במאבקו של האדם להגיע למטרה נכספת כלשהי, אין לו צורך להיעזר בכוחות חיצוניים. בתוך עצמו קיימים משאבים רבים של כוחות פנימיים שאינם מנוצלים כלל, או מנוצלים באופן חלקי בלבד. מכיוון שפיזר את יכולותיו על מאה דברים שונים, הוא מתקשה להשיג הישגים של ממש, למרות הכישורים הקיימים בתוכו. אם הוא מווסת כוחות אלה בתבונה ומיישם אותם, מובטחות לו תוצאות ממשיות. כדי לנצל את כוחותיו הקיימים באופן יעיל והגיוני, אל לו להמתין להמצאת שיטות הדרכה חדשות. הטבע עצמו שופע שיעורים מאלפים.

סוואמי שִיבַנַנְדָה
"ריכוז ומדיטציה" 

העולם הוא התגשמותן של צורות חשיבה של האינטליגנציה האלוהית. הוא קיים כרֶטֶט (ויברציה). כשם שיש גלים של חום, של אור, של חשמל ושל אנרגיה, יש גם גלים של מחשבה. למחשבה כוח אדיר. כל אדם מתנסה בו ברמה מסוימת. אפשר היה לנצל כוח זה ביעילות רבה פי אלף, אילו רק הייתה לאדם הבנה מקיפה על פועלו של רטט המחשבה, על הטכניקות לשליטה ברטט זה, ועל השיטה להעברת רטטים אלה לאנשים רחוקים.

תעצומות נפש נסתרות מתעוררות עם הבנת כוחות ההכרה. אדם מסוגל לראות מרחוק עצמים, לשמוע קולות, לשלוח מסרים לכל חלקי היקום, לרפא אנשים ממרחק אלפי קילומטרים, ולהגיע למקומות רחוקים במהירות עצומה. אין גבול לכוחה של ההכרה האנושית כאשר לומדים למזג אותה בהכרה הקוסמית. 

כוח הריכוז

כל כוח בטבע, הזורם בחופשיות על פני אזור נרחב, נע באטיות ובעוצמה פחותה מזו של כוח המרוכז למאסה אחת ומכוון דרך פתח מוגבל אחד. נהר אטי הזורם בנחת מקבל עוצמה מדהימה לאחר שמימיו נסכרים, מצטברים ומוזרמים דרך מָגוף. קרניה החמימות של השמש הממוקדות באמצעות זכוכית מגדלת מסוגלות לשרוף חפצים בחומן. זו גם העוצמה המושגת בכוח הריכוז.

חוק טבעי זה ניתן ליישום גם לגבי האדם בכל תחומי פעילותו. הריכוז המנטלי הוא מיקוד ההכרה לפרק זמן ממושך בנקודה אחת, חיצונית או פנימית. אין ריכוז ללא דבר שעליו יכולות הקרניים הממוקדות של ההכרה לנוח, ויהא זה חפץ או רעיון. 

אנשים מתגאים לפעמים ביכולתם לחשוב על שני דברים בעת ובעונה אחת. ההכרה אינה פועלת בדרך זו; גליה המתנודדים רק קופצים הלוך וחזור במהירות הבזק בין שני הרעיונות. ההכרה מסוגלת לעשות רק דבר אחד ברגע נתון. אלה המדמים לעצמם, כי מטלה יומיומית כשטיפת כלים נעשית ביתר מהירות אם הם חושבים על דקלים ועל חוף שטוף-שמש בעת ביצועה, אינם אלא משלים את עצמם. הגלים המנטליים שלהם נעים בין ההזיה ובין המטלה המיידית. האמת היא, שתשומת-הלב המוקדשת לעבודה פוחתת בגלל ההפרעות החוזרות ונשנות, וגם הידיים נעשות אטיות. משום כך, מומלץ לרכז את המחשבה בנקודה אחת ולהשלים את המשימה במחצית הזמן.

כאשר אתה שקוע עמוק בקריאת ספר או בצפייה בתוכנית טלוויזיה, אינך שומע רעשים מבחוץ, ואפילו לא את שמך כשקוראים לך. אם מישהו ניגש אליך, אינך רואה אותו. אתה גם אינך מריח את ניחוח הוורדים שעל השולחן הסמוך אליך. זה פירושו של ריכוז או של מיקוד ההכרה בדבר אחד.

כל אדם יכול להתרכז במידה זו או אחרת. תרגול מודע של היכולת המולדת הזאת מחזק את זרמי המחשבה, מבהיר רעיונות ומנצל חלק מכוחה האדיר והחבוי של ההכרה. מה שהיה בעבר מעורפל וסתום, נעשה ברור ומוגדר. מה שהיה קשה, מורכב או מבלבל, נעשה קל. האדם מסוגל לעבוד ביעילות רבה, להגדיל את כמות העבודה שהוא מפיק בזמן נתון ולהגביר את יכולת ההשתכרות שלו.

הריכוז עשוי גם למנוע בעיות של סניליות או לצמצם אותן. מגיל שלושים ואילך מתים תאי המוח שלנו בקצב של מאה אלף ביום, ואינם מתחדשים. משום כך, חיוני לחזק עד כמה שאפשר את היכולת ההולכת ופוחתת, ולנצלה בצורה הטובה ביותר. מי שמתאמן בריכוז שומר על בהירות מנטלית.

המנתח מנתח את החולה בריכוז מרבי של תשומת-הלב. הריכוז המלא מאפיין את הטכנאי, המהנדס, האדריכל והצייר, העוסקים בשרטוט הפרטים הקטנים של תכנית, טבלה או רישום, שבהם הדיוק חשוב במיוחד. אותו ריכוז דרוש לבוחר במסלול הרוחני, שבו חייב השואף הרוחני לטפל בכוחות הפנימיים. כדי להתקדם, חייב הריכוז להגיע לרמה גבוהה ביותר. התרגול דורש סבלנות, כוח רצון, התמדה ללא לאות וקביעות. אין קיצורי-דרך במסלול הרוחני.

ביוגה כמו בתחומים רוחניים אחרים, הריכוז הוא הדרגה הראשונה של המדיטציה, המוליכה בסופו של דבר אֶל חוויית האֵל. מה שנחשב בעיני רוב בני-האדם למדיטציה, אינו אלא ריכוז. כוח המיקוד של ההכרה מכוון לסמל אחד מופשט או מרומם. כאשר כל הגלים החיצוניים שוקטים, פונה האדם ישירות אל המקור כחץ שנוֹרה מקשת. רחובות רבים מוליכים אל מרכז העיר. המעוניין להגיע לשם בוחר באחד מהם, ואינו נודד ממסלול למסלול.

על־פי ה"אַדְוָאִיטָה”, או ה"וֶדַנְטָה" המוניסטית, כל הבריאה היא אלוהים. ריכוז אינטנסיבי בסמל כלשהו מסוגל, לפיכך, להביא בסופו של דבר להגשמת האל. עם זאת, סמלים מופשטים, מכיוון שאינם רגשיים, וסמלים המרוממים את הנפש, יעילים יותר מסמלים רגשיים הגוררים את ההכרה כלפי מטה.

אף-על-פי שההכרה נשלטת במהלך תרגול הריכוז, הנקודה שבה הריכוז הופך למדיטציה אינה בשליטת האדם. המדיטציה נופלת עליו בערך כמו שהשינה נופלת עליו. המדיטציה היא זרימה מתמשכת של מחשבה אחת על העליון. היא ההזדהות של האדם עם האל, היא זרימה מתמשכת לתזרומת שמן מכלי אל כלי. 

התענוג וההכרה

בדרך-כלל עוברות שנים עד שמתרחש שינוי זה בתודעה במהלך התרגול. בני-אדם רגילים נשלטים על־ידי החושים. כאשר תשוקה ושאיפות שונות מסיחות את ההכרה, קשה להתרכז בדבר מסוים. חפצים חושיים ותשוקות הם כוחות מחצינים.  הם מעודדים את נטייתה הטבעית של ההכרה לפנות החוצה. כאשר ההכרה מוחצנת, היא מעסיקה את עצמה בנהר האינסופי של האירועים השוטפים. הקרניים המנטליות מתפזרות והאנרגיה מתפזרת. כדי להתרכז, חייבות אותן קרניים מנטליות להיאסף יחד ולהתכוון פנימה, אל ה"עצמי". כאשר הן מרוכזות, מתחילה ההארה.

שימוש נכון בחושים עשוי לסייע להפנמת ההכרה. מבין השיטות השונות הנהוגות לצמצום הנטייה המולדת של ההכרה לנדוד ללא הרף, יעילות ביותר הן המשתמשות בתמונה ובצליל. חושי הראייה והשמיעה הם החזקים מכל החושים שלנו. הם מסוגלים ללכוד את תשומת-הלב ולהשקיט את גלי המחשבה.

המהפנט מכניע את הכרתו של המהופנט בכך שהוא לוכד את מבטו וחוזר על הַשָּׁאוֹתָיו (הַשָּׁאָה = סוגסטיה) בצורה קצבית וחד-גונית. חשובה מאוד קריאתו הפתאומית של המורה "שימו לב!”, כאשר הוא מעוניין בתשומת-לב מיוחדת לדברים שהוא אומר. כאשר הוא מושך את התלמידים להסתכל אליו, הוא ממקד גם את תשומת-לבם לחומר שנלמד.

באופן דומה משתמשים במהלך התרגול הרוחני לפיתוח הריכוז בשיטות המסתמכות על תמונה ועל צליל. אפשר להתבונן בהתמדה בסמל מופשט, בדמותו של אל אהוב (נושא זה מסוקר בפרקים העוסקים במדיטציית גַ'פָּה), בשמים, בוורד, או בכל חפץ ממשי. כחלופה לריכוז חזותי אפשר לחזור בקצב ובאינטונציה קבועים על מנטרה, על שם האל, על הצליל "אוֹם" או על מזמורים מסוימים. באמצעים אלה מתמקדת ההכרה באופן הדרגתי כלפי פנים. כאשר המצב המופנם מעמיק, מאבד האדם לאט-לאט את מודעותו לסביבה החומרית שלו. הצעד הבא הוא מדיטציה, שבה מאבד המודט את מודעותו כלפי גופו הוא. כאשר מגיעים לשלמוּת, מוליכה המדיטציה ל"סאמאדְהִי", שהוא המצב הסופי של מודעות עצמית או של הגשמת האל.

הנאות גשמיות מעצימות את השאיפה להנאה גוברת והולכת. ההכרה לעולם אינה באה על סיפוקה, בלי קשר למספר ההנאות שהיא זוכה להן. ככל שיש לה, היא רוצה עוד ועוד. בלי לדעת זאת, נגועים בני-האדם במידה גוברת והולכת ברעב הזה של הכרתם. כדי להימנע מן הבעיה הזאת, יש תחילה לעקור מן השורש את הערגה לגירוי חושי. ברגע שההכרה רגועה ומרוכזת, אין היא דוחקת באדם לחפש עוד ועוד הנאות.

כאשר החושים נמצאים בשליטה והנטיות כלפי חוץ נבלמות, אין ההכרה מציבה עוד איומים בדרך למדיטציה המוצלחת. במהלך המדיטציה חייבת ההכרה להיות מכוּונת פנימה, כדי לחקור את מסתריה. בחושים אפשר לשלוט באמצעות הפחתה של רצונות ופעילויות. המשמעת התזונתית חיונית. יתר על כן, האדם חייב להימנע מחברה בלתי רצויה, כשם שעליו להימנע מחומרים מעוררים או מדכאים. יש להפחית במינונם של טלוויזיה, קולנוע ועיתונים, המגרים את ההכרה, ולמלא את מקומם בפרקי זמן של ישיבה בשקט וביחידות. הכרת התשוקות והריגושים ומיתונם מחסלים תכונות כגון אנוכיות, כעס, חמדנות, תאווה ושנאה.

אצל יוגים מיומנים מיטשטש ההבדל בין כינוס החושים (פְּראטַיָארָה), ריכוז (דְהַרָנָה), מדיטציה (דְהִיָנָה) ותחילתו של המצב העל-תודעתי (סאמאדְהִי). כאשר הם מתיישבים למדוט, כל התהליכים מתרחשים כמעט בעת ובעונה אחת, והם משיגים את המצב המדיטטיבי במהירות רבה.

המתחילים חווים תחילה את כינוס החושים. אחר-כך מתחיל הריכוז. רק בשלב הבא מתחילה המדיטציה האמיתית, לאט-לאט. קודם שהמצב העל-הכרתי בא לידי ביטוי, נעשית ההכרה, בדרך-כלל, חסרת סבלנות ועייפה, שכן לא הורגלה לשאת את המתח שבהתמקדות ממושכת, והיא רוצה לוותר על הכול. ההצלחה בהשגת הסאמאדְהִי מותנית בתרגול אינטנסיבי מתמיד, בידע של פעולות ההכרה, במודעות למהמורות ובנכונות להקריב קרבנות כדי להתגבר על המכשולים. 

הטוב בידידים - הגרוע באויבים

ההכרה היא האויב הגרוע ביותר של עצמה וגם הידידה הטובה ביותר. על-פי המחשבה היוגית, יש להכרה חמישה ביטויי התנהגות שונים. במצב ה"קְשִׁיפְּטָה” היא מקוטעת, מפוזרת ומוּסחת לאובייקטים שונים. היא חסרת-מנוחה וקופצת מדבר לדבר. במצב ה"מוּדְהָא" היא עמומה ונוטה לשכחה. ה"וִיקְשִׁיפְּטָה" היא מצב של ריכוז ההכרה. לפעמים היא יציבה ולפעמים מפוזרת. זה מצבה במהלך התרגול, כאשר היא משתדלת להיות ממוקדת. במצב ה"אֶקַגְרָטָה" - מצב של מיקוד – קיים רק רעיון אחד. במצב ה"נִירוּדְהָא" - שליטה מלאה מושגת.

המכשול העיקרי בדרך לריכוז הוא קופצנותה של ההכרה וחוסר המנוחה שלה. כאשר מתחיל הטירון להתאמן, משתחררות המחשבות, שאינן רגילות למשחק החדש הזה, מן הערוצים הרגילים שלהן, ומקפצות בצורה בלתי מבוקרת. כדי לעבור ממצב של קופצנות ומכשולים אחרים למצב של התמקדות בדבר אחד, חייב אדם למקד בנחישות את הכרתו באובייקט יחיד. כאשר היא בורחת, כפי שקורה באופן טבעי, יש להחזירה שוב ושוב. ההכרה תרצה ליצור מאות צורות-חשיבה חלופיות, אבל עליה להיות ממושמעת, ולא - לא תושג כל התקדמות.

חשוב להתבונן פנימה ולעקוב בקפידה אחרי ההכרה. את המחשבות המבעבעות יש להרגיע ואת הרגשות להשקיט, שכן מטרת הריכוז היא להשקיט את הגלים המנטליים. אל לו לאדם לאפשר להכרה לפזר את האנרגיה שלה ללא תועלת - על מחשבות ריקות, על דאגות, על דמיונות ועל פחדים. באמצעות תרגול מתמיד תלמד ההכרה להתמקד בצורת מחשבה אחת לחצי שעה, ואחר-כך יהיה אפשר להאריך את משך הזמן לשעות אחדות. כאשר הרטטים המנטליים נאספים וממוקדים בריכוז, יכול האדם, בסופו של דבר, לחוות אושר פנימי.

ההכרה נמשכת לרעיונות מענגים או אהובים. משום כך חייב האדם להתרכז בדבר מושך. בגלל הנטייה הטבעית להחצנה, יש לאמן אותה תחילה להתרכז בעצמים גדולים. אפשר להתרכז בעיניים פקוחות בלהבה, בירח, או בסמל רוחני ממשי. בשלב הבא יכול האדם להתרכז בהצלחה בעצמים עדינים וברעיונות מופשטים. בעיניים עצומות מתרכז האדם במרווח שבין הגבות, בלב, או באחת הצ'קרות, או מתמקד באנרגיה הרוחנית.

על-ידי השליטה בהכרה, מסוגל האדם לפקח עליה ולהכריח אותה לרכז את כוחותיה. עם זאת, אין להיאבק בה. המאבק רק מכניס לתנועה עוד גלים מנטליים. מתחילים רבים שוגים בנקדה זאת בשל חוסר הסבלנות שלהם והצורך הלוחץ להצליח. הם מפתחים כאבי ראש, ולפעמים מרגישים צורך להשתין, בגלל הגירוי שנוצר בחוט-השדרה. כמו טבח נבון היודע מהם המאכלים המהנים ביותר וטורח להגיש מאכלים אלה, מבחין גם המודט בתנאים המקדמים אותו לעבר מטרתו. כשהוא משחזר תנאים אלה ומטפח אותם, מובטחת לו התקדמות בדרך.

לפעמים מפסיקים התלמידים לתרגל את הריכוז, מכיוון שהוא קשה להם. הם שוגים שגיאה גדולה. במאבק הראשוני להתגברות על תודעת הגוף, עשוי התרגול להיות קשה. קיים אי-שקט גופני המלוּוה בשפע רב של רגשות ומחשבות. עם זאת, בבוא הזמן – לפעמים לאחר שנים רבות – נעשית ההכרה רגועה, טהורה וחזקה, והאדם מפיק ממנה חדווה אדירה.

סך כל ההנאות בעולם אינו דומה לאושר הנובע ממדיטציה. אין לוותר על התרגול בשום מחיר. המודט חייב לאמץ לעצמו גישה שיש בה סבלנות, שמחה והתמדה. בסופו של דבר, תגיע ההצלחה. בעזרת התבוננות פנימית רצינית אפשר לגלות את המכשולים השונים בדרך לריכוז. אפשר להסירם בסבלנות ובמאמץ. אפשר לחסלם באבּם באמצעות הבחנה, חקירה נכונה ומדיטציה.

ככל שההכרה נעשית מרוכזת יותר, כך המיקוד בנקודה אחת נעשה חזק יותר. מטרת החיים היא למקד את ההכרה על המוחלט. כאשר מטרה זו מושגת, נעשה האדם רגוע, שליו, יציב וחזק. במצב של ריכוז מפסיקים החושים לתפקד, ואין עוד מודעות לגוף ולסביבה. כאשר הריכוז מעמיק, חווה האדם שמחה גדולה ושיכרון רוחני. הריכוז פותח את חדריה הפנימיים של האהבה, ומאחר שריכוז מוביל למדיטציה, הוא המפתח היחיד לממלכת הנצח.

באדיבות מרכז שיבננדה ליוגה וודנטה ישראל ומודן הוצאה לאור