שמעתי פעם על אדם שהיה עונה מיד לכל מי שהיה מגיע אליו עם שאלה בראשו, וגם סיפרו לי על יכולתו לנבא מאורעות. הסתקרנתי והלכתי עם מספר חברים לבקר אותו. לכל אחד מאתנו היה משהו במוחו שרצה לשאול, ובכדי למנוע טעויות, כל אחד מאתנו רשם את שאלתו על דף והניח בכיסו. ברגע שהאיש ראה אותנו, הוא חזר על השאלות וענה עליהן. אז הוא רשם משהו על פיסת נייר שאותה קיפל, ביקש ממני לחתום על גבה ואמר: "אל תסתכל עליה, שים בכיסך. זו תהיה שאלתך הבאה והנה התשובה". וכך עשה לכל אחד מאתנו. אחר כך הוא סיפר לנו על מאורעות מסוימים שיתרחשו בעתידנו. אחר כך אמר: "כעת חישבו על מילה או משפט בכל שפה שתרצו". חשבתי על משפט ארוך בסנסקריט, שפה שבה הוא היה בור מוחלט. "כעת הוצא את הנייר מכיסך", הוא אמר. המשפט בסנסקריט היה רשום בו! הוא כתב אותו שעה קודם לכן עם הערה: "כאישור למה שכתבתי, האיש הזה יחשוב על המשפט הזה". זה היה נכון. אחד אחר מאתנו, שניתן לו נייר דומה, שעליו הוא חתם והכניס לכיסו, התבקש גם הוא לחשוב על משפט. הוא חשב על משפט בערבית, שפה שהייתה אפשרות קלושה ביותר שהאיש ידע. זו הייתה פיסקה מהקוראן שאותה מצא חברי רשומה על הנייר. חבר אחר היה רופא, הוא חשב על משפט מספר רפואה בגרמנית, וגם זה היה רשום על הנייר. 

כמה ימים מאוחר יותר שבתי אל האיש הזה. חשבתי שאולי הולכתי שולל בדרך כל שהיא בפעם הקודמת. לקחתי איתי חבר נוסף, וגם בפעם הזו הוא הצליח בצורה יוצאת דופן.

בפעם אחרת הייתי בעיר היידראבד שבהודו, וסופר לי על ברהמין שיכול לייצר דברים שונים מבלי שאיש ידע מהיכן. האיש היה שם איש עסקים והיה אדם מכובד. ביקשתי ממנו להראות לי את התכסיסים שלו. באותו יום היה לו חום, ובהודו רווחת האמונה שאם אדם קדוש מניח את ידיו על חולה, הוא מבריא. הברהמין ניגש אלי ואמר "אדוני שים את ידך על ראשי כדי שהחום שלי ירד". עניתי לו "בסדר גמור, אבל אתה תראה לי את התכסיסים שלך". הוא הבטיח. הנחתי את ידי על ראשו כפי שביקש, ומאוחר יותר הוא קיים את הבטחתו. הייתה לו רק פיסת בד על חלציו, ואנחנו הסרנו ממנו את כל השאר. הייתה לי שמיכה שאותה נתתי לו כדי שיעטוף את עצמו, כי היה קר מאד, והושבתי אותו בפינה. עשרים וחמישה זוגות עיניים היו נעוצות בו, והוא אמר:" כעת הסתכלו לכאן, כתבו כל דבר שתרצו". כולנו כתבנו שמות של פירות שלעולם לא גדלים בסביבה הזו - אשכולות ענבים, תפוזים, ועוד, והעברנו לו את פיסות הנייר. ואז הופיעו מתחת לשמיכה - אשכולות ענבים, תפוזים וכל השאר, וכל כך הרבה מהם, שאם היו שוקלים אותם, משקלם היה מגיע לכפול ממשקלו. הוא ביקש מאתנו לאכול את הפירות. חלק התנגדו, כי חשבו שזו היפנוזה, אך הוא עצמו התחיל לאכול מהם, ואז כולנו אכלנו. הכול היה בסדר.

הוא סיים כשהוא מפיק כמות גדולה של ורדים. כל פרח היה מושלם, עם אגל טל על העלים, אף לא אחד מעוך או פצוע, וכל כך הרבה! כשביקשתי מהאיש הסבר, הוא ענה "זו רק זריזות ידיים". 

מה שזה לא היה, נראה היה בלתי אפשרי שכל זה הוא רק עניין של זריזות ידיים. מאיפה הוא היה יכול להשיג כמויות כל כך גדולות של דברים?

ובכן, ראיתי הרבה דברים מהסוג הזה. כשתסיירו בהודו, תמצאו מאות דברים דומים במקומות שונים. זה קורה בכל מדינה. אפילו במדינה הזו תמצאו דברים נפלאים מהסוג הזה. כמובן שיש הרבה מאד הונאה, אין ספק, אבל מצד שני, כשאתה רואה זיוף, עליך גם לומר שהזיוף הזה הוא חיקוי. חייבת להיות אמת כל שהיא היכן שהוא, שהיא המושא לחיקוי. אינך יכול לחקות דבר שאינו קיים. חיקוי חייב להיות של משהו אמיתי במהותו.

בזמנים רחוקים מאד בהודו, לפני אלפי שנים, התרחשו דברים כאלה אפילו יותר מהיום. נראה לי שכשהמדינה הופכת מיושבת בצפיפות, כוחות פיזיים מתדרדרים. ובמדינה נרחבת המיושבת בדלילות, כנראה שיהיו יותר כוחות פיזיים. ההודים, שנוטים לחקרנות, לקחו עובדות אלו וחקרו אותן. הם הגיעו למסקנה מסוימת ויוצאת דופן. כלומר, הם הפכו את זה למדע. הם מצאו שכל ההתרחשויות האלה, למרות היותן יוצאות דופן, הן גם טבעיות. אין בהן שום דבר על-טבעי. הן כפופות לחוקים בדיוק כמו כל תופעה פיזיקלית אחרת. זוהי אינה חריגה של הטבע שאדם נולד עם כוחות כאלה. אפשר ללמוד ולהשיג אותם בצורה שיטתית. למדע הזה הם קוראים המדע של ה"ראג'ה יוגה". ישנם אלפי אנשים שמתרגלים אותה.

המסקנה של הראג'ה יוגה היא, שכל הכוחות יוצאי הדופן האלה נמצאים בתוך המיינד של האדם. המיינד הזה הוא חלק מהמיינד האוניברסאלי. כל מיינד קשור למיינד אחר, וכל מיינד, בכל מקום שבו הוא נמצא, מתקשר, בעצם, עם כל העולם.

האם שמתם לב פעם לתופעה הנקראת העברת מחשבות? אדם הנמצא כאן חושב מחשבה מסוימת, וזו מתגלמת במישהו אחר במקום אחר. כשמתכוננים, ולא במקרה, אדם רוצה לשלוח מחשבה למיינד אחר הנמצא רחוק, והמיינד האחר יודע שהמחשבה מגיעה, והוא מקבל אותה בדיוק כפי שנשלחה. המרחק לא משנה. המחשבה יוצאת ומגיעה לאדם השני, והוא מבין אותה. אם המיינד שלך היה משהו מבודד כאן, והמיינד שלי משהו מבודד שם, ולא היה קשר ביניהם, איך מחשבותיי היו יכולות להגיע אליך? במקרים רגילים, לא המחשבות שלי הן אלו המגיעות ישירות אליך. מחשבותיי צריכות להתמוסס אל תוך רטט עדין. תנודות עדינות אלה עוברות לתוך מוחך, והן יצטרכו להיספג שוב לתוך מחשבותיך. כאן מתבצעת התפרקות של מחשבות, ושם - ספיגה של מחשבות. זהו תהליך סיבובי. אבל בטלפתיה אין דבר כזה, בטלפתיה זה ישיר.

הדבר מראה שישנה המשכיות של המיינד, כפי שהיוגים קוראים לזה. המיינד הוא אוניברסאלי. המיינד שלך, המיינד שלי, כל המיינדים הקטנים האלו, הם חלקים קטנים של המיינד האוניברסאלי, גלים קטנים באוקיאנוס. ובגלל המשכיות זו, אנו יכולים להעביר את מחשבותינו ישירות אחד אל השני.

