מאת: ד"ר אהוד בילו ורונן כץ

בכותבי שורות אלו אני מתרגש ומאושר מאוד על הזכות שנפלה בחלקי לכתוב פרק מעורר ומיוחד זה.
ללא ספק, לב לבו של התהליך היוגי הוא אותה מערכת יחסים מופלאה בין הגורו (המורה העליון) לבין החניך, המבקש את הידע העליון, את ההתפתחות הרוחנית.
 
פרק זה מוקדש לאהובי לבנו: שרי ברהמה גופאל בהאדורי ולתלמידו שרי שיו שאנקאר טריפאטי, אשר מרעיפים עלינו אהבה וחסד אין-סופיים ומשמשים דוגמה, מנוף והשראה לכתיבת הפרק הזה.
 
לאורך כל ההיסטוריה של המין האנושי הועבר הידע בדרך אחת - מלבו של המורה ללבו של זה המבקש לדעת. בבהגוואד גיטה, שגילה נאמד ב-5,000 שנים ועיקרה דרשה או קובץ עצות מהמורה העליון (הקדוש ברוך הוא) לתלמידו, יש עצות שהן בעצם הנחיות מעשיות לחניך ארג’ונה, שכמו כולנו מנסה לחצות את אוקיינוס החיים. עוד נאמר שם, כי הידע הועבר מהמורה הראשון לתלמידו וזה בתורו לתלמידו. הידע הועבר ברצף מאז ומתמיד ומעולם לא הופסק.
בעודי כותב אני יודע שרבים יקראו ויפטירו, "על מה מדובר כאן? איזה ידע? מיהו המורה? לאיזו מערכת יחסים הוא מתכוון? מה לנו ולדברים שנכתבו לפני 5,000 שנה? איך ניתן להעביר ידע מלב אל לב, הרי ברשתות האינטרנט ובספרים הכול כבר נכתב? כל שצריך הוא לקרוא, וכבר למדנו והבנו!"
אבל ספר זה נכתב למי שמבקשים באמת להבין את החידה הגדולה העומדת מאחורי קיומנו, ולא עוד בתיאוריות והסברים, אלא בחוויה ישירה, ברורה ומוחלטת.
קריאה מרובה יוצרת לפעמים אשליה, כי התפתחנו מאוד וכי אנו מבינים. אך לאמיתו של דבר, האינטלקט הוא זה שהתפתח. צמיחה אמיתית נבחנת בחיי היום-יום, בעשייה, בקרב המשפחה, ביכולת ההתמודדות שלנו כשהקשיים מתעוררים והמכשולים נערמים.
גם אנחנו, כמו ארג’ונה, הגיבור מהבהגוואד גיטה, חיים בעולם שבו הכול מתחלף ומשתנה. פעם אנו למעלה ופעם למטה. נופלים וקמים, הכול משתנה - יום ולילה, עונות השנה, התאים בתוך גופנו ועלינו להתמודד עם מחלות, זקנה ומוות.
רבים מאתנו, בעיקר בשלהי החיים, חשים תחושת החמצה. מבכים את העבר, מתלוננים על ההווה ופוחדים מן העתיד. מהי אותה תחושה של החמצה ולמה היא קיימת?
 
הכמיהה לדעת, להבין ולחוות, הייתה מאז ומעולם נחלתו של המין האנושי. בכל נשמה מקנן הרצון להגיע לשלמות. הידע הקדום אומר, כי ביום שאדם יקדיש זמן איכות וינסה להבין בחקירה מעמיקה מי הוא, מאין הוא בא, לאן הוא הולך, מי הם האויבים, ויחפש תיקון - אז גם יבין כי הוא זקוק לעזרה.
 
גם כאן יגידו רבים, "עזרה? הרי המורה האמיתי יושב בתוכנו". זו האמת בלי ספק, אך כמה מאתנו שמעו את אותו מורה פנימי, הבינו אותו וחיים על פי עצותיו? רובנו חיים בחוסר מנוחה, מטולטלים בין מחשבות, פחדים ורצונות אין-סופיים. כיצד אפשר לשמוע את המורה הפנימי בתוך התוהו ובוהו הזה? מצב זה משול לניהול שיחה עם אדם כבד שמיעה, שמתקיימת בתוך חדר שהרדיו מנגן בו בעוצמה אדירה. כדי שהאיש ישמע את דברינו, יש להנמיך את המוזיקה. אם רצוננו לשמוע את קולו של המורה הפנימי, עלינו להבין מהם אותם כוחות המטלטלים אותנו לכל כיוון. אנו זקוקים למישהו שיכוון אותנו, שיראה את הדרך ויעזור לנו לחצות אוקיינוס אין-סופי זה. אותו אחד הוא ההתגלמות החיצונית של המורה הפנימי השוכן בלב כולם.     
 
ומיהו אותו מאסטר, גורו, מורה דרך אמיתי זה?
 בספר "דרשה על יוגי" נאמר: "לפי ההבנה היוגית משמעות המילה ’גורו’ היא מורה עליון המספק למחפש קיצור דרך למטרה העליונה - התנסות בחוויה ישירה של האיחוד היוגי, שהיא מדיטציה וטראנס עמוק, שבו הפרט או היחיד מתמוסס וחווה את העליון".
בספר "The gospel of Shri Rammakrishna", אומר יוגי עצום זה, כי ניתן לחלק את האנושות לארבע קבוצות מרכזיות:
1.     החיים בעולם החומר ומסתפקים בו (החיים בשלוש הצ’קרות התחתונות).
2.     החיים בעולם החומר ומחפשים חירות.
3.     מי שמצאו והגיעו לחירות.
4.     מי שבחרו להיוולד מתוך אהבה וחמלה לזולת ומטרתם להושיע.
 
המורים הגדולים משתייכים לקבוצה הרביעית. חיים בעולם, אך אינם חלק ממנו. הם אינם כבולים בתשוקות האנוש, כוחותיהם אדירים ובלתי מוגבלים, אך ישולבו בצניעות ובאהבה גדולה. מפגש עם מורה כזה יגרום להאצה עצומה בהתפתחות הרוחנית. כל היכולות האדירות המגולמות בנשמה יפרצו החוצה, והכוח הרוחני הרדום יתעורר.
אך כאן עלינו לנהוג משנה זהירות. איך נדע שבחרנו נכון? הרי ספק מקנן בלב כולנו, ואחד החששות הגדולים הוא שמא ירמו אותנו, ואולי זה העומד מולנו אינו אלא מתחזה. יש רבים המתחזים למורים אמיתיים ומכריזים בגאווה: "אני יודע! אני יודע!", או המציגים כוחות על-טבעיים ודרכם מנסים להשפיע על התלמיד.
 
בבהגוואד גיטה שואל ארג’ונה את לורד קרישנה: "איך אזהה קדוש כזה?" עונה לו לורד קרישנה: "קדוש מעין זה משול לים. למרות שהים מתמלא במים מנהרות ומנחלים, במיוחד בעונת הגשמים, הוא אינו מופרע, אינו עולה על גדותיו ונשאר יציב. כך הקדוש שהגיע לחוכמה יציבה, אינו מופרע מדבר. יוגי כזה יישאר יציב למרות מצבי היום המשתנים. הוא לא יטולטל כמונו בין צער, כעס, תשוקות ואכזבות, אפילו ברגע המוות".
על פי הכתבים העתיקים, קדוש מעין זה, שחווה ישירות את האיחוד בין העצמי לעליון (Jivatma-Parmatma), יהיה לעולם יציב כמו הים. לכן תמיד ישררו סביבו שקט ושמחה.
 
עלינו לשים לב, אם פיו ומעשיו של המורה שווים. כלומר, האם הוא חי את חייו בהתאם למה שהוא מלמד? האם חייו גלויים לעיני תלמידיו והוא משמש דוגמה והשראה במצבים המשתנים של החיים?
קדוש מעין זה יהיה בקיא באמת המסתתרת בכתבים העתיקים ויוציא לפועל אותה אמת באמצעות אורח חייו.
שרי שרי פארמהאנסה טאילאנג סוואמי, אחד היוגים הגדולים שחיו בהודו במאה התשע-עשרה, אומר בספרו "ביוגרפיה ופילוסופיה":
"על הגורו להיות בקיא בכתבי הקודש ולהבין את המהות החבויה בתוכם. עליו להיות בריא בגופו (לא נכה), לשלוט בחושיו ולהיות בעל הכרה יציבה ושקטה, הוא ישרת את הוריו באהבה וברצון ותהיה לו היכולת לראות את המהות המצויה בחי ובדומם בראייה ישירה".
 
בספר "דרשה על יוגה" נכתב כי קיימים חמישה סוגי מורים:
1. הגורו במובן הגשמי של המילה - מחנך מסוג זה בדרך כלל מעצב את הכרתו של החניך בנושא או מיומנות מסוימים, הוא ייקרא מורה ותפקידו להקנות ידע ברמה כללית.
2. דיקשא גורו - "דיקשא" משמעה חניכה. גורו זה יעביר לתלמידו את הפאראמה טאטווה (הידע העילאי) במהירות ובקלות יחסית, על ידי נתינת מנטרה שהתלמיד ישנן.
3. סאט גורו - גורו זה יעזור לחניכו לקבל את הידע העליון באמצעות התוויית הדרך שהחניך ילך בה. דרך זו תהיה ביחס ישיר לאהבה, לדבקות ולכניעה של החניך. גורו זה יקיים את האמרה ההודית העתיקה: "ללא אמונה ודבקות לא תיתכן העברת הידע".
4. פאראמאגורו - החונך העליון. גורו זה יכול להעביר את הידע העליון כהרף עין, באמצעות העברת השאקטי שלו (כוחות רוחניים) דרך מגע, מבט, הפצת ניחוח וכו’.
5. פאראמא אדואיטה  גורו - החונך הלא-דואליסטי העליון. זו נקודת השיא ביחסי גורו-חניך, הפסגה. במצב זה הקו המפריד בין הגורו לבין חניכו מתמוסס לחלוטין והתלמיד מתאחד לגמרי עם מדריכו הרוחני.
 
ומיהו החניך (השישיה)?
בעשר השנים האחרונות נסעה קבוצה של ישראלים, שאני נמנה עם חבריה, לביקורים בוואראנאסי להיפגש את מורנו, שרי ברהמה גופאל בהאדורי, כדי ללמוד ולהתפתח. על הבית וכל הקורה בו אפשר לכתוב ספר בפני עצמו. כאן ברצוני לספר על מפגש עם אדם מופלא ולנסות לתאר את המסר הפשוט והעמוק כל כך שהעביר לנו.
 
שרי גורי שאנקאר פאנדיג’י היה תלמיד ישיר של שרי סודהיר ראנג’אן בהאדורי, אביו של מורנו, שרי ברהמה גופאל בהאדורי. פאנדיג’י, שהלך לעולמו בשנת 2014 כשהיה בן 85, נחשב לאחד התלמידים הוותיקים והנערצים, ושימש דוגמה לכל התלמידים האחרים. פעמים רבות ביקשנו ממנו שיספר לנו מעט מניסיונו, אך תמיד השיב: "איני מדבר אנגלית ולבטח לא תבינו אותי". אחרי בקשות חוזרות ונשנות, נעתר ואמר:
"אחרי שקוראים את כל הכתבים ומתרגלים את כל התרגילים, מבינים שיש צורך ב-גורו קריפה! (חסד של המורה)".
מיד שאלנו: "ואיך הוא יגיע?"
אמר: "סט בהוו - אהבת אמת, ללא ספקות מצד התלמיד".
הוספנו לשאול: "ומאיפה זו תגיע?"
אמר: "גורו קריפה!" ובזאת נסתיימה משנתו.
 
בכתבים העתיקים נאמר:
על השואף הרוחני, שלבו בוער בחוסר מנוחה, לנהוג כמי שאיבד את עבודתו ונודד ממשרד למשרד בחיפוש אחרי עבודה, או כמו פעוט שהופרד מאמו וזועק ובוכה א-מ-א.
 
בעולם שאנו חיים לאיש אין זמן, כולם רוצים תוצאות וכמה שיותר מהר! קריאה ודיבור על רוחניות אינן בהכרח מצביעות על תשוקה אמיתית, כי לרוב, כשהתוצאות מאחרות להגיע הנחישות מתפוגגת והרצון נחלש.
ידועים מקרים, שאנשים מקבלים הדרכה ממורה כלשהו ולאחר זמן עוברים ללמוד אצל מורה אחר כי שיטותיו קורצות יותר, או עוברים לאיזושהי דרך חדשה המבטיחה תוצאות מהירות יותר. לפעמים "חבר טוב" מזהיר אותם מהגורו, משמיץ אותו ומעליל עליו עלילות.
על החניך, הסדהאק, להיות עיוור וחירש לכל אותן הפרעות. ההנחיות שקיבל מהגורו עליהן להיות מוחלטות וסופיות. מן הראוי שהסדהאק יהיה עקבי בקיום ההנחיות, וככל שיתקדם בדרכו הרוחנית, יעמיד אותו הגורו במבחנים קשים יותר כדי לבדוק את חוסנו ומידת דבקותו.
כשיתעוררו קשיים אלו, ימהרו רבים להאשים את המורה ולהטיל ספק ביכולתו ובכוונותיו, אך למען האמת, מוחו המבולבל של החניך הוא שמוצא פגמים. יש לזכור, שהמורה דוחף את החניך לעשות דברים שקשה לו להתמודד אתם. הוא גורם לו להבין, הלכה למעשה, ממה מורכב הטבע שלו ומהם ששת האויבים הפנימיים . רק לאחר התמודדות החניך עם מכשולים אלו הוא יכול להמשיך ולצמוח.
 
במסורות העתיקות, בשביל לחנוך תלמידים לידע, עליהם לעמוד בקריטריונים גבוהים בהתנהגות ומידות כדי להבטיח שהידע ייפול לידיים הנכונות ושייעשה בו השימוש הנכון.
בספר "ביוגרפיה ופילוסופיה", שכתב שרי טאילאנג סוואמי, ממליץ המורה הדגול על שתים-עשרה הנחיות לתלמיד המשתוקק לקבל חניכה,  ואותן יש להבין וליישם במחשבה, בדיבור במעשה.
דיסציפלינות אלו הכרחיות ביוגה, כיוון שהן משחררות את הכוחות הנעולים בתוכנו ומאפשרות לנו להשתמש בהם. לדוגמה, אם יש כוח חבוי של ראיית הנסתר בצ’קרה השלישית, אי אפשר להשתמש בו ללא תרגול שתים-עשרה הדיסציפלינות.
 
ואלו הן שתים-עשרה ההנחיות (שיבוג’י, 1996)
 
1. אל תשקר  
אדם  משקר  משלושה מניעים:
חמדנות - צ’קרה 1; חיבה לדברים שיוצרת צמידות - צ’קרה 2; כעס - צ’קרה 3.
(יש מקרים שבהם מותר לשקר למשל, כאשר שקר מציל חיים).
המניעים הללו גורמים לי לשקר, ולכן עליי לחקור בכל פעם מדוע אני משקר.
השקר מתבטא בשלוש צורות:
א. כאשר אני דוחף את עצמי לשקר (אני מעוניין לעשות).
ב. כאשר אני דוחף מישהו אחר לשקר (אני דוחף מישהו לעשות).
ג. כאשר אני  מסכים לשקר של מישהו (אני מסכים למעשים).
שלושת הפקטורים הללו נמצאים בשלושת הגורמים הקודמים: חמדנות-כעס-חיבה.
יש לעצור את שלושת אלו במחשבה, בדיבור ובמעשה.
 
2. אל תהיה אלים
מאחורי האלימות נמצאת הצ’קרה השלישית, השולטת על אלמנט האש שכאשר זו מתגברת היא מגבירה את האלימות. כאשר מקור האנרגיה הזה יוצא מאיזון הוא גורם לנו להיות אלימים. אם האלימות נשלטת אזי הכול נשלט.
הבסיס לאלימות הוא הכעס.
האלימות היא המניע לפעולה - אכילת בשר מסיבות בריאות אינה אלימות, כי הישרדות חשובה יותר מהמחשבה שאנו לא אלימים. גם הרג במלחמה כדי להגן על המדינה זו אינה אלימות. ייתכן שתפיסה זו שונה מתפיסות אחדות המופיעות בעידן החדש.
 
3. היה טוב-לב כלפי כל הבריאה
תשומת לב וחיבה לזולת מפתחים חמלה.
 
4. נסה לעזור ככל האפשר
יש לנסות לעזור במסגרת הגבולות והיכולות שלנו על ידי:
הגוף - עזרה פיזית
הדיבור – מתן עצה
המחשבה - תפילה.
העזרה הגדולה ביותר היא התפילה. כוח התפילה לקוח מהצ’קרה הרביעית, ואם התפילה מעורבת ברגש היא תעזור לאדם. משום כך יש להגדיל את כוח הרגש.
 
5. שלוט בחושים - המין ויצירת תשוקות
קשה מאוד להתנגד לסקס וליצירת תשוקות. אולם אם נצליח לשלוט בהם, נהיה חופשיים מחמדנות, צמידות וכעס.
מן הראוי לשלוט על הפנטסיות המיניות המפתות אותנו. יש לשלוט לחלוטין בחמשת החושים, ולנהוג לפי  צרכינו.
 
6. אל תקנא לעולם בהצלחה רוחנית של אחרים
היה שמח בהצלחתם הרוחנית של אחרים,  הרגש שמחה במקום קנאה.
 
7. אל תעשה מעשים רעים בכוונה תחילה
אם אנו עושים מעשה רע ללא מודעות אזי אנו נסלחים (קרייה). אם אנו עושים מעשה רע במודע, הוא יחזור אלינו באותה עוצמה ובאותה מידה (קארמה).
הקארמה נוצרת בעקבות הכוונה מאחורי המעשה.
 
8. אל תדבר יותר מדי ולחינם
אנו לא מתנסים באמת המוחלטת, כי אנו מבזבזים את כל האנרגיה שלנו בדיבור. אנו מדלדלים  את האנרגיה בצ’קרה החמישית, מה שמונע מאתנו להתנסות בשלווה ובשמחה.
 
9. ותר על חמדנות והשתוקקות
אם לא נתפתה לנהוג לפי התשוקות שמעבר לצרכים, הצצות  בתוך ההכרה, אזי לא ניצור ציפיות ולא נתאכזב.
 
10. הפוך את רצונותיך לרוחניים
הנחיה זו מעניקה את הכוח להקריב ולוותר על תשוקות ורצונות לא הכרחיים. יש להקשיב לקול הרוחני השקט ולשם כך יש להשקיט את ההכרה.
היה רוחני לפי הנחיות הכתבים הקדושים או לפי הוראות המורה.
 
11. סאטצאנג - היה בחברת אנשים קדושים
ההכרה המושכת למחשבות על מין, היצמדות כעס וכד’ יכולה להיטהר בחברת קדושים. קרא ספרים של אנשים קדושים, של מאסטרים רוחניים  וצדיקים.
 
12. האמן בתוכך שכל הדתות שוות, אל תזלזל באף דת
המסרים הקדושים תמיד זהים. המחשבה מי עליון ומי נחות מרעילה את האדם. אל תנסו לשבור את אמונתו של אף אדם ואפילו אל תחשקו בכך, כי בהמרת אמונתו אפשר להרע לו. 

גרסה להדפסה

  

שלח לחבר

תגיות: