) צורות רבות מאד, והיא משתנה כל הזמן. ביום מסוים אנו עשויים לרכז את כל תשומת ליבנו באחת מצורותיה, וזו עלולה להיעלם עוד באותו היום. היא משתנה, ועל כן עלינו להבין כי כל הצורות הינן האֵם. האם נמצאת בכל מחשבותינו חבויה מאחרי מסך, ומראה את עצמה. אם נבין זאת, הדואליות לא תפריע לנו לעולם, ונהיה מסופקים ומלאי שלווה.

בשלב הראשון היוגי חוזה באנאנמיה אטמה^[1], נהנה מהאושר ופוסח על האנאמיה קושה. בשלב השני לאחר שגבר על המאנאס ועל הפראנה, הוא עובר דרך פראנאמיה קושה אל השלב השלישי.

בשלב השלישי של הסמאדהי^[2], היוגי מגיע אל מקום המצאה של נשמתו במאנומיה קושה^[3] ונח שם, כאן הזמן לנוח! לא נדרשת עבודה נוספת, אין יותר קפיצות של הסאנקאלפה-ויקאלפה^[4], אין יותר מחשבות ואין גם יותר מראות. היוגי בשלב שלישי זה של הסמאדהי, כאילו שרוי בשינה עמוקה. בעת הדיהאנה (מדיטציה), הוא אינו חש דבר, כאילו היה חסר חושים והכרה.

כעת לא קיימת יותר מטרה, ואין יותר מודט ואפילו לא סיבה. כמו כן לא קיימים יודע (ג'יאנטא), אינטלקט (ג'יאן) ואפילו לא ידיעה, שכן שלושתם מעורבבים זה בזה. המאנאס חופשי כעת ממחשבות ומהרגלי הקפיצות של סאנקאלפה-ויקאלפה, האינטלקט גם הוא חופשי מידיעה, הבנה וניתוח, שכן שלושת אלה חזרו להיות אחד. העצמי הפנימי הטהור — רק הוא קיים, שרוי במצב אידיאלי וחווה את ההתגלות של סוקשמה, האושר האלוהי. בשלב זה חוזרת מודעתו של היוגי רק עם שובם של המאנאס והאינטלקט לפעולה.

היוגי הגיע לסאמיאם^[5] — המעמד בו נמצא היוגי במאנומיה קושה וחווה במאנומיה אטמה^[6]. בשלב זה משיג היוגי יכולת לסידהי^[7] או ביווהוטי^[8], שניהם שלבים מוגדרים המאפשרים לעשות כל דבר. לכן נאמר כי להגיע לסאמיאם זה כמו סידהיאוואסטה^[9]. סאמיאמה הינו כוח, המאפשר ליוגי לבצע כל משימה שהינה 'בלתי אפשרית', ולמעשה כל דבר. היוגי מקבל אשתאסידהי^[10] ונאוו-נידהי^[11] ובשלב זה הוא יודע הכל על מערכת השמש. הוא יכול להעלות או להקטין את גילו, להבין את שפת הציפורים והחיות וכו'. הוא יכול לשלוט בכל, לראות מתחת לאדמה ואל עומק הרקיע, ועוד הרבה מעבר לכך. כמובן שיוגי המגיע ומשיג כוח בלתי מוגבל, עדיין איננו מודע לעצמי הגבוה. בעזרת מצבי הכוח (של הסאמיאם) היוגי יגיע לשיא הפסגה של ויג'נאנאמאיה קושה^[12]ואנאנדמיה קושה^[13].

היוגי חייב להגיע לסאמפראג'יאת סמאדהי^[14] ולאסאמפראג'יאת סמאדהי^[15]. יוגי אשר ישתמש בכוחות אשר צבר — ייעצר ולא יוכל להתקדם הלאה. מכאן הסאת-גורו^[16]ועצותיו עשויים לדחוף אותו קדימה. רק במקרי חירום, למען האנושות וממניעים בלתי אנוכיים, הוא יוכל להשתמש בכוחות אשר רכש.

היוגי נרדף ומבוקש על ידי בני האדם, ובשל אנוכיותם, נוצרים מכשולים ומלכודות המהווים שאריות לעקבותיה של המאיה^[17]. במציאות, כוחות אלה (סידהים) הקרויים גם יוגהמאיה^[18] הינם מלכודות גדולות ומחסומים בדרכו.

כך, מי שהינו ישר, אמיתי, אינו חושש ממבחנים אלה שבדרך וניכנע תמיד לרוחניות בענווה פשוטה ביותר, ימשיך לקרוא לעצמי העליון, על מנת שינחה אותו ויאפשר לו לראות את הנכון, המוחלט והמושלם באחד וביחיד בלבד. כאן, בטוב ליבו ובחסדו, היחיד העליון מברך את היוגי והוא מקבל אותו ונענה לקריאתו. כאן, היוגי במצב של פרידה מהאגו או במלים אחרות מתעלה מעליו, וכאשר הינו חסר אגו הוא יקבל את עזרתה של אמא-טבע. האֵם הקוסמית לוקחת אותו אל חיק אהבתה, האהבה הנצחית והמוחלטת.

רק אחרי שעבר את כל המבחנים, היוגי, אשר לו כל הסאטוויק^[19] (איכויות הטוהר וטוב הלב), נכנע לעצמי העליון. ואז, ליבו הרחום של הכל יכול מקבל את הנכנע, מסיר את מכשולי עברו, ומביא אותו אל ים של אהבה ואקסטזה. על-ידי נישול המאנאס מממלכתו, מוחזרת זו אל הז'יווה והיוגי הופך להיות ז'יואנמוקטה^[20]. על פי ההינדואיזם המאנאס הוא משמיד הקאלפורוש^[21]. לפי האסלאם וגם לפי הנצרות הוא שטן או שד. מאנאס זה מושל בעולם כולו.

שים מבטחך והישען אך ורק על האל. קרא לו באמונה, ואך ורק לו. בקש, חזור ובקש את עזרתו. כוון את המאנאס והחזר אותו מכל הפעולות וההיצמדויות החיצוניות המסיטות אותו מן האל, ואז הבע כניעתך באומרך: "באתי אליך, אנא ברך אותי, רחם עלי, התעלם משגיאותיי, אני תחת עיניך הבוחנות, הינך רחמן, סלח לי וקבל אותי בברכתך () אלי הטוב..." ותשובת האל תהיה: "מי אשר בא אלי ורוצה אותי, רק הוא יקבל אותי, רק הוא ולא אחר."

לדברי היוגים הדגולים כאשר האגו נוכח, אין אפשרות למאנאס לדעת, להבין ולהתנסות באל. על מנת שאפטר מהאגו בעת החיפוש, עלי להתחיל לנהוג על פי הדרכים הרוחניות הידועות ביוגה, המביאות להתמוססות האגו ולשחרור. האגו הוא המכשול הגבוה ביותר אשר משאיר אותי ניפרד ממני —מ'העצמי' האמיתי שלי.