מאמרים
תגיות חיפוש עברית

טנטרה

בריגהו יוגה

כתבי יוגה

כיסופים אל הנכון - פרק י’
כיסופים אל הנכון - פרק א’
כיסופים אל הנכון - פרק ט’
כיסופים אל הנכון - פרק י"ח
כיסופים אל הנכון - פרק י"ז
כיסופים אל הנכון - פרק ט"ז
כיסופים אל הנכון - פרק ט"ו
כיסופים אל הנכון - פרק י"ד
כיסופים אל הנכון - פרק י"ג
בהאגוואד גיטה
כיסופים אל הנכון - מבוא והקדמה
המהאבהראטה
כיסופים אל הנכון - פרק ח’
כיסופים אל הנכון - פרק ז’
כיסופים אל הנכון - פרק ו’
כיסופים אל הנכון - פרק ה’
כיסופים אל הנכון - פרק ד’
כיסופים אל הנכון - פרק ג’
כיסופים אל הנכון - פרק ב’
כיסופים אל הנכון - פרק י"א
כיסופים אל הנכון - מהי הבהגאואדגיטה?
כיסופים אל הנכון - פרק י"ב
מסע היוגה - פרק ה’: השקטת המאנאס
מבוא לספר ראמאינה של ואלמיקי
פירוש הראמאיאנה כפילוסופיה של החיים
מילון מושגים
מסע היוגה - פרק י"ג: אחדות
מסע היוגה - פרק י"ב: סאמפראג’יאת סמאדהי — ארבעת חלקי הבראהמה
מסע היוגה - פרק י"א: בראהמה - הנשמה
מסע היוגה - פרק י’: המעבר דרך המעגלים — הספירות
מסע היוגה - פרק ט’: סאמפראג’יאת סמאדהי
מסע היוגה - פרק ח’: הדרכים להתפתחות רוחנית
כיסופים אל הנכון - סיכום ונספח
מסע היוגה - פרק ו’: סאמסקארות
הראמאיאנה
מסע היוגה - פרק ד’: מכשולים בדרך
מסע היוגה - פרק ג’: סמאדהי
מסע היוגה - פרק ג’: סמאדהי
מסע היוגה - פרק ב’: שלושת המצבים והאיכויות
מסע היוגה - פרק א’: אושר, נשמה ויוגה
מסע היוגה - הקדמה ומבוא
הארי האריה - אגדה ודנטית
אוסף הכתבים של שרי ראמאנה מהארישי
הוודות
מסע היוגה - פרק ז’: שלבים ראשונים של סמאדהי

בהאגוואד גיטה

יוגאננדה

קריה יוגה

מהאוואתאר באבאג’י

שרי טאילנג סוואמי

מאסטרים

שרימאטי מירה באיי
שרי שרי פארמאהאמסה טאילנג סוואמי
שרימאטי אננדה מאי-מה
שרי אורובינדו גוש
הכלב וזנבו
סדהאנה או הכנה לחיים במישור גבוה יותר
הקרמה והשפעתה על אופיינו
מימוש רוחני: מטרת הבהקטי-יוגה
הגדרת הבהקטי
מבוא לרג’ה יוגה
מאיה, מאת סוואמי ויווקאננדה
הגוספל, כרך 1, פרק 1: מאסטר ותלמיד
סוואמי ויווקאננדה - ביוגרפיה
המאסטר במצבי רוח שונים
על סוטרות היוגה של פטאנג’לי מהארישי
שרי שיאמה צ’אראן לאהירי מהאסאיה
שרי שרי סודהיר ראנג’אן בהדורי
שרימאטי סאראדה דווי - האם האלוהית
מהארישי ויאסה
המסטרים
שרי שרי מהאוואתאר באבאג’י
המאסטרים הקשורים לשושלת המורים
פארמאהאמסה יוגננדה - מאמר I
פארמאהאמסה יוגננדה - מאמר II
ודנטה הלכה למעשה
שילוב כוח המחשבה בתרגול האתה יוגה
החיים הקודמים והחיים הבאים
שרי שרי סאי באבא משירדי
סוואמי ראמדאס
סוואמי שיבננדה - מאמר II
המהלך הראשון ביוגה
שרימאטי שנקארי מאי
ראיון עם פאפהג’י - חלק ב
ראיון עם פאפהג’י - חלק א
ספק, פחד ומכשולים
מדע היוגה
שרי ראמאקרישנה פארמאהאמסה
חמש הדרישות מעצמנו להשגת אושר אמיתי
מהאסמאדהי
31 הנחיות של שרי טאילנג סוואמי ברוסית
שנים עשר קווים מנחים
טיהור הלב
האשליה - Maya
שרי סוואמי שיבננדה - מאמר I
Jnana ו-Bhakti
אלמוות מודע
אוסף הכתבים של שרי ראמאנה מהארישי
נצחיות מודעת
שרי ראמאנה מהארישי
שאלות ותשובות עם ס. ייסודיאן

פראניאמה

נשימה

סוואמי ויווקאננדה

ניאנה יוגה

סאי באבא

תנוחות יוגה

מנטרה

בהקטי

האתה יוגה

קרמה יוגה

רג'ה יוגה

ניאנה

קונדליני

צ'קרות

קרמה

מושגים ביוגה

מורים במאה העשרים

וודות

יוגה ומדע

יוגה ומדע

סמאדהי

סוטרות

מאיה

שיטות יוגה

אשטנגה

פלדנקרייז

יוגה לגיל השלישי

בהאדורי

יוגה בהריון

להירי מאהאשיה

ד"ר אודי בילו

יוגה בחינוך המיוחד

אליזבת הייך וסלברג’אן יסודיאן

ד"ר פול ברונטון

גורו

ראמאנה מאהארישי

שרי ראמאקרישנה

פטאנג’אלי מהארישי

שיבננדה

איורוודה

מוות והמשכיות

יוגה לילדים

שרימאטי מירה באיי
שיתוף ב: Whatsapp שיתוף ב: SMS
מאת: שרי סוואמי שיבננדה
תרגום: הילה רגב
מירה באי (1499-1546)מירה נחשבת להתגלמות של רדהה[1]. היא נולדה בשנת 1499 לספירה בכפר קורקהי שליד מרטה, מדינה קטנה במארוואר, רג’יסטאן. מירה היתה בתו של רטן סינג רנתור ונכדתו של דודאג’י ממרטה. בני משפחת רנתור היו מאמינים גדולים באל וישנו. מירה ביי התחנכה בהשפעת הוָאישְנָוָה שעיצבה את חייה לדרך של דבקות באל קרישנה. היא למדה לסגוד לשרי קרישנה מילדותה. כבר כשהגיעה לגיל ארבע הפגינה נטיות דתיות.
פעם התנהל טכס חתונה ממול ביתה. החתן היה לבוש בהידור. מירה, שהיתה עדיין רק ילדה, ראתה את החתן ושאלה את אמה בתמימות: "אמא יקרה, מיהו החתן שלי?" אמה של מירה חייכה, וחצי בבדיחות וחצי בכנות, הצביעה לעבר דמותו של שרי קרישנה ואמרה: "מירה יקירתי, האל קרישנה – דמות יפה זו – הוא חתנך".
מירה הילדה החלה לאהוב מאד את דמותו של קרישנה. היא העבירה את רוב זמנה ברחיצה והלבשת הדמות. היא סגדה לדמותו, היא ישנה עם הדמות, היא רקדה סביבו באקסטזה, היא שרה לפניו שירים יפים, היא נהגה לשוחח עם האל הנערץ.
אביה של מירה הסדיר את חתונתה לראנה[2] קומבה מצ’יטור, ב- Mewar. מירה היתה רעיה מאד צייתנית. היא מילאה אחרי דברי בעלה ללא סייג. כל יום, אחרי שהשלימה את עבודות הבית, היתה הולכת למקדש של האל קרישנה, סוגדת, שרה ורוקדת לפני דמותו של האל. הדמות הקטנה היתה קמה, מחבקת את מירה, מנגנת לה בחליל ומדברת איתה.
אימו של הראנה ושאר נשות הבית לא אהבו את דרכיה של מירה, מכיוון שהיו ארציות וקנאיות. כולן כעסו עליה. חמותה של מירה הכריחה אותה לסגוד לאלה דורגה ונזפה בה לעיתים קרובות. אבל מירה נשארה נחושה. היא אמרה: "כבר הענקתי את חיי לאל האהוב קרישנה". גיסתה של מירה, אודבאי, יצרה קנוניה והחלה להשמיץ את מירה החפה מפשע. היא הלשינה לראנה קומבה שמירה מאוהבת בסתר באחרים, טענה שהיא עצמה היתה עדה לפגישותיה של מירה עם מאהביה במקדש, ושתציג לו את האנשים אם יתלווה אליה באחד הלילות. היא הוסיפה כי התנהגותה של מירה הטילה כתם כבד על כבודה של משפחת הראנה מצ’יטור.
ראנה קומבה זעם מאד. הוא רץ ישירות לדירתה הפנימית של מירה כשחרב בידו. למרבה המזל מירה לא היתה בחדרה. קרוב משפחה טוב-לב של הראנה בלם אותו ואמר: "הקשב לרגע ראנה! אל נא תיחפז. אתה עלול להתחרט מאוחר יותר. חשוב היטב. חקור את הנושא בזהירות רבה. גלה את האמת. מירה היא אישה מסורה מאד. מה שזה עתה שמעת עשוי להיות שמועה זדונית בלבד. ייתכן כי נשים מסוימות רקחו מתוך קנאה צרופה סיפור בדוי על מנת להכפיש את שמה של מירה. הייה רגוע". ראנה קומבה הסכים לעצתו הנבונה של קרובו.
מירה באי ולורד קרישנה מנגנים דואטאחותו של הראנה לקחה אותו למקדש בשעת לילה מאוחרת. ראנה קומבה פרץ את דלת המקדש, נחפז פנימה ומצא את מירה לבדה, במצב רוח נלהב, כאשר היא מדברת עם האל. הראנה שאל את מירה: "מירה, אל מי את מדברת? הראי לי את המאהב הזה שלך". מירה השיבה: "שם יושב הוא – אדוני – ה’נניקורה’ אשר גנב את ליבי". היא התעלפה. היתה שמועה זדונית שמירה התערתה בחופשיות עם סאדהואים[3]. למירה היתה, ללא ספק, הערכה רבה לסאדהואים והיא אכן התערתה איתם בחופשיות, אך מעולם לא התייחסה לשערוריות חסרות שחר, ונשארה שלוה.
מירה נרדפה בדרכים מגוונות על ידי הראנה וקרוביו. היא קיבלה אותו טיפול שפרהלאדה[4] קיבל מאביו, הִירַנְיָאקָאשִיפּוּ. הארי הגן על פרהלאדה. כאן, שרי קרישנה תמיד עמד לצידה של מירה.
פעם אחת שלח הראנה אל מירה נחש קוברה בתוך סל עם הודעה שהוא מכיל זר פרחים. מירה בדיוק התקלחה והתיישבה לעבודת האל. אחרי שסיימה את המדיטציה, היא פתחה את הסל ומצאה בפנים פסל יפה של שרי קרישנה וזר פרחים. אחר כך שלח לה הראנה כוס של רעל עם הודעה שזהו נקטר. מירה הגישה אותה ללורד קרישנה ושתתה אותה כפרסד שלו. זה היה נקטר אמיתי בשבילה. ואז שלח לה הראנה מיטת מסמרים כדי שתישן בה. מירה סיימה את עבודת האל ושכבה לישון במיטת המסמרים, אבל, ראו איזה פלא! מיטת המסמרים הפכה למיטה של ורדים.
כשמירה עונתה כך על ידי בעלה וקרוביו, היא שלחה מכתב אל טולסידאסג’י[5] ושאלה בעצתו של הקדוש. היא כתבה כך: "כל קרוביי מציקים לי, מכיוון שאני מתרועעת עם סאדהואים. אני לא יכולה לעסוק במנהגי התפילה שלי בתוך הבית. גירידהאר גופאל[6] הוא ידידי מילדותי המוקדמת. אני קשורה אליו בצורה חזקה מאד. איני מסוגלת לנתק את הקשר הזה עכשיו".
טולסידאסג’י שלח תגובה: "נטשי את אלה שאינם סוגדים לראמה ולסיטה כאילו היו אויבייך, אפילו שהם קרובייך היקרים. פרהלאדה נטש את אביו; וִיבּהִישַאנָה[7] עזב את אחיו רָאוַואנָה[8]; בְּהָארָאטָה[9] הפקיר את אימו; באלי זנח אפילו את הגורו שלו; הגוֹפִּיות[10], נשות וְרַאגָ’ה[11], התכחשו לבעליהן בכדי לעבוד את האל. חייהן היו הרבה יותר מאושרים אחרי שעשו זאת. ההשקפה של צדיקים קדושים היא שהיחסים עם האל ואהבת האל בלבד היא אמיתית ונצחית; כל שאר מערכות היחסים הן לא אמיתיות וארעיות".
פעם אחת באו אל צ’יטור אקבאר[12], ומוסיקאי החצר שלו טאנסן, כשהם מחופשים, כדי לשמוע את שירי התפילה מעוררי ההשראה של מירה. שניהם נכנסו אל המקדש והקשיבו לשיריה מרוממי הנפש של מירה אשר נגעו לליבם. אקבאר התרגש מאד. לפני עזיבתו הוא נגע ברגליה הקדושות של מירה והניח ענק של אזמרגדים לרגלי הפסל. בדרך לא ברורה הגיעו החדשות אל הראנה, שאקבאר נכנס אל המקדש מחופש, נגע ברגליה של מירה ואף העניק לה מחרוזת. הראנה זעם ואמר למירה: "הטביעי את עצמך בנהר ואל תעזי להראות עוד את פנייך לעולם. המטת חרפה על משפחתי".
מירה צייתה כתמיד למצוות בעלה. היא התקדמה אל הנהר בכדי להטביע את עצמה, בעוד שמות האל "גובינד, גירידהארי, גופאל" נישאים ללא הרף על שפתיה. היא שרה ורקדה באקסטזה בדרכה אל הנהר, וכשרגליה התרוממו מן הקרקע הרגישה יד האוחזת בה מאחור. היא הסתובבה וראתה את אהובה קרישנה. היא התעלפה. אחרי מספר דקות היא פקחה את עיניה, האל קרישנה חייך אליה ודיבר אליה במילים אלה: "מירה יקירתי, חייך עם בעלך בן התמותה תמו עתה. את חופשיה לגמרי. היי שמחה. את שלי. המשיכי מייד למעונות הקיץ בוְרַאגָ’ה[11] ולשדרות של וְרִינְדָוָן. חפשי אותי שם, ילדתי. הזדרזי". ונעלם.
מירה צייתה לקריאה האלוהית מיד. היא צעדה יחפה על חולותיה החמים של רג’יסטאן, ובדרכה, היא התקבלה בסבר פנים יפות על ידי נשים רבות, ילדים ועובדי האל. היא הגיעה לוְרִינְדָוָן ומצאה שם את נושא החליל שלה. היא הסתובבה בוְרִינְדָוָן, מקבצת את לחמה, והתפללה ב- Govinda Mandir, שהפך מאז למפורסם וכיום משמש מקום עליה לרגל. חסידיה מצ’יטור באו לוְרִינְדָוָן לראותה. ראנה קומבה הגיע אף הוא אל מירה מחופש לקבצן, חשף עצמו בפניה, והביע את חרטתו על עוולותיו ועל מעשיו האכזריים. מירה השתטחה מיד בפני בעלה בכניעה.
ג’יווה גוסיין היה ראש חסידי וישנו בוְרִינְדָוָן. מירה רצתה להתקבל אצלו, אך הוא סרב לראותה. הוא שלח מסר למירה שהוא אינו מתיר נוכחות של אף אישה במחיצתו. מירה ביי השיבה לו: "כל אדם בוְרִינְדָוָן הוא אישה. רק גירידהאר גופאל[6] הוא פורושה[13]. רק היום למדתי לדעת שישנו עוד פורושה מלבד קרישנה בוְרִינְדָוָן". ג’יווה גוסיין חש אשמה. הוא הבין שמירה היא מאמינה גדולה והלך מיד לבקר אותה ולהפגין את כבודו כלפיה.
תהילתה של מירה התפשטה למרחוק. נסיכות ומלכות רבות מספור באו והלכו. אנשי אצולה, קדושים ונסיכים רבים הופיעו על בימת העולם הזה ונעלמו כלא היו. איך יתכן שהמלכה של צ’יטור לבדה עדיין מפעמת בזכרוננו? האם זה בזכות יופיה? האם זה בזכות מיומנויות הפיוט שלה? לא. זה בזכות הויתור שלה, מסירותה הנקודתית לאל קרישנה וקבלת האל. היא נפגשה פנים אל פנים עם קרישנה, היא שוחחה עם קרישנה, היא אכלה עם קרישנה – אהובה, היא לגמה את הפְּרֵמָה רָאסָה[14] של קרישנה, היא שרה מעומק ליבה את מנגינת נשמתה, מנגינת אהובה, חוויותיה הרוחניות המיוחדות. והיא שרה שירים של כניעה ואהבה.
למירה היתה ראיה קוסמית מדהימה. היא ראתה את קרישנה בעץ, באבן, בזוחל, בפרח, בציפור, בכל היצורים - בכל דבר. כל עוד נישא שמו של קרישנה, ינשא גם שמה של מירה.
קשה בצורה יוצאת דופן למצוא מקבילה לאישיות הנפלאה הזו – מירה - קדושה, פילוסופית, משוררת וחכמה. היתה בה גאונות מגוונת ונשמה אצילת-נפש. בחייה היה קסם יחודי, עם יופי יוצא-דופן ופלא. היא היתה אמנם נסיכה, אך היא נטשה את התענוגות והמותרות המשויכים למעמדה הגבוה, ובחרה במקומם חיים של עוני, צניעות, טיאגה, טיטיקשה ווָאירָאגְ’יָה[15], ולמרות שהיתה אישה צעירה ועדינה, היא נכנסה למסע המסוכן בדרך הרוחנית תוך קשיים רבים. היא עברה מבחנים שונים באומץ לב ובעוז, ועמדה נחושה בהחלטתה. היה לה כח רצון כביר.
שיריה של מירה הפיחו אמונה, אומץ לב, דבקות ואהבת אל בנפשם של קוראיה. הם המריצו את השואפים לרוחניות לבחור בדרך הדבקות ויצרו בהם התרגשות נפלאה וממיסת לבב.
חייה הארציים של מירה היו מלאי בעיות וקשיים. היא נרדפה ועברה עינויים, אבל שמרה בכל זאת על רוח ללא חת ועל נפש מאוזנת לאורך כל הדרך, בעזרת חוזק הדבקות שלה ובזכות אהובה קרישנה. למרות שהיתה נסיכה, היא קיבצה נדבות וחייתה, לעיתים על מים בלבד, חיים של ויתור מוחלט וכניעה אישית.
למירה מסירות ודבקות בשירות האל גם בעצם הווייתה – הבחירה בעבודת האל כדרך חיים היתה ספוגה בליבה ובבחירתה החופשית – היא בחרה להעביר את חייה בדבקות לאל ומעולם לא שמה לב לביקורת ציבורית או לצווים של הכתבים הקדושים. היא רקדה ברחובות ולא עסקה בטקסים של עבודת האל. היתה לה אהבה טבעית לאל קרישנה. היא לא תרגלה את עבודת האל, ומילדותה המוקדמת הרעיפה את אהבתה על האל קרישנה. קרישנה היה בעלה, אביה, אימה, חבר, קרוב וגורו. מירה השלימה את דרכי הסגידה לאל המוקדמות בגלגולה הקודם.
מירה היתה חסרת פחד מטבעה, פשוטה בהרגליה, שופעת עליצות בנטייתה, חביבה ונוחה לבריות בהילוכה, מלאת חן בהתנהגותה ואלגנטית באורחותיה. היא השקיעה עצמה באהבת גרידהאר גופאל. השם גרידהאר גופאל היה שגור תמיד על שפתיה, ואפילו בחלומותיה היא חיה והתגשמה בשרי קרישנה.
בשיכרונה האלוהי רקדה מירה במקומות ציבוריים. לא היה לה כל מושג או התייחסות למין. אי אפשר לתאר במילים את מצב שיכרון החושים שלה. היא טבעה בים של אהבה. לא היתה לה מודעות לגופה או לסובב אותה. מי יכול לאמוד את עומק המסירות שלה? מי יכול להבין את השכרון התמידי של אהבת האל שבה? מי יכול למדוד את הקיבולת של ליבה הרחב?
מירה פיזרה ברוח את ניחוח הדבקות למרחקים. אלה שבאו במגע איתה נדבקו בזרמי האהבה החזקים שלה. מירה היתה כמו האל גוראנגה[16]. היא היתה התגלמות של אהבה ותמימות, ליבה היה מקדש של דבקות, פניה היו פרח הלוטוס של האהבה. טוב-לב קרן ממבטה, אהבה בדיבורה, שמחה בדו-שיח איתה, כוח בדיבורה ולהט בשיריה. איזו אישה מופלאה! איזו אישיות נהדרת! איזו דמות מקסימה!
שיריה המיסטיים של מירה מתפקדים כתרופה מרגיעה לליבותיהם הפצועים ולעצביהם המרוטים של העמלים בעולם הזה תחת הנטל הכבד של החיים. המנגינה המתוקה של שיריה מפעילה השפעה נעימה על המאזינים, מסלקת חוסר הרמוניה ומרדימה אותם. שפת האהבה של מירה כל כך עוצמתית עד שאפילו אתאיסט מושבע יתרגש משמיעת שירי הדבקות שלה.
מירה שיחקה את תפקידה על בימת העולם בצורה טובה. היא לימדה את העולם את הדרך לאהוב את האל. היא חתרה בסירתה במיומנות בים הסוער של צרות משפחתיות וקשיים, והגיעה לחוף מבטחים של שלווה עילאית וחוסר פחד מושלם – ממלכת האהבה העילאית. היא היתה שייכת למין היפה אבל עדיין היתה בעלת רוח ללא חת והיתה אמיצה מאד! למרות היותה צעירה היא סבלה מרדיפות בשקט. היא סבלה את הלגלוגים החודרים ואת הביקורות הסרקסטיות של העולם בגבורה רבה. היא השאירה רושם בל-יימחה על העולם ושמה יינשא הלאה לדורות הבאים.
מוְרִינְדָוָן עברה מירה לדְוָוארָאקָה, שם נספגה בדמותו של האל קרישנה במקדש ראנצ’וד.
 
[1] רָדְהָה בכירת הגוֹפִּיות של שרי קרישנה, אחת מהתגלמויותיה של האלה לאקשמי.
[2] ראנה תואר אצולה הודי
[3] סָאדְהוּ אדם קדוש המקדיש את חייו לחיפוש אחר אלוהים. אין הוא בהכרח יוגי או סניאסין או קשור לגורו, לזרם דתי כלשהו או למעמד חברתי מסויים. לסאדהו אין מקום מגורים קבוע, הוא נע ונד ללא צמידות למקום וחי מצדקה.
[4] פְּרָהלַאדָה בנו הצעיר של המלך-השד המרושע, הִירַנְיָאקָאשִיפּוּ, אשר למרות הכל פיתח דבקות עילאית לאלוהים.
[5] טוּלְסִידַאס פייטן וָאִישְנַאוִוי (חסיד וישנו) מפורסם בן המאה ה-16 ומחבר גירסה של הראמאיאנה הנושאת את שמו.
[6] גירידהאר גוֹפָּאל שם נוסף לוישנו
[7] וִיבּהִישַאנָה דמות מהראמא-יאנה, אחיו הצעיר של רָאוַואנָה.
[8] רָאוַואנָה המלך-מפלצת מציילון, אשר חטף בכוח את סיטה, רעייתו של ראמה.
[9] בְּהָארָאטָה בנם של דוּשְיָאנְטָה ושַאקוּנְטַאלָה. על שמו נקראה הודו בְּהָא’רָאטָה. זהו גם שמו של אחיו השני והמסור של ראמה.
[10] הגוֹפִּיות הן הנערות הרועות את עדרי הפרות בוְרינְדָוָן, חברותיו למשחק של קרישנה. באהבתן הטהורה אליו הן מגלמות את המסירות הנעלה ואת הדבקות באל.
[11] וְרִינְדָוָן עיירה על גדות נהר הג’וּמְנָה, מקושרת עם ילדותו של שרי קרישנה, נקראת גם וְרַאגָ’ה.
[12] אקבָּאר שליט מוגולי רב עוצמה בן המאה ה- 16.
[13] פורושה הנשמה הטהורה, הרוח הטהורה, העצמי המוחלט, לעיתים הוא מכונה אטמן, כאשר מדברים עליו בהקשר לאדם. לפורושה אין ביטוי והוא חסר צורה, הוא קיים מעבר לזמן ולמרחב. פורושה אינו לוקח חלק בבריאה עצמה, הוא העד הנצחי ואותו עיקרון רוחני אשר למענו מתפתח הטבע.
[14] פְּרֵמָה רָאסָה נועם משכר של אהבה אלוהית.
[15] טיאגה ויתור, כניעה, וָאירָאגְ’יָה ויתור, ניתוק, אי-צמידות. טיטיקשה כוח סבל, נשיאה בסבל ובקור רוח את צמדי הניגודים חום וקור, הנאה וכאב, רחשי כבוד וחוסר נימוס.
[16] גוראנגה נחשב למכונן תנועת הארי קרישנה, שמייסדה, שרי קרישנה קאייטאניה מהאפראבהו, נקרא גם גורה, או גוראנגה; מילה נרדפת לשמחה.
תגיות: