אחד המשתתפים בסדנא היה טייס באל־על אשר סיפר לנו על הסיבה שהביאה אותו להתעניין ביוגה: לאחר שקיבל התקף לב, התדרדר מצבו, הוא קורקע, ונמנע ממנו לטוס. בנו, שבאותה העת טייל בהודו, נפגש עם יוגי אחד וסיפר לו על מצבו של אביו. מששמע היוגי את הסיפור, נתן לבן יאנטרה עבור האב. הבן הביא לאביו את היאנטרה, והוא ענד אותה. להפתעתו, שיפרה היאנטרה את מצבו הרפואי עד כדי כך שחזר לטוס.

נעה התרשמה מכך, יצרה קשר עם היוגי, והזמינה אותו לבוא לישראל לביקור. כך זכינו לפגוש את שיבוג'י, אשר נתן מספר הרצאות במהלך הביקור. הקשר בין שיבוג'י ונעה התחזק. נעה נסעה לוואראנסי, ושיבוג'י החל לבקר בישראל ולהרצות לתלמידיה. באחד הביקורים, בערך בשנת 1995, הביא לנעה חיבור אשר כתב עבורה. החיבור נכתב על גבי דפי מחברת, ועל פי אורכו קראנו לו "חיבור 40 העמודים". נעה נידבה אותי לתרגמו, והריהו לפניכם. זוהי המהדורה השלישית של התרגום והודות לעריכתה של גלה, יש לקוות שלא תידרש מהדורה נוספת.

בחיבורו הקצר מציג שיבוג'י בפנינו את נושא היוגה באופן מקיף. מהות היוגה נפרשת לפנינו במלואה, הן כמסלול המקדם את המתרגל בדרך אל האחדות (יוגה), והן כיעד הסופי. באופן נדיר מתוארים הקשיים והמכשולים הניצבים בפני המתרגל בכל שלב של התקדמותו, ובמקביל החוויות המצפות לו. זיהוי המכשולים מאפשר למתרגל להימנע או להתגבר עליהם, כך שלא יבלמו את התקדמותו בדרכו אל היוגה — האחדות.

בחלק השני של חיבורו מתאר שיבוג'י חוויות, תחושות ויכולות של היוגי, בשלבים השונים הקיימים בפסגת היוגה, ולבסוף במצב המושלם של אחדות, וכך מוענקת לקורא תמונה מושלמת של היוגה על כל היבטיה.

המתרגם

באופן כללי ופשטני ניתן לומר כי כל בעל חיים מבצע יוגה כאשר הוא אוכל, שותה, ישן, אינו ישן, קורא, כותב, מדבר, רואה, שומע וכו', ובלבד שיימצא במצב של התרכזות ותאום עם המאנאס^[1].

פעולות אלו הינן כיוגה. הן יום יומיות ופשוטות, ועם זאת הינן יוגה. ללא יוגה דבר אינו יכול להתבצע, ללא התרכזות מלאה אף אחד אינו יכול להצליח.

יוגה בסנסקריט משמעותה 'להתאחד' או 'להתחבר עם אחר'. מצב בו כל דבר נעשה בהחלטיות מלאה תוך כדי התרכזות, בין אם הפעולה הינה למטרה חומרית או רוחנית, מביא לתוצאה הקרויה 'יוגה'. ישנם מצבים בהם אנו שקועים בקריאת ספר או בכל עבודה אחרת, ותוך כדי כך אנו מאבדים את המודעות שלנו — הן לעצמנו והן לסביבה. גם למצבים מיוחדים אלה אנו קוראים 'יוגה'. אין לכך מובן אחר! יוגה הינה טבע כללי פשוט שלנו. בכל רגע ורגע אנו מבצעים פעולות ועוסקים ביוגה, אך אין לנו את היכולת להבין תופעה זו. ומדוע זה כך? כי זה טבענו. כאשר אנו דנים בנושא ומנסים להבין מדוע זה כך, אנו רואים כי כל בעל חיים, מחרק ועד האדם שרוי בחיפוש אחר שמחה ואושר.

ההבנה המעשית והכללית היא, שאנו לומדים, מתרגלים ומקבלים הכשרה לעסוק בשירותים או בעסקים על מנת להרוויח כסף, כך שבעזרת כסף זה נוכל להשיג שמחה ואושר. אנו מתחתנים על מנת להקים משפחה וללדת ילדים, בונים לנו בית, צוברים רכוש, קונים רכב חדש וכו'. כל אלה נועדו על מנת לעשותנו שמחים יותר, כאשר אנו נהנים מהשפע שצברנו במידה הנדרשת למחייתנו. אנו נפגשים עם קרובים וחברים כדי לחוות שמחה ואושר. השמחה והאושר הם הינם טבע היוגה, צער ועצב הינם ההיפוך של טבע היוגה.

מדוע קיים הצער (ה'אי — יוגה')? היות ודבר איננו יציב או נצחי ביקום זה, הכול הינו בר שינוי וכליון. גם השינויים בגופנו, שהינו הדבר היקר לנו ביותר, אינם נתונים לשליטתנו. הגוף נשלט על־ידי מקורות אנרגיה עילאיים או בלתי ידועים. בגלל כוח זה, אנו, וכל דבר אחר ביקום משתנים. מצב זה, בו אנו לעתים שמחים ולעתים עצובים, לעתים נהנים, סובלים, צוחקים או בוכים — ידוע כ'דואליות' (שניות). אנו נמצאים במעין סערה, בה קיימים מצבים של עליות וירידות ועלינו לדעת כי זהו מצב הצער האמיתי. בכל עת אנו מחפשים אחר שמחה, אך היא איננה בנמצא. גם לאחר מאמצים רבים איננו מוצאים עצמנו במצב תמידי של שלווה, שמחה ואושר.

אין דבר הנמשך לנצח, הכל הוא בר חלוף. כל זאת הודות לכוח אלוהי אשר יוצר ומחריב בו זמנית. אנו רוצים להיות משוחררים ממחלות, אך איננו יכולים. איננו רוצים להזדקן, אנו רוצים להישאר צעירים, אך שלב הנעורים בא וחולף מעצמו ונלקח מאתנו בעוצמה. כתוצאה מכך נגרם לנו צער.