סלבארג'ן יסודיאן נולד ב- 25 לפברואר 1916 במדראס שבדרום הודו. יסודיאן הילד היה מאוד חלוש וחולני. עד לשנתו החמש עשרה חלה כמעט בכל המחלות הקשות: סקרלטינה, טיפוס, דיזנטריה, חולירע ועוד מחלות שכיחות למיניהן שמקורן בארצות הטרופיות, והיה זה נס שנשאר בחיים. אביו היה רופא נודע בעיר, ולמרות זאת לא הצליח לסייע לבנו להתחזק ולהבריא, ובקושי הצליח לשמור על גחלת חייו.

כשהיה נער נשלח לבית הספר, ומצבו הבריאותי המשיך להיות מעורער, דבר שהוביל אותו לחוש קנאה בחבריו החזקים, השמחים והבריאים. הוא החל להתעמל בסתר, כיוון שלא הורשה להשתתף בשיעורי הספורט, אך תרגול לא מסודר זה גרם לו לכאבי ראש ודפיקות לב.

למרות גופו החלש הייתה רוחו בלתי מעורערת. לעיתים קרובות ברח ושוטט בשדות וביערות בחיפוש אחרי מושבות יוגים שחיו בהרים, אולם מאמציו היו לשווא, ולכן הסתפק בהתבוננות במעשי הפקירים הנודדים שהציגו להטוטיהם על אם הדרך. הוא לא כיבד את אלה ביותר ורחש כבוד רב ליוגים האמיתיים והתפעל מהם. הודות לתחושה פנימית, הוא נמשך אל המדע המיסטי של הודו העתיקה, קרא כל ספר שגילה בספריית אביו בשטח זה,  וידע והעריץ את תורות המדעים הרוחניים המוליכות להתרוממות רוח והמעניקות סיפוק וכוח נפשיים. כמו כן, מצא ספרים רבים על האתא יוגה (אחד הזרמים ביוגה המכוון בעיקר לבריאות פיזית והרגשה טובה) המכילים את הכללים הסודיים, העתיקים והפשוטים, שבעזרתם ניתן להגיע להרגשה גופנית טובה, און ובריאות.

לאחר ניסיונות כושלים לבצע בעצמו את התרגילים אשר נכללו בספריו,  ברח יסודיאן הנער מביתו, ובמרחק כמה קילומטרים מן העיר, בתוך גן עצי מנגו, מצא סוף סוף את המורה המבוקש שהיה  יוגי ומאסטר בהאתא-יוגה.

יסודיאן פנה אל היוגי וביקש ממנו לקבל אותו כתלמידו. חודשיים לאחר מכן לא יכול היה הרופא ממדרס להכיר את בנו. עתה, צעד הנער בקומה זקופה, עם חזה מורם, כתפיו התרחבו, ואחרי שנה גדל היקף חזהו ב-10 ס"מ ו מידות זרועותיו ושוקיו הוכפלו. מאז לא חלה, והפך לזריז שבין תלמידי בית הספר, על אף שלא השתתף בשיעורי ההתעמלות.

לאחר מות אביו, בהיותו בן עשרים, נסע למרחקים לראות את מורו, לו היה חייב תודה עבור בריאותו ואונו, ואולי אף עבור החיים עצמם. הוא גילה למורו שמתוך השראה פנימית החליט לצאת לביקור ממושך לאירופה. עם הפרידה הלבבית אמר לו המורה כי עליו ללכת וללמוד את דרכי המערב. הוא ביקש ממנו להשוות את עמי המערב עם עמי המזרח, את דרך המערב עם זו של המזרח ולמצוא היכן נפגשות דרכים אלו. עוד הנחה אותו מורו, כי עליו ללמוד מעמי המערב את הדברים בהם הם מתקדמים, ולהראות להם באילו מן הנושאים השיג המזרח את מטרתו. לבסוף, ביקש ממנו מורו כי יתרום את חלקו למעין בניית גשר בין שתי הדרכים. ייסודיאן הצעיר הפנה אליו עיניים מבריקות, השתחווה, ולאחר חילופי הדברים יצא לדרכו.

בשנת 1936 נסע ייסודיאן למערב, להונגריה. מטרת נסיעתו הייתה ללמוד רפואה וחינוך גופני ולהשוות אותם לשיטה ההודית העתיקה. מאחר והשיטה המערבית שונה לחלוטין מהשיטה ההודית, התבקש לעתים להרצות על ידיעותיו ואמונותיו. בהרצאותיו אלו הציג את ההנחיות של  ההאתא יוגה והראג'ה יוגה כאמצעים הטובים ביותר לחינוך הגוף והמיינד של האדם, ותיאר את האיורוודה- מדע הרפואה ההודי, כשיטת טיפול הרואה באדם כמכלול שלם, ומאפשרת בכך לאבחן את הגורם האמיתי לבעיה. רבים מחבריו התחילו להתעניין ביוגה וביקשו ממנו להרצות ולכתוב על הנושא.

לאחר שפרסם מספר מאמרים, החלו להגיע הדים של התעניינות מכל שכבות החברה. בערך באותו זמן הוא פגש באליזבת הייך. אליזבת הייך הייתה אחת מהפרשנים הגדולים של הוודות (כתבי הקודש ההינדים), האופנישדות (כתבי קודש הינדים המכילים את הפילוסופיה של הוודות), הבהגווד- גיטה (כתב הינדי קדום, המכיל אפיזודה של אפוס ה"מהבראטה"-אפוס סנסקריטי של העולם העתיק,  ומכיל את תורתו של סרי קרישנה - התגלמות אלוהית), והפילוסופיה של היוגה, כמו כן הייתה בקיאה מאוד גם בפילוסופיה המערבית והיוותה גם סמכות בידע התנ"ך.

יחדיו פתחו בסטודיו הגדול שלה לאומנות את בית הספר הראשון שלהם ליוגה וכתבו את ספרם המשותף הראשון- "יוגא וספורט", שמאוחר יותר שונה ל"יוגא ובריאות". ספר שתורגם להרבה שפות (כולל לעברית), ונמכר ביותר  מ- 1.8 מליון עותקים. 

ס. יסודיאן ואליזבת הייך המשיכו לכתוב ולערוך הרצאות לאורכה ולרוחבה של הונגריה במטרה לשפוך אור על נושא היוגה. התפישות המסולפות לגבי היוגה סולקו עד מהרה והאנשים החלו להשתכנע שהתורה הזו אכן עוזרת לאנשים להיות בריאים ולהיהפך לאזרחים בעלי ערך לקהילה. תוך שנתיים היוגה הפכה למקובלת מאוד בקרב ההונגרים. לאחר שקיבלו זרם של מכתבים אשר מהם עלתה דרישה לספרות נוספת בנושא ההתפתחות המנטלית והרוחנית, ישבו השניים וכתבו את ספרם השני: "יוגה מאחדת את המזרח והמערב". 

יסודיאן ואליזבת הייך קיימו שיעורי יוגה, אליהם הגיעו אנשים ממגוון הקשת החברתית: אנשי דת, אריסטוקרטים, אנשי עסקים, פועלים ופשוטי העם. כל אחד מהם הסכים לחרוג מהמוסכמות החברתיות ולשכוח לפחות לשעה אחת, את מעמדו החברתי.

השפעתה של מלחמת העולם השנייה ניכרה היטב  בחייהם ובפועלם של יסודיאן ואליזבט הייך. מרבית התלמידים הגברים נאלצו לעזוב את שיעורי היוגה ולהתגייס לשורות הצבא, במאבק להגנה על המדינה. בית גדול שעמד מול בית ספרם בוילה של הייך, הפך למטה הגסטפו. בספרו"Self-Reliance Through Yoga"  מתאר יסודיאן את ההתרחשות:

"עד היום איני מבין מדוע חסו הגרמנים על הבית שלנו שהיה ממוקם היטב במקום פתוח. היינו מוגנים במשך כל המלחמה, כאילו יד נעלמה שמרה עלינו, ואיש לא נגע בנו. היו כמה יהודים שהגיעו בחשאי, אבל הם כולם נאלצו לענוד מגן דוד צהוב כפי שהנאצים הכריחו אותם, כדי להבדילם מהארים. ליבותינו שתתו דם למראה ההשפלה הזו. אפילו הילדים היהודים הוטבעו באותה חותמת. אבל, כשהאנשים האלו הבינו את משמעותו של המגן דוד ואת השפעתו האדירה על מי שעונד אותו, איך הוא מייצג את איחוד הכוחות  הפועלים בפנימיותו של האדם ואיך הוא מקרין שלווה ועוצמה, כוח סבל וגבורה חדשים השתלטו עליהם. ... מעולם לא ראיתי הבעת פחד חזקה כל כך על פניהם של אנשים, כפי שראיתי על פניהם של הנשים והגברים המבועתים האלו שהגיעו לשעורים שלנו. הם ידעו שהמוות עלול לעוט עליהם בכל רגע. הם באו והלכו, כשהם מוכנים מצד אחד לפגוש אותו, ומצד שני היו משוכנעים שאלוהי אבותיהם יציל אותם. ויחד עם זאת, אחרי ערבי המדיטציה כשמילותיה של גב’ הייך החדירו בהם אומץ לב אלוהי, הוארו פניהם באהבה וסליחה לאויביהם, והם הלכו הביתה כשהם לא מפחדים יותר לא מהחיים ולא מהמוות."

את יסוד אמונתם והוראתם של ייסודיאן ושל הייך ניתן למצוא גם במכתב, אותו כתב ייסודיאן לד"ר אהוד בילו, בסיומו של קורס בבית ספרם אשר בשווייץ (מימין).

לאחר פלישת הרוסים, כתוצאה מהפצצה כבדה נהרס ביתם של יסודיאן ושל אליזבט הייך, והם, ביחד עם כמה מתלמידיהם, ניצלו בזכות הסתתרותם במרתף. מכיוון שלא היה להם לאן ללכת, נשארו שם, עד שהגיע גל חדש של רוסים שגירש אותם בגסות ממקומם ולקח את יסודיאן בשבי לתקופה קצרה, אך טראומטית. לאחר זמן לא ארוך, התאחדו מחדש יסודיאן, הייך, ותלמידיהם שגרו עימם במרתף.

בסוף המלחמה כשהעיר הייתה עדיין תחת מצור, חוו ייסודיאן ואליזבת הייך מחסור קשה באוכל, ותלמידיהם דאגו להביא להם מזון ממרחקים. לאחר שהמצור על העיר הסתיים, חזרו לביתם הקודם על מנת להמשיך וללמד בו יוגה. עקב התנגדות מצד חוגים פוליטיים מסוימים לאפשר לבית הספר להפיץ את תורת היוגה, הוא נסגר לבסוף.

בעקבות המצב בהונגריה, החליטו יסודיאן ואליזבת הייך לנסוע לאמריקה. בדרכם לאמריקה, עצרו בשוויץ והתיידדו עם קבוצת אנשים שביקשו מהם להישאר שם וללמדם האתא יוגה. הנסיבות האלו, ביחד עם עזרתם של חברים חשובים, אפשרו להם להקים בתי ספר ליוגה במרבית הערים הגדולות בשוויץ: ציריך, ברן, סנט גאל, לוצרן, בזל, אולטן, לוזן וג'נבה. כמו כן הקימו בית ספר לימות הקיץ בפונטה תרזה.

בקיץ 1985 ביקר היוגי הישראלי אברהם גודל ז"ל, ביחד עם תלמידו אהוד בילו (כיום ד"ר ומורה בכיר ליוגה), בפונטה טרזה. הם שהו בבית הספר ליוגה בהדרכתם של יסודיאן ואליזבת הייך כחודש ימים, שם למדו ותרגלו עם קהל התלמידים הרחב. במהלך שהותם, קיבל ד"ר בילו רשות מיוחדת מייסודיאן עצמו, לכתוב ולתרגם לעברית את השיחות שניתנו בביה"ס לקהל התלמידים, והוציאם לאור בספר"יוגה- שאלות ותשובות עם סלואראג'ן יסודיאן".

להלן קטע מתוך הספר בו מתאר ד"ר אהוד בילו את ביקורם בבית הספר שבפונטה תרזה: "בזמן הביקור שלנו היה יסודיאן בן 70 ואליזבט הייך בת 90. מערכת היחסים ביניהם הייתה כמו אימא ובן. לאחר המפגש איתם הגעתי למסקנה שכל מה שנכתב בספרים שלהם הינו אמיתי. למרות 70 שנותיו נראה ונשמר גופו של יסודיאן מחוטב כאתלט צעיר. כשיסודיאן עזב את הגוף (באוקטובר 1998, כשהוא) בגיל 83, התקשרתי למרכז היוגה בציריך ושאלתי את אחת התלמידות כיצד עזב את הגוף, כי הרי היה בריא בצורה יוצאת דופן. היא השיבה שאכן היה בריא עד יומו האחרון. ולדבריה, הוא נכנס למדיטציה בחצות לילה ועזב את גופו לאחר שהכין מראש את תלמידיו לכך".

אליזבט הייך נפטרה ביולי 1994 כשהיא בת 94, ובאוקטובר 1998, סלואראג'ן יסודיאן הלך לעולמו, כשהוא בן 83, ובתי הספר שהקימו נסגרו לאחר מותם. 

מקורות

1. www.briguyoga.co.il
2. http://forums.vsociety.net/index.php?topic=15360.0
3. www.haich.de/pdf/Haich-Yesudian-vonPertler.pdf
4. "Self Reliance Through Yoga"- Selvarajan Yesudian, publisher: Allen & Unwin, New edition (November 21, 1974)   
5. יוגה- שאלות ותשובות עם סלבאראג'ן יסודיאן, אברהם גודל 2010, ת"א.
6. יוגה ובריאות, סלואורג'ן יסודיאן, אליזבט הייך, אילן הורוביץ, 1994, ירושלים.