בעת הסגידה לאלוהים או במהלך המדיטציה, על המודט ליצור לעצמו דמות או צורה דמיונית של האל. במצב זה, האל אשר נראה בדמיון מקבל ממשות. זהו ההבדל בין הסגידה לבין הג'יאן, אך מצב אי השניות עדיין רחוק.

כפי שהג'אגראת סמאדהי ידועה ומוסברת, בשלב זה של הסמאדהי המטרה נמצאת תמיד מלפנים. זהו השלב הראשון של התרגול, וכאשר הוא נחצה והמתרגל (החסיד) מתקדם הלאה, מתקיים שלב שני, שהוא שלב רדום של היוגה. כפי שאנו עוברים חוויה במהלך החלומות אותם אנו חולמים במצב של שינה, כך גם בשלב שני זה אנו צופים בעבר שלנו כעובר מנגד, בדומה לסרט קולנוע המקרין את עצמו. מחשבות צצות ונמוגות, שרשראות של מחשבות עולות, ההכרה התחושתית נעלמת בתחילת המדיטציה, ורק מחשבות עולות. שלב זה אינו מודע לעצמי (הגשמי), וגם אין לו כל קשר לאירועי העולם החיצוני. כמו כן, השמחה וההתלהבות שליוו אותנו קודם לכן, בזמן שדמותו האוהבת והנאהבת של האל משכה והקסימה אותנו והביאה אותנו למצבי הנאה ואקסטזה, אינן קיימות יותר.

במהלך המדיטציה, כאשר המודט מאבד את התכלית ואת המטרה, הוא נעשה מוטרד ושוקע במבוכה עזה. נוצרת אצלו תחושה, כי הוא ניצב בפני מכשולים שאינו יכול להם, וכי הוא אינו מצליח להתקדם. הוא חש כי נכשל והינו אבוד. המחשבות החוזרות ועולות מפריעות לו במדיטציה ומתסכלות אותו. הוא מנסה בכל כוחו לנתק את שרשרת מחשבותיו, אך ככל שהוא מתאמץ הדבר ניראה לו קשה יותר, וניסיונותיו אף מכפילים את הקושי הניצב בפניו. זוהי התקפה בעלת כוח עצום, העלולה לגרום למאמין לחוש צער, בלבול ואבדן דרך. הוא עלול לפתח תחושה כי נכשל ואף לוותר על התהליך כולו של התמסרות ודבקות במדיטציה זו.

במהלך הניסיון לחזור ולהתנתק מאירועי העולם החיצוני המתייחסים אלינו, והניסיון לבסס מטרה יחידה, אשר לפני כן הושגה, הורגשה, ואפילו עברה כמה שלבי שיפור, באופן פתאומי ובלתי צפוי, מופיע מצב של ריק, החוסם את המעבר וההתקדמות בו. במצב זה, טובע המודט בשלל מחשבות המסיחות את דעתו, חלקן ידועות לו וחלקן בלתי ידועות, ואז הוא מרגיש כי הינו אבוד. חוזרות ועולות במוחו השאלות: כיצד ומדוע עלו המחשבות, ואיך ניתן להשתחרר מהן?

כוח מתעתע חזק זה של המאיה, הינו "לחצו של השטן" (כוחו של הרוע). התמודדות עם כוח המאיה הינה בלתי אפשרית. טבעו של האדם מכניעו, ואינו מאפשר לו התקדמות נוספת. כוח המאיה 'דוחף את המתרגל לאדמה' ואינו מאפשר לו להתקדם! בשלב זה הוא מנוע מצמיחה נוספת. זהו תעתוע שנגרם על ידי המאנאס, והמתרגל שואל את עצמו כיצד יוכל להצליח, שהרי בלתי אפשרי להתגבר על כוח זה של המאיה.

כך נתקל המודט במצבים רבים וקשים, אשר עליו להתמודד איתם. יכולתו האישית תקבע באם יוכל להם או יכשל, באם יהיה מסוגל לעמוד בלחצם ולהילחם בהם. אם הסדהאק (המודט) הינו חזק ונאמן, מאמין אמיתי, כניעתו מושלמת והינו מתמסר לדרך הנכונה — אין ספק שיעבור ויתגבר. אין ספק שיתגבר ויצא ממצב זה, שכן שלב זה הינו שלב הכרחי לכולנו. עלינו לחזור ולראות, להיות עדים לחוויות העבר שלנו, המשתקפות בשרשרת המחשבות שהתעוררו בנו. ואז, הודות לאמון, לביטחון, לאמונה ולסבלנות, ימשיך המודט בדרכו ויעבור שלב זה במהירות. הוא יצליח בזאת הן על-ידי מאמציו שלו, והן בעזרת הסאת-גורו, המורה (מאסטר) האמיתי.

כל זה קורה מפני שלמעשה זהו שלב גבוה יותר במסלול המדיטציות. מבלי לעבור אותו, לעולם לא יוכל המאנאס להגיע ולהיות מטוהר ומקודש. כמובן שבשלב זה אין שמחה, אלא הרבה צער וכאב.