מדוע הדבר קורה? מדוע נכפה עלינו לחיות בניגוד לשאיפותינו ומדוע אנחנו נשלטים? אנו רוצים להישאר מאושרים, אך בשל נסיבות שלא ניתן להימנע מהן, אנו ניצבים בפני מכשולים וקשיים והופכים לבלתי מאושרים. הסיבה לכך היא שאיננו חופשיים, שאין לנו חופש פעולה. אנו נשלטים על ידי כוח אוניברסאלי עליון, ולכן אנו לכודים בגבולות אשר הותוו לנו ואיננו חופשיים ועצמאיים. כל הברואים שואפים להשתחרר מכבלים אלה ולהיות חופשיים, אך דבר זה יתאפשר כאשר תיבנה בנו יכולת שליטה על אותו כוח-על. בידינו לעשות זאת בעזרת כל אמצעי, יהיה אשר יהיה.

הדרך לבניית יכולת לשלוט באותו כוח אוניברסאלי עליון קרויה 'יוגה', והיא הינה אמצעי לשחרור (מוקשה) או לנירוונה. ניתן להגדיר את השחרור בשמות רבים: שמחה, אקסטזה, אושר וכו'. השאיפה האוניברסאלית והכללית של כל הברואים הינה לזכות באקסטזה ובחופש (מוקטי), והדבר אינו אפשרי ללא יוגה. היוגה הינה הטבע האוניברסאלי של בני האדם. שמחה הינה טבענו האמיתי והיא שוכנת בנו. כאשר אנו מצליחים להשיג דבר חומרי או להשלים עבודה, אנו חשים בשמחה; מהיכן באה שמחה זו? השמחה אינה באה מהוויה חיצונית אלא מהנשמה שבתוכנו. הנשמה היא אמיתית וטהורה, והיא מקור השמחה.

הנשמה היא בראהמה^[1]. היא אוניברסאלית ויכולה ללבוש צורה זעירה ביותר, או גדולה ביותר. כך גם אנו יכולים להיות קטנים ביותר, או להתפשט עד לאינסוף. נשמה זו הינה בתוככי הגוף ומפיצה מעיינות של שמחה ושל אושר. אך פנינו אינם אל אותה הנשמה, אנו מפנים אליה את גבנו, פונים לעבר העולם החיצוני ואיננו מכירים ב'עצמי האוניברסאלי' כנשמה שבתוכנו. איננו ערים אליה וגם איננו שואפים אליה. אך אם, ולו רק פעם אחת, נוכל להביא את עצמנו לדקה אחת בלבד אל תוך נשמתנו, נמצא עצמנו צפים ב'ים של נקטר'.

מדוע איננו יכולים לשכון במקום זה (בנשמה)? היות וכולנו — בני האנוש — נשלטים על ידי המאנאס. אנו מהופנטים ומונהגים על ידו. המאנאס שלנו דומה לשחקן המשחק תמיד בעולם החיצוני ובנושאים השייכים לעולם זה. אבל, אם תשומת הלב של השחקן מוסחת מנושאים חיצוניים אלה אל העולם הפנימי, אזי מתחיל המאנאס לשחק בפנים. מדי פעם המאנאס אובד בתוך עצמו תוך כדי משחק ואז באופן מיידי הוא חווה שמחה ואושר. השניות (הדואליות) של המאנאס נעלמת, והמאנאס מוצא עצמו בגן עדן. כך רואים אנו כי שמחה איננה תוצאה של הישג חומרי וגם לא תבוא מבחוץ. השמחה היא בתוכנו ובעזרת ריכוז נשיג אותה, ונושא הריכוז יכול להיות טוב או אפילו רע.

על פי הגישה המדעית, כאשר אנו רואים חפץ, משתקפת תמונתו בתודעה הפנימית. האינטלקט^[2] מתחיל לגבש החלטה, ולבסוף מתעצבים שם וצורה. מחשבות אלו של המאנאס מתחילות להתבטא בעזרת החושים. בכל יום ובכל רגע אנו פועלים ומתנהגים כך על מנת להבין כל דבר מבחינה חומרית.

ובכן, איננו יכולים למצוא שמחה בחוץ, מכיוון שמקור השמחה והתגשמותה הינו בתוך העצמי שבתוכנו. השמחה הנובעת מהשלמת משימה (^[3]Bhog) והסיפוק מהבעלות על דברים חומריים — אינם נפרדים מאיתנו, הם שוכנים בגופנו (שהוא להם כמשכן). זהו אופיו הטבעי של האדם.

בהתאם לנאמר לעיל, אנו יודעים כעת כי יוגה איננה דבר בלתי אפשרי. הפעולות שאנו עושים כל העת להנאתנו, גם הן יוגה. דרכי היוגה אינן דבר חדש וגם לא אמצעי או דרך חדשה אשר יש לדעתה, רק המטרה והאידיאל צריכים להשתנות. אנו רוצים ונמשכים לדברים שאינם מהטבע, לדברים מתכלים ובני חלוף. אלה אינם יציבים, אינם אמת. כל שעלינו לעשות הוא לפנות אל תוך עצמנו, אל הדברים הפנימיים והאמיתיים. זוהי יוגה. באמצעות יוגה זו נהיה מוארים ומשוחררים מעבדותנו, וכך נוכל ליהנות מהחופש הנצחי וללגום מה'נקטר'. אם ננצל את זמננו הפנוי לתרגול יוגה בכל יום ויום, במשך חצי שעה בבוקר ובערב, לבטח נוכל להשיג את האושר הנצחי והבלתי מתכלה לתמיד. ניתן לומר בביטחון כי זוהי האמת! אל תטעו לומר כי הדבר קשה. הרחיקו מליבכם את המלים 'קשה' ו'בלתי אפשרי'.

איננו צריכים להקריב או לשנות את אורח חיינו או את שיגרת יומנו! בכל עבודה ישנן שתי דרכים: האחת קשה והשנייה פשוטה!

[1] בראהמה (Brahma) — האל הראשון בשלישית האלים ההינדית, הבורא, אישיות הקיום הנצחית.

[2] אינטלקט (Buddhi) — ההכרה המבחינה הגבוהה יותר, יכולת אינטלקטואלית, השכל הישר ותפישה שכלית.