בפילוסופיה, השורש של המילה 'מאיה' (माया) בסנסקריט נגזר מהמילה 'מא', שפרושה "NOT" (שאינו)' ומהמילה 'יה', שפרושה "THAT" (זה).

אם כך, המשמעות של המאיה היא "זו שאינה" אבל המופיעה ונדמית כדבר אמיתי. המאיה נחשבת בפילוסופיה כאשליה, ונאמר עליה שהיא כעין מעטה המכסה על 'האני האמיתי' – 'הרוח האוניברסלית' הידועה כברהמן. המאיה היא כוח מעודן היוצר את האשליה הגדולה הגורמת לנו לחשוב שעולם התופעות אותו אנו רואים הוא המציאות האמיתית. 

נאמר שהמאיה אינה אמת ואף אינה לא אמת. מאחר שהרוח האוניברסלית (ברהמן) היא האמת היחידה, המאיה אינה יכולה להיות האמת. כיוון שהמאיה גורמת לעולם החומר להיראות, היא אינה יכולה להיות גם לא אמיתית. לפיכך, המאיה מוגדרת כבלתי ניתנת לתיאור.

למאיה יש שני תפקודים עיקריים - האחד הוא להסוות את הרוח האוניברסאלית (ברהמן) ולהסתיר אותו מהתודעה שלנו, והתפקוד האחר שלה הוא להציג ולהפיץ את עולם החומר ואת המעטה של הדואליות במקום את הרוח האוניברסאלית (ברהמן). 

בדיוק כמו שבחשיכה מתבלבלים בין חבל לנחש, והאשליה הזו מתפוגגת כאשר מופיע האור וחושף את הטבע האמיתי של החבל, כך גם בחשכת הלילה, מוט עשוי להיות להיתפש באופן שגוי כרוח רפאים. וכאשר החשיכה מסתלקת מפני האור, רוח הרפאים נעלמת והמוט נשאר ממשי. באופן דומה, האשליה של המאיה מתפוגגת כשהאדם תופש את ברהמן דרך ידע ואור טראנסדנטאלי. כאשר האור של הרוח האוניברסאלית (ברהמן) מוקרן על המאיה, היא נעלמת. 

המטרה של המאיה: במציאות המטרה של המאיה היא ליצור את הדואליות בעולם. המאיה מבצעת את התפקיד הזה בפקודתו של האל העליון בלבד. אלוהים אינו כבול למאיה, בדיוק כמו שהקוסמים אינם נופלים בקסמיהם שלהם.

המאיה מצויה מעבר לתפישה החושית שלנו והיא בלתי נראית, אך היקום הנתון להשפעתה הוא גלוי (או נתפש על ידי החושים). המאיה היא כמו הלילה (או חושך), היא קשה מאוד להבנה ולא ניתן לתפוש בעולם הזה את טבעה. 

על פי ההינדואיזם, העולם בו אנו חיים נקרא עולם לא אמיתי, או לא ממשי, וזאת לא מהסיבה שאינו קיים, אלא בגלל שהוא אינו יציב, ארעי, לא בטוח ואשלייתי. הוא נחשב לא ממשי כי הכל בו חולף ומשתנה בכל רגע ורגע. אם תבדקו את הדברים שסביבכם תיווכחו שאלו משתנים בכל רגע. עולם משתנה זה שאינו קבוע ויציב נקרא מאיה או אשליה והוא אינו אמיתי, לעומת זה שאינו משתנה וקבוע. 

לורד קרישנה מפרט על ה'מאיה' בפרקים שונים בבהגוואד גיטה 

"mama yonir mahad brahma
tasmin garbham dadhamy aham
sambhavah sarva-bhutanam
tato bhavati bharata" (Bhagwat Gita: Chapter Fourteen verse 3( 

"שרי קרישנה אמר: הו ארג'ונה, הרחם שלי היא הטבע העצום (פראקריטי או מאיה) שהוא מקור הבריאה של כל היצורים החיים, וזהו אני הטומן את הנבט (העובר של חיים) ). וכך יכולים לבוא לעולם כל ביטויי החיים. " 

 *

"sarva-yonisu kaunteya murtayah sambhavanti yah tasam brahma mahad yonir
aham bija-pradah pita" (Bhagwat Gita: Chapter Fourteen verse 4( 

"שרי קרישנה אמר: הו ארג'ונה, יש להבין כי כל צורות החיים מתאפשרות על ידי לידה בטבע הגשמי הזה (פראקריטי או מאיה), ושאני הוא האב נותן הזרע."

 *

"yavat sanjayate kincit sattvam sthavara-jangamam kshetra-kshetrajna-samyogat
tad viddhi bharatarsabha" (Bhagwat Gita: Chapter Thirteen verse 27)

 "שרי קרישנה אמר: הו ארג'ונה, בכל מקום שבו מישהו נולד, בין אם בעל יכולת תנועה או לא, דע כי נולד מהאיחוד שבין השדה ובין זה היודע את השדה (פורושה הוא היודע את השדה; פראקריטי הוא השדה. שיווה הוא שם אחר ליודע את השדה ושאקטי היא השדה; הרוח היא שם אחר ליודע את השדה, והחומר (פראקריטי) הוא השדה). 

 *

prakrityaiva cha karmani kriyamanani sarvasah yah pasyati tathatmanam"
(akartaram sa pasyati" (Bhagwat Gita: Chapter Thirteen verse 30

 "שרי קרישנה אמר: הו ארג'ונה, זה שיכול לראות שכל הפעילויות מבוצעות על ידי הטבע (מאיה) בלבד ורואה שהעצמי לא עושה דבר, הוא למעשה זה שרואה." (העצמי הוא העד הדומם). 

 *

"ishvarah sarva-bhutanam hrd-dese ’rjuna tishthati bhramayan sarva-bhutani
yantrarudhani mayaya" (Bhagwat Gita: Chapter Eighteen verse 61(

 "שרי קרישנה אמר: הו ארג'ונה, האל העליון ממוקם בלב של כולם, וגורם להם לפעול על ידי המאיה האלוהית שלו, כיושבים כעל מכונה, העשויה מאנרגיית החומר".

ראמאקרישנה על המאיה

ראמאקרישנה הכיר בכוחה של המאיה בחיים. הוא רחש אהבה וכבוד למאיה, ותפש אותה כביטוי המסתורי והנשגב של האלוהות. עבורו המאיה הייתה אלוהים.

בהתנסות של גורו ראמאקרישנה, המאיה הייתה אלוהית. ראמאקרישנה לא אהב את הגישה הוודנטית שמתנערת מהעולם בהיותו מאיה, ונתן לה מעמד רוחני כשהוא רואה בה את הביטוי של "צ'יט" [ידע מוחלט] ושל "אננדה" [אושר מוחלט].

לראמאקרישנה היה "חזון של המאיה כאלוהית, ככוח המסתורי של אלוהים, שעל ידו היקום נוצר ומתקיים."

לדברי ראמאקרישנה, המאיה מקרינה את העולם החוצה, ומסיגה אותו חזרה.

יתר על כן, "מאיה... היא האם של היקום, הזהה לברהמן של הוודנטה ולאטמן של היוגה." 

ראמאקרישנה גילה שהמאיה פועלת בעולם היחסי בשתי דרכים, והוא כינה את אלו "אוידיאמאיה(Avidyamaya) " ו"וידיאמאיה ( (Vidyamaya".

אוידימאיה מקיימת את המישורים הנמוכים, אבל הוידימאיה מאירת עיניים, וכוללת בתוכה תכונות כמו נדיבות וחסד. הוידיאמאיה מרוממת את האדם לרמות תודעה גבוהות יותר. בעזרת הוידיאמאיה האדם משתחרר מהמאיה, ולו רק לזמן מה. שני היבטים אלו של המאיה הם שני הכוחות של הבריאה. 

ראמאקרישנה אמר בנוסף: "כשאני חושב על הישות העליונה כעל לא פעילה, כלומר זו שאינה בוראת,משמרת ומכחידה - אני קורא לה ברהמן או פורושה... כשאני חושב עליה כעל פעילה - בוראת, משמרת, והורסת - אני קורא לה שאקטי, או מאיה או פראקריטי, האלוהים האישי.

עבור ראמאקרישנה המאיה עצמה הייתה אלוהים - הכל היה עבורו אלוהים - המאיה הייתה אחת מההיבטים של האלוהות.

לפי התפישה של ראמאקרישנה: לא ניתן להפריד את המאיה מהאל העליון.

לפי התפישה של ראמאקרישנה: האורג והטווה האדיר של המציאות (מאיה) הוא לא אחר מאשר האם האלוהית בעצמה.

לפי תפישתו של ראמאקרישנה: המאיה משחררת מהכבלים. 

"אני אומר לכם את האמת: אין שום פסול בלהיות בעולם." – ראמאקרישנה.

סוואמי ויווקאננדה על המאיה

"היקום הזה הוא מאיה"

"המאיה הובנה באופן שגוי והשתמשו בה לציון אשליה או הזיה."

 ***

1) על פי פילוסופיית הוודנטה, יש לראות דרך המאיה, כמו בהתגלות (darśana), על מנת להגיע למוקשה (שחרור של הנשמה ממעגל הסאמסארה). Ahamkāra (אגו-תודעה) וקארמה, נתפשים כחלק מהכוחות הכובלים של המאיה. המאיה ניתנת להבנה כתפישת הדואליות ביקום, כמציאות נמוכה לעומת האחדות של ברהמן. נאמר שהמאיה נוצרה על ידי אלוהים ובאה לידי ביטוי על ידי הלילה (LILA) [אנרגיית הבריאה / מחזור החומר, המתגלם כמעטה שהוא הבסיס לדואליזם]. הסנסקרות [הרשמים הטבועים בתת-המודע] של התפישה הדואלית מנציחות את הסאמסארה [מעגל החיים והמוות].

המאיה מתורגמת לעתים קרובות כ"אשליה", מאחר שמוחנו יוצר חוויה סובייקטיבית, שאותה אנו עלולים לפרש בצורה שגויה כמציאות. המאיה היא האלוהות העיקרית הבאה לידי ביטוי, מנציחה, ומשליטה את האשליה והחלום של הדואליות ביקום. עבור חלק מהמיסטיקנים, התגלמות זו היא אמיתית. כל אדם, כל אובייקט פיזי, מנקודת המבט של נצח, הוא כמו טיפה זמנית של מים מהאוקיינוס האינסופי. המטרה של ההארה היא להבין זאת במדויק יותר ולחוות זאת כדי לראות שההבחנה בין העצמי והיקום היא למעשה הפרדה כוזבת. ההבחנה בין התודעה לחומר פיזי, בין גוף לנפש, היא פועל יוצא של נקודת המבט של הבורות.

2) בפילוסופיה של האדוויטה וודנטה, מאיה היא המציאות המוגבלת. המציאות הפיזית והנפשית שבה התודעה שלנו הסתבכה. מאיה נתפשת כאשליה, כצעיף המכסה על העצמי, הרוח האמיתית, הקוסמית הידועה כברהמן. הרעיון של המאיה הוצג על ידי הפילוסוף ההינדי בן המאה התשיעית, אדי שאנקרה. אך עם זאת הוא סירב להסביר את הקשר בין ברהמן ומאיה.
המאיה היא עובדה במובן זה שהיא התגלמות של תופעות. מאחר שברהמן הוא האמת היחידה, במאיה יש אמת אך היא אינה האמת, ההבדל הוא שהאמת היא נצחית ואילו מה שנכון אך אינו האמת, הוא נכון רק לרגע זה. מאחר שהמאיה גורמת לעולם החומר להיראות, היא אמיתית ביחס לעצמה, אך לא אמיתית ביחס לברהמן. מצד השני, המאיה אינה שקרית. היא אמיתית ביחס לעצמה, אך אינה אמיתית בהשוואה לאמת המוחלטת. במובן זה, המציאות כוללת בתוכה את המאיה ואת ברהמן. המטרה של הארה רוחנית צריכה להיות - לראות את ברהמן ואת המאיה ולפתח את היכולת להבחין ביניהם. לפיכך, המאיה מתוארת כ"בלתי ניתנת לתיאור". המאיה היא אויאקטה avyakta וכמו פראמשאשאקטי Parameshashakti יש לה שני תפקידים עיקריים: האחד הוא להסוות את ברהמן, להפוך אותו למעורפל ולהסתיר אותו מהתודעה שלנו; והשני הוא להציג ולהפיץ את עולם החומר ואת המסווה של הדואליות במקום את ברהמן.

3) בפוראנות ובתיאולוגיית הוישנאווה [זרם הסוגד לוישנו], המאיה מתוארת כאחת מתשעת השאקטי [הכוחות] של וישנו. המאיה נקשרת לשינה; והמאיה של וישנו היא שינה העוטפת את העולם כשהוא מתעורר להרוס את הרוע. וישנו, כמו אינדרה, הוא המאסטר של המאיה; ומעטפות המאיה עוטפות את גופו של וישנו. כוח יצירת הקסם, המאיה, היה מאז ומתמיד בשליטתו הבלעדית של אלוהי השמש המרכזי; והייתה קשורה גם עם וישנו כאב הטיפוס המוקדם של השמש בשלב המוקדם של האדיטיה Aditya [אל השמש, סוריא].