הנכם רואים מה קורה מסביבנו. העולם הוא עולם של השפעות. חלק מהאנרגיה שלנו מנוצלת לשימור גופנו. ומעבר לזה, כל חלקיק אנרגיה שלנו מנוצל יום ולילה להשפעה על אחרים. גופינו, מידותינו הטובות, האינטלקט שלנו והרוחניות שלנו, כל אלה משפיעים על אחרים באופן רצוף. וכך גם להפך, אנו מושפעים על ידם. זה קורה מסביבנו ומכל עבר. כעת, כדי לקבל דוגמה מוחשית: אדם מגיע, אתה יודע שהוא מלומד מאד, שפתו יפה, הוא מדבר אליך במשך שעות, אך אינו משאיר שום רושם. והנה מגיע אדם אחר, והא מדבר רק כמה מילים, ולא בצורה מאורגנת, יתכן שגם בדקדוק שגוי, ויחד עם זאת הוא מותיר רושם אדיר. רבים מכם ראו את זה. לכן ברור שמילים לבד לא תמיד יכולות ליצור רושם. מילים, אפילו מחשבות, תורמות רק שליש ביצירת רושם, והאדם - שני שליש. מה שאתה מכנה אישיות ממגנטת, זה מה שיוצא החוצה ומרשים אותך.

לכל משפחה יש ראש. ראשי משפחה מסוימים מצליחים ואחרים לא. למה? אנחנו מאשימים אחרים בכישלונותינו. ברגע שאיני מצליח, אני אומר שאלו ואלו הם הגורמים לכישלון. אדם אינו אוהב להודות בכישלונותיו ובחולשותיו. כל אדם מנסה להציג את עצמו כמושלם, ולהטיל את האשמה על מישהו או משהו אחר, או אפילו על המזל הרע. כשראש משפחה נכשל, עליו לשאול את עצמו מדוע אחרים יכולים להסתדר עם משפחותיהם כל כך טוב והוא לא. אז יתגלה שההבדל מתייחס לאדם עצמו – לאישיותו.

כשמגיעים למנהיגים הגדולים של האנושות, אנו מוצאים תמיד שאישיותו של האדם היא זו הנחשבת. כעת, קחו את כל הסופרים הגדולים של העבר, את הוגי הדעות הגדולים. באמת, כמה מחשבות מקוריות הם חשבו? קחו את כל הכתבים שהושארו לנו על ידי מנהיגי האנושות בעבר. קחו כל אחד מספריהם והעריכו אותם. המחשבות האמיתיות, החדשות והמקוריות, שנחשבו בעולם הזה, עד לזמן הנוכחי, מסתכמות רק בקומץ. קיראו בספריהם את המחשבות שהם הותירו לנו. הסופרים לא נדמים כענקים בעינינו, ועדיין אנחנו יודעים שהם היו גדולים בזמנם. מה עשה אותם כאלה? לא המחשבות שחשבו, לא הספרים שכתבו, וגם לא הנאומים שנאמו. היה זה משהו אחר שכעת איננו בנמצא, הייתה זו האישיות שלהם. כפי שכבר ציינתי, אישיותו של האדם היא שני שליש והאינטלקט שלו, מילותיו, הם רק שליש. האדם האמיתי, האישיות של האדם, היא זו שמשפיעה עלינו. 

הפעולות שלנו הן בסך הכל תוצאות. פעולות חייבות להתרחש כשאדם נמצא שם. התוצאה חייבת לבוא בעקבות הגורם. האידיאל של כל חינוך, של כל אימון, צריך להיות בניית האדם הזו. אבל במקום זה, אנו מנסים תמיד להבריק את החוץ. מה הטעם בהברקת החיצוניות כשאין פנימיות? המטרה של כל האימונים צריכה לגרום לצמיחת האדם. האדם שמשפיע, שמטיל את קסמו, כמו שנאמר, על הסובבים אותו, הוא דינמו של כוח, וכשהאדם הזה מוכן, הוא יכול לעשות הכול, כל דבר שירצה. האישיות הזו, כשהיא מתמודדת עם הכול, תדאג שהדברים יתרחשו. 

כעת, אנו רואים שלמרות שזו עובדה, אף חוק פיסיקאלי שאנו מכירים לא יכול להסביר זאת. איך אנחנו יכולים להסביר אותה בעזרת חוקי פיזיקה או כימיה? כמה חמצן, פחמן, מימן, כמה מולקולות בהרכבים שונים, כמה תאים וכו', יכולים להסביר את המסתורין של האישיות? ועדיין אנו רואים זאת כעובדה; ולא רק זאת, אלא זה האדם האמיתי; זה האדם שחי, נע ועובד, זה האדם שמשפיע, שמניע את אחיו בני האדם, שמת. והאינטלקט שלו, ספריו ועבודותיו, הם לא יותר מעקבות שנותרו אחריו. חישבו על כל זה. השוו את מורי הדת הגדולים עם פילוסופים אינטלקטואלים. האחרונים כמעט ולא השפיעו על פנימיותו של אף אחד, אך עדיין כתבו ספרים נהדרים. מורי הדת, מצד שני, ריגשו ארצות שלמות בימי חייהם. ההבדל נעוץ באישיות. אצל הפילוסוף, האישיות החיוורת היא זו המשפיעה. אצל הנביאים הגדולים, האישיות האדירה. אצל הפילוסוף אנו נוגעים באינטלקט, אך אצל הנביא אנו נוגעים בחיים. במקרה הראשון זה רק תהליך כימי, כאשר מצרפים מספר מרכיבים כימיים שעשויים להשתלב, ותחת תנאים מתאימים הם ייצרו הבזק אור או שייכשלו. במקרה אחר, זה כמו לפיד שעובר מהר ומצית את האחרים.

מדע היוגה טוען שגילה את החוקים המפתחים את האישיות הזו, ועל ידי תשומת לב נאותה לחוקים ושיטות אלו, יכול כל אחד להתפתח ולחזק את אישיותו. זהו אחד הדברים המעשיים ביותר, וזהו כל סודו של החינוך. יישומו של דבר זה הוא אוניברסאלי: בחייו של בעל הבית, בחיי העני, העשיר, איש העסקים, האדם הרוחני, בחיי כולם, חיזוק האישיות היא דבר אדיר. כמו שאנו יודעים, יש חוקים מעודנים מאד העומדים מאחורי החוקים הפיזיקליים. זאת יש לומר, אין דבר כזה כעולם פיזי, עולם מנטלי, עולם רוחני. כל מה שנמצא, אחד הוא. בואו נאמר שזה סוג של מציאות ההולכת ומתחדדת: החלק העבה ביותר נמצא שם. הוא הולך ונעשה דק, והופך מעודן יותר ויותר. המעודן ביותר הוא מה שאנו מכנים רוח, והגס ביותר - הגוף. ובדיוק כפי שזה קיים בעולם הזעיר, כך זה גם ביקום. היקום הזה שלנו הוא בדיוק כזה: החלק העבה ביותר הוא העולם החיצוני, הגס, והוא הולך ומתחדד למשהו יותר ויותר מעודן, עד שהוא הופך לאלוהים.

אנו גם יודעים, שהכוחות הגדולים ביותר שוכנים ברובד המעודן ולא בגס. אנו רואים אדם מרים משקל עצום, אנחנו רואים את שריריו תופחים, ובכל גופו ניכרים סימני מאמץ, ואנחנו חושבים שהשרירים הם דבר חזק. אך הדברים הדקיקים דמויי החוט - העצבים, הם המביאים את הכוח לשרירים. ברגע שאחד מאותם חוטים מנותק ואינו מגיע לשריר, השריר אינו מסוגל לתפקד. עצבים דקיקים אלו מביאים את הכוח ממקום מעודן יותר, שפונה למקום מעודן עוד יותר - המחשבה, וכך הלאה. לכן הרובד המעודן הוא מקום מושבו האמיתי של הכוח. כמובן שאנחנו יכולים לראות תנועות בגס, אבל כשהתנועות המעודנות מתרחשות, איננו יכולים לראות אותן. כשדברים גסים נעים, אנו צופים בהם, וכך באופן טבעי אנחנו מזהים תנועה עם דברים גסים, אבל למעשה כל הכוח הוא באמת במעודן.

איננו רואים אף תנועה במעודן, כנראה משום שהתנועה כל כך עמוקה עד שאיננו יכולים לקלוט אותה. אך אם על-ידי איזשהו מדע, או איזושהי חקירה, נוכל לקבל עזרה כדי לתפוש את הכוחות המעודנים האלה, שהם הם הגורמים להתגלמויות הגסות, או אז יהיה הרובד הגס תחת שליטה. נניח שישנה בועה קטנטנה העולה מתחתית האגם, איננו רואים אותה בזמן העלייה אל פני המים, אנחנו יכולים לראות אותה רק כשעלתה וצפה על פני המים. באותה צורה אנחנו מסוגלים לתפוש מחשבות, רק לאחר שהתפתחו בצורה ניכרת, או לאחר שהפכו לפעולות.

אנחנו תמיד מתלוננים שאין לנו שליטה על מעשינו, על מחשבותינו. אך איך נוכל לקבל את זה? אם נוכל לרכוש שליטה על תנועותינו המעודנות, אם נוכל לאחוז את המחשבות בבסיסן, עוד לפני שהפכו למחשבות, לפני שהפכו לפעולות, או אז יתאפשר עבורנו לשלוט במכלול כולו. כעת, אם ישנה שיטה שבאמצעותה נוכל לנתח, לחקור, להבין, ולבסוף להיאבק בכוחות המעודנים האלו, הגורמים המעודנים, רק אז תתאפשר קניית השליטה על עצמנו. והאדם שרכש שליטה על המיינד שלו, מובטחת לו שליטה גם על כל מיינד אחר. זו הסיבה מדוע טוהר ומוסר יהיו תמיד נושאיה של הדת. לאדם טהור ומוסרי יש שליטה על עצמו. וכל המיינדים זהים – הם כולם חלקים שונים של מיינד אחד. אדם שמכיר גוש חימר אחד, מכיר את כל החימר ביקום. מי שיודע ושולט על המיינד שלו עצמו, יודע גם את סודו של כל מיינד אחר, ויכול להפעיל את כוחו על כל מיינד שירצה.

כעת, אנחנו יכולים להיפטר מכמות ניכרת של מעשינו הרעים, אם יש לנו שליטה על החלקים המעודנים. אנחנו יכולים להשיל מעצמנו מספר מכובד של דאגות, אם יש לנו שליטה על התנועות המעודנות, ומספר גדול של כישלונות יכול להיחסך מאתנו אם יש לנו שליטה על הכוחות המעודנים האלו. כל כך רבה היא התועלת של כל זה. ועדיין מעבר לכך, ישנו משהו גבוה יותר.

עכשיו אספר לכם תיאוריה. לא אתווכח אתכם על כך, אלא פשוט אציג בפניכם את המסקנה. כל אדם עובר בילדותו דרך שלבים שדרכם עבר הגזע שלו, רק שלגזע לקח אלפי שנים לעשות את זה, בזמן שלילד לוקח רק כמה שנים. הילד הוא חלק מהפרא הקדמון, וכמו הפרא, הוא מועך פרפר תחת רגלו. הוא כמו האבות הקדמונים של גזעו. כשהוא גדל הוא עובר דרך שלבים שונים, עד שהוא מגיע להתפתחות זהה לזו של בני הגזע שלו. רק שהוא עושה זאת במהירות ובזריזות. עכשיו, קחו את כל האנושות כגזע, או קחו את כל בריאת החי – האדם והחיות הנחותות, כמכלול אחד. ישנו סוף שלקראתו המכלול הזה נע, בואו נקרא לזה שלמות. ישנם נשים וגברים מסוימים שמקדימים את ההתקדמות הכוללת של האנושות. במקום לחכות ולהיוולד שוב ושוב במשך דורות, עד שהמין האנושי כולו יגיע לשלמות הזו, הם מסתערים דרכה, כמו שנאמר, בכמה שנים קצרות של חייהם. ואנו יודעים שגם אנחנו יכולים לזרז את התהליך הזה אם נהיה אמיתיים עם עצמנו. אם מספר אנשים ללא תרבות מוגדרת יֵעָזְבוּ על אי בודד, ויינתן להם ביגוד, מזון ומחסה בכמות שתספיק למחייתם רק בקושי, הם יפתחו במשך הזמן דרגות תרבות גבוהות יותר ויותר. אך אנחנו יודעים גם שאת הצמיחה הזו אפשר לזרז על ידי אמצעים נוספים. אנחנו עוזרים לצמיחת העצים, האם לא כך? הם היו צומחים גם לו השארנו לטבע לעשות את המלאכה, רק שזה היה לוקח יותר זמן. אנחנו עוזרים להם לגדול בזמן קצר יותר מאשר היה לוקח להם בדרך הטבעית. אנחנו עושים את אותו הדבר כל הזמן - מזרזים את הצמיחה של הדברים על ידי אמצעים מלאכותיים.

מדוע שלא נוכל לזרז את צמיחת האדם? אנחנו יכולים לעשות את זה כגזע. מדוע נשלחים מורים לארצות אחרות? משום שבאמצעות זה אנחנו יכולים לזרז את צמיחת הגזעים. עכשיו, האם לא נוכל לזרז את צמיחתם של יחידים? נוכל. האם נוכל להציב גבול לתהליכים המאיצים? איננו יכולים לומר עד כמה יכול אדם לגדול במחזור חיים אחד. אין לך עילה לומר שאדם יכול לעשות רק כך ולא מעבר מזה. תנאים מסוימים יכולים להאיץ את צמיחתו בצורה נפלאה. אז האם יכולה להיות קיימת איזושהי מגבלה עד שהוא יגיע לשלמות?

אז מה משתמע מהעיקרון הזה? אדם מושלם, כלומר, הסוג שאמור להתפתח מהגזע שלו כנראה מיליון שנה מהיום - האדם הזה יכול להגיע היום. וזה מה שהיוגים אומרים: שכל הנביאים הדגולים והנשמות המתגלמות הגדולות, הם אנשים כאלה, שהשיגו שלמות בחיים הנוכחיים. היו לנו אנשים כאלה לאורך כל ההיסטוריה האנושית ובכל בזמנים. ודי לאחרונה היה אדם כזה, שחי את חיי האנושות כולה והגיע אל הסוף ממש בחיים האלה. אבל, אפילו הזירוז הזה בצמיחה, חייב להיות תחת חוקים מסוימים. נניח שנחקור את החוקים האלה, נבין את סודם, ניישם אותם לצרכינו ובעקבות זה נצמח ונתפתח. אנחנו מזרזים את צמיחתנו, אנחנו מזרזים את התפתחותנו, ואנו הופכים מושלמים אפילו בחיים האלה.

זה החלק הגבוה יותר של החיים, ובסופו של מדע לימוד המיינד וכוחותיו, נמצאת השלמות כייעודו האמיתי של האדם. עזרה לאחרים בכסף ואמצעים חומריים אחרים, והלימוד איך לעבור את חיי היום יום שלהם בצורה חלקה, כל אלה הם משניים. מטרתו של המדע הזה היא להצמיח את האדם המושלם, ולא לגרום לו לחכות ולחכות במשך דורות, רק כמשחק בידי עולם החומר, כמו בול עץ הנסחף ונישא מגל אל גל ומיטלטל ברחבי האוקיינוס. המדע הזה רוצה שתהיה חזק, שתעשה את העבודה במו ידיך במקום להשאיר אותה בידי הטבע. המדע הזה רוצה שתתקדם מעבר לחיים הקטנים האלה. זהו הרעיון הגדול.

אדם גדל בידע, בכוח ובשמחה. בכוח ההתמדה אנחנו גדלים כגזע. אנו רואים שזה נכון, נכון בצורה מושלמת. אך האם זה נכון עבור יחידים? עד מידה מסוימת, כן. אך שוב מגיעה השאלה: היכן עלינו לקבוע את הגבול? אני יכול לראות עד מרחק של ככה וככה מטרים. אבל ראיתי אדם עוצם את עיניו ורואה מה מתרחש בחדר השני. אם תאמרו שאינכם מאמינים לזה, אפשרי שהאדם הזה יוכל לגרום לכם לעשות אותו דבר תוך שלושה שבועות. את זה אפשר ללמד כל אחד. אפשר לגרום לאנשים מסוימים לקרוא מה קורה במוחו של אדם אחר, אפילו תוך חמש דקות. את העובדות האלה אפשר להדגים.

כעת אם הדברים האלה נכונים, היכן נוכל להציב את הגבול? אם אדם יכול לקרוא מה מתרחש במוחו של אדם אחר העומד בפינת החדר, מדוע שלא גם בחדר אחר? למה שלא בכל מקום? איננו יכולים לומר למה לא, איננו מעיזים לומר שזה בלתי אפשרי, אנחנו רק יכולים לומר שאיננו יודעים איך זה קורה. למדעני הפיזיקה אין זכות לומר שדברים מהסוג הזה הם בלתי אפשריים. הם יכולים לומר רק "איננו יודעים". על המדע לאסוף עובדות, לקבוע לפיהן כללים, להסיק מסקנות ולהצהיר את האמת - זה הכול. אבל אם נתחיל בהכחשת העובדות, איך יוכל המדע להמשיך להתקיים?

אין גבול לכוחות שיכול האדם לרכוש. זוהי גם תכונתו המיוחדת של ה"ראש" ההודי: כשמשהו מסויים מעניין אותו, הוא שוקע בתוכו, והדברים האחרים נזנחים. אתם יודעים כמה מהמדעים מקורם בהודו? המתמטיקה התחילה שם. אפילו היום אתם סופרים אחת, שתיים, שלוש, וכך הלאה עד אפס, בהתאם לספרות שבשפת הסנסקריט. וכולם יודעים שמקור האלגברה גם הוא בהודו. וחוק המשיכה היה ידוע להודים עידנים לפני שניוטון נולד.

אתם רואים עד כמה מוזר הדבר. בתקופה מסויימת של ההיסטוריה ההודית, הנושא האחד הזה של האדם והמיינד שלו עמד במרכז התעניינותם של ההודים. היה זה כה מפתה משום שהדבר נראה להם אז כדרך הקלה ביותר להשיג את מטרתם. כעת, ההודים השתכנעו לגמרי שהמיינד יכול לעשות הכול, ובהתאם לאמונה זו, הפכו כוחותיו לנושא לימוד גדול. שום דבר לא היה יוצא דופן בקסם, בכישוף ובכוחות אחרים. הם נלמדו באופן קבוע, בדיוק כמו המדעים הפיזיקליים שאותם למדו לפני כן. הגזע כל כך השתכנע לגבי הנושאים האלה, עד שהמדעים הפיזיקליים כמעט גוועו. הדבר האחד הזה תבע את תשומת ליבם. כיתות שונות של יוגים החלו לעשות ניסויים. חלקם עשו ניסיונות עם אור, בנסותם לגלות איך אור בצבעים שונים מייצר שינויים בגוף. הם לבשו בגדים בצבעים מסוימים, אכלו אוכל בצבע מסויים והשתמשו בדברים בצבעים מסויימים. כל מיני ניסיונות נעשו בדרך הזו. אחרים עשו ניסויים עם צלילים, על-ידי סגירת האוזניים ופתיחתן, ואחרים עשו ניסויים עם חוש הריח, וכך הלאה. כל הרעיון היה להגיע אל המקור, להגיע אל ההיבט המעודן של הדברים. וחלק מהם באמת השיגו תוצאות מופלאות ביותר.

רבים מהם ניסו לרחף באוויר או לעבור דרכו.
בואו ואספר לכם סיפור ששמעתי ממלומד גדול במערב, שסופר לו על ידי מושל ציילון שראה את ההופעה. נערה הובאה קדימה והושבה ברגליים שלובות על שרפרף עשוי ממקלות צלובים. לאחר שישבה זמן מה, התחילה האישה שניהלה את המופע, להוציא את השלבים אחד אחרי השני. כשכולם הוצאו, הנערה נשארה מרחפת באוויר. המושל חשב שישנו איזשהו טריק, שלף את חרבו והעביר אותה בחוזקה תחת הנערה. לא היה שם דבר. ובכן, מה זה היה? זה לא היה קסם או משהו על-טבעי. זה המוזר. אף אחד בהודו לא יגיד לך שדברים מהסוג הזה לא קיימים. עבור ההודים זהו עניין של יום יום. אתה יודע מה יגידו ההודים לעיתים קרובות כשהם נלחמים באויביהם? "הו, אחד היוגים שלנו יבוא ויבריח את כולם!" כאן זה כנראה הגיע לקיצוניות. אבל איך שזה לא יהיה, איזה כוח קיים ביד או בחרב? הכוח כולו הוא ברוח.

אם זה נכון, הדבר מפתה מספיק עבור המיינד כדי שיתאמץ להגיע לשיאים הגבוהים ביותר שלו. אבל בדיוק כשם שקשה ביותר להגיע להישגים גדולים במדעים אחרים, כך גם בזה – ואף יותר מזה, הרבה יותר. ועדיין רוב האנשים חושבים שאת הכוחות האלה אפשר להשיג בקלות. כמה שנים לוקח כדי לצבור הון? חישבו על זה. קודם כל, כמה שנים צריך להשקיע כדי ללמוד חשמל או מכונאות? ואז יהיה עליך לעבוד כל חייך.

