מאמרים
תגיות חיפוש עברית

טנטרה

בריגהו יוגה

כתבי יוגה

כיסופים אל הנכון - פרק י’
כיסופים אל הנכון - פרק א’
כיסופים אל הנכון - פרק ט’
כיסופים אל הנכון - פרק י"ח
כיסופים אל הנכון - פרק י"ז
כיסופים אל הנכון - פרק ט"ז
כיסופים אל הנכון - פרק ט"ו
כיסופים אל הנכון - פרק י"ד
כיסופים אל הנכון - פרק י"ג
בהאגוואד גיטה
כיסופים אל הנכון - מבוא והקדמה
המהאבהראטה
כיסופים אל הנכון - פרק ח’
כיסופים אל הנכון - פרק ז’
כיסופים אל הנכון - פרק ו’
כיסופים אל הנכון - פרק ה’
כיסופים אל הנכון - פרק ד’
כיסופים אל הנכון - פרק ג’
כיסופים אל הנכון - פרק ב’
כיסופים אל הנכון - פרק י"א
כיסופים אל הנכון - מהי הבהגאואדגיטה?
כיסופים אל הנכון - פרק י"ב
מסע היוגה - פרק ה’: השקטת המאנאס
מבוא לספר ראמאינה של ואלמיקי
פירוש הראמאיאנה כפילוסופיה של החיים
מילון מושגים
מסע היוגה - פרק י"ג: אחדות
מסע היוגה - פרק י"ב: סאמפראג’יאת סמאדהי — ארבעת חלקי הבראהמה
מסע היוגה - פרק י"א: בראהמה - הנשמה
מסע היוגה - פרק י’: המעבר דרך המעגלים — הספירות
מסע היוגה - פרק ט’: סאמפראג’יאת סמאדהי
מסע היוגה - פרק ח’: הדרכים להתפתחות רוחנית
כיסופים אל הנכון - סיכום ונספח
מסע היוגה - פרק ו’: סאמסקארות
הראמאיאנה
מסע היוגה - פרק ד’: מכשולים בדרך
מסע היוגה - פרק ג’: סמאדהי
מסע היוגה - פרק ג’: סמאדהי
מסע היוגה - פרק ב’: שלושת המצבים והאיכויות
מסע היוגה - פרק א’: אושר, נשמה ויוגה
מסע היוגה - הקדמה ומבוא
הארי האריה - אגדה ודנטית
אוסף הכתבים של שרי ראמאנה מהארישי
הוודות
מסע היוגה - פרק ז’: שלבים ראשונים של סמאדהי

בהאגוואד גיטה

יוגאננדה

קריה יוגה

מהאוואתאר באבאג’י

שרי טאילנג סוואמי

מאסטרים

שרימאטי מירה באיי
שרי שרי פארמאהאמסה טאילנג סוואמי
שרימאטי אננדה מאי-מה
שרי אורובינדו גוש
הכלב וזנבו
סדהאנה או הכנה לחיים במישור גבוה יותר
הקרמה והשפעתה על אופיינו
מימוש רוחני: מטרת הבהקטי-יוגה
הגדרת הבהקטי
מבוא לרג’ה יוגה
מאיה, מאת סוואמי ויווקאננדה
הגוספל, כרך 1, פרק 1: מאסטר ותלמיד
סוואמי ויווקאננדה - ביוגרפיה
המאסטר במצבי רוח שונים
על סוטרות היוגה של פטאנג’לי מהארישי
שרי שיאמה צ’אראן לאהירי מהאסאיה
שרי שרי סודהיר ראנג’אן בהדורי
שרימאטי סאראדה דווי - האם האלוהית
מהארישי ויאסה
המסטרים
שרי שרי מהאוואתאר באבאג’י
המאסטרים הקשורים לשושלת המורים
פארמאהאמסה יוגננדה - מאמר I
פארמאהאמסה יוגננדה - מאמר II
ודנטה הלכה למעשה
שילוב כוח המחשבה בתרגול האתה יוגה
החיים הקודמים והחיים הבאים
שרי שרי סאי באבא משירדי
סוואמי ראמדאס
סוואמי שיבננדה - מאמר II
המהלך הראשון ביוגה
שרימאטי שנקארי מאי
ראיון עם פאפהג’י - חלק ב
ראיון עם פאפהג’י - חלק א
ספק, פחד ומכשולים
מדע היוגה
שרי ראמאקרישנה פארמאהאמסה
חמש הדרישות מעצמנו להשגת אושר אמיתי
מהאסמאדהי
31 הנחיות של שרי טאילנג סוואמי ברוסית
שנים עשר קווים מנחים
טיהור הלב
האשליה - Maya
שרי סוואמי שיבננדה - מאמר I
Jnana ו-Bhakti
אלמוות מודע
אוסף הכתבים של שרי ראמאנה מהארישי
נצחיות מודעת
שרי ראמאנה מהארישי
שאלות ותשובות עם ס. ייסודיאן

פראניאמה

נשימה

סוואמי ויווקאננדה

ניאנה יוגה

סאי באבא

תנוחות יוגה

מנטרה

בהקטי

האתה יוגה

קרמה יוגה

רג'ה יוגה

ניאנה

קונדליני

צ'קרות

קרמה

מושגים ביוגה

מורים במאה העשרים

וודות

יוגה ומדע

יוגה ומדע

סמאדהי

סוטרות

מאיה

שיטות יוגה

אשטנגה

פלדנקרייז

יוגה לגיל השלישי

בהאדורי

יוגה בהריון

להירי מאהאשיה

ד"ר אודי בילו

יוגה בחינוך המיוחד

אליזבת הייך וסלברג’אן יסודיאן

ד"ר פול ברונטון

גורו

ראמאנה מאהארישי

שרי ראמאקרישנה

פטאנג’אלי מהארישי

שיבננדה

איורוודה

מוות והמשכיות

יוגה לילדים

יוגה צ’יטה וריטי נירודה
יוגה הינה ריסון החומר של המיינד (צ’יטה) והיא מונעת ממנו ללבוש צורות שונות (וריטיס).
שיתוף ב: Whatsapp שיתוף ב: SMS
מאת: סוואמי ויווקאננדה (מתוך הספר רג'ה יוגה)
תרגום: ד"ר אהוד בילו
כאן נחוץ הסבר מדויק וממצה. עלינו להבין מה היא הצ’יטה ומה הם הווריטיס. יש לי עיניים, אך העיניים אינן באמת רואות. אם תנתקו את מרכז הראיה במוח, העיניים עדיין תהיינה במקומן עם רשתיות מושלמות, וכן עם תמונות של אובייקטים עליהן. ועם זאת העיניים אינן רואות. אם כך העיניים הן כלי ממדרגת חשיבות שניה. לא איבר הראייה. איבר הראייה הינו מרכז עצבי הנמצא במוח. שתי העיניים בלבד אינן מספיקות בשביל לראות. לעיתים אדם נרדם כשעיניו פקוחות. האור נמצא שם, התמונות נמצאות שם, אך נחוץ גם הדבר השלישי - המיינד חייב להתחבר לאיבר. אם כך העיניים הן האיבר החיצוני בלבד. אנו זקוקים גם למרכז במוח וגם לעזרה של המיינד. מרכבות יורדות במורד הרחוב ואינכם שומעים אותן, מדוע? מכיוון שהמיינד לא חיבר עצמו לאיבר השמיעה. ראשית קיים הכלי. שנית האיבר, ושלישית החיבור של המיינד לשני אלו. המיינד לוקח את הרשמים הלאה ומציג אותם לגוף המחליט, או הבודהי, שהוא גם המגיב. ביחד עם תגובה זו מבזיק גם הרעיון של האגו. או-אז תערובת זו של פעולה ותגובה מוצגת לפורושה, הנשמה האמיתית, התופשת את האובייקט בתערובת זו. 
 
האיברים (אינדריאס), המיינד (מאנאס), הגוף המחליט (בודהי), והאגו (אהאמקארה) – כל אלו ביחד יוצרים קבוצה הנקראת אנטאקאראנה - הגוף הפנימי, או הכלי הפנימי. אלו הם מספר תהליכים בלבד בחומר של המיינד (צ’יטה). גלי המחשבה שבצ’יטה נקראים ווריטיס (במדויק - מערבולות).
 
מה היא מחשבה? מחשבה היא כוח, כמו כוח הגרביטציה או הדחייה, דחיפה, מהמאגר האינסופי של הכוח בטבע. הכלי המכונה צ’יטה לוקח כמה כוחות, קולט אותם, ושולח אותם החוצה כמחשבות. הכוח מסופק לנו על ידי אוכל, וכתוצאה מהאוכל הזה הגוף משיג את כוח התנועה, וכן הלאה. את הכוחות העדינים יותר הוא שולח החוצה כמה שאנו מכנים מחשבות. אם כך אנו רואים שהמיינד אינו אינטליגנטי. אך למרות זאת הוא מופיע כאינטליגנטי. מדוע זה כך? כיוון שהנשמה האינטליגנטית ניצבת  מאחוריו. הנשמה היא הישות היחידה שמרגישה. המיינד הוא הכלי בלבד שבאמצעותו תופשים את העולם החיצון. קחו ספר זה לדוגמא, הוא אינו קיים כספר בחוץ. מה שקיים בחוץ אינו ידוע ואינו ניתן לידיעה. הלא ידוע מספק את הרמיזה הנותנת מכה למיינד והמיינד יוצר את התגובה בצורה של ספר. בדיוק כפי שזורקים אבן למים המים מתנגדים לה בצורה של גלים.  העולם האמיתי  הינו הגורם לריאקציות של המיינד. צורה של ספר, פיל או אדם אינן נמצאות בחוץ. כל מה שאנו יודעים הינו הריאקציה המנטאלית הנוצרת מההשאה של הקיום החיצוני. ג’והן סטיוארט מיל אמר, כי "החומר הינו ההתגלמות הקבועה של התחושות". רק ההשאה קיימת בחוץ. קחו צדפה לדוגמה. אתם יודעים כיצד נוצרות פנינים. טפיל נכנס פנימה לקונכייה ויוצר גירוי. הצדפה מפזרת מעין ציפוי אמייל מסביבו, היוצר את הפנינה. עולם ההתנסויות הוא ציפוי האמייל שלנו (זגוגית), והעולם האמיתי שלנו הוא הטפיל המשמש כגרעין. האדם הרגיל לעולם לא יבין זאת, מכיוון שכאשר הוא מנסה להבין זאת הוא משליך החוצה ציפוי ורואה את הציפוי שלו בלבד.
 
עכשיו אנו מבינים למה הכוונה על ידי וריטיס אלו. האדם האמיתי נמצא מעבר למיינד. המיינד הוא הכלי שבידיו. זו האינטליגנציה שמפעפעת דרך המיינד. רק כאשר אתם ניצבים מעבר להכרה היא הופכת לאינטליגנטית. כאשר אתם מוותרים, זה מתפרק לרסיסים והופך לכלום. כך אתם יכולים להבין למה מתכוונים כשמדברים על צ’יטה. זהו החומר של המיינד, והווריטיס הם הגלים והאדוות המתרוממים בפנים כאשר סיבה חיצונית משפיעה על הצ’יטה. הווריטיס האלה הם היקום שלנו.
איננו יכולים לראות את קרקעית האגם, מכיוון שישנם גלים על פני המים. האפשרות היחידה שלנו לראות משהו בקרקעית היא כאשר הגלים נרגעים והמים נעשים שקטים. אם המים עכורים או סוערים כל הזמן, לא ניתן יהיה לראות את הקרקעית. אם המים צלולים ואין גלים אנו נראה את הקרקעית. קרקעית האגם היא ה’עצמי’ האמיתי שלנו. האגם הוא הצ’יטה. והגלים הם הווריטיס. שוב, להכרה יש שלושה מצבים שהם מצב של חשכה הנקרא טאמאס, הוא נמצא אצל ברוטלים וטפשים. הוא פועל רק כדי לפגוע. לא מגיע שום רעיון אחר לתוך המיינד במצב זה. אחר כך יש בהכרה מצב אקטיבי, ראג’אס, שהמניעים העיקריים שלו הם כוח והתשוקה להנאות: "אני אהיה רב עוצמה ואשלוט באחרים." ואז ישנו המצב של הסאטווה שמאפייניו הם בהירות ושלווה. במצב זה הגלים נרגעים והמים של אגם-המיינד נעשים צלולים. זה לא מצב של אי פעילות אלא להפך, זהו מצב של פעילות עצומה. להיות רגוע זו התגלמות הכוח הגדול ביותר. קל מאוד להיות פעיל. שחררו את המושכות והסוסים ירוצו אתך. כל אחד יכול לעשות זאת. אך מי שיכול לעצור את הסוסים המשתוללים הוא האדם החזק. מה דורש יותר כוח - לשחרר או לרסן? האדם השליו אינו קהה חושים. אל תבלבלו מצב של סאטווה עם קהות חושים או עצלות. האדם השליו הוא זה ששולט על גלי המיינד. פעילות היא התגלמות של כוח נחות יותר, שלווה היא התגלמות של כוח נעלה יותר. 
 
הצ’יטה מנסה תמיד לחזור למצבה הטבעי והטהור, אך החושים מושכים אותה החוצה. כדי לרסן זאת, לבחון את המגמה הזו כלפי חוץ ולהתחיל את המסע חזרה למהותה של האינטליגנציה, זהו הצעד הראשון של היוגה, מכיוון שזו היא הדרך היחידה בה הצ’יטה יכולה לחזור למצבה הנכון.
אף על פי שהצ’יטה קיימת בכל בעל חיים, מהנחות ועד לנעלה, אנו מוצאים כי רק אצל האדם היא מתפקדת כאינטלקט. כל זמן שהחומר של המיינד אינו יכול ללבוש צורה של אינטלקט, הוא לא יכול לחזור דרך כל השלבים האלה ולשחרר את הנשמה. גאולה מיידית אינה אפשרית לפרה או לכלב למרות שגם להם יש הכרה. זאת מכיוון שהצ’יטה שלהם לא יכולה ללבוש את הצורה אותה אנו מכנים אינטלקט. 
 
הצ’יטה מגלמת את עצמה בצורות הבאות: פיזור, חשכה, כינוס, מיקוד, וריכוז בנקודה אחת. הצורה של "הפיזור" היא הפעילות. הנטייה שלה היא לגלם את עצמה בצורה של הנאה וכאב. הצורה של "החשכה, בורות" מתגלמת בצורה של קהות, טמטום, שהנטייה שלה היא לפגוע. המפרש אומר שהצורה הראשונה היא טבעית לדיוות ולאלים, והשניה לדמונים. במצב של "כינוס" הצ’יטה מופיעה כאשר היא מתאמצת להביא את עצמה אל המרכז, ובמצב של "הריכוז בנקודה אחת" כאשר היא מנסה להתרכז. המצב של הריכוז מביא לסמאדהי.   
תגיות: