לא ידוע בדיוק מתי הופיע לראשונה הידע על הצ’קרות. מאחר והידע במזרח מועבר בדרך כלל מפה לאוזן אין בנמצא מסמכים כתובים המתארים את האבולוציה של התהליך. הסיבה שהידע הועבר מפה לאוזן נבעה מהעובדה שידע זה ראוי להינתן רק למי שקיבל הכשרה מתאימה במשך שנים רבות ומה שמסתתר מאחורי ההכשרה המתאימה היא הצלילות הפנימית והאיזון (בלאס, 1997). החל מהמאה השביעית לספירה מופיעים בהודו פסלים המתארים את הצ’קרות. לא ידוע מי צייר לראשונה את הצ’קרות כפי שהן מופיעות כיום בספרים ובציורים אולם ההנחה הרווחת היא שמקור הצורות הללו בחזיונות שראו היוגים בעיני רוחם.
למילה צ’קרה פירושים רבים בסנסקריט ביניהם - גלגל של מרכבה, גלגל קדרות, מעגל אסטרונומי ועוד. כאשר מדברים ביוגה על הצ’קרות מתכוונים למרכזי אנרגיה הממוקמים בתוך מסלול האנרגיה המרכזי הנקרא שושומנה אשר נמצא בתוך עמוד השדרה. בספרי הטנטרה נאמר שגודלם של מרכזים אלו כגודל חלקיק השערה (בלאס, 1997). בהיות הצ’קרה עדינה מאוד לא ניתן לראותה בעיניים רגילות ואף לא בעזרת המכשירים האלקטרונים המתוחכמים ביותר. על פי השקפת היוגה ניתן לראות את הצ’קרות רק במצב של ריכוז עמוק ובמדיטציה. (Sivananda, 1994)
הצ’קרות זעירות אפילו מהאטום וחלקיו. האטום כידוע מכיל בתוכו כמות עצומה של אנרגיה וכמו כן גם הצ’קרות שעדינותן היא אינסופית (Goswami, 1980). קיימת השקפה לפיה הצ’קרות אינן אלא דמיוניות בלבד, וזאת בשל העובדה כי לא ניתן לראותן באופן חיצוני או למצאן אם מנתחים את הגוף, ולא ניתן לראותן אפילו בעזרת המיקרוסקופ המשוכלל ביותר. סונדאר יוצא בספרו "לאיה-יוגה" נגד טענה זו ואומר שאיננו רואים בכל מקרה את כל מה שקיים באורגאניזם ואפילו כאשר אנו בוחנים את המבנה המולקולרי של הגוף אנו רואים שמעל המולקולה ישנם עוד שני רבדים אטומים, וחלקיקיהם האלמנטרים. אנו מסוגלים לראות את האטומים אך לא את החלקים התת אטומים. כך שהעובדה שאיננו מסוגלים לראות את הצ’קרות בעיניים עדיין לא מבטלת את עובדת קיומן. ניתן לראות ולחוות את הצ’קרות רק במצב של ריכוז עמוק ולשם כך העוסקים בהתבוננות על הצ’קרות מתרגילים תרגילי ריכוז במשך תקופות ארוכות.
אפשר למצוא מכנה משותף בין היוגים המנסים לחרוג מעבר לחושים ומנסים להגיע לרבדים עדינים יותר ויותר בתוך עצמם לבין הפיסיקאים המודרנים החודרים יותר ויותר לנבכי החומר הנמצא מעבר לתפיסה החושית. במאה העשרים הצליחו הפיסיקאים לחקור את טבעו של החומר בדרך ניסויית, בעזרת טכנולוגיה מתוחכמת הם הצליחו להגיע ליסודות הבניין של החומר. בהתחלה אומת קיומו של האטום ואח"כ התגלו הגרעין והאלקטרונים ולבסוף מרכיבי הגרעין - הפרוטון, הנאוטרון ועוד חלקים תת אטומים רבים. המכשירים העדינים והמורכבים חדרו לתוך חלקי מציאות הרחוקים מרחק רב מסביבתנו המקרוסקופית, והפכו עולם זה נגיש לחושינו. חקירה זו נעשתה בשרשרת תהליכים המסתיימת בקליקים של מונה גייגר או נקודה שחורה על לוח צילום. מה שאנו רואים ושומעים זה לעולם אינן התופעות הנבחנות בעצמן אלא תוצאותיהן. העולם האטומי והתת אטומי משתרע הרחק מעבר לתפיסתנו החושית. בעזרת מכשירי המדידה אנו מסוגלים לצפות בתכונות האטום ומרכיביו בדרך עקיפה וכך לחוש במידת מה את העולם התת אטומי. (קאפרה, 1996). התנסות זו אינה שגרתית כמו של סביבתנו היום יומית. הידע אודות החומר ברמה הזו אינו נגזר עוד מניסיון תחושתי ישיר ומישום כך שפתנו היום יומית הנוטלת את דימוייה מעולם החושים אינה מתאימה לתיאור התופעות הנצפות.
בחקירת מבנה האטום ובחדירה לתוכו עבר המדע אל מעבר לדמיון חושינו. מנקודה זו ואילך לא יוכל המדע לסמוך בוודאות על ההיגיון והשכל הישר. הפיסיקה האטומית ספקה למדע הזדמנות ראשונה להציץ אל יסודות טבעם של הדברים. כמו המסטיקנים החלו עתה הפיסיקאים להתמודד עם החוויה הבלתי חושית של המציאות. בדומה למסטיקנים היה עליהם להתמודד עם ההיבטים הפרדוכסליים של התנסות זו. מכאן ואילך הפכו הדימויים של הפיזיקה המודרנית קרובים לאלו של הפילוסופיה של המזרח. (קאפרה, 1996, עמ’ 53)
אנו מבחינים בשבע צ’קרות עיקריות הממוקמות בשבעה אזורים לאורך עמוד השדרה
צ’קרה ראשונה - אזור חיץ הנקבים, בין פי הטבעת לאיבר המין
צ’קרה שניה - אזור אברי המין
צ’קרה שלישית - אזור הטבור
צ’קרה רביעית - אזור בית החזה
צ’קרה חמישית - אזור הגרון
צ’קרה שישית - בחלק האחורי של הראש, המקביל לאזור שבין הגבות (הטריפוטי)
צ’קרה שביעית - מעל הראש
קיים קשר בין הצ’קרות למרכזי עצבים עיקריים הנמצאים לאורך עמוד השדרה, במקומות המקבילים. מקלעות העצבים העיקריות הן המקבילים של הצ’קרות בממד הפיסי אך אין להחשיב את מקלעות העצבים לצ’קרות עצמן, כיוון שהצ’קרות נמצאות בתוך השושומנה הנמצאת בתוך עמוד השדרה ואילו מקלעות העצבים נמצאות מחוץ לעמוד השדרה. כל צ’קרה שולטת על מרכז עצבים בגוף הפיסי. היחס בין הצ’קרה לבין מרכז העצבים המקביל בגוף הפיסי הוא כמו היחס בין הנהג לבין משאיתו. הנהג מפעיל את המשאית, נוהג בה אך בשום אופן אינו המשאית. (הייך, 1991).
שלושת הגופים של האדם - הפיסי, האסטראלי והרוחני, מתפקדים בממדים שונים (הממד הפיסי, הממד הרגשי והממד הרוחני). הצ’קרות משמשות כמתווכים בין שלושת הממדים והן משמשות כשנאי אנרגיה בין הממדים השונים. ניתן להמשיל זאת למערכת של חשמל הצריכה לספק מתח לצרכנים שונים שכל אחד מהם עובד על מתח שונה וכדי להצליח בכך משתמשים בשנאי מתח.
ניתן לראות את הצ’קרות כמרכזים נפשיים, או מרכזי תודעה, השולטים גם על יכולות מסוימות העולות על היכולות הרגילות בהן אנו נתקלים בדרך כלל . מרכזים אלו נמצאים אצל רובנו במצב רדום, ולפי סטיאננדה, במהלך האבולוציה הטבעית של האדם יהפכו מרכזים אלו לפעילים יותר ויותר ויגשימו את מלוא הפוטנציאל שלהם. (מוטויאמה, 1981). כמו כן טוען סטיאננדה שעל ידי עוררות הצ’קרות אפשר לקצר את אבולוציית האדם, הוא מדגיש ואומר שהמטרה הסופית של הצ’קרות הינה זירוז התפתחותו של האדם.
היוגי מעורר את הצ’קרות על ידי הריכוז. תורת היוגה מתבססת על ההנחה שהפראנה זורמת למקום בו ממוקדת המחשבה. אם לדוגמא ננסה להתרכז בקצה האצבע נרגיש חום ועקצוצים (יסודיאן, הייך, 1958). הסיבה לכך נעוצה ביכולתנו להזרים אנרגיה בעזרת הריכוז. הפראנה מעוררת חיים בכל מקום אליו היא זורמת, לכן כאשר מתחילים להתרכז בצ’קרות מתעוררים מרכזים אלה ונעשים פעילים.
תורת היוגה מציגה את הצ’קרות כפרחי לוטוס. פרח הלוטוס הוא סמל הטוהר מכיוון שהוא גדל בתוך הבוץ, אך השכבה החיצונית של הפרח מצופה בחומר המונע מטיפות המים להכתים אותו והוא נשאר תמיד ללא רבב.
מקורות
1. בלאס, נ. (1997). דרך הצלילים. תל אביב: מודן.
2. הייך, א. (1990). חכמת הטארות. חיפה: לאור.
3. יסודיאן, ס. הייך, א. (1958). יוגה ובריאות. ירושלים: מרכוס.
4. קאפרה, פ. (1996). הטאו של הפיסיקה - חקר ההקבלות של הפיסיקה המודרנית לבין המסטיקה של המזרח. תל אביב: רמות.
5. Goswami, S, S. (1980) . Laya Yoga: An advanced method of cocentration. London, Boston: Routledge & Kegan Paul.
Motoyama, H. (1981) . Theories of the Chakras: Bridge to higher consciousness. USA. The theosophical publishing house .6
Sivananda, S. (1994). Kundalini Yoga. Tehry-Garhwal: The divine life society .7