מדע הקְרִייה־יוגה, שהוזכר פעמים כה רבות בדפים אלה, התפרסם בהודו בת ימינו בסיועו של לָהירי מָהָאסָיָה, הגורו של הגורו שלי. השורש הסנסקריטי של קרייה הוא "קְרִ" – לעשות, לפעול, להגיב; אותו שורש אנו מוצאים במלה קַרמה, העיקרון הטבעי של סיבה ותוצאה. קרייה־יוגה היא לפיכך "איחוד (יוגה) עם האינסוף דרך פעולה (קרייה) או טקס מסוימים". היוגי המתרגל באמונה את הטכניקה משתחרר בהדרגה מקַרמה, שרשרת האיזונים של סיבה ותוצאה.

בגלל צווים יוגיים עתיקים מסוימים אמָנע מלמסור הסבר שלם של קרייה־יוגה בְּספר שנועד לקהל הרחב. את הטכניקה הממשית יש ללמוד אצל קְרִיָיאבַּאן, או יוגי של קרִיָיה; כאן עלי להסתפק בהתייחסות כללית.

קרייה־יוגה היא שיטה פסיכופיזיולוגית פשוטה, שבאמצעותה הדם עובר סילוק של דו־תחמוצת הפחמן וטעינה בחמצן. האטומים של החמצן הנוסף הופכים לזרמי חיים המרעננים את המוח ואת מרכזי עמוד השדרה.[1] על ידי עצירת הצטברות הדם בוורידים מסוגל היוגי להפחית או למנוע את התנוונות הרקמות. היוגי המתקדם הופך את תאיו לאנרגיה. אליהו, ישו, קבִּיר ונביאים אחרים היו מאסטרים בשימוש בקרייה־יוגה, או בטכניקה דומה, שבאמצעותה גרמו לגופם ללבוש או לפשוט צורה גשמית לפי רצונם.

הקרייה היא מדע עתיק. לָהירי מָהאסָיה קיבל אותה מאת הגורו הדגול שלו, בָּאבָּאגִ'י, אשר גילה מחדש את הטכניקה והִבהירהּ לאחר שאבדה בחשכת ימי הביניים.

"הקרייה־יוגה שאני נותן לָעולם דרכך בעצם המאה התשע־עשרה," אמר בּאבּאג'י ללָהירי מָהאסָיה, "היא החייאה של המדע שנתן קרִשנה לאַרג'וּנה לפני אלפי שנים, ומאוחר יותר נודע גם לפָּטַאנְגָ'לי ולישו, לקדושים יוחנן ופאולוס, ולתלמידים אחרים."

קרִשנה מזכיר פעמיים את הקרייה־יוגה בבְּהגָוַוד־גיטָא. באחד הבתים שם נאמר: "יש המקריבים את הנשימה בנשיפה, ואחרים – את הנשיפה בנשימה, שולטים בנשימה ובנשיפה, והם נחושים לרסן את אוויר החיים."[2]

הפירוש הוא: "היוגי עוצר את ניוון הגוף כשהוא מספק לו עוד פְּראנה (כוח החיים), באמצעות השקטת פעולת הריאות והלב; כמו כן הוא עוצר היווצרות של צמיחה בגוף על ידי שליטה באַפָּאנָה (זרם ההרס). כשהוא מנטרל כך דעיכה או צמיחה לומד היוגי לשלוט בכוח החיים."

קרִשנה מספר[3]גם שהיה זה הוא, בגלגול חיים קודם, אשר מסר את היוגה שאין להורסה לחכם קדמוני מואר, ויוַוסְוַוט, אשר מסר אותה למָנוּ, המחוקק הגדול.[4]הוא בתורו לימד את איקְשְוָואקוּ, מייסד שושלת לוחמי השמש של הודו. כשעברה כך מאחד לשני שמרו הרִשים על היוגה המלכותית עד לעידן החומרנות.[5]ואז – בגלל חשאיותם של הכוהנים ואדישותם של בני האדם – הפכה התורה המקודשת בהדרגה לבלתי נגישה.

הקרייה־יוגה נזכרת פעמיים אצל החכם העתיק פָּטאנגָ'לי, גדול פרשני היוגה, שכתב: "הקרייה־יוגה מורכבת ממשמעת גופנית, שליטה מנטלית, ומדיטציה על אוֹם".[6]פטאנג'לי מדבר על הצליל הממשי אום הנשמע בעת המדיטציה.[7]אום הוא המלה היצירתית,[8]הזמזום של מנוע התנודות. אפילו מתרגל יוגה מתחיל עשוי עד מהרה לשמוע את הצליל המופלא של אום. זהו עידוד רוחני מסב אושר, המשכנע אותו כי הוא מצוי באיחוד עם מחוזות נשגבים.

פָּטאנגָ'לי מתייחס בשנית אל טכניקת הקרייה, או לשליטה בכוח החיים, כך: "ניתן להגיע לשחרור בעזרת הפְּרָאנָאיָאמָה המושגת על ידי פירוק מסלול השאיפה והנשיפה."[9]

פאולוס הקדוש הכיר את הקרייה־יוגה, או טכניקה דומה לה, אשר באמצעותה יכול היה להחליף זרמי חיים אל החושים ומהם. על כן יכול היה לומר: "בתהילתנו אשר יש־לי במשיח ישוע אדונינו מעיד אני כי־מת אני בכל־יום ויום".[10]באמצעות שיטה של מִרכוּז פנימי של כל כוח החיים הגופני (המכוון בדרך כלל כלפי חוץ בלבד, כלפי עולם החושים, ולכאורה מעניק לו בכך תוקף), חווה פאולוס הקדוש מדי יום ביומו איחוד יוגה אמיתי עם ה"תהילה" (האושר) של תודעת ישו. במצב המאושר הזה הוא היה מודע להיותו "מת" כלפי עולם החושים, או משוחרר מן האשליות החושיות, מעולם המאיא.

במצבים ההתחלתיים של קשר עם אלוהים (סָוויקַלְפָּה סָמַאדְהִי) מתמזגת תודעתו של המאמין עם הרוח הקוסמית. כוח החיים שלו מוּסג מן הגוף, שנראה אז כאילו היה "מת", או חסר תנועה ונוקשה. היוגי מודע לגמרי למצב הגופני של חיוּת מושהית, אך כאשר הוא מתקדם אל מצבים רוחניים גבוהים יותר (נירְוויקַלְפָּה סָמַאדְהִי) הוא חווה את אלוהים ללא קיבוע גופני ובתודעת הערוּת הרגילה שלו, אפילו תוך כדי ביצוע מטלות של חיי העולם הזה.[11]

"קרייה־יוגה היא מכשיר שבאמצעותו ניתן להאיץ את ההתפתחות האנושית," הסביר שרי יוּקטֶשוַור לתלמידיו. "היוגים העתיקים גילו כי סודה של התודעה הקוסמית קשור קשר הדוק לשליטה בנשימה. זוהי תרומתה הייחודית ובת האלמוות של הודו לאוצר הידע של העולם. כוח החיים, השקוע בדרך כלל בקיום פעולת הלב, חייב להשתחרר למען פעילויות גבוהות יותר באמצעות שיטה להרגעתהּ ולהדממתהּ של התובענות המתמדת של הנשימה."

יוגי המתרגל קרייה מכוון את אנרגיית החיים שלו באופן מנטלי כך שתקיף, כלפי מעלה וכלפי מטה, את ששת מרכזי עמוד השדרה (הפּלֶקסוּסים של לשד העצמות, הצוואר, הגב, המותניים, עצם העָצֶה ועצם הזנב), הקשורים בהתאמה לשנים־עשר הסימנים האסטראליים של גלגל המזלות, האדם הקוסמי הסמלי. חצי דקה שבה האנרגיה מקיפה את עמוד השדרה הרָגיש של האדם יוצרת התקדמות דקה בהתפתחותו. חצי דקה כזאת של קרייה שווה לשנה אחת של התגלות רוחנית טבעית.

המערכת האסטראלית של האדם, אשר לה שש מערכות פנימיות (שנים־עשר קטבים) המקיפות את השמש של העין הרוחנית הכֹּל־יודעת, מצויה בזיקה עם השמש הפיזית ועם שנים־עשר המזלות. באופן זה מושפע כל אדם מיקום פנימי וחיצוני.

הרִשים העתיקים גילו כי סביבתו הארצית והשמימית של האדם דוחפת אותו קדימה בנתיב הטבעי בסדרות של מעגלים בני שתים־עשרה שנים. כתבי הקודש מצהירים כי האדם נזקק למיליון שנים של התפתחות נורמלית, חופשייה ממחלות, על מנת להביא את מוחו לידי שלמות ולהגיע לתודעה קוסמית.

אלף קְרִיוֹת המתורגלות במשך שמונה וחצי שעות מעניקות ליוגי ביום אחד התקדמות שוות־ערך לאלף שנות התפתחות טבעית: 365 אלף שנות התפתחות בשנה אחת. בתוך שלוש שנים של מאמץ עצמי אינטליגנטי יכול מתרגל הקרייה להגיע לתוצאה שהטבע היה מביאהּ בתוך מיליון שנה. את קיצור הדרך של הקרייה יכולים לעשות, כמובן, רק יוגים מתקדמים. בהדרכתו של גורו, יוגים כאלה הכינו בזהירות את גופם ואת מוחם למצב שבו יוכלו לעמוד בעוצמה הנוצרת בתרגול אינטנסיבי.

מתרגל הקרייה המתחיל משתמש בטכניקה היוגית שלו רק ארבע־עשרה עד עשרים וארבע פעמים, פעמיים ביום. היוגים משיגים שחרור בתוך שש, שתים־עשרה, עשרים וארבע או ארבעים ושמונה שנים. יוגי שמת בטרם הגיע למימוש שלם נושא עימו את הקַרמה הטובה של מאמצי קְרִיית העבר שלו. בחייו החדשים הוא יוּנע באופן טבעי לעֵבר מטרתו האינסופית.

גופו של האדם הממוצע הוא כמו נורה של חמישים ואט, שאינה מסוגלת לעמוד בעומס מיליארדי הוואטים של העוצמה המתעוררת בתרגול מופרז של קרייה. באמצעות הגברה הדרגתית וקבועה של השיטות הפשוטות והבטוחות של הקרייה, גופו של האדם עובר מיום ליום תמורה אסטראלית – עד שהוא כשיר לבטא את הפוטנציאל האינסופי של האנרגיה הקוסמית, שהיא הביטוי הראשון, הפעיל מבחינה חומרית, של הרוח.

אין שום קשר בין קרייה־יוגה ובין תרגילי הנשימה החובבניים שמלמדים כמה קנאים שטחיים. הנסיונות לכלוא בכוח את הנשימה בתוך הריאות הם בלתי טבעיים ובלתי נעימים בתכלית. תרגול קרייה, לעומת זאת, מלוּוה למן ההתחלה בהרגשת שלווה ובהשפעה מרגיעה של תחושת התחדשות בעמוד השדרה.

הטכניקה היוגית העתיקה הופכת את הנשימה לחומר הכרתי. על ידי התקדמות רוחנית אפשר לתפוס את הנשימה כמושג שכלי, פעולה של ההכרה: נשימת חלום.

יש דוגמאות רבות ליחסים המתמטיים בין נשימתו של האדם לבין שינויים במצבי התודעה שלו. אדם השקוע לגמרי בדבר – כמו למשל בניסיון לעקוב בתשומת לב אחר טיעון אינטלקטואלי מורכב, או במאמץ לבצע פעולה גופנית עדינה או מסובכת – נושם באופן טבעי לאט מאוד. קיבוע תשומת הלב מותנה בנשימה איטית, ואילו נשימות מהירות או בלתי סדירות מתלוות באופן בלתי נמנע למצבים רגשיים מזיקים: פחד, תאווה, כעס.

הקוף חסר המנוחה נושם בקצב של 32 פעמים בדקה, ואילו האדם נושם שמונה־עשרה פעמים בממוצע. קצב נשימתם של הפיל, הצב, הנחש, ויצורים אחרים הידועים בתוחלת חיים ארוכה, נמוך משל האדם. צב הענק, לדוגמה, המסוגל לחיות שלוש־מאות שנה, נושם רק ארבע פעמים בדקה.[12]

השפעותיה המחדשות של השינה הן תוצאה של אי־מודעות זמנית לגוף ולנשימה. בזמן השינה הנשימה זורמת לאט יותר וביציבות. האדם הישֵן הופך ליוגי; מדי לילה הוא מבצע באופן לא מודע את הטקס היוגי של שחרור מהזדהות גופנית והשקעת כוח החיים בזרמים מרפאים באזור המרכזי של המוח, ובששת מרכזי עמוד השדרה שלו, שכל אחד מהם מתפקד כמעין תת־דינמו. מבלי דעת נטען כך האדם הישֵן באנרגיה הקוסמית המקיימת את החיים.

היוגי, העושה זאת מרצונו, מבצע באופן מודע תהליך פשוט וטבעי, אך לא באופן בלתי מודע כמו הישֵן בעל הקצב האיטי. מתרגל הקרייה משתמש בטכניקה שלו על מנת להרוות ולהזין כל תא בגופו באור שאינו דועך, וכך הוא שומר אותם במצב של מגנטיות רוחנית. הוא הופך את הנשימה באופן מדעי למיותרת, ואינו נכנס (במהלך שעות התרגול) למצבים השליליים של שינה, חוסר הכרה או מוות.

באדם המצוי תחת השפעת המאיא, או החוק הטבעי, אנרגיית החיים זורמת אל העולם החיצוני; הזרמים מתבזבזים ומנוצלים לרעה בידי החושים. תרגול הקרייה הופך את כיוון הזרימה. כוח החיים מונחה באופן שכלי לעבר הקוסמוס הפנימי, ומתאחד מחדש עם אנרגיות דקות של עמוד השדרה. על ידי תגבורת זו של כוח החיים מתחדשים תאי גופו ומוחו של היוגי על ידי סם חיים רוחני.

עם מזון הולם, אור שמש ומחשבה הרמונית, אנשים שרק הטבע ותוכניתו האלוהית מנחים אותם ישיגו מימוש עצמי בתוך מיליון שנה. שתים־עשרה שנים של חיים רגילים ובריאים נחוצות כדי לגרום ולוּ לעידון הקל ביותר במבנה המוח. מיליון חזרות של השמש נדרשות כדי לטהר בצורה מספקת את מקום משכנו של המוח על מנת שהתודעה הקוסמית תוכל להתגלות. ואולם השימוש במדע הרוחני פוטר את מתרגל הקרייה מן הצורך בתקופה ממושכת של שמירה מדוקדקת על חוקי הטבע.

הקרייה, המתירה את חבל הנשימה הקושר את הנשמה אל הגוף, משמשת להארכת החיים ולהגדלת התודעה עד לאינסוף. טכניקת היוגה מכריעה את המאבק הקשה שבין ההכרה והחושים הקשורים אל החומר, ומשחררת את המאמין לָרֶשת מחדש את ממלכתו הנצחית. אזי הוא יודע כי הווייתו האמיתית אינה כבולה, לא על ידי המארז הגופני ולא על ידי הנשימה – הסמל לשיעבודו של האדם בן התמותה לאוויר, לכְּפייה הבסיסית של הטבע.

בהיותו אדון לגופו ולהכרתו זוכה לבסוף מתרגל הקרייה בניצחון על "האויב האחרון", המוות.

מָזוֹן לְךָ מָוֶת, שֶׁמְּזוֹנוֹ בְּרִיּוֹת

וּבְמוֹת הַמָּוֶת, לֹא יָמוּתוּ עוֹד.[13]

התבוננות פנימית, או "ישיבה בתוך הדממה", היא דרך בלתי מדעית המנסה להפריד "בכוח" בין ההכרה ובין החושים, הקשורים זה בזה בכוח החיים. ההכרה המתבוננת, המשתדלת לשוב אל האלוהות, נגררת ללא הרף אחורה אל עֵבר החושים בידי זרמי החיים. הקרייה, השולטת בהכרה ישירות באמצעות כוח החיים, היא הדרך הקלה, היעילה והמדעית ביותר להתקרב אל האינסוף.

בניגוד ל"עגלת השוורים" האיטית והלא־ודאית של הנתיב הדתי לאלוהים, ניתן בצדק לכנות את הקרייה־יוגה "מסלול המטוס".

המדע היוגי מתבסס על מחקר התנסותי בכל צורות הריכוז וטכניקות המדיטציה. היוגה מאפשרת למתרגל להדליק או לכבות, על פי רצונו, את זרם החיים אל חמשת חושי התמסורת של הראייה, הצליל, הריח, הטעם והמישוש. כאשר הוא משיג כוח זה לנתק את החושים, היוגי מצליח לאחֵד על פי רצונו את ההכרה עם תחומים אלוהיים או עם עולם החומר. הוא אינו מוחזר עוד בכפייה, על ידי כוח החיים, אל הספֵירה הארצית של תחושות המוניות ומחשבות חסרות מנוח.

חייו של מתַרגל קרייה מתקדם אינם מושפעים עוד מפעולות העבר אלא מהנחיותיה של הנשמה בלבד. באופן זה נמנע המאמין משיטת הבקרה האיטית של הפעולות האנוכיות שבחיים הרגילים, טובות כרעות, המגושמת כשבלול לבעל לב הנשר.

השיטה הנעלה של חיי הנשמה משחררת את היוגי. כשהוא מתעלה מעל כלא האגו שלו הוא טועם את האוויר העמוק של הנוכחות־בַּכֹּל. לעומתהּ משתרכת עבדות החיים הטבעיים בקצב משפיל. כשהאדם מתאים את חייו רק לסדר האבולוציוני, אין ביכולתו לצוות על הטבע להאיץ. אף שהוא חי ללא פגם על פי החוקים המושלים בגופו ובהכרתו, הוא עדיין נזקק למיליון שנים של תחפושות בגלגולים שונים כדי להגיע אל החירות הסופית.

השיטות הטלסקופיות של היוגי, המנתק את עצמו מהזדהות גופנית ושכלית למען ייחודיותה של הנשמה, מומלצות, אם כן, למי שמתקוממים נוכח אלף אלפי שנים. והמִספר אף גדֵל בעבור האדם הרגיל, שאינו חי בהרמוניה אפילו עם הטבע, לא כל שכּן עם נשמתו. תחת זאת הוא רדוף סיבוכים בלתי טבעיים, ומחשבותיו וגופו פוגעים בשפיות המתוקה של הטבע. בשבילו לא יספיקו גם שני מיליון שנים כדי להגיע לשחרור.

האדם הגס מבין רק לעיתים רחוקות, או לעולם לא, שגופו הוא ממלכה הנשלטת בידי הנשמה הקיסרית, היושבת על כס הגולגולת, וכפופים לה מושלים בדמות ששת מרכזי עמוד השדרה, או ספֵירות התודעה. שלטונה של תיאוקרטיה זו שורר על המוני נתינים צייתנים: עשרים ושבעה מיליארד תאים (שלהם אינטליגנציה ברורה, אם כי אוטומטית לכאורה, שבאמצעותה הם מבצעים את כל המטלות של צמיחה גופנית, שינוי ופירוק) וחמישים מיליון רבדים של מחשבות, רגשות ושלבי תודעה משתנים לסירוגין הממלאים את ממוצע שישים שנות חייו של האדם.

כל התקוממות גלויה בגופו או בהכרתו של האדם נגד הנשמה הקיסרית – המתבטאת במחלה או בהתנהגות בלתי הגיונית – אינה תוצאה של חוסר נאמנות מצד הנתינים הצנועים, אלא נובעת משימוש לרעה, בעבר או בהווה, באינדיבידואליות שלו או ברצונו החופשי; שניהם ניתנים לו יחד עם הנשמה, אך לעולם אי אפשר לבטלם.

האדם מזהה את עצמו עם האגו הרדוד, וסובר כְּמובן מאליו שהוא החושב, הרוצה, המרגיש, המעכל מזון ומקיים את עצמו בחיים, ולעולם אינו מהרהר (לא נחוץ לכך הרבה) ומודה שבחייו הרגילים הוא אינו אלא בובה של פעולות העבר (קַרמה), הטבע או הסביבה. תגובותיו האינטלקטואליות, רגשותיו, מצבי רוחו והרגליו של כל אדם הם תוצאות של סיבות העבר, מחייו אלה או מחיים קודמים. הרבה מעל כל אלה נישאת הנשמה המלכותית.

מתרגל הקרייה דוחה בבוז את האמת והחופש הארעיים הללו, ומתעלה אל מעבר להתפכחות מן האשליה, אל תוך הוויה בלתי כבולה. כתבי קודש בכל העולם קובעים כי האדם אינו גוף מתכלה אלא נשמה חיה; בקרייה־יוגה הוא מוצא שיטה המוכיחה את קביעת הכתבים המקודשים.

"פולחן המתבצע כלפי חוץ אינו יכול להרוס את הבּוּרוּת, משום שהוא אינו סותר אותה", כתב שַנְקָרָה בחיבורו הנודע "מאה בתי שיר". "רק הידע הממומש הורס את הבּורוּת... הידע אינו יכול לנבוע אלא מחקירה. 'מי אני? כיצד נולד היקום הזה? מי בוראו? מהי סיבתו החומרית?' זה סוג החקירה שבו מדובר". לאינטלקט אין שום תשובה לשאלות הללו, ולפיכך פיתחו הרִשים את היוגה כטכניקה לחקירה הרוחנית.

הקרייה־יוגה היא "מבחן האש" האמיתי, המהולל לעיתים מזומנות בגיטָא. האש המטהרת של היוגה מביאה הארה נצחית, ובכך היא שונה מאוד מטקסי אש דתיים, חיצוניים ומעוטי השפעה, שבהם לעיתים תכופות תפיסת האמת נשרפת, לצלילי השינון החגיגיים, ביחד עם הקטורת!

היוגי המתקדם, העוצר את מחשבותיו, רצונו ורגשותיו מהזדהוּת־שווא עם תשוקות גופניות, מאחד את הכרתו עם כוחות בעלי תודעת־על במקדשי עמוד השדרה, וכך הוא חי בָּעולם כפי שתיכנן זאת אלוהים; הוא אינו מוּנע בידי דחפים מן העבר או בידי מניעים חדשים של הסִכלוּת האנושית. עם מימוש תשוקתו הנעלה ביותר, הריהו מוגן בחוף המבטחים האחרון של הרוח המאושרת עד אין קץ.

היוגי משליך את כמיהותיו לתוך מדורה מונותיאיסטית המוקדשת לאל שאין דומה לו. זהו אכן טקס האש היוגי האמיתי, שבו כל תשוקות העבר וההווה הן דלק המתכלה באש האהבה האלוהית. הלהבה הסופית והמוחלטת מקבלת את קורבן השיגעון האנושי, והאדם נותר ללא רבב. עצמותיו הסמליות חשופות מכל הבשר החשקני, שלד הקַרמה שלו מלוּבּן בשמש המחטאת של החוכמה, ובעומדו תמים אל מול אדם ובורא, הריהו סוף־סוף נקי.

כאשר התייחס אל יעילותה הבטוחה והשיטתית של היוגה, שיבח קרִשנה את היוגי השיטתי במלים אלו: "היוגי נעלה מן הסגפן, ונעלה מן השכלתן. אף ממבַצעי הפולחנים נעלה היוגי. לכן, אַרְג'וּנָה, היֵה לְיוגי!"[14]