והיכולת לזכות באחדות עם הכוח האלוהי.
האמור לעיל הינו תאור כללי של ההתעוררות הצ’קרות, והיכולות המתאימות נגזרו מהתנסויותיי במשך שלושים השנים האחרונות. כמסקנה מכך ישנן שלוש נקודות שהייתי מעוניין להדגיש הקשורות לעוררות הצ’קרות. הנקודה הראשונה היא שתהליך עוררות הצ’קרות הוא דבר שהנשמה חייבת להתנסות בו אם היא מתפתחת ואם היא אמורה להשיג הארה. לפי אחת מהאופנישדות אי אפשר להגיע להארה ללא עוררות הצ’קרות והכרתן. אני מאמין שאכן זה נכון. שנית, אני סבור שסדר התעוררותן של הצ’קרות שונה מאדם לאדם בגלל השוני בקרומה ובאופי בין אדם לאדם. לכל אדם ישנן צ’קרות הפועלות בקלות רבה יותר וצפויות להתעורר בקלות רבה יותר על ידי
תנועתה של אנרגיית הקונדליני. לבסוף ברצוני להדגיש ששימוש מופרז ביכולות המיוחדות של צ’קרה מסוימת עלול לגרום לתופעות חריגות או להביא למחלה באיברים הפנימיים הנשלטים על ידי אותה צ’קרה ספציפית, דבר היכול להביא למוות מוקדם.

תורגם מספרו של ד"ר הירושי מוטויאמה Theories of the Chakras עמ’ 239-256.

גרסה להדפסה

  

שלח לחבר

תגיות: