עבור הבהקטה, פרטים יבשים אלו נחוצים אך ורק לשם חיזוקו של כוח הרצון. מעבר לכך הם חסרי כל שימוש מבחינתו, שכֵּן הבהקטה צועד בַּשביל אשר יובילוֹ עד מהרה אל מעבר למחוזות ההגיון המעורפלים והסוערים – אל ממלכת ההגשמה העצמית. עד מהרה מגיע הבהקטה בעזרת חסדי האל אל מישור שבו ההגיון הקפדני וחסר-האונים נשאר הרחק מאחור, והגישוש השכלתני גרידא באפלה, מפַנה מקום לָאור הזוהר של התפישה הישירה. אין הוא עוד מנמק ומאמין; הוא כמעט קולט ומבין. אין הוא עוד מתווכח, טוען ומוכיח; הוא חש ומרגיש. והאין ההתנסות הזו בתפישת האלוהים – לראותו, לחוש אותו, ליהנות ממנו – עולָה על הכול? יתרה מזו, שורות הבהקטים אינן נעדרות כאלו המחזיקים בדעה כי תחושות אלו עולות אפילו על מוקשה – חירות. והאין גם בה מצויה התועלת הרמה מכול? ישנם בעולם אנשים, ואפילו רבים במספר, המשוכנעים כי התועלת היחידה העומדת לו לאדם צומחת רק מכל הממלא עבורו את צרכי מנעמי החיים. אפילו לדת, לאלוהים, לנצח, לנשמה – אין מבחינתם כל תועלת, משום שאינם מעניקים כסף או נוחיות חומרית. לגבי דידם, כל אותם דברים אשר אינם משׂביעים את חושיהם ואת תיאבונם הם חסרי תועלת. עבור כל הכרה והכרה, מותנית הגדרת התועלתיות בצרכיה הייחודיים. על-כן, עבור אנשים אשר אינם מִתעלים על יצרי אכילה, שתייה, הולדה ומוות, ההישג היחיד נמדד בהנאות החושים, ועל-כן שומה עליהם לחכות ולעבור עוד הרבה לידות וגלגולים, עד אשר ילמדו לחוש, ולו באופן קלוש, בצורך בדבר שהוא מעט נעלה יותר על כל אלה. אך עבור אלו אשר מניעיה הנצחיים של הנשמה הם בעלי ערך הגבוה ממניעים בני-חלוף של החיים הארציים הללו, עבור אלו אשר סיפוק חושים נתפס בעיניהם כמשחקם הפוחז של פעוטות ותו לא – אלוהים ואהבת האל הם המהווים את יעודו הרם והבלעדי של הקיום האנושי. תודה לאל, עדיין קיימים כמה מהם החיים בעולמנו המלא בגשמיות יתר על המידה.
כפי שאמרנו, מחולקת הבהקטי-יוגה לגַאוני, שלב ההכנה, ולפַּארָה, השלב העליון. ככל שנתקדם נגלה כיצד בשלב ההכנה אנו עומדים באופן בלתי נמנע בפני הצורך בעזרה ממשית מסוגים שונים על מנת להתקדם. ואכן, החלקים הסמליים והמיתולוגיים המהווים חלק מכל דת, הנם בבחינת גידולים טבעיים שלה, העוטפים בתחילת הדרך את הנשמה השואפת, ועוזרים לה להתקדם אל עבר האלוהים. כמו-כן, עובדה רבת משמעות היא, שענקי-רוח לאורך ההיסטוריה צמחו רק מתוך שיטות דתיות המשופעות במיתולוגיות מפותחות ובטקסים דתיים. צורות הדת היבשות והקנאיות התאמצו להכרית כל מה שהוא פיוטי, יפה ונשגב, כל המעניק אחיזה איתנה להכרה הצעירה המתנודדת בדרכה אל עבר האלוהים. אותן גישות המנסות למוטט את קורות התמיכה של הגג הרוחני, ועל-ידי בורותן ותפישותיהן המשופעות באמונות טפלות לגבי האמת, מנסות להרחיק כל מה שמפיח חיים בדרך, וכל מה שמספק את החומרים המעצבים עבור השתיל הרוחני הצומח ומתפתח בנשמת האדם – גישות דתיות כאלו, מגלות עד מהרה כי כל מה שנותר מהן אינו אלא קליפה נבובה, שלדי מילים והתחכמויות חסרות תוכן, המלוּוִים, אולי, במעט ניחוח של טאטוא רחובות חברתי, או מה שנקרא כביכול – רוח השינוי והתיקון.
ההמון הרב של אלו אשר דתם היא כזו, הנם חומרניים ביודעין או שלא ביודעין – מטרת חייהם בעולם הזה ובעולם הבא היא ההנאה החומרית, שעבורם היא הרֵאשית והאחרית של חיי האדם. אִישְטָאפּוּרְטָה – עבודה כגון ניקוי רחובות ואיסוף זבל המכוּונת לנוחיות חומרית, היא מבחינתם המהות ותכלית הקיום של המין האנושי. וככל שיקדימו חסידי התערובת המוזרה הזו של בורות וקנאות להיחשף, ויתחברו, כיאה להם, לשורות האתאיסטים והמטריאליסטים, כן ייטב עבור העולם. גרם אחד של תרגול הצדק והיושר ושל הגשמה עצמית רוחנית, עולה במשקלו על טונות של דיבורים ריקניים ורגשנויות אוויליות. הראו לנו ענק-רוח גאוני אחד, רק אחד, הצומח מתוך כל האבק היבש הזה של בורות וקנאות, ואם אין ביכולתכם למצאו – הסו פיותיכם, פתחו את חלונות לבבכם אל אורה הבהיר של האמת, וכרעו ברך כילדים למרגלות אלו היודעים את שיש בפיהם לומר – חכמי הודו. הבה ונטה אוזן ברוב קשב למוצא פיהם.