הבינדו (הנקודה —הזרע) היתה הקאראן דה^[2] הראשון, אחריה הקו הדקיק סוקשמה דה^[3], והשלב השלישי הינו הסטהול דה^[4]. 

מאז תחילת קיומנו יצרנו מספר אין סופי של סאמסקארות. הסאמסקארות הינן המורשת שלנו. כולן מוקלטות בגולגולת, בתא עצב של המוח (זהו המיקום של הגורל והמזל, אותו קראו גדולי ההינדואיזם. עפ"י אחת מהאמונות של ההינדו 'כותב הגורל' בא בלילה השישי שלאחר הלידה, וכותב את ייעודו של התינוק אשר נקבע על ידי הקלטות העבר). כאשר המאנאס מגיע אל הסאמסקארות הן מתעוררות ומקבלות את מהותן הממשית, וניצבות כך כשפניהן מולו. המאנאס מוצא שם עולם פנימי ומתחיל למצוא בו עונג. כל עוד קיימים קווים אלה ואינם מסולקים מתוך העצמי הפנימי, ההצלחה רחוקה מאיתנו.

הסאמסקארות הינן הזוהמה המהווה כיסוי מעל ליבנו האמיתי, כך שיש לשרש אותן ולהשליכן בשלב הנכון. יש בנו אור פנימי ובתוכו ים של שמחה ואושר. שם מתקיימת האמת הנכונה, אך עצמי אמיתי זה קבור עמוק מתחת ל'זוהמה' של הסאמסקארות. אורה של אבן החן (Gem) הייחודית שבתוכנו אינו נראה, כיוון שהינו מכוסה על ידן. זוהי השעה לנקות את הסאמסקארות כפי שמפנים לכלוך. ננקה עצמנו מהן ונהיה עם האבן הטובה. במקביל, ככל שנמשיך בניקוי, יפציע האור וניתן יהיה לראותו כקרן או כזרם של אור. כאשר מושלם הניקוי, הינך יוגי אמיתי קדוש ומוקיר (Great one). כאן נמצאת ההתוודעות אל האל. שלב זה ניקרא מצב בראהמי, וכאן נמצא הכל.

האתה יוגי מסיר כיסוי זה על ידי תרגילי ההאתה יוגה; בהקטי יוגי בעזרת עוצמת מסירותו, בה הוא 'מנקה' את ליבו; הג'יאן יוגי עוקב אחר מחשבותיו בעזרת ניתוח וחקירה, מנקה אותן והופך עצמו מטוהר בהיבט המסוים הזה. 

בעלי האגו אינם מורשים להיכנס ל'חצר אלים' זו. רשות הכניסה ניתנת רק לבעלי ענווה וטוהר הלב. הבהקטי יוגי מוצא את המטרה בדמותו ובצורתו של האל ועוצר שם. מבטו מוסט מן ההיבט של העולם החומרי, אך הוא אינו מוסיף לחקור בהיבט העולם הפנימי המעודן יותר (סוקשמה טאטווה), והוא נח באנאמיה קושה^[5]ובפראנאמיה קושה^[6](כל דרכו של הבהקטי הינה קארמה בלבד). ההאתה יוגי אובד בקסמם של הכוחות אותם הוא צובר בדרכו והופך להיות אנוכי. מסלול הניתוח של הג'יאן יוגי, גורם לו להסתבך, והוא מאבד את דרכו.

ההצלחה, הינה מנת חלקו של המאמין ההולך בדרך המשלבת וממזגת את השלושה יחדיו: א. קארמה — פעולות. ב. התמסרות —הקדשה. ג. ג'יאן — כוחו של הניתוח הנכון.

יש להבין כי שלושת אלה הינם מקשה אחת ואין להפרידם, אלה הם חלקיו השונים של אותו הגוף: קארמה היא הרגליים, התמסרות או תפילה הן הבטן וג'יאן או אינטלקט הם הראש. כפי שהג'יאן מעורב בהתמסרות אל האל, כך ההתמסרות מניבה קארמה. היות וכל מעשיו של הבהקטי הם קארמה, באמצעותה מתחזקת ההתמסרות, ומושגת הבנה טובה יותר. הבנה זו מרחיבה את הנתיב ומבהירה את הדרך המובילה לשחרור (ובמקביל הולכת ונבנית הג'יאן). התרגילים והפעולות המבוצעים על ידי החושים החיצוניים, בין אם הם השמעת מנטרה או ישיבה על אסאנה^[7] וכו', הינם מועטים. לשם השגת הרוחניות, עלינו להבין איזו קארמה נכונה אנו מבצעים.

כאשר אנו אובדים בתחושה עמוקה של האל ומציבים אותו לנוכח פנינו — זוהי סגידה אמיתית, וכאשר אנו סוגדים לו באופן מתמשך, בכל מקום בו אנו רואים אותו ומתנסים בו — זהו ג'יאן. כדי שנוכל לחזות ולהתנסות בכל יכול, בראשונה עלינו לנקות את עצמנו מכל הזוהמה ולהסיר מעלינו את המעטה המכסה אותנו. פעולות אלו חשובות ביותר והן גורמות ללב להיות טהור ומקודש. המאנאס, האינטלקט והצ'יטה^[8] יגיעו אז מאליהם ליציבות. בהכרה פנימית טהורה ונקיה לחלוטין (מאנאס, אינטלקט, צ'יטה ואגו), נזכה לראות את הנשמה או את האל.

אי לכך, אל תרפו ידיכם, הכינו עצמכם לנקות ולנפץ את מעטה הזוהמה של הצטברות הסאמסקארות בהקדם האפשרי. אם סאמסקארה כלשהי מושכת את תשומת לבכם, הפנו את מבטכם ותשומת לבכם ממנה. עצירה בשלב זה הינה גרועה ביותר! אם נבזבז זמן ולא נשלים את ניקוי הזוהמה הפנימית, לעולם לא תהיה התקדמות. באם ניפטר משלב שני זה, של עדות ראיה מנומנמת של הסאמסקארה, יהיה זה לטובתנו. כך, בביטחון ובעוצמה, אנו חייבים לנצח ולעבור הלאה משלב שני זה.