ליקום שלנו יש שלוש איכויות אופייניות, שלוש איכויות אלו מצויות גם בטבע והן מאפשרות לבצע כל עבודה ופעילות.
שלוש האיכויות הן:כתוצאה מהשתקפות שלושת המצבים האוניברסאליים האלה בגופנו, בהכרתנו ובאישיותנו, אנו כבולים לשלושת הגופים (דיהאס) — סטהולה, סוקשמה וקאראן. עד כה הייתה הנשמה הכול בכול, אחידה, אינה ברת הפרדה ונצחית. מעתה הינה ז'יווה[7] (נשלטת וכבולה לשלושת הגופים הללו). לפני כן היתה סארוואיגיה[8]. עתה הינה אלפגיה[9] — מוגבלת. בעבר ידעה הכל, עתה כשהיא בגוף מוגבל, ידיעתה מוגבלת. על כן, הקרבת אלפגיה זו על מנת לחזור ולהיות סארוואיגיה, הינה האפשרות היחידה להגדיר את היוגה. עזיבת 'ממלכת הצער' וביסוס מצב של שלווה והשלמה, הינם ההיבט העיקרי של היוגה.
באופן אוניברסאלי ניתנים לנו שלושת המצבים הללו ואנו חיים בהם וחווים שמחה וצער. לבני האדם ניתנה היכולת של האינטלקט להבין ולהכיר בחוויות שחוו: כאשר אנו חווים צער, אנו רוצים להשתחרר ממנו ומשתדלים לעשות זאת. זוהי התכונה המיוחדת של הטבע. לכן אנו מכונים ברואים יצירתיים (קארמא יוני), ושאר היצורים ידועים כיצורים פרימיטיביים (בהוג יוני). וכך, עם גופנו האנושי (היצירתי), אם נבצע חובותינו ועבודותינו, לבטח נוכל לשחרר עצמנו מממלכת צער זו, ואז נהיה בגן עדן של אקסטזה (שמחה ואושר).
באופן מעשי ניתן להבחין בכך שאנו עושים הכל בעזרת: [א] גוף; [ב] מאנאס; [ג] נשמה (מקור הכוח או הפראנה).
אלה הם: [א] סטהולה (החיצוני); [ב] סוקשמה (האסטרלי — ההכרה הפנימית או המאנאס); [ג] קאראן (הנשמה, המעודנות).