שוב, רוב המדעים האחרים מתעסקים בדברים שאינם נעים, דברים קבועים. אתה יכול לנתח כסא, הכסא לא בורח ממך. אבל המדע הזה מתעסק במיינד, שנמצא בתנועה כל הזמן. ברגע שאתה רוצה לייצב אותו, הוא נשמט ממך. כרגע המיינד נמצא במצב אחד, וברגע הבא יהיה כנראה כבר במצב אחר – הוא משתנה, הוא כל הזמן משתנה. בתוך כל השינוי הזה יש ללמוד אותו, להבין אותו, לתפוס אותו ולשלוט בו. כמה יותר קשה, אם כך, המדע הזה! זה דורש אימון קפדני ומחמיר. אנשים שואלים אותי למה אני לא מלמד אותם שיעורים מעשיים. משום שזו אינה בדיחה. אני עומד על הבמה הזו ומדבר אליכם, ואתם חוזרים הביתה ולא מוצאים שהפקתם מכך תועלת, גם אני לא. ואז אתם אומרים: "זה הכול שטויות". ואכן זה כך, משום שרציתם לראות בזה שטויות. אני יודע מעט מאד על המדע הזה, אך עבור המעט שהשגתי, עבדתי שלושים שנה מחיי! ובמשך שש שנים אני מספר לאנשים את המעט שאני יודע. לקח לי שלושים שנה ללמוד את זה, שלושים שנה של מאבק קשה. לפעמים השקעתי בזה עשרים שעות מתוך עשרים וארבע, לפעמים ישנתי רק שעה בלילה, לפעמים עבדתי כל הלילה. לפעמים הייתי במקומות שבקושי נשמע שם צליל, בקושי נשימה. לפעמים חייתי במערות. חישבו על זה. ועדיין אני יודע מעט או שום דבר. בקושי נגעתי בדש בגדו של המדע הזה. אבל אני יכול להבין שזה נכון, נרחב ומופלא. 

כעת, אם יש מישהו מבינכם באמת רוצה ללמוד את המדע הזה, יהיה עליו להתחיל עם נחישות מהסוג הזה. בדיוק כמו שהוא משקיע בכל עסק אחר בחייו. לא, אפילו יותר. וכמה תשומת לב דורש עסק, ואיזה "נוגש" קפדני הוא! אפילו אם האב, האם, האישה או הילד מתים, העסק לא יכול להיעצר. אפילו אם הלב נשבר, עדיין יהיה עלינו להמשיך, כשכל שעה של עבודה היא כאב. כזה הוא העסק הזה, ואנחנו חושבים שזה צודק, שזה נכון.

המדע הזה דורש התמדה רבה יותר מכל מה שכל העסקים האחרים יוכלו אי-פעם לדרוש. אנשים רבים יכולים להצליח בעסקים, אולם מעטים מאד בזה, כי כל כך הרבה תלוי באופיו של האדם הלומד אותו. כמו בעסקים, לא כולם יעשו הון, אבל כל אחד יכול להרוויח משהו. כך, בלימוד המדע הזה, כל אחד יכול להעיף מבט קצר שישכנע אותו באמיתותו, ובעובדה שהיו כאלה שהבינו אותו במלואו.

זהו הקו הכללי של המדע הזה. הוא עומד בזכות עצמו, מאיר באורו ומהווה אתגר בהשוואה לכל מדע אחר. תמיד היו שרלטנים, היו קוסמים, היו רמאים, וכאן, יותר מבכל שטח אחר. מדוע? מהסיבה הפשוטה, שככל שהעסק רווחי יותר, מספר השרלטנים והרמאים גדול יותר. אבל זו אינה סיבה מדוע העסק לא יהיה עסק טוב. ודבר נוסף, זו יכולה להיות התעמלות אינטלקטואלית טובה, להקשיב לכל הוויכוחים. וסיפוק אינטלקטואלי לשמוע דברים מופלאים. אבל אם מישהו מכם באמת רוצה ללמוד משהו מעבר לזה, רק הקשבה להרצאות לא תספיק. את זה אי אפשר ללמוד בהרצאות, כי אלה הם החיים, ורק חיים יכולים להעביר חיים. אם יש מישהו מביניכם שבאמת החליט ללמוד את זה, אהיה שמח מאד לעזור לו.