עריכה: טל סיוון

התפתחות מוטורית של ילדים

התפתחות מוטורית מתייחסת לתהליך המתרחש לכל אורך החיים ושחל בו שינוי או שיפור לשם רכישת מיומנות מוטורית. שינויים מתרחשים כתוצאה מבשלות, מגדילה ומניסיון. הבשלות והניסיון הם כתוצאה של אימון וחשיפה לרפרטואר גדול יותר של תנועות ויכולות גופניות כפי שאנו חושפים ומלמדים בסדנאות היוגה.
 
כאשר מנתחים תנועות גוף בסיסיות שמבצע אדם בוגר בחיי היום יום בעיסוקים ספורטיביים, בפעילות צבאית או בעיסוק מקצועי, ניתן להבחין שחלק גדול מתנועות אלו נרכשות בגילאים צעירים. הילד הצעיר מפתח בהדרגה את שליטתו בביצועים מוטוריים רבים ומגוונים. כמובן שנלקחים בחשבון גורמי מוכנות ותורשה אבל קיימים עוד שני גורמים בעלי משמעות רבה:
 
א. החשיפה של הילד להתנסויות התפתחותיות מתאימות.
ב. הזמן בו החשיפה מתבצעת.
 
חשיפה נכונה של הילד היא תכנית בו היחיד מפתח בסיס רחב של דפוסי תנועה בסיסיים למשל כיפוף קדימה ולאחור. נמצא שככל שההתנסויות התנועתיות מתרחשות מוקדם יותר, כך טוב יותר. ילדים אלה יגיעו למצב למידה של מיומנויות חדשות עם מגוון רחב יותר של דפוסי תנועה בסיסיים שיתרום ללימוד דפוסים ספציפיים של מיומנויות, לכן יקל על ילדים אלה ללמוד מיומנויות חדשות והם יחושו סיפוק רב בהצלחתם.
ילדים שיחשפו בגיל צעיר למגוון תנועות רב יוכלו לרכוש ביתר קלות מיומנויות חדשות בגיל מאוחר יותר.
 

התפתחות מערכת העצבים

התפתחותה מתחילה עוד בעובר האנושי ונמשכת בצורה מסיבית במהלך הילדות עד לסביבות גיל 6. התפתחות מערכת העצבים מושפעת מאוד מאינטראקציה עם העולם החיצון באמצעות תחושה שהיא למעשה קבלת גירויים. באמצעות החושים ואברי גוף פנימיים הילד לומד לתכנן ולבצע רצף תנועות תוך כדי השקעת המאמץ המתאים לביצוע תנועות אלו. מערכת העצבים שולטת על פני כל המערכות בגוף ולכן ניתן להבחין בהתפתחותה באספקטים שונים כגון: התפתחות מוטורית, התפתחות מערכת המגע, מערכת שיווי משקל, מערכת התנועה והתפתחות התפיסה.
 
מערכת העצבים, הינה מערכת מסובכת הפרושה על פני כל הגוף האנושי, ומחולקת לשני חלקים עיקריים: מערכת העצבים המרכזית, שמורכבת מהמוח ומעמוד השדרה, ומערכת העצבים הפריפריאלית, שמורכבת מכל תאי העצב שבשאר חלקי הגוף. למעשה מערכת העצבים הינה מערכת פלסטית המשתנה ללא הרף במהלך כל חיי האדם אך החל מסביבות גיל 6 בצורה מתונה בהרבה, אם ביצירת קשרי עצבים חדשים, או לחילופין במוות ודעיכה של תאים.
 
בחודשים הראשונים לחיי התינוק כל תנועותיו רפלקסיביות, ומהחודש השני הופכות תנועותיו ללא רצוניות. ככל שהתינוק גדל קיימת יותר הפרדה בין תנועותיו. בעקבות הגירויים התחושתיים לומדת מערכת העצבים לפרש את אותם הגירויים ולתאם ביניהם לבין תופעות חיצוניות, ולבין תנועות הנדרשות כדי להגיב לסביבה בצורה מתאימה. לימוד זה נעשה בעיקרו בשנים הראשונות של הילדות.
 
התפתחות תחושתית מוטורית הפרדה בין תנועות ורוטציה, המאפשרים ניידות ותיאום הין העין ליד, אמורים לסיים את התפתחותם כבר עד גיל שנתיים.
התפתחות מערכת המגע המערכת כוללת את המערכת ההגנתית (הבנת סיכונים באמצעות תחושה, למשל הזהירות מחום) ואת המערכת ההבחנתית, שחוקרת את העולם. בגיל הגן (3-5) מתחילה החקירה הגסה, חפצים נתפסים בעזרת כף היד ומרכז האצבעות. בצורה הדרגתית מתווסף גם החיפוש אחר אפיונים לחפצים, ובגילאים 5-6 מתחיל שימוש שיטי בשתי הידיים, תוך ניתוח עמוק של אפיוני החפץ.
התפתחות מערכת שיווי המשקל מרכז מערכת שיווי המשקל נמצא באוזן הפנימית. תנועת הראש ומידע עצבי שמגיע למרכז זה מאפשרים ידיעת מיקום הגוף ותנועתו בחלל. תפקידי המערכת לשמור על שיווי משקל, מתח בשרירי הגוף, תפקוד יעיל של הגוף בזמן תנועה וקליטת מידע לגבי כוח המשיכה (כמו למשל בקפיצה לגובה ובקפיצה למרחק). התפתחות המערכת באה לידי ביטוי במתח שרירים תקין ויציבות, המונעים נפילות ומאפשרים לילד להקדיש אנרגיה לתחומי למידה אחרים, מבלי הפעלת מאמץ רב לייצוב הראש והגוף. המערכת מתפתחת במקביל למערכת השמיעה והראייה.
התפתחות מערכת התנועה המערכת התחושתית מעניקה את תחושת התנועה ועוזרת ללמוד על תנוחות חלקי הגוף השונים באמצעות היזון חוזר פנימי. ההיזון החוזר הפנימי עוזר למוח לפרש את הגירויים התחושתיים הנובעים מתנועה, ומאפשר הפעלה יעילה יותר של הגוף. בנוסף קיימים גם מעגלי היזון חוזר חיצונים: המוח מעביר הוראות לפעילות השרירים, שגורמות להפעלת הגוף.
כתוצאה מתנועה זו נקלטים גירויים תחושתיים שחוזרים אל המוח. מערכת זו נמצאת בהתפתחותה במהלך הילדות, למשל: בניית מגדל מקוביות, הילד רואה את הקובייה, שומע את צליל נפילתה, מרגיש בעזרת האצבעות כיצד היא מונחת על קובייה אחרת, וכך מקבל מידע לגבי יציבותה של הקובייה במגדל ולומד איך לבצע את המטלה בצורה טובה יותר.
 
במהלך ההתפתחות נוצרת סכימת גוף, המשתנה ומתעדכנת במהלך התנועות. סכימת הגוף היא המודעות לחלקי הגוף השונים ותחושתם, ומאפשרת תכנון תנועה ואמידת מרחקים, כלומר, שליחת פקודות לשרירים בתזמון ובעוצמה המתאימים.
תכנון התנועה מורכב משלושה שלבים: הרעיון – הבנה מה צריך לעשות. התכנון המוטורי – כיצד לעשות. והביצוע. אצל ילדים יתכן שקיימת התפיסה מה צריך לעשות, אך חסרה ההבנה כיצד. יכולת זו אמורה להירכש עם הזמן, תוך כדי ביצוע אינטגרציה בין חושית. המחשה לכך עשויה להיות הנטייה של צעצועי ילדים להישבר, בעקבות מאמץ לא מתואם של השרירים בזמן תפעול הצעצוע.
 
אספקט נוסף של מערכת התנועה הוא התיאום הדו צדדי, התיאום בין איברי הגוף מצדדים שונים של קו האמצע התיאורטי מתחיל להתפתח רק בגיל 4, כאשר  לפני גיל זה כמעט שאין שיתוף פעולה בין איברים מצדדים שונים. החל מגיל 6 ההישגים משתפרים, חציית קו האמצע נעשית באופן ספונטאני, ומאפשרת פעולות כמו זריקת כדור, נעילת נעליים וציור על פני דף מבלי להזיז.
עידוד התפתחות התיאום הדו צדדי ניתן להתבצע בעזרת פעילות גופנית, פעילות בליווי מוסיקה והקפדה על קצב ונגינה בכלי נגינה בנוסף לפעולות היומיומיות הרגילות שתורמות גם הן להתפתחות זו.
 

התפתחות קוגנטיבית של ילדים

מבחינת התפתחות קוגנטיבית, היא באה לידי ביטוי במגבלות הקיימות אצל ילדים בגיל הגן ושלרוב התגברות עליהן נלמדת בתקופה זו. יכולת קוגנטיביות שיש לטפח בגיל זה:
1. מרכוז – הנטייה להתמקד רק בפיסת מידע אחת בכל פעם.
2. מראית עין מול מציאות
3. קושי בביצוע מטלות הדורשות שימוש באסטרטגיות סיוע לזיכרון (מציאת הבדל בין שתי תמונות דומות)
4. חשיבה אגוצנטרית
5. פיתוח כלים כמותיים אי יכולת להבין שימור נפח ונוזל.
6. פריסת הקשב והזיכרון של ילדים – התפתחות הזיכרון החזותי: במחקר מפורסם הוסרטו תנועות עיניהם של ילדים שנתבקשו להפריד ולמיין בין שני ציורים המורכבים ממספר בתים כל אחד שמחציתם היו זהים ומחציתם שונים במראה החלונות, חלקם בזוג חלונות אחד וחלקם בשתים, שלוש, ארבע או יותר. ילדי הגן העריכו הערכות נכונות, אך עם שגיאות רבות בהשוואה לילדים גדולים יותר. אלו האחרונים נקטו גישות מאורגנות ושיטתיות יותר לסריקה, בעוד שילדי הגן נהגו להחמיץ מידע, כמו כמה חלונות.
במחקר אחר שנערך נראה היה שילדים קטנים סורקים יותר מידע מן הנחוץ, לעומת ילדים מבוגרים יותר שפיתחו מיומנויות של התמקדות סלקטיבית.
 

ביבליוגרפיה

 

 

יוגה וילדים

ככל שנתחיל בגיל מוקדם יותר לפתח יכולת אצל הילדים, כך נוכל בגיל מאוחר יותר לקטוף את הפירות. המטרות בלימוד יוגה לילדים שונות מהמטרות בלימוד יוגה למבוגרים השאיפה צריכה להיות פיתוח מודעות והיכרות עם תחום היוגה שתעודד את הילד לתרגל בגיל מאוחר יותר ולפתח דרך חיים בריאה יותר ובצורה טבעית יותר.
 
אורח חייהם של הילדים השתנה מאוד בעשור האחרון. הם מפעילים פחות את גופם בגלל סיבות שונות. הישיבה מול המחשב והטלוויזיה, המצב הביטחוני ועוד....
פעילות הגופנית חשובה מאוד בגיל צעיר. היוגה יכולה ליצור עבור הילד הזדמנויות בהם יוכל להפעיל את הגוף ולהוציא אנרגיה לשפר את היציבה ולפתח את יכולת הריכוז והביטחון העצמי.
 
נלמדים מושגים בסיסיים על גוף האדם ומודגשים ערכים כמו אי אלימות, כבוד לזולת וחינוך לאורח חיים בריא. תרגול היוגה מאפשר לילדים ליצור איזון ולפתח את הפוטנציאל הטמון בהם. תרגול היוגה חביב על ילדים מכיוון שהחיקוי טבעי להם.
 
איינגר אומר כי ע"י חשיפתם של הילדים לאסאנות ולנשימה, עניין בנושא היוגה יווצר בהגיעם לגיל הנכון. מאוחר יותר כאשר ילדים אלו יהיו בוגרים הם יוכלו להפנים אספקטים נוספים של יוגה ומאוחר יותר אף ללמוד את התאוריה והפילוסופיה של היוגה.
 
- היוגה הנה דרך חיים המפתחת בנו מוכנות ובשלות לראות את השלם.
- תרגול היוגה חביב על ילדים כיוון שהחיקוי הינו טבעי להם, הפעילות הגופנית חשובה מאוד בגיל צעיר ותפקיד המורה הוא ליצור עבור הילד הזדמנויות  בהם יוכל להפעיל את הגוף, להוציא אנרגיה, לשפר יציבה ולפתח את יכולת הריכוז.
- היוגה משמרת את דמיונם המפותח של הילדים ובד בבד מפתחת אצלם יכולות פיסיות, עצביות ונפשיות (למשל שיפור ביטחון עצמי) בצורה עדינה אך משמעותית.
-  יוגה מחנכת ילדים לחשיבה חיובית וסקרנות. נלמדים מושגים בסיסים על גוף האדם ומודגשים ערכים כגון אי אלימות, כיבוד האחר וחינוך לאורח חיים בריא.

גרסה להדפסה

  

שלח לחבר

תגיות: