שמונת השלבים של הרג’ה יוגה על-פי פטנג’לי מהארישי
היוגה סוטרה של פטנג’לי מהארישי מתארת את היוגה כדרך להתפתחות עצמית, ומציינת שמונה שלבים או איברים המסייעים להליכה בה. מאמר זה יתאר את שלבי היוגה על-פי פטנג’לי ויסביר מהם השלבים שעל היוגי לתרגל ולהיכן הוא מגיע בדרך היוגה. השלבים חשובים להבנה מכיוון שהם שופכים אור על השקפת החיים של היוגים ועל מטרתם.
שמונת השלבים של היוגה על-פי ה’יוגה סוטרה של פטנג’לי’
1. YAM - משמעת
חמש נקודות המשמשות אימון לרכישת מידות מוסריות נעלות המהוות אבני יסוד לבניין של היוגה.
חמשת הריסונים (יאם) שבהם מתאמן היוגי הם: אי פגיעה, אמיתות, טהרה, אי חמדנות, אי צבירה – הסתפקות במה שיש.
2. NIAM - נוהגים
חמש נקודות שנועדו לעקירת שורשי הסבל מתוך ההכרה כדי להכין את היוגי להיכנס למצב תודעה עילאי. חמשת הנוהגים שבהם מתאמן היוגי הם: ניקיון חיצוני ופנימי, הסתפקות, סיגופים והמאמץ בתרגול, לימוד חיצוני ופנימי, היכנעות לאלוהים.
3. ASAN - התנוחה בתרגול
בשלב זה היוגי מפתח תנוחה שבה הוא יכול להשאר מרוכז במשך זמן רב. פטנג’לי הגדיר שאסאנה היא תנוחה נוחה, נעימה ויציבה. מאוחר יותר פיתחו היוגים את התנוחות הרבות כענף נפרד הנקרא האתה יוגה. התנוחות של ה-האתה יוגה מעסות את בלוטות ההפרשה הפנימיות ומשחררות מחסומי אנרגיה במערכת (וישנו, 1998) כך שהמצב המדיטטיבי מושג דרך אמצעים גופניים. ה-האתה יוגה מאפשרת לשמור על גוף בריא עד לגילאים מאוחרים.
4. PRANAYAM – שליטה באנרגיית החיים
הפראנה מהווה את מהות הכוח האינסופי ביקום. הפראנה מתגלה בצורות שונות, כתנודות, ככוח הגרביטציה וככוח המגנטי. בגופנו היא מתגלה כזרם עצבי וככוח המחשבה. מהמחשבות ועד לכוח הפיזי - הכול אינו אלא התגלמות הפראנה, האנרגיה האוניברסאלית. הגילוי העדין ביותר של הפראנה אצל האדם הוא המחשבה, והגילוי המגושם ביותר של הפראנה הוא תנועת הריאות, הפועלות כמו גלגל תנופה המניע את יתר הכוחות בגוף. הפראנה העיקרית זורמת לגוף עם שאיפת האוויר, וכדי לפקח עליה מתאמן היוגי בשליטה בנשימה (Vivekananda, 1982).
5. PRATYAHARA – התכנסות, כינוס החושים פנימה
פרטיאהארה משמעותה שליטה בחושים או כינוס החושים פנימה. זהו התהליך שבו מנתקים את האינדריאס (איברי הפעולה והחישה) מהאובייקטים החושיים ומכנסים אותם פנימה לתוך המאנאס (ההכרה) (Vivekananda,1982). טבעם של החושים הוא לרצות להתקשר באופן תמידי עם אובייקטים חיצוניים. כשתשומת הלב שלנו פונה החוצה המחשבות מתחילות להעסיק את ההכרה. על ידי תרגול בפרטיאהארה מושגת שליטה בחושים, והיוגי הופך אדון לחושיו.
6. DHARNA – ריכוז פנימי או חיצוני
לאחר שהגוף הוגמש על ידי האסאנות, וההכרה טוהרה על ידי הפראנאימה, ולאחר שהחושים מובאים תחת שליטה על ידי פראטיאהארה מגיע היוגי לשלב השישי, הנקרא דהארנה. כאן הוא מתרכז בנקודה אחת או במשימה אחת שאליהם נתונה מלוא תשומת לבו. על מנת להשיג מצב זה על הכרתו להיות יציבה.
דהארנה הינה ריכוז ההכרה על מושא אחד, אובייקט אחד או רעיון אחד. הכוונה היא למקד את ההכרה באובייקט חיצוני או פנימי. בריכוז באובייקט חיצוני ההכרה יכולה להיות ממוקדת בתמונה, בנר או בנקודה. בריכוז פנימי ההכרה יכולה להיות ממוקדת בצ’קרה (מרכז אנרגיה פנימי), באזורים בגוף, או במושג מופשט. במהלך הריכוז, קרניה המפוזרות של ההכרה נאספות וממוקדות באובייקט הריכוז. בהכרה לא תהיה שום תנודה, ומחשבה אחת תמלא את כל ההכרה (שם). החושים יהיו שקטים והם לא יפעלו. כשהריכוז יהיה עמוק תודעת הגוף והסביבה תיעלם.
ארג’ונה, הקָשַת המיתולוגי של המהאברהאטה, מדגים מה היא דהארנה בסיפור הבא (Iyengar, 1992):
דארונה, מורם של נסיכי המלכות, ארגן תחרות קליעה בחץ וקשת כדי לבחון את יכולתם. הנסיכים נקראו בזה אחר זה לתאר את המטרה שהוצגה בפניהם. המטרה שנבחרה הייתה קן של ציפור. כמה מבין הנסיכים תיארו את חורשת העצים, אחרים תארו את העץ שעליו עמד הקן, וכאשר הגיע תורו של ארג’ונה הוא תאר קודם כל את הציפור, בהמשך - את ראש הציפור, ולבסוף לא ראה דבר פרט לעיניה הנוצצות של הציפור, שהן היו מרכז המטרה שנבחרה על ידי דארונה.
7. DYHAN – ריכוז מושהה – מדיטציה
לאחר פריטיאהארה ודהארנה (ריכוז בנקודה אחת), אנו מגיעים לדיהאנה שפירושה ריכוז מושהה. ההכרה שתורגלה להישאר ממוקדת בנקודה מסוימת, פנימית או חיצונית, מקבלת את היכולת לזרום ברציפות ללא הפרעה. מצב זה נקרא דיהאנה (Sivananda,1974). זרימת המחשבה משולה לזרימתו הקבועה והיציבה של שמן שמוזגים מכלי אחד לכלי אחר.
(1992 ,Iyengar) כאשר זרימת הריכוז נעשית ללא הפרעה, ההכרה נכנסת למצב של דיהאנה.
8. SAMADHI – מצב תודעה עילאי. אחדות עם אלוהים. מעבר לזמן והמרחב, מעבר לדואליות
כאשר האדם הגביר את כוח המדיטציה והיה מסוגל לחרוג מעבר לחלק החיצוני של התפיסה ולמדוט רק על החלק הפנימי, המייצג את המשמעות והמהות של האובייקט, הוא נכנס למצב התודעה המכונה סמאדהי (Vivekananda, 1982).
סוואמי וישנו דיווננדה בספרו "מדיטציה ומנטרות" מפרש את הסוטרה השלישית בפרק השני של פטנג’לי באופן הזה:
"כאשר נעלמת המודעות לסובייקט ולאובייקט (נושא ומושא) ונשארת רק המשמעות, מגיעים למצב של סמאדהי. סמאדהי, אם כן, הוא התמזגות ההכרה במהותו של נושא המדיטציה. שום דבר אינו קיים פרט למודעות הטהורה הזאת" (דיווננדה, 1998, עמ’ 189).
ניתן להמשיל את שמונת האיברים לתהליך של ירי בחץ וקשת (שיבוג’י 1997)
1. יאם וניאם הם כיוון הירי.
2. הגוף הוא הקשת.
3. פראנימה היא האנרגיה הדרושה למתיחת המיתר.
4. פראטיהארה היא האחיזה בקשת והשלב שבו המיתר מתוח – שליטה, כינוס החושים פנימה.
5. דהארנה היא השלב של כיוון החץ למטרה.
6. דיהאנה היא השלב שבו קצה החץ והמטרה מתאחדים.
7. סמאדהי הוא השלב של חדירת החץ למטרה.
שלושת התהליכים הראשונים עוסקים באימון הגוף הפיסי. שלושת התהליכים הבאים, דהיינו – פראנאיאמה, פרטיאהארה ודהארנה מפקחים על הכלי השני של הנשמה, המכונה הגוף האסטראלי. בשלב השביעי של המדיטציה פועלת הרוח בגוף הסיבתי שנמצא מעבר לגוף הפיסי והאסטראלי. בשלב הסופי (דיווננדה, 1980), כאשר הנשמה מגיעה לסמאדהי, מתגלמת הרוח כתודעה טהורה ומגיעה לביטוי מלוא הפוטנציאל שלה, מכיוון שהיא התעלתה מעבר לכל המגבלות והמחסומים של הגופים השונים ושל ההכרה. הנשמה כשלעצמה היא מושלמת ואין בה כל חלוקות פנימיות. הכלים השונים שבהם היא משתמשת כדי לתפקד בעולם הם חלקים מתוך השלמות הזו. בשלב הסמאדהי נעשית הנשמה מודעת שוב לטבעה האמיתי.
מקורות
1. דיווננדה, ס, ו. (1980). ספר היוגה השלם. ישראל: רשפים.
2. דיווננדה, ס,ו. (1998). מדיטציה ומנטרות. תל אביב: רשפים.
3. סוורפננדה, ס. (1985). רשימות מהרצאות בנושא הרג’ה יוגה. תל אביב.
4. שיבוג’י, (1998). רשימות מהרצאות בנושא יוגה. תל אביב
5. Iyengar, BKS, (1992). Light on Yoga, Calcutta: Indus.
6. Vivekananda, S. (1982). Raja Yoga U.S.A: Ramakrishna – Vivekananda Center
7. Sivananda, S. (1974). Science of Raja Yoga.The divine life society