נקודת המבט הדתית מבינה את החריטה כעבודה של חרט ואילו נקודת המבט המדעית מבינה את החריטה כסמל של תוכן בלתי ידוע ובלתי מובן (מנוחין,1993). הארכיטיפים מכילים מציאויות מיתולוגיות במהותן, שהן בעלות מרכזים רבים. הקבצות מהותיות אלו מתגלות שוב ושוב באותם רעיונות ופונקציות.
בתרבויות המזרח מתייחסים לצ’קרות כאל סמלים ארכיטיפיים וכעל האפשרות להגיע בעזרתן למצב תודעה גבוהה המאופיין באחדות עם הכל.
לפי גישת המזרח כל מחשבה שאדם חשב אי פעם וכל מעשה שעשה, נרשמים על פני רובד מנטאלי הנקרא "אקאשה", היוצר מאגר ידע שנקרא "ספריית האקאשה". מאגר זה הינו משותף לכלל האנושות, ולכל אדם ישנו הפוטנציאל להתחבר לאותו מאגר. אפשר לראות את ה"אקאשה" כגרסה למה שמכנה יונג 'הלא-מודע הקולקטיבי'.
החלק השני של המאמר יתאר את התייחסותו של ד"ר קן דיכטוואלד, הנמנה עם הדמויות המרכזיות בתחום הרפואה ההוליסטית, לנושא הצ'קרות.
החלק השלישי יתאר את ניסיונותיו המדעיים של ד"ר הירושי מוטויאמה שערך ניסויים בעזרת מכשירים אלקטרוניים על פעילותן של הצ’קרות. 
 

סמלים ארכיטיפיים ותת-מודע קולקטיבי עפ"י יונג

במסגרת מחקריו הרבים, ולאור ניסיונותיו בטיפול, חקר יונג את הלא-מודע. ניתן למצוא דמיון רב בין מסקנותיו של יונג לבין הנחות היוגה לגבי הצ’קרות. יונג עסק רבות בסוגיות תבניות או סמלים שחזרו על עצמם בתרבויות שונות בזמנים שונים. לדוגמה, הוא מצא כי באגדות שונות לרבים מהגיבורים היו שתי אימהות. הוא הסיק מכך כי זוהי תמונה נפוצה שאינה נובעת מזיכרונותיו האישיים של האדם.
לכל אדם יש, מלבד זיכרונותיו האישיים, תמונות פנימיות שהן מורשת הדימוי האנושי מאז ימי קדם. ליונג התברר כי נושאים מסויימים ומוטיבים מסויימים של אגדות, חוזרים על עצמם בצורות זהות בעולם כולו. יונג אמר כי האדם אינו יורש את הדימויים אלא את אפשרות הדימוי. עובדה זו מסבירה לדעתו את העובדה שחולי רוח יכולים לשחזר בדיוק את אותן התמונות שאנו מכירים מתוך טכסים עתיקים (יונג, 1975). כאשר בשלב מסוים של הטיפול מעלה החולה זיכרונות שאינם מבוססים על זיכרונות אישיים, מופיעים גילויים מתוך הרובד העמוק יותר של הלא-מודע. ברובד זה מצויות, לפי יונג, תמונות כלל אנושיות (קמאיות) שיונג כינה אותן - סמלים ארכיטיפיים.
לפי השערתו של יונג, הארכיטיפים הינם משקעים של חוויות חוזרות ונשנות שבהם מתנסה האנושות באופן תדיר. כדוגמה לכך הוא מביא את הארכיטיפוס של השמש. אחת החוויות הרגילות שלנו היא התנועה המדומה של השמש. איננו יכולים לגלות דבר בעניין זה בלא-מודע, כשמדובר בתהליך הפיסי שידוע לנו. לעומת זאת, מוצאים את מיתוס גיבורי השמש על הסתעפויותיו הרבות. מה שיצר את הארכיטיפוס של השמש הוא המיתוס ולא התהליך הפיסי.
הארכיטיפים אינם רק רשמים של תגובות סובייקטיביות שחזרו על עצמן פעמים רבות, אלא הם גם פועלים ככוחות או מגמות, לשם חזרה על אותן חוויות.
הארכיטיפים מתעוררים בצורת תמונות מיתולוגיות, כאשר הנפש חורגת מעבר ללא-מודע האישי וחודרת אל הלא-מודע הקולקטיבי. אז נגלה לאדם עולם רוחני שלפני כן לא שיער שקיים. העוצמה של התמונות היא כה גדולה עד כי קל להבין מדוע אנשים מתמכרים לתיאוסופיה ולאנתרופוסופיה (זרמים פילוסופיים המשתמשים במוטיבים מיסטים) (יונג, 1975).
בספרו 'על החלומות' (1987) מביא יונג דוגמאות לסמלים ארכיטיפיים על סמך חלומות שניתח. בחלום מספר 3 עומד החולם על חוף הים ואחר כך פורץ הים אל היבשה ומציף את כל אשר בדרכו. יונג מציין כי הים מסמל את הלא-מודע הקולקטיבי. היוגים טוענים כי תת-המודע נמצא בצ’קרה השנייה המייצגת את יסוד המים.
תגליות אלו הובילו את יונג להתקדמות נוספת שממנה הסיק כי בלא-מודע קיימים שני רבדים:
א. לא-מודע אישי
 ב. לא-מודע קולקטיבי
 הלא-מודע האישי מכיל זיכרונות שאבדו, הדחקות, תפיסות חושיות שלא הגיעו למודעות, ותכנים שאינם כשרים למודעות. זיכרונות הלא-מודע האישי הם מעין תמונות שנחוו על ידי האדם. בתוך הלא-מודע האישי מצויים תכנים אישיים שאפשר להתייחס אליהם כשייכים לפרט. כיצד אנו יודעים שאלו תכנים אישיים? כיוון שניתן למצוא בעברנו האישי את עקבות השפעתם. כמו כן ניתן להעלות לתודעה תכנים מודחקים אלו (יונג, 1989).
הלא-מודע הקולקטיבי מכיל בתוכו תמונות, שהיחיד לא חווה אותן בעצמו. הוא מנותק מהלא-מודע האישי וניתן למצוא את תכניו בכל מקום.
לפי יונג, לא ניתן לצפות כיצד תשפיע חשיפתו של הלא-מודע למודע. עובדה זו יכולה לגרור אחריה תופעות מוזרות. ישנם אנשים שחשיפה זו מחזקת אותם ומשפרת את ביטחונם העצמי, וישנם אנשים שתכני הלא-מודע מדכדכים את נפשם. ניתן להקביל זאת לאזהרות הניתנות ביוגה שלא להתעסק בצ’קרות ללא הכוונת מורה מתאים, מכיוון שהחדירה ללא-מודע ללא הכוונה נכונה, יכולה להסתיים בנזקים נפשיים. ביוגה ממליצים לעסוק בצ’קרות רק לאנשים בוגרים היציבים מבחינה נפשית.
הלא-מודע הקולקטיבי מצוי מעבר ללא-מודע האישי. כאשר מצטרפים ללא-מודע האישי רבדים עמוקים יותר מהלא-מודע הקולקטיבי חלה באישיות האדם מעין התרחבות העשויה להוביל להצפה, שלא תמיד קל לעמוד בה. פעילותה של הנפש הקולקטיבית מעלה אל המודע תכנים שהאדם לא שיער על דבר קיומם. ככל שמתגברת השפעתו של הלא-מודע הקולקטיבי כך הוא נוטל יותר ויותר את השליטה מהתודעה, ותהליך לא-מודע ולא אישי נוטל אט אט את ההנהגה לידיו. האישיות המודעת נהפכת, מבלי לשים לב, לכלי משחק בידי שחקן הסמוי מן העין, והוא זה אשר חורץ את גורל המשחק, ואם התודעה מסוגלת להטמיע את התכנים שנוצרו על ידי הלא-מודע, וזה אומר להבינם ולעבדם, נוצר שיווי משקל חדש.
ליונג ישנן נקודות המשותפות לתפיסת הצ’קרות ביוגה. הן היוגים והן יונג מאמינים כי קיימים סמלים ארכיטיפיים בלא-מודע של האדם. יונג דיבר על סמלים רבים היכולים להתעורר בלא-מודע, והיוגים אומרים כי הצ’קרות הן מרכזים המצויים במקומות מסוימים לאורך עמוד השדרה, ולהן סמלים מדויקים. יונג אינו מתייחס למיקום פיסי כלל. היוגים מדברים על התפתחותן של יכולות נוספות כאשר הצ’קרות מתעוררות, ויונג מדבר על התרחבות האישיות והשגת שיווי משקל חדש כאשר הלא-מודע הקולקטיבי מתחיל להיחשף. גם היוגים וגם יונג מדברים על חוויה בעלת עוצמה כאשר מתחברים אל הלא-מודע. היוגים מתארים את חוויית האחדות שהיוגי מתנסה בה כאשר אנרגיית הקונדליני זורמת לצ’קרה השביעית, ויונג מדבר על חוויית האחדות דרך התחברות לתת המודע הקולקטיבי המשותף לכלל האנושות.

 
התייחסותו של ד"ר קן דיכטוואלד

 ד"ר קן דיכטוואלד הוא פסיכולוג הנמנה עם הדמויות המנהיגות בתחום הרפואה ההוליסטית, מייסד ונשיא "האגודה לחקר הזקנה האנושית" ומרצה על בריאות ומודעות בארה"ב.
 "בתוך השיטה הקונדלינית לראיית גוף-נפש והבנתו, קיימים דימויים שימושיים רבים השופכים אור על מגוון רמות התייחסות ומודעות באורגניזם האנושי. במחקרי גיליתי דמיון רב להתייחסות של הצ’קרות לאדם לבין מחקריהם ועבודותיהם של חוקרים מערביים כגון רייך ולואן.
"כאשר מתבוננים בצ’קרות בתפקידיהן ובמיקומן, אפשר להבחין מיד כי כל צ’קרה חופפת למקום מסוים בגוף הפיסי וכל אחת מהן מתייחסת לקטגוריה או לתכונה מסוימת בהתנהגות האנושית. בנוסף על כך, נראה כאילו מסתמן במיקומן התיאורי של הצ’קרות מעין מסלול שלאורכו יכול הפרט לעבור בדרכו האישית לבריאות אופטימלית של הגוף והנפש, ולהגיע למימוש מלא של הפוטנציאל שלו, לפי המפה שהגוף עצמו יוצר.

"בדרכו לגילוי עצמי עובר הנוסע דרך צרכים קיומיים בסיסים:

פי הטבעת (צ’קרה ראשונה), דחפים מיניים ויחסים בין אישיים ראשונים (צ’קרה שנייה), רגשות גולמיים, דחפים כוחניים, והזדהות חברתית (צ’קרה שלישית), רחמים אהבה וביטוי עצמי (צ’קרה רביעית), חילופי מחשבות וזיהוי עצמי (צ’קרה חמישית), כוחות רוחניים מורחבים ומודעות עצמית מוגברת (צ’קרה שישית), ולבסוף, הגשמה עצמית והארה (צ’קרה שביעית). רבים מרגישים שבסולם הצ’קרות העולה יש לפתוח ולפתח כל צ’קרה, על התכונות וההתנהגות האנושית המתאימות לה, וזאת לפני שאפשר לעבור לאזור הבא. אפשרי לחקור את עצמנו לאו דווקא בסדר מסוים, אך הצ’קרות מהוות מסלול הגיוני למסע זה של גילוי עצמי. מקובל לחשוב כי לכל צ’קרה יש תנודה מסוימת כאשר התדר שלהן עולה מלמטה למעלה, כך שלצ’קרה השביעית התנודה הגבוהה ביותר. הצ’קרות התחתונות מהוות בסיס עליהן נשענים הפוטנציאלים האנושיים הגבוהים והמעודנים ביותר. כמו כן, מי שמשאיר משהו לא פתור בצ’קרות התחתונות מסתכן בכך שיפגום ביסודות ובהיבטים של הצ’קרות העליונות" (דיכטוואלד,1922, 82).
 
מחקריו של ד"ר הירושי מוטויאמה בתחום הצ’קרות

ד"ר הירושי מוטויאמה, מפורסם ביפן כאדם מלומד, בוגר אוניברסיטת טוקיו ובעל תואר Ph.D בפילוסופיה ובפסיכולוגיה קלינית. תוצאות מאמציו המדעיים ניכרו ביסוד המכון לפסיכולוגיה דתית שחבריה חוקרים את הקשר שבין דת ופרפסיכולוגיה.
כהכרה על חשיבות עבודתו בשטח זה בחר בו בשנת 1974 ארגון אונסק"ו כאחד מעשרת הפרה-פסיכולוגים החשובים ביותר בעולם. כמו כן, הוא מוכר על ידי ארגונים מדעיים ודתיים בעולם ועובד כיועץ למספר מכונים בינלאומיים הקשורים לתחום.

תאור המחקר

פרק זה יתאר את המחקר המדעי שערך מוטויאמה בתחום, ואת הראיות הניסיוניות שהובאו על ידיו ועל ידי מתרגלים רוחניים אחרים. הדיון יתרכז בניסוי שנעשה על ידי מכשיר ה- AMI ומכשיר הצ’קרות שפותח על ידי ד"ר הירושי מוטויאמה.
ה -AMI הוא מכשיר המודד את מצב התפקוד של המרידיאנים והאברים הפנימיים התואמים להם. מכשיר זה עוצב במיוחד במטרה למדוד את הזרם הראשוני על העור וכן את מצב הזרם הקבוע, כתגובה לזרם ישר המכוון באופן חיצוני לנקודות אקופונקטורה הממוקמות לאורך בסיס האצבעות וציפורני כפות הרגליים. לפי הרפואה הסינית מייצגות נקודות אלו את המקומות בהם נכנסת אנרגיית החיים לגוף, ושמהן היא עוזבת אותו. ניסיונו בכ- 2000 מקרים הראו באופן ברור כי עוצמת הזרם העורי מסוג זה משקפת את המצב התפקודי של אנרגיית הצ’י (פראנה, אנרגיית החיים) במרידיאן. הנתונים שנאספו מניסיונות אלה הושוו לפי קנה מידה המעריך את המצבים התפקודיים. הערכת המצבים אם הם סדירים או לא סדירים נעשית במונחים של עודף אנרגיה, מחסור באנרגיה, או חוסר איזון של אנרגיית הצ’י. כל מבחן כזה נעשה על בסיס של ניתוח סטטיסטי ובחינה רפואית. הנתונים מאוכסנים בזיכרון של מחשב כך שהדיאגנוזה של המצב התפקודי של כל מרידיאן יכלה להיות מוצגת על ידי המחשב בצורה גרפית.

המכשיר למדידת התגובות בצ’קרות נבנה באופן כזה שיוכל להבחין בשינויי האנרגיה הנפלטת מהגוף במונחים של משתנים פיסיקלים. הוא עוצב כדי להבחין בשינויים האנרגטיים הקטנים ביותר.(חשמליים, מגנטים, אופטים) בסביבה מיידית ולא אמצעית, של הנושא... הגלאי אוחסן בחדר אטום לאור בעזרת משטחי עופרת ששובצו בקירות חדר המוגן מחשמל סטטי. השטח הפנימי של החדר ורצפתו כוסה ביריעות אלומיניום דקות, והודות לכך נשמר בחדר פוטנציאל חשמלי חד גוני ובאופן מעשי היה שווה לאפס. דיסק עגול ובו אלקטרודת נחושת ותא פוטו אלקטרי מוקמו בטווח של 12 ס"מ עד 20 ס"מ לפני הנבדק, בגובה אשר אמור היה להיות מול מיקומה של הצ’קרה הנבדקת. מיקום זה מתריע על גילוי של סימנים חשמליים או אופטיים המופצים על ידי הנבדק היושב בכיסא יציב וחסר כל תנועה. גלאי של תנודות שדה מגנטי מוקם לפני הנבדק או לצדו, והאותות הנקלטים עובדו ונותחו על ידי מעבד אות - מכשיר המנתח ספקטרום של עוצמות. מכשירים דומים נוספים מוקמו מחוץ לחדר והקליטו באופן סימולטני על סרט רב-ערוצי, תרשים עם נתונים שגרתיים כגון, נשימה, EGG, פלסימוגרף, ו-GSR. 
לפני תיאור המחקר, נדרש עוד רקע נוסף. חלק גדול מהמחקרים התבססו על ההנחה שהצ’קרות קשורות קשר הדוק למקלעות עצבים מסוימות והאברים הפנימיים התואמים להם. היפותזה זו אינה חדשה (Motoyama, 1981) אלא נתמכת על ידי מדע הרפואה המודרני והתנסויות אישיות של מתרגלי יוגה שהצטברו במשך אלפי שנים.
ההקבלה הינה כדלקמן:
צ’קרה ראשונה - מקלעת עצבים עצית ועצם העוקץ.
צ’קרה שניה - מקלעת העצה, ומערכת השתן.
צ’קרה שלישית - מקלעת השמש, מערכת העיכול.
צ’קרה רביעית - מקלעת הלב, מערכת הדם.
צ’קרה חמישית - גנגליון צווארי - עליון, אמצעי ופנימי, מערכת הנשימה.
צ’קרה שישית - בלוטת יותרת המוח, מוח הביניים, מערכת העצבים האוטונומית, מערכת הורמונלית.
צ’קרה שביעית - קליפת המוח, מערכת העצבים, אברים ורקמות של כל הגוף. (Motoyama, 260)
המחקר מתרכז בתוצאות הלימוד שנעשו על מספר אנשים שיש להם בברור כמה צ’קרות פעילות ויכולות על-חושיות. באופן בסיסי הסתבר כי יכולות על חושיות ועדויות להן, קשורות לצ’קרות ספציפיות האחראיות עליהן ואלו מראות תבנית פעילות חריגה במערכת המרידיאנים שלהם.
מעבר לכך, נמצאו עדויות התומכות במחשבה המסורתית שיכולות נפשיות מחולקות לשני סוגים: כוח של קבלה וכוח של הפצה. הכוח של הקבלה קשור לצ’קרות התחתונות והכוח של ההפצה קשור לצ’קרות העליונות.
כדי להבין הבחנה זו הבה נבחן את הסברו של היוגי סאטיאננדה על היכולות הנפשיות המופיעות כאשר הצ’קרות התחתונות מתעוררות:
עוררות צ’קרה ראשונה - הקניית ידע שלם של הקונדליני (מקור כוח החיים המאוכסן בצ’קרה זו) כתוצאה מכך מתעוררות יכולות, כגון: ריחוף, שליטה על הנשימה, המחשבות, הרגשות, הזרע, והיכולת לברוא תשוקה לריח.
עוררות צ’קרה שניה - שחרור מפחד מהמים, חידוד חוש הטעם, ידע אינטואיטיבי המוביל לידיעת הגוף האסטרלי, הגוף האנרגטי והמרידיאנים.
עוררות צ’קרה שלישית - שחרור הפחד מהאש, הכוח לידיעת מצבו של הגוף, כוח לרפא מחלות ושמירה על בריאות טובה, כל זאת על ידי שימוש בפראנה של הצ’קרה.
בשלוש הצ’קרות הללו קיים פוטנציאל קטן מאוד ליצור משהו שאינו תלוי בעולם החיצון. כאשר מתעוררת הצ’קרה הרביעית שהעיקרון שלה הוא אהבה, אנו מקבלים את היכולת ליצור אנרגיה ולהעביר אותה לאחרים.
המונח תפיסה על-חושית מורה על היכולת לתפוס דברים מעבר לחמשת החושים. לפי ניסיונותינו, אלה שיש להם יכולות על-חושיות שהושגו על ידי תרגול דתי או יכולות על-חושיות מולדות, הצטיינו באופן טבעי בקבלת אינפורמציה כגון טלפתיה, ראיית נסתר, וכדו’. מכל מקום הם הראו יכולת קטנה ביותר להשפיע על חפצים חיצוניים או להשפיע על מוחותיהם של אחרים, ולפיכך לגרום לתופעות מסוימות לקרות. אלו שהצ’קרה הרביעית הייתה פעילה אצלם, הפגינו יכולות יצירה כגון פסיכוקינזיס (הפקת תנועה גופנית בעזרת גורמים נפשיים) וריפוי נפשי.
מהתוצאות שהתקבלו ממכונת ה-AMI התברר כי אנשים בעלי יכולות על-חושיות מראים אי סדר בתפקוד המרידיאנים המתבטא בעודף אנרגיה או חוסר, עודף פעילות או חוסר פעילות במרידיאנים הקשורים לקיבה, טחול, לבלב, מחמם משולש כליות ובמרידיאן שלפוחית השתן. באופן תאורטי מרידיאנים אלו הם אלו המספקים אנרגיה לאברים הפנימיים הנקראים בשמותיהם וקשורים לצ’קרות התחתונות.
אנו רואים כי הידע הניסיוני שהועבר מאז ימי קדם והסיכום העכשווי של היוגים המודרניים מוצא תמיכה מדעית בתוצאות המבחנים של מכונת ה- AMI.

לסיכום: בהתאם לתוצאות ה- AMI בתבניות הקשורות לשלוש הצ’קרות התחתונות, האנשים שעוררו את שלוש הצ’קרות התחתונות לדרגה מסוימת ורכשו יכולות על-חושיות, גילו נטייה לאי סדר במרידיאנים הקשורים לאברי מערכת העיכול (נשלטים על ידי הצ’קרה השלישית) ואברי המין (נשלטים על ידי הצ’קרה הראשונה והשניה). אלו שעוררו את הצ’קרה הרביעית והיו בעלי יכולת פסיכוקינזיס הראו נטייה לאי סדירות במרידיאנים הקשורים בלב.

ניסיון מס’ 1:
חברי מכון היוגה שלנו, כמאה במספר, חולקו לשלוש קבוצות:
א. אלה שהצ’קרות שלהם פעילות באופן מתקדם.
ב. אלו שהצ’קרות שלהן התחילו להיות פעילות.
ג. אלו שהצ’קרות שלהם עדיין רדומות.
בראשונה נבדקה הרגישות למחלות הקשורות באברים פנימיים: קבוצה א’ הייתה בעלת הרגישות הגבוהה ביותר למחלות, קבוצה ב’ דורגה שנייה וקבוצה ג’ הייתה הכי פחות רגישה.
התוצאות הראו כי קבוצות א’ ו-ב’ רגישות יותר מ-ג’ לבעיות הקשורות באברים פנימיים הקשורים לצ’קרות. יתכן כי עובדה זו מראה על התפקוד המרובה או הלא יציב של אברים מיוחסים אלו.
דבר נוסף שנבדק הייתה פעילות מערכת העצבים האוטונומית. קבוצה א’ הראתה את הפעילות הסימפתטית הגבוהה ביותר לפני ההמרצה וכמו כן את הפעילות הפרה-סימפתטית הגבוהה ביותר כתגובה להמרצה החיצונית. עובדה זו מראה כי לקבוצה זו ישנה הקשת הרחבה ביותר של איזון פעיל בין מערכת העצבים הסימפתטית והפרה-סימפתטית בהשוואה לקבוצות ב’ ו- ג’.

ניסיון מס’ 2:
ד"ר א.ק. טבאסיקס מאוניברסיטת קאנברה, למד יוגה ברחבי אסיה וביקר במכון היוגה בטוקיו. טבאסיקס הינו יוגי רציני שטען כי יש לו התנסות במישור האסטראלי במשך עוררות הקונדליני. לפני שהתחלנו במדידות הוא אמר לנו כי יש לו בעיות כרוניות במערכת העיכול וכי הוא מתרכז באופן קבוע במדיטציה שלו על צ’קרת הלב. ד"ר טבאסיקס נבדק הן על ידי ה-AMI והן על ידי מכשיר הצ’קרות.
להלן התוצאות:
א. ה- AMI הראה אי סדירות בהתכווצות הלב ובמרידיאן של הדיאפרגמה, וכן במרידאן הקיבה ובמרידאן המעי הגס. כמו כן אובחן מחסור באנרגיה וחוסר יציבות במרידיאן מחמם משולש ובמעי הדק (הנשלטים על ידי הצ’קרה השנייה). תוצאות אלו תואמות את מצבם הכרוני של אברי מערכת העיכול שלו ותרגולי היוגה שלו על צ’קרת הלב.
ב. מבדק על ידי מכשיר הצ’קרות - במכשיר הצ’קרות נבחרו לבדיקה הצ’קרות השלישית והרביעית. נערך מעקב אחרי התנודות בשדה החשמלי שלפני הצ’קרות במשך שלוש דקות - לפני הריכוז על הצ’קרה, בזמן הריכוז ולאחר הריכוז - דקה בכל מצב.
בזמן הריכוז לא אובחן כל שינוי ממשי במצב הצ’קרה השלישית שבה לא נהג ד"ר טבאסקיס להתרכז בתרגולי היוגה שלו. במשך הריכוז בצ’קרה הרביעית אובחנה הגברה של תנודות בהשוואה לתנודות לפני ואחרי הריכוז. ראוי לציין כאן, כי הצ’קרה הרביעית היא אותה צ’קרה שעליה נהג להתרכז ד"ר טבאסיקס. זוהי דוגמא אחת של ניסיון התומך בגרסה התומכת בכך שריכוז מנטאלי על צ’קרה מסוימת מפעיל אותה באופן המאפשר להגדיל באופן רצוני את כמות האנרגיה בה על ידי הריכוז בצ’קרה. מוטויאמה מציין כי תרגול ריכוז מנטאלי על צ’קרה מסוימת מעורר אותה לפעילות והיכולות העל-חושיות מתחילות להתגלות.

ניסיון מס’ 3:
הגברת ר.ב. נבדקה על ידי אלקטרודות שמוקמו 25 - 20 ס"מ לפני הצ’קרה השלישית. כאשר התבצעה קריאה במצב של מנוחה אובחן פוטנציאל חשמלי חיובי מסביב לצ’קרה השלישית. כאשר היא התבקשה להתרכז בצ’קרה השלישית כפי שנהגה לעשות בתרגילי היוגה שלה, נעלם הפוטנציאל החשמלי החיובי מסביב לצ’קרה השלישית.
הנתונים הנ"ל מובילים לכמה הנחות מעניינות. ההנחה של מוטויאמה היא שהאנרגיה הנפשית שזרמה מהצ’קרה השלישית של גברת ר.ב. יצרה שדה אנרגטי חדש, מכיוון שלפי הניסיון, הפוטנציאל החיובי נוטרל ולא הייתה שום הופעה של פוטנציאל שלילי.
 
ניסיון מספר 4:
בניסיון נוסף שנערך, בדק מכשיר הצ’קרות את הצ’קרה הרביעית. במצב מנוחה אובחן פוטנציאל חיובי באזור העור של הצ’קרה הרביעית. הגברת מ.י. התבקשה להתרכז בצ’קרה הרביעית כאשר הניסיון נבנה כך שבכל פעם שמתחילה לזרום אנרגיה נפשית מצ’קרה זו היא תלחץ כפתור שיצור ציון על תרשים גרפי. התגלה כי בכל פעם שהופיע ציון, התא הפוטואלקטרי הראה את הופעתו על ידי אור חלש בחדר האטום לאור, והאלקטרודות של המוניטור של הצ’קרות מדד אנרגיה של תדר גבוה ופוטנציאל גבוה.
אוסף הנתונים הנ"ל הצביע על כך שהאנרגיה הנפשית הפעילה בצ’קרה הרביעית יכולה ליצור אנרגיה בממד הפיסי - אור, חשמל וכו’.
ההקלטה שנעשתה עם ר.ב. ו-מ.י. על מכשיר ה-AMI ומכשיר הצ’קרות, מצביעה על האפשרות שהאנרגיה הנפשית הפעילה בצ’קרות יכולה לכלות או ליצור אנרגיה בממד הפיסי. לשתי מסקנות אלו השלכות חשובות, ואם ניתן יהיה לאמת אותן בהמשך, אזי יהיה צורך לבדוק מחדש את ההתייחסות לאנרגיה כפי שהיא מקובלת במדע הפיסיקה המודרנית.
אם אנרגיה נפשית אכן יכולה ליצור אנרגיה פיסיקלית או להעלים אותה, אזי תפיסות כגון אלו המופיעות במסורות דתיות שונות וטוענות שהעולם הפיסי הינו התגלמות של ההכרה, וההכרה יכולה לשלוט בחומר, יקבלו הכרה בתור אמת, שעד עתה הינה נסתרת מרוב האנושות.
מוטויאמה אומר שהמשך המחקר המתייחס לטבע של האנרגיה הנפשית שיעשה על ידי אחרים או על ידו, יוביל לשינוי ההתייחסות לחומר, ההכרה, הגוף, האדם, והעולם עצמו. (Motoyama, 1981)

סיכומו של ד"ר הירושי מוטויאמה

1. קיומן של הצ’קרות.
א. הניסיונות שעשיתי על אחרים וההתנסויות שלי בתחום גרמו לי להאמין שהצ’קרות והנאדים אכן קיימים.
ב. התוצאות שהושגו על ידי מכונת ה-AMI ומכשיר הצ’קרות מצביעים על קיומו של קשר הדוק בין אנרגיה נפשית, הצ’קרות והמרידאנים.
2. טבע הצ’קרות והנאדים ותפקודם:
א. הצ’קרות הן מרכזים במערכת האנרגיה של הגוף המתקיימים בשלושה ממדים שונים - פיסי, אסטראלי (נפשי) וסיבתי (רוחני).
ב. לכל צ’קרה שלושה רבדים - פיסי, נפשי, רוחני. כל רובד מתפקד בממד תואם לו, כאשר התפקוד בכל רובד קשור לשני הרבדים האחרים.
ג. הצ’קרות משמשות כמתווכות בין שלושת הממדים ויכולים להמיר אנרגיה מממד אחד לשני.
ד. לכל צ’קרה ישנו הצליל הפרטי (נאדה, מנטרה) צורה גיאומטרית משלה (ינטרה) אשר יכולים להיתפס מעבר לחושים.
ה. הצ’קרות הן מרכזי אנרגיה של הממד הפיסי. מתקבל הרושם כי הן מקבילות לנקודות אקופונקטורה חשובות ומסלולי האנרגיה – הנאדים,הזהים למרידיאנים.
ו. הילה של צ’קרה פעילה הינה גדולה יותר וזוהרת יותר. ניתן להבחין אצל אותו אדם כי צ’קרה פעילה מאירה יותר מאחרות, וכי האנרגיה היוצאת ממנה חזקה יותר.
ז. התעוררות של צ’קרה מסוימת מזוהה על ידי התעוררות יכולות נפשיות הקשורות לצ’קרה זו.
ח. בכל אדם יש צ’קרה אחת הפעילה יותר מאחרות. צ’קרה זו שונה מאדם לאדם בהתאם לנטיותיו האישיות.
ט. אצל כל אדם נקבע בהתאם לנטיות האישיות איזו צ’קרה ניתן לעורר בקלות רבה ביותר בעזרת תרגולי יוגה.
3. לעוררות הצ’קרות חשיבות רבה ביותר בהתקדמות לקראת ההארה. קשה מאוד להשיג הארה ללא עוררות הצ’קרות.
4. שימוש יתר בצ’קרה מסוימת מהווה סכנה. לדוגמה, שימוש יתר בצ’קרה השלישית גורם למחלה באברי העיכול ושימוש יתר בצ’קרת הלב יכול לגרום לבעיות בלב. שימוש יתר מעבר לגבול מסוים יכול לגרום אפילו למוות. (Motoyama,1981, 281-283)

מקורות

1. דיכטוולד, ק. (1992). גוף נפש. ישראל: זמורה, ביתן.
2. יונג. ק. ג. (1994). זכרונות מחשבות חלומות. תל אביב: רמות.
3. יונג, ק. ג. (1975). הפסיכולוגיה של הלא-מודע. תל אביב: דביר.
4. יונג, ק. ג. (1989). האני והלא-מודע. תל אביב: דביר.
5. יונג, ק, ג. (1987). על החלומות. תל אביב: דביר.
6. Motoyama, H. (1981). Theories of the Chakras: Bridge to higher consciousness. USA. The theosophical publishing